נושאים

תשעה באב תשפ - מאבל לגעגוע

תשעה באב תש"פ - מאבל לגעגוע

 

איכה פרק ה

יט אַתָּה ה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר.  כ לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים.  כא הֲשִׁיבֵנוּ ה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.  כב כִּי אִם-מָאֹס מְאַסְתָּנוּ, קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד-מְאֹד.

הֲשִׁיבֵנוּ ה אֵלֶיךָ ונשוב (וְנָשׁוּבָה), חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.

 

בני יששכר מאמרי חודש תמוז - אב מאמר ג - צום החמישי

שמעתי בשם הרב הקדוש מורינו הרב ר' פנחס מקארעץ זצוק"ל, על הא דאמרו רז"ל [[ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד] בט' באב נולד בן דוד, הטעם הוא, להיות נשמת משיח בן דוד היא נשמה היותר גבוה וכוללת, ואם כן צריכין ללידת זאת הנשמה זווג היותר עליון, והנה נוכל להתבונן בענין אהבה גשמיות בעולם הזה כענין אהבת חברים ואיש עם אשתו, בהיותם ביחד לא תוכר כל כך האהבה, משא"כ כשרוצים להיפרד ולהרחיק נדוד לזמן רב אז יתפעלו הנפשות באהבה יתירה אהבה עזה מגודל הגעגועים, ועל כן חייב אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך [יבמות סב ב], ואם כן תתבונן לפי"ז דבשעת הפירוד אז הוא הזווג באהבה יתירה ביותר ומקרי זווג היותר עליון ונולד מזה הנשמה היותר עליונה, על כן להיות בעוה"ר הפירוד בין הדבקים נעשה בתשעה באב, מיקרי בעוה"ר יום יציאה לדרך, נולד מזה הזווג משיח הנשמה היותר עליונה וכוללת, הבן.

 

תלמוד בבלי מסכת יומא דף נד עמוד א-ב

וכתיב כמער איש וליות. מאי כמער איש וליות? אמר רבה בר רב שילא: כאיש המעורה בלוייה שלו. אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה.

 

המשך דברי הבני יששכר

ועפי"ז תתבונן מה ששמעתי שהקשו תלמידי הרב הקדוש מוה"ר דוב בער זצוק"ל לרבם, על הא דאמרו רז"ל [יומא נד א] שמצאו האויבים ביום ההוא את הכרובים כמער איש וכו' [מ"א ז לו], הלא אמרו רז"ל [ב"ב צט א] שזה לא היה רק בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ובהיפך ח"ו הכרובים הופכים פניהם זה מזה, והשיב להם הקדוש הנ"ל, חייב אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך וכו', ואתה הבן.

והנה ימי בין המצרים הם כ"ב, ח"י ימי החול ד' ימי קודש, היינו ג' שבתות וראש חדש, הלא יצרפו יח"ד, ה' ד' הוית [זוה"ק ח"ב קכ"ג ע"ב] ונמשך אליה היסוד ח"י (עלמין) ונעשין כאחד יח"ד ב"ך יברך ישראל.

ותבין ותתבונן במזמור הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים (מלשון לָשֶׁבֶת יצרה) גם יחד [תהלים קלג א], רצ"ל גם אותו השֶׁבֶת אשר באותן הימים כ"ב, גם יח"ד בגימ' כ"ב, וסיום המזמור כי שם צוה י"י את הברכה חיי"ם עד העול"ם, שהוא הרמז באלו הכ"ב ימים ח"י נמשך אל הד', הבן.

ותתבונן לפי"ז תיבת יחו"ד שמשתמשים המקובלים בכל מקום, היינו אות הו' נמשך מן הח"י אל הד' ונתהווה תיבת יחו"ד בשלימות, הבן.

 

בראשית לז - לח

לה וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו. לו וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים.

א וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה. ב וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.

 

בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פה

ויהי בעת ההיא, רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט) כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק קדושת שבת מאמר ו

והשרה השכינה באוהל מועד בין בדי ארון אשר כל אחד לא יבוא שם רק הכהן גדול ביום הכפורים שאז הוא מזוכך ונקי. וכל איש לא יבוא באוהל מועד, כי צריך להיות בחשאי, כי שם הכרובים כמער איש ולויות שהוא דבר שבצנעא ומכבדיה הזילוה כי ראו ערותה כמו שאמרו ז"ל (יומא נ"ד ב) דאצלם נחשב זה ערוה ושיקוע תאוה. כי הם אינם יודעים שיש מציאות קדושה בענין זה. וכמו שאמרו (נדה ל"א א) דעל דבר זה נסמית עינו של אותו רשע אמר מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדבר זה. ובאמת מי שהוא קדוש אצלו אין זה ערוה ודבר של גנאי ובושה כלל וכאדם הראשון קודם החטא דהיו ערומים ולא יתבוששו כתיב.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]