נושאים

תיקון ליל שבועות

 

 

זוהר לחג השבועות - תיקון ליל שבועות

 

רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא (היו מהלכים בדרך) א"ר חייא כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה. מאי קא מיירי (מה המשמעות). א"ל הא אוקמוה חברייא אבל ת"ח (אמר לו כבר העמידוהו החברים, אבל בא ראה) ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתת דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא (ישראל כשהיו במצרים היו ברשות אחרת והיו מחוברים בטומאה כאישה זו כשהיא יושבת בימי טומאתה). בתר דאתגזרו עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית כיון דאתאחדו ביה פסק מסאבותא מנייהו כדא אתתא כד פסקו מנה דמי מסאבותא (לאחר שנימולו נכנסו בחלק הקדושה שנקראת ברית. כיון שהתחברו בה פסה טומאה מהם כאותה אשה כשפוסקים ממנה דמי טומאתה) בתר דאתפסקו מנה מה כתיב (לאחר שפסקו ממנה מה כתוב) (ויקרא טו) וספרה לה שבעת ימים. אוף הכא כיון דעאלו בחולקא קדישא פסקא מסאבו מנייהו ואמר קב"ה מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא (כך גם כאן כיון שנכנסו בחלק הקדושה פסקה טומאה מהם ואמר הקב"ה מכאן והלאה חשבון לטהרה). וספרתם לכם. לכם דייקא כד"א וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה. אוף הכא לכם לעצמכם ולמה בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתיה (וספרתם לכם, לכם דווקא כמו שכתוב וספר לה שבעת ימים לה לעצמה. כך גם כאן לכם לעצמכם ולמה כדי להטהר במים עליונים קדושים ולאחר מכן לבוא להתחבר בו במלך ולקבל תורתו). התם וספרה לה שבעת ימים הכא שבע שבתות אמאי שבע שבתות בגין למזכי לאתדכאה במיין דההוא נהר דנגיד ונפיק ואקרי מים חיים וההוא נהר שבע שבתות נפקו מניה (שם וספר לה שבעת ימים וכאן שבע שבתות מדוע שבע שבתות, כדי לזכות להטהר במיים של אותו הנהר שנמשך ויוצא ונקרא מים חיים ואותו נהר שבע שבתות יוצאות ממנו). ועל דא שבע שבתות ודאי בגין למזכי ביה כמה דאתתא דכיו דילה בליליא לאשתמשא בבעלה (ועל כן שבע שבתות ודאי כדי לזכות בה כמה שאישה טהרה שלה בלילה להשתמש בבעלה) כך כתיב וברדת הטל על המחנה לילה. על המחנה כתיב ולא כתיב וברדת הטל לילה אלא על המחנה בגין דיורד מההוא נקודה על אינון יומין דאתקריאו מחנה ומתחברת במלכא קדישא (כיון שיורד מאותה נקודה על אותם ימים שנקראו מחנה ומחברת במלך הקדוש)

ואימתי נחת האי טלא כד קריבו ישראל לטורא דסיני כדין נחת ההוא טלא בשלימו ואדכי ואתפסקת זוהמתן מנייהו ואתחברו ביה במלכא... וקבילו אורייתא והא אוקימנא (ומתי ירד אותו הטל כשקרבו ישראל להר סיני אז ירד אותו הטל בשלימות ונטהרו ופסקה זוהמתם מהם והתחברו בו במלך... וקבלו תורה וכך העמדנו). ובההוא זמנא ודאי כל הנחלים הולכים אל הים לאתדכאה ולאסתחאה וכלא אתקשרו ואתחברו ביה במלכא קדישא (ובאותה שעה ודאי כל הנחלים הולכים אל הים להיטהר ולטבול וכולם מתקשרים ומתחברים בו במלך הקדוש).

ת"ח כל ב"נ דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא (בא ראה כל אדם שלא ספר חשבון זה אותם שבע שבתות תמימות לזכות לטהרה זו לא נקרא טהור ולא בכלל טהור הוא לא הוא כדאי להיות לו חלק בתורה).

ומאן דמטי טהור להאי יומא, וחושבנא לא אתאביד מניה, כד מאטי להאי ליליא, לבעי ליה למלעי באורייתא, ולאתחברה בה, ולנטרא דכיו עלאה דמטי עליה בההוא ליליא, ואתדכי (ומי שמגיע טהור לאותו היום, והחשבון לא נאבד ממנו, כשמגיע לאותו לילה, צריך לו לעסוק בתורה, ולהתחבר בה, ולשמור את הטהרה העליונה שבאה עליו באותו הלילה ונטהר):

ואוליפנא דאורייתא דבעי ליה למלעי בהאי ליליא, אורייתא דבעל פה, בגין דיתדכון כחדא, ממבועא דנחלא עמיקא, לבתר בהאי יומא ליתי תורה שבכתב, ויתחבר בה, וישתכחון כחדא בזווגא חד לעילא, כדין מכריזי עליה ואמרי (ולמדנו שהתורה שצריך הוא לעסוק בה באותו הלילה, תורה שבעל פה, כדי שיטהר כאחד מן המבוע של הנחל העמוק, ואחר כך באותו היום תבוא תורה שבכתב, ויתחבר בה, וימצאו כאחד בזיווג אחד למעלה, ואז מכריזים עליו ואומרים), (ישעיה נט כא) ואני זאת בריתי אותם אמר יהו"ה, רוחי אשר עליך, ודברי אשר שמתי בפיך וגו':

ועל דא חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא, והוו לעאן באורייתא, ואמרי ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין (ועל כן החסידים הראשונים לא היו ישנים באותו הלילה, והיו עוסקים בתורה, ואומרים בואו ונירש ירושה קדושה לנו ולבנינו בשני העולמות)...

רבי שמעון הכי אמר, בשעתא דמתכנשי חברייא בהאי ליליא לגביה, ניתי לתקנא תכשיטי כלה, בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ותקונהא לגבי מלכא כדקא יאות (רבי שמעון כך אמר בשעה שהתכנסו החברים באותו הלילה אצלו, בואו לתקן תכשיטי כלה, כדי שתימצא בתכשיטיה ותיקוניה אצל המלך כיאות):

זכאה חולקיהון דחבריא, כד יתבע מלכא למטרוניתא מאן תקין תכשיטהא ואנהיר עטרהא ושוי תקונהא, ולית לך בעלמא מאן דידע לתקנא תכשיטי כלה, אלא חברייא, זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי (טוב חלקם של החברים, כשיתבע המלך את המלכה מי תיקן תכשיטיה והאיר עטרתה ושם תיקוניה, ואין לך בעולם מי שיודע לתקן תכשיטי הכלה אלא החברים, טוב חלקם בעולם הזה ובעולם הבא):

וההוא ליליא כנסת ישראל אתעטרא עלייהו ואתיא לאזדווגא ביה במלכא ותרווייהו מתעטרי על רישייהו דאינון דזכאן להכי (ובאותו הלילה כנסת ישראל מתעטרת עליהם ובאה להזדווג בו במלך ושניהם מתעטרים על ראשם של הזכאים לכך).

ר"ש הכי אמר בשעתא דמתכנשי חברייא בהאי ליליא לגביה ניתי לתקנא תכשיטי כלה בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ותקונהא לגבי מלכא כדקא יאות. זכאה חולקהון דחבריא כד יתבע מלכא למטרוניתא מאן תקין תכשיטהא ואנהיר עטרהא ושוי תקונהא. ולית לך בעלמא מאן דידע לתקנא תכשיטי כלה אלא חברייא זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי (ר"ש כי אמר בשעה שמתכנסים החברים באותו הלילה אצלה בואו לקתן תכשיטי כלה כדי שתימצא למחר בתכשיטיה ותיקוניה אצל המלך כראוי. זכאי חלקם של החברים שיתבע המלך את המלכה, מי תיקן תכשיטיה והאיר עטרתה ושם תיקוניה. ואין לך בעולם מי שיודע לתקן תכשיטי כלה אלא החברים. זכאי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא).

תא חזי, חברייא מתקני בהאי ליליא תכשיטהא לכלה, ומעטרי לה בעטרהא לגבי מלכא, ומאן מתקין ליה למלכא בהאי ליליא, לאשתכחא בה בכלה, לאזדווגא בה במטרוניתא, נהרא קדישא עמיקא דכל נהרין, אימא עלאה, הדא הוא דכתיב (בא ראה, החברים מתקנים בזה הלילה תכשיטים לכלה, ומעטרים לה בעיטוריה אצל המלך, ומי מתקן לו למלך באותו הלילה להימצא בה בכלה, להזדווג במטרוניתא, נהר קדוש עמוק של כל נהרות, אימא עליונה, זה הוא שכתוב) (שיר ג יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו':

לבתר דאתקינת ליה למלכא ואעטרת ליה, אתיית לדכאה לה למטרוניתא, ולאינון דמשתכחי גבה (לאחר שהתקינה את המלך ועיטרה אותו, באה לטהר את המטרוניתא ואת אלו שנמצאים אצלה):

למלכא דהוה ליה בר יחידאי, אתא לזווגא ליה במטרוניתא עלאה, מאי עבדת אמיה, כל ההוא ליליא עאלת לבי גניזהא, אפיקת עטרא עלאה בשבעין אבני יקר סחרנהא, ואעטרת ליה, אפיקת לבושין דמילת, ואלבישת ליה, ואתקנת ליה בתקוני דמלכין (משל למלך שהיה לו בן יחיד, בא לזווג אותו במטרוניתא העליונה מה עשתה אימו, כל אותו הלילה נכנסת לבית גנזיה ומוציאה עטרה עליונה ששבעים אבנים יקרות מקיפות אותה, ומעטרת אותו, מוציאה לבושי מילת ומלבישה אותו ומתקנת אותו בתיקוני מלכים):

לבתר עאלת לבי כלה, חמאת עולימתהא דקא מתקני עטרהא ולבושהא ותכשיטהא... אמרה לון, הא אתקינת בי טבילה אתר דמיין נבעין, וכל ריחין ובוסמין סוחרני אינון מיין, לדכאה לכלתי, ליתי כלתי מטרוניתא דברי ועולימתהא, ויתדכון בההוא אתר דאתקינת בההוא בי טבילה דמיין נבעין דעמי, לבתר תקינו לה בתכשיטהא, אלבישו לה לבושהא, אעטרו לה בעטרהא, לבתר כד ייתי ברי לאזדווגא במטרוניתא, יתקין היכלא לכלהו, וישתכח מדוריה בכו כחדא (לאחר מכן באה לבית כלתה, רואה עלמותיה שמתקנות עטרתה, לבושה ותכשיטיה... אמרה להן הנה התקנתי בית טבילה מקום של מים נובעים וכל ריחות ובשמים סביב אותם המים, לטהר את כלתי, תבוא כלתי מטרוניתא של בני ועלמותיה, ויטהרו באותו מקום שהתקנתי באותו בית טבילה של מים נובעים שעימי, לאחר תקנו אותה בתכשיטיה, הלבישו אותה לבושה, עטרו אותה בעטרתה, לאחר מכן כשיבוא בני להזדווג במטרוניתא, יתקן היכל לכולם, ויימצא מדורו בכם כאחד) :

כך מלכא קדישא ומטרוניתא וחברייא כהאי גוונא, ואימא עלאה דמתקנת כלא, אשתכח דמלכא עלאה ומטרוניתא וחברייא מדוריהון כחדא, ולא מתפרשין לעלמין (שהמלך הקדוש והמטרוניתא והחברים במצב זה, ואימא עליונה שמתקנת את הכל, נמצא שהמלך העליון והמטרוניתא והחברים מדורם כאחד, ולא נפרדים לעולם)

הה"ד (תהלים טו) יי' מי יגור באהלך וגו'. הולך תמים ופועל צדק. מאן הוא פועל צדק אלא אלין אינון דמתקני למטרוניתא בתשכיטההא בלבושהא בעטרהא. וכל חד פועל צדק אקרי (מי הוא פועל צדק אלא אלו הם שמתקנים את הכלה בתכשיטיה בלבושיה ובעטרותיה). א"ר חייא אלמלא לא זכינא בעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי. זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא וידעין אורחוי דמלכא קדישא דרעותא דלהון באורייתא עלייהו כתיב (א"ר חייא אלמלא לא זכיתי בעולם אלא לשמוע דברים אלו דיי. זכאי חלקם של אלו שמשתדלים בתורה ויודעים אורחות המלך הקדוש שרצון שלהם בתורה עליהם כתוב) (שם צא) כי בי חשק ואפלטהו. וכתיב אחלצהו ואכבדהו:

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com