נושאים

אור המאיר לפרשת עקב - כי אם ליראה

אור המאיר לפרשת עקב - כי אם ליראה

 

אור המאיר דברים פרשת עקב

ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלהיך, וגומר (דברים י, יב) וכבר דקדקו קמאי, ופירשו כיד ה' הטובה עליהם, וגם לי נראה, כי הנה כבר נודע מספרים, אשר כללות המדות אנו יכולים לתאר אצלו יתברך בעצמותו כי אם מדת המלכות כי אין מלך בלא עם, וזאת הגורמת צמצומו יתברך, וברא כל העולמות, על שם הכתוב (תהילים קמה, יג) מלכותך מלכות כל עולמים, אמנם זאת צריך הבנה, כיון שבחינת המלכות, היא היראה כנודע, איך שייך לתאר ולכנות בעצמותו כביכול בחינת היראה, כיון שהוא יתברך למעלה מכל העולמות, והוא הנותן שפע וברכה מרום המעלות, עד מדריגה התחתונה, ואם כן איך אנו מתארים אצלו מדת היראה, ומה לו לירא, וממי לו לירא, אמנם מצידנו שייך שפיר לתאר אצלו בחינת היראה, על דרך ששמעתי אומרים, מה שהזהיר התנא (אבות פ"א מ"ג), ויהי מורא שמים עליכם, דרך משל, אב מזהיר ומצוה לבנו, לבתי ירחיק נדוד ממנו מלא עיניו, פן יכשל באבן רגלו, וכמוהו מהמאורעות והיראות שעולה על דעת אב, הרחום על בנו הנחמד, הנה הרואה יראה ויבין, היות כאן שתי בחינת יראות שונות זו מזה, האב ירא לנפשו, מכאב וצער בנו החביב כנפשו, ובכל צרתו לו צער, והבן ירא לנפשו מגערת אביו, ומרצועה בישא בהעדר שמירתו, והולך בדרך עקום, ועתה בין והבין הפרש הגדול, בין שתי בחינות יראות הנ"ל, כרחוק מזרח ממערב, וככה הענין, בין ישראל לאביהם שבשמים, האב הרחמן הקדוש ברוך הוא, מגיע לו עיקר היראה מצדינו, שלא ירחיקו את עצמם ממנו יתברך, בעשות מעשות מגונות ומכוערות, ואז יטנפו משכנם וכלי גופם, מהשראות אלהות על פרטי איבריהם, והסתלקות נשמתם, ואין לך צער גדול מזה, ובכל צרתם לו צער כביכול, והם יש להם גם כן בחינת יראה, מרצועה בישא, שזה נקרא יראה תתאה, וזאת עיקר תורת אדם, להשוות מדותיו למדות הבורא ברוך הוא, ולקנות זאת היראה, שהוא יתברך ירא מצדינו, שהיא יראה הרוממות, וזהו ויהי מורא שמים עליכם, כלומר המורא של שמים, כינוי להקדוש ברוך הוא, תיראו גם כן אתם, ולא יראה זולתו, וכלל היוצא, אשר אנו בני ישראל גורמים לו יתברך, כביכול בחינת יראה, שלא לסבב עלינו חס ושלום איזה צער ונזק, בסיבת התרחקות מאתו יתברך, בעשות רע, וזאת היראה אצלו, רק בדרך שאלה, ולא בעצמותו וכאמור.

מול זה בא הרמז בתורה, ועתה ישראל, להיותכם מורכבים בחומר הגוף מורכב מארבע, יסודות, וקרוב להפסד יותר משכר חס ושלום, כי יצר לב האדם רק רע, מה ה' אלהיך שואל מעמך, לשון שאלה ממש, כי אם ליראה, והכוונה, כללות התוארים והכינוים יכול לתאר בעצמותו זולתכם, כי אם מדות היראה, אינו יכול לתאר בעצמותו, כי מה לו לירא, וממי לו לירא, ושואל מעמכם מדות היראה, מצדיכם שלא יגרום החטא חס ושלום איזה צער, ובכל צרתם לו צער, ורומז הכתוב, ליראה את ה' אלהיך, מלת את, משמעו עם, והכוונה, אזהרה לצדיק שישוה מדותיו למדות הבורא, כנראה במשל הנזכר, שהיראה שלכם תהיה ממש שוה ליראת אב הרחמן הקדוש ברוך הוא יראה הרוממות ולא יראה תתאה.

ומעתה תאיר עיניך, אשר חכמים הגידו (ברכות ו, ב), מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, ולכאורה תמוה, ובלא גם מי שיש בו אהבת הבורא, באמת גם כן דבריו נשמעים, ומובן על פי הדברים, אשר ביארתי פירוש הפסוק (דניאל יב, ג), והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ותוכן הדברים להורות בא, את המוכיח בשער, ומזהיר ומצוה בטוב לעם ה', מהראוי להיות עצור במילין, ולעשות לפיו מחסום, מלהוציא דברי חוב מעונשים קשים וכדומה, כי אם יראה הרוממות, כי לפעמים גוזרים למעלה איזה גזר על העולם, לא נגמר הדבר לצאת מכח להפועל, כי אם באמצעות דיבורי בני אדם, ולפעמים באמצעות הליכות השמש, כמו דאיתא בזוהר (ח"א מד, א), שמשא נטל מלה, ולכן מה מאד יחרד וילפת האיש, לבלתי פוער פיו להוציא דבורים כאלה, שעל ידם יכול כרוז עליון להגמר, ולכן תמצא במאמרם (סנהדרין לד, א), תנא אזכותא מהדר, כלומר מי שחלק לו אלהים בבינה, מהדר תמיד להוציא דברי זכות ורב טוב לבית ישראל, ולא דברי חוב חס ושלום, וזה שרומז הכתוב, והמשכילים, מוסב על המוכיחים המצוים ומזהירים בטוב, יזהירו את העם הנלוים עליהם, כזוהר הרקיע, כלומר ישוו מדותם באזהרתם, כמו שהרקיע, מוסב על הקדוש ברוך הוא, הכנוי לשמים, מזהיר ומצוה לעמו ישראל ביראה הרוממות, ובהיות כן, פיהם פתוח לרוחה, לבלתי יעצרו במילין, כיון שכל עצמם אינם מזהירים, כי אם דברי זכות ולא חוב, ואפשר לרמוז במאמרם, מי שיש בו יראת שמים, כלומר, אותה היראה של שמים, כנזכר, תועלתו גדולה ומה הוא, דבריו נשמעים, ומלת דבריו, מורה לשון רבים, כלומר כל פרטי דבוריו, רשאי להשמיע לעמו הנלוים אליו, וזהו דבריו בכלל, נשמעים, כיון שהם רק דברי זכות וטובות לישראל, ודו"ק:

 

אור המאיר במדבר פרשת נשא

ואפשר לומר שזהו כוונת הפסוק אם לא תדעי לך היפה בנשים, כלומר שיש כמה בחינות יראות ואהבות כדברי הזוהר הנ"ל, יראה אתפרש לתלת סטרין ומובחר היראה הוא יראה פנימיות, ונודע בחינת היראה נמשך ממדת המלכות דינא דמלכותא, ואם לא תדעי וחברת לך יראה היפה עקרא דיראה, צאי לך כי אין ביראה כזו ממש ויכול להיות שיפול הנופל ממנה ונפסקה ממנו וצריך הבורא ברוך הוא להראות לו סבות ועובדות מגונות, להחזירו ליראתו ואהבתו, מה שאין כן לאיש היושר הולך ויראתו טהורה, בלי שום סיבה עומדת לעד כיון שאינה תלויה בדבר, ממילא לא יאונה לצדיק כל און ואין מראין לו שום דבר מגונה.

ואפשר לומר לרמוז בדבריהם (סוטה ב, א), כי הוי פתח רבי שמעון בן לקיש בפרשת סוטה, אמר, אין מזווגין אשה לאדם אלא לפי מעשיו, וכבר נודע אשה נקרא מה שמראין לו איזה עובדא, והוא מכניס הארה בה ומקבלה חיות ממנו, נקרא לערכו בחינת נוקבא, והוא בחינת זכר המשפיע, ולזה כיוונו אשה זאת, אין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו, אם ישר פעלו מראין לו עובדא טובה בלי שום צער ודבר מגונה, ומפחותי הערך המקלקל דרכיו, רוע מעשיו גורמים להראות לו בחינת עובדא לא טובה, לתקן מחמתה מה שפגם דוגמתה כנזכר, וזה נקרא אשה סוטה שמעלה, פירוש שהעובדא שמזווגין לו יש בה איזה מעילה וצער לנפשו כמדובר, כי הוא צריך לענין כזה להשלמת נפשו, והעמיקו בלשונם לומר כי הוי פתח ר' שמעון בן לקיש בפרשת סוטה, לא לחנם הוציאו בלשון לומר כי פתח, יש בזה רמז נפלא להעיד עליו אשר רוב צדקתו וחכמתו עמדה לו לראות נפלאות ממאור התורה, ולא לשהות עד שיבא איזה סבה בפועל לידו להשיג מחמתה נפלאותיו יתברך, כי אם תיכף בפתיחה השיג נפלאותיו יתברך ממאור התורה, ולכן אמר כי הוי פתח בפרשת סוטה, השיג תיכף פנימיות הדבר אין מזווגין אשה לאדם אלא לפי מעשיו כמבואר, לאפוקי האנשים הנבערים מדעת קונם ואין הכרתם חזקה, בלתי אפשרי להם לבא לצד השגה ותיקון עניינם, כי אם בהראות להם בפועל.

ולזה כיוונו לומר, למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, להורות אשר לבו לא נכון עמו להזהיר עצמו ממותרות ותענוגות בני אדם אשר נפשו של אדם מתאוה להם, ומסתמא נברא בשביל זאת לתקן כנזכר בפתיחת דברינו, ואינו נותן דעתו ורוחו להזיר מן היין עד שרואה סוטה בקלקולה, כלומר, אחר שמזווגין לו בחינת נוקבא לפי מעשיו כמבואר פורש את עצמו מן הכיעור והדומה, ויסור הקלקול והמעילה שמעל בבורא עולם, מול דברינו אלה בא הרמז בתורה, דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם, להבינם בטוב טעם ודעת, איש איש כי תשטה אשתו ומעלה, הוא הדבר שדברנו, כל איש מישראל שמזווגין לו אשה לפי מעשיו כנזכר, ואם נזדמן לו עובדא מגונה וכדומה, אל ירע בעיניו למה אירע לו ככה, יתלה בבחינת עצמו כי הוא הגורם ככה ומשלו נתנו לו, לזה מראה הכתוב באצבע, בו מעל, כלומר בו בעצמו יש זה המעילה גם כן, לכן מזווגין לו אשה כזו למעול בו, שיקח מוסר להשלמות נפשו לפי מעשיו, ואמרו צדיק כי טוב, שמזווגין לו אשה לפי מעשיו בלי שום מעילה, אך טוב בזה ובבא אמן:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]