נושאים

אור המאיר לפרשת מסעי - ומצרים מקברים

אור המאיר לפרשת מסעי - ומצרים מקברים

 

ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם (במדבר לג, ד), כאן בא הכתוב להפליג מעלות אישים המשכילים, אשר לבם בטח באלהים, והאמונה תקוע בקרב לבם, אשר כל הקורה להם מטוב עד רע, הכל בהשגחה פרטיות מאתו יתברך, כי נפשם יודעת מאוד היות הוא יתברך, הבורא ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות, ואם מיטיב להם כל מיני מיטיב, אזי מחזירין שבח והודאה על חסדיו העודפים, ובהיפך בהרע להם חס ושלום, יודעים נאמנה שגם זאת מאת ה', כאשר גזרה חכמתו יתברך לתקן עניינם, לאחת מהסבת הידועים אליו יתברך, ואזי החכם אשר עיניו בראשו, מתבונן במעוז שכלו הלא מדרכו הטוב להיטיב לנבראיו, ויותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק (פסחים קיב, א), ואם כן למה הרע לי, מסתמא יש גם כן איזה בחינת הטבה, וכמו שכותב (ירמיה ל, ז) עת צרה הוא ליעקב וממנה יושע

והכוונה על דרך שבארנו למעלה, שאמר דוד המלך עליו השלום (תהילם קיז, ב), כי גבר עלינו חסדו, הכוונה אפילו בהראות לפעמים בחינת גבורה, לנהוג עם ישראל עמו, ידעתי נאמנה שגם כאן במדות הגבורה, צפונה וגנוזה חסדיו יתברך, כי בודאי מדרכו להיטיב ולא להרע חס ושלום, וזהו כי גבר, כלומר אפילו בא להראות בחינת הגבורה, על כל זה עלינו בני ישראל חסדו, בזו הגבורה צפונה חסדיו

כי כבר זכרנו מה שכתוב (בראשית כב, ח), וילכו שניהם יחדיו הנאמר באברהם ויצחק, הכוונה מאז העקדה עד סוף כל הדורות, אינם מתפשרים מדות החסד ממדת הדין, והולכים שניהם יחדיו להמתיק הדין מעם קרובו ישראל, וזהו עת צרה הוא ליעקב, אפילו כשבא לפעמים עת צרה ליעקב, ממנה גופא יושע, כי גם כאן גנוז מדות טובו יתברך, וכן דרכי הצדיקים אמיתים, הנאמנה את אל רוחם, כל מה שקורה להם מטוב עד רע, אינם תולים בחכמתם העמדה להם, או על העדר החכמה, לכן קרה להם מקרה לא טובה, כי אם הכל מאת ה' היתה זאת, כי נפשם קשורה עם רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם להליכות הגוזר,

לא כן אישים פועלי און שאין להם התפשטות השכל, תולים פרטי הצלחתם ומאורעותם, הכל בחכמתם העמדה להם לעשות חיל, וכשנהפך עליהם הגלגל במעיק ומיצר להם חס ושלום, נשכח מלוח לבם שמאת ה' היתה זאת, כי אם על העדר שמירתם ועשיות סיבתם, לכן קרה להם מקרה רעה, ולהיותם במיצר ים החכמה, נשארים תמיד עם ראשם ורובם בגשמיותם וגנות מדותם, ואינם יכולין ליתן עצות לנפשם, לתקן במקום עליון אשר עיותו, ולכן משלם להם הקדוש ברוך מדה כנגד מדה, בכדי שהחי יתן אל לבו, מאמצעות מיצר ומעיק הקורה להם, מסתמא פגמו במדה כזה, ועתה מראה להם הקדוש ברוך הוא באמצעות מעיק ומיצר, שיתנו עצות לנפשם, לתקן דוגמתה במדות עליונים, אמנם מיצר חכמתם וחסרון תבונתם, מסמא עיניהם לתלות הכל ברוב חכמתם, ואפילו בהכות הכסיל מאה, נשכח מלוח לבו שהבורא עשה כן בכוונה, רק מקבר המכות ותולה בהעדר השמירה וכדומה ממאורעותיו, מקברם ונשכחים מלוח לבו ליתן דעתו לזה, לאיזה כיון קרה לו ככה,

מול זה בא הרמז בתורה, ומצרים מורה אנשים פחותי הערך, שאין דעתם רחבה עליהם, ועדין עומדים עם ראשם ורובם במיצר ים החכמה, זאת הגורמת מקברים את אשר הכה ה' בהם, כלומר אינם נותנים לב להתבונן את אשר הכה ה' בהם, מסתמא בחכמה ובכוונה עשה הבורא ברוך הוא כנזכר, בכדי להטיבם באחריתם שיתנו עצות לנפשם, לדעת איך לתקן מדה כנגד מדה, מקברים כל זאת, ותולים בדבר אחר, כמו שאמר שלמה בחכמתו (משלי יז), תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה, ופירש רש"י הכנעת גערה ניכרין במבין, יותר ממאה מכות שמכין את הכסיל, והוא הדבר אשר דברתי, המבין בפעולת ה', אפילו מגערה בעלמא נעשה נכנע לפניו יתברך, ובאמצעות הגערה, יודע איך לתקן פרטי מעשיו ולקשוט מדותיו, ולהיפך החלש ברעיוניו ואין לו התפשטות השכל, לא ידע ולא יבין אל פעולות ה', אפילו בהכות מאה,

וזהו ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם, ולזה העמיק רש"י, טרודים באבלם, להורות האמור שאינם מטרידים פנימיות מחשבתם, לתלות הכל מאת ה' היתה זאת, לשלם מדה כנגד מדה, וכיון שכן מהראוי שלא יחושו מצער עצמם, כי אם צער המגיע למעלה, מחמת רוע מדותם, וככה פגמו בעולמות עליונים, כל זאת נשכח מלבם, וטרודים רק באבלם לצער צרות עצמם ממעיק המגיע עליהם, ובאמת בכל צרתם לו צר, וזהו שהעמיק טרודים באבלם דייקא, לא כן דרכי הצדיקים, אינם חשים מצרות עצמם כלום, רק מה שמגיע למעלה, אז טוב להם בזה ובבא:

 

אור המאיר בראשית פרשת וירא

ואפשר להבין כי דוד המלך עליו השלום אמר (תהלים קיז, ב) כי גבר עלינו חסדו, וכוון במאמרו, אפילו בדבר הנראה כמו גבורה מאתו יתברך, עם כל זה יאמין האדם שבודאי זה גופא חסדיו יתברך, וכך גזרה חכמתו יתברך לטובותיו ולעניניו הצריכים לפעול עמו במדה כזה, והכתוב רומז כזה (ירמיה ל, ז) ועת צרה היא ליעקב וממנו יושע, כלומר מבחינת הצרה עצמו משם מגיע ישועה, אמנם אדם המלובש בגוף עכור, אין נפשו יודעת מהטובה המלובש בצרה עצמה, ודוד המלך עליו השלום לרוב בהירותו ועוצם הכרתו במדותיו יתברך, אמר אפילו בדבר הנראה לכאורה שהוא יתברך מתנהג עם בריותיו במדת הגבורה, וזהו כי גבר עלינו חסדו אפילו במדות הגבורה, עם כל זה עלינו הוא בודאי חסדו, רחמנותו העודפת על עם בני ישראל כרחמי אב העודפות על בניו, כי הדין אינו הולך בעצמו בלתי הרחמים, וכמאמרם בזוהר (ח"א קכ, א. וראה שם לעיל קיט, ב) על פסוק (בראשית כב, ו) וילכו שניהם יחדיו, אברהם ויצחק דין ורחמים, הולכים תמיד יחדיו, שאם לא כן היה העולם מתמוטט מפני הדין חס ושלום, ומי יכול לעמוד בפני זעמו, אמנם מגודל טובו ורחמנותו הולך אברהם עם יצחק וממתיקו, ועתה תבין דברי רש"י ורמיזותיו, כל השקפה שבמקרא לרעה, כלומר כשהקדוש ברוך הוא רוצה להשקיף לרעה על הרשעים להענישם, אף על פי כן מגודל רחמנותו אינו מניח מדת הדין בלתי מיתוק עם מדת הרחמים, כי אם בבחינת השקפתו גנוזה מדת החסד והרחמים, וזהו וישקיפו על פני סדום לרעה, ואברהם הולך עמם, גם מדת הרחמים הולך עמם למתק מדת הדין, להפוך מרעה לטובה. אמן:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]