נושאים

אור המאיר לפרשת ראה - אנכי נותן לפניכם היום

אור המאיר לפרשת ראה - אנכי נותן לפניכם היום

 

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו את מצות הוי"ה אלהיכם, והקללה אם לא תשמעו את מצות ה' אלהיכם, וסרתם מן הדרך וגו' (דברים יא, כו כח)...

והנראה שדבר גדול נרמז בכאן, להעיר לבות בני אדם לתורה ועבודה, כי יאמר נא ישראל איך יתכן לו לדעת במושכלות, ולבלתי יפריד מחשבותינו מרוממות אלהותו אפילו כמעט רגע, ולכאורה קשה עלינו המעשה אשר נעשה, והאדם מלובש בגוף עכור וגשם ומוכרח לאכול ולשתות וכדומה מצרכי הגשמיות, שכל עצמם המה מעולם הנפרדים כי משם יפרד, ואם כן איך יכול האדם לדרוש אחדותו ויחודו אפילו בבחינת ההתחלקות,

לזה בא אדון הנביאים להורותם דרכי יושר, ולהבינם בטוב טעם עניני עבודתם, ואמר ראה אנכי נותן לפניכם היום, מוסב על בחינת היום ממש, אנכי נותן לפניכם בחינת היום, לדעת מהותו, אשר נודע שאינו נקרא יום שלם, כי אם בהיות לילה משלים את היום, ואם לאו אינו נקרא יום שלם, ועיין למעלה מה שבארנו פירוש הפוסק (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא אלהים, והכוונה מאין יתכן לדעת מהות האחדות, ששם הוי"ה המורה רחמים, ושם אלהים המורה דין, המה אחדין דלא מתפשרין, רק מצדינו נראה בחינות התחלקות, כל זה יתכן לדעת ממהות היום, אינו נקרא יום שלם כי אם עם הלילה, וגם שניהם כאחד טובים, למי שעמד בסוד ה' נפשו יודעת מאד, היותם אחדות אחד, אכן מי שנבער מדעת חסרון תבונתו נדמה לו, כאילו יש פירוד ביניהם, וזאת הגורמת שעושה פירוד בין הדבקים למעלה בתואר שמותיו וכינויו יתברך, המורים רחמים ודין, ומכאן נמשך ברכה וקללה כל אחד לעצמו, כי הוא בעצמו גורם ככה, להיות שלא דרש אחדותו ויחודו, ושם הכל אחדות אחד באין פירוד כלל חס ושלום, ובא לפרש בפסוק אחרון יותר מן הראשון, מהות הברכה והקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם...

ועתה נחזור לענין את הברכה אשר תשמעו אל מצות הוי"ה אלהיכם, ומלת תשמעו משמעו לשון אסיפה, כמו (שמואל א א, ד) וישמע שאול את העם, וכנזכר בכוונת (בשל"ה מס' ראש השנה) לשמוע קול שופר, ירצה באמצעות התורה והמצות תשמעו ותאספו שתי שמות אלו הוי"ה ואלקים, המורה דין ורחמים, תשכילו לדעת שאין שום פירוד ביניהם, ומכאן נמשך עיקר גדר הברכה, כנזכר קווי הוי"ה יחליפו כ"ח עתים, ומהפכים י"ד עתים רעים לטובים, ולזה גמר אומר אשר אנכי מצוה, משמעו לשון צוותא והתחברות, אתכם היום, שאינו יום שלם כי אם יומם ולילה, הנראה דין ורחמים, ובאמת גם שניהם טובים כנזכר, והקללה אם לא תשמעו ותאספו אל מצות הוי"ה אלהיכם, ומכלל הן אתה שומע לאו, כיון שעושה פירוד בין הדבקים ואינו דורש אחדותם, ממילא נופל תחת חלקות הזמנים, ואין כחו יפה להחליף הכ"ח עתים מרע עד טוב, ומזה נמשך עיקר הקללה ממקרי ופגעי הזמנים, המבלבלים מחשבתו קודש להפרידו מדביקות, ואין לך קללה מזה, סוף דבר הכל נשמע, היות כל זה ביד האדם לראות בחוש הראות, מצד התלבשות אלהותו יתברך בכללות המדריגות, יכול לדעת מה לממעלה, להשיג עלין מהתחתון, וזה הרמז, ראה אנכי, כלומר אזהרה לצדיק מיחודי סגולה אשר ה' קורא אליהם, לכל מקום שתתן עיניך לראות, אנכי, שם מלובש אותיות התורה הפתח באנכי, ולכן פתח הכתוב בלשון יחיד, כי בני עלייה המה מועטים להיותם טוב רואי, אפילו מגשמיות ישיגו שם התלבשות אלהות, ושארית העם, מי יתן והיה לבבם זה להם, להביט נפלאות מתורה גופא שהיא רשימת אלהות, כנזכר לנו פירוש הפסוק (ישעיה לד, טז) דרשו מעל ספר ה', כלומר הנביא הוכיח על פניהם, אם אומר לכם לדרוש אחדותו ויחודו ממדריגות הגשמיים, תשיבו לומר, לאו כל מוחא סביל דא, על כל פנים אני אומר לכם, דרשו מעל ספר הוי"ה ברוך הוא, וגם לזה לא תשימו לב לדרוש אחדותו יתברך, ולזה פתח הכתוב ראה אנכי בלשון יחיד, כנזכר, וגמר אומר בלשון רבים נותן לפניכם, מוסב על רובן דעלמא, אשר לא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה', ואצלם נעשה בחינת התחלקות, ברכה בפני עצמה, וקללה בפני עצמה, והשם ברחמיו יהפוך מקללה לברכה כנזכר, ודו"ק:

 

אור המאיר דברים פרשת ואתחנן

וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלהים (דברים ד, לט), ויש להבין, מה שייך ידיעת יום, לידיעת לב כי ה' האלהים, והנראה על דרך שנתעוררו חז"ל (פסחים נ, א) על פסוק (זכריה יד, ט) והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, והקשו, וכי האידנא אין ה' אחד ושמו אחד, והעולה מדברי חז"ל, וההפרש של עתה לשל עתיד, בעניני הברכות שמועה טוב, לברכות שמועה רעה, והענין דאיתא בזוהר (ח"א ד, א), מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא, וטעמין מרירא למתקא...

ולהבין דברי קודש, כי זאת עיקר תורת האדם, להשיג רוממות אלהותו יתברך, ומחשבותיו הקדושים, הניכרת מתוך מעשיו ופעולותיו, שנוהג עם בריותיו, מראה ונדמה את עצמו בבחינות שונות זו מזו, בכל שעה ורגע, והחכם אשר עיניו בראשו, לא נגרע מעבודתו שום דבר בעולם, ובהיאך מהפנים שמראה הקדוש ברוך הוא אליו, נפשו יודעת מאד, שגם זה מאת ה' היתה, וככה ראוי לעובדו ביראה או באהבה, וכדומה מז' ימי הבנין, שמכניס בקרבו, מאמצעות התלבשות אלהות במדרגותיו, ולפעמים אפילו ממדרגה שנמוכה, ושפלה עד שנראה חושך ולא אור, ובהכין את לבו לדרוש אחדותו ויחודו יתברך, לבבו יבין גם בחושך, אור לו אור ניצוץ קדוש השוכן שם להחיות, כי מלכותו יתברך בכל משלה כנודע, ואנו אומרים (יוצר לשבת) אפס בלתך, כלומר, דבר שבלתי ה', לאפס ותוהו נחשב.

וכלל זה נקוט בידך, שאנו בני ישראל נקראים דורשי יחודך, לכוונה הנזכר, על שם שאנו דורשין אחדותו ויחודו, מפרטי המקריות הקרים בעולם, ואפילו לא טובה, האמונה תקוע בלבנו להבין ולהשכיל, שגם שם צפונה וגנוזה רחמנותו, כי רחמיו על כל מעשיו כתיב (תהלים קמה, ט), ובפרט אנו בני ישראל חלק ה', מובחר ותכלית כל הברואים, וכי הדעת סובל לומר על בורא עולם אב הרחמן, לנהוג אכזריות עם עם קרובו ישראל, הנקרא בנים למקום, ומסתמא גם כאן הנראה חושך ולא אור, צפונה וטמונה רחמנותו יתברך, אכן למיעוט ההכרה, ולהיות האדם תחת הזמן, נשכח כל זה מלוח הלב, באין מבין שגם כאן מלובש אלהות, וזהו ההפרש שבין עתה לימות משיחנו במהרה בימינו, שמעת יציאת מצרים נאמר (נחמיה ט, י), ותעש לך שם כהיום הזה, והכוונה, דאיתא בזוהר (ח"א מו, א) לית יום בלא לילה, ולילה בלא יום, ושניהם כאחד טובים, ונקראים יום שלם, והכל מורה לימים הקדמונים הידועים, שלכאורה נראה התחלקות מדות הגדולה, ומדות הגבורה, אמנם באמת במקומם, המה אחדין דלא מתפרשין, כי אם הכל מצדנו נראה התחלקות בתואר כינויו ושמותיו הקדושים וטהורים, כי בשכל הנעלם מרעיון, לית מחשבה תפיסה כלל, ואפילו בערכי הכינוים, כי אם בשם רוחו ונפשו, להתבונן על חלקי עתיו ורגעיו, אזי יתכן לו להשכיל ולהבין, השתנות התלבשותו יתברך באמצעותם, שאין יום אחד דומה ליום ב', ואין שעה דומה לחברתה, ובכל שעה ורגע מראה הקדוש ברוך הוא לנבראיו, באמצעות פעולותיו בשינוי שמות וכנוים, כפי הצורך אז באותו היום והשעה ורגע, ועיקר תכלית כוונתו יתברך, בכדי שאיש המשכיל ידרוש אחדותם, ויעלה ויגביה בחינת התחלקות, למקום אחדותם ושורשם, והגם שנראה לפעמים במדות החסד, ולפעמים במדות הגבורה, וממילא משתנה בשמות, כי בהראות חסדיו העודפים, אז קנה שמו הוי"ה, ובהראות גבורותיו נקרא אלהים, כל זאת אנו הגורמים, אמנם במקומם המה אחדות גמור, לזה רומז הכתוב, ותעש לך שם כהיום הזה, כלומר כיום הזה השולט בעולם הזה, שאינו נקרא שלם, כי אם לילה עמו, ולילה חשכת ויום מורה בהירות, כמוהו ממש עשית לך שם, להקרא בפי הבריות באחת משמותיו וכנויו, כפי הפעולה, לפעמים אל, ולפעמים גבור, ולפעמים מדות הנצחון, ואנו משיגין השמות, באמצעות חלקי הימים, כמו שמשתנה כביכול באמצעותם, ככה משתנה בשמותיו, אמנם עיקר עובדתינו ליחד אותם, כמו שעל פי האמת אינו נקרא יום שלם, כי אם שניהם כאחד, יום וגם לילה, ומקום שורשם ומקורם המה אחדות גמור, ושם הכל נמתק.

ואפשר שלזה רמז בדברי קודש הזוהר, מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא, על דרך האמור, שאפילו במקום וזמן שנראה חושך, אור לו אור, בהירות התלבשותו יתברך, ובזה כחו יפה, להפך מחשוכה לנהורא, ולהמתיק במקום העליון, ששם הכל אחד ואין הפרש ביניהם, כמו שאין הפרש בין יום ללילה, שגם שניהם כאחד טובים, ונקרא יום שלם כמדובר, וכן הכוונה במאמרו, וטעמין מרירא למתקא, גם כן על דרך האמור, להפך דבר הנראה כאלו מרירא, למתיקות אלהות המלובש וגנוז לשם, ולזה אמר, מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר... כלומר, מאן מנכון ליתן לב להתבונן אל פעולתו יתברך, ולהיות לו בהירות השכל, לדרוש אחדותו ויחודו יתברך, וזהו דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר, כלומר בכל יומא כפי שהוא, ובהאיך מהפנים שהקדוש ברוך הוא מראה בעצמו, באמצעותו יבין וישיג לנהורא דנהיר, ירצה אור בהירו יתברך, המאיר באמצעות היום, להשיג התפשטות אלהותו שנוהג עתה, כפי העת והזמן, ובהיות כן, מעלה ניצוצות קדושים למעלה, וכל פרטי הנפעלים שנעשה בעולם, מעלה הכל לשורש, באמצעות זה שלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם, ואפילו הנראה התחלקות, מעלה ומגביה למקום אחדותם, וזה באמת עיקר היחוד שאדם גורם בכשרון מעשיו... שמשיג התלבשות איברי השכינה, איך שמלובש בכללות המדריגות, ויודע איך לקרותו בתואר כנויו...

כלל הדברים, החיוב מוטל על כל אחד מישראל, לדרוש אחדותו ויחודו יתברך, באמצעות חלקי הזמנים, להתבונן בפנימיותם, וככה הוא בשורש השרשים, וכמו שבחינות היום אינו נקרא שלם, כי אם בהיות לילה עמו, יתכן לו להשיג במושכלות, הגם שלפעמים נדמה ונראה אליו הבורא ברוך הוא, במדות החסד, ולפעמים במדות הגבורה, אל יתן לבו לגשמיות, כי אם ידע נאמנה, שגם שניהם הולכים יחדיו, הדין עם הרחמים, והרחמים עם הדין, והמה אחדות גמור, מול זה בא הרמז בתורה הקדושה, וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא אלהים, והכוונה מאין יתכן לך לדעת ששני שמות אלו, הנראים לכאורה דבר והפכו, כי הוי"ה מורה רחמים, ואלהים מורה דין, ועם כל זה על פי האמת, המה אחדות גמור, תוכל להשכיל את הענין, בהתבוננת אל סוד ענין היום שאינו יום שלם, כי אם בהיות לילה עמו, ואם לאו אינו רק חצי יום, ובודאי מורה על ענין פלא והפלא, ואם תדע זאת, אז והשבות אל לבבך, לדעת ולהשכיל כי הוי"ה המורה רחמים, הוא אלהים המורה דין, ואין שום פירוד חס ושלום, כמו סוד היום שאינו מלא, כי אם במדות הלילה, כנזכר, ודו"ק ותבין:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]