נושאים

מעשה מקאפצין פאשא - שיעור ראשון

מעשה מקאפצין פאשא

 

מעשה שסיפר אדמו"ר מקאפצין פאשא. פ"א [פעם אחת] היה אצל המלך התוגר [=מושל טורקיה] איש אחד מאחב"י [מאחינו בני ישראל] שהיה חשוב בעיניו מאד מכל שרי המלוכה אשר לו ויאהבהו אהבה גדולה ועצומה מאד יותר מכל שרי המלוכה אשר לו. ובכל יום ויום היה קורא אותו לביתו להשתעשע עמו יחד. ויקנאו בו שרי המלוכה, וחשבו מחשבות להעליל עליו לפני המלך ויאבדוהו מן העולם. והיה ביניהם פאשא אחד שהיה נקרא "קאפצין פאשא", ששנאתו להישראל הזה היתה גדולה יותר מכל השרים ולפני הישראל הראה עצמו כאוהב לו. ובכל יום חשב מחשבות חפצו שיצליח בידו למצוא עליו איזה עלילה לפני המלך. פ"א בא הפאשא הנ"ל להישראל הנ"ל והתחיל לדבר עמו בערמה. ויספר לו באשר שהיה אצל המלך ושמע מפיו איך שהוא אוהב אותך, אך יש לו יסורים מדבר אחד. כי כשאתה בא לפניו לדבר אתו אינו יכול לסבול ריח פיך, כי הוא מרגיש ריח רע נודף מפיך, והוא אינו יכול להיות בלעדיך ויש לו יסורים גדולים מזה. לזאת עצתי כי בכל עת שתבוא לפני המלך תאחז מטפחת עם בשמים לפני פיך, כדי שלא ירגיש המלך הריח הרע מפיך, כי הבשמים יבטלו הריח רע למען לא תבאש בעיני המלך. והישראל הנ"ל מחמת תמימותו האמין לדבריו ונסכם בדעתו לעשות כן.

אח"כ הלך הפאשא הנ"ל אל המלך ויספר לו כי שמע מהישראל הנ"ל, שאמר שיש לו יסורים גדולים כי בכל עת שמדבר עם המלך מרגיש ריח רע יוצא מפי המלך. ע"כ [על כן] נסכם עצתו כשיבוא לדבר עמך אדוני המלך יאחז מטפחת עם בשמים נגד פיו כדי שלא ירגיש הריח הרע מפי המלך. וזה לך האות כי כנים דברי כי למחר כאשר יבא לדבר עמך תראה בעיניך שיאחז את המטפחת נגד פיו. כששמע זאת המלך נתכעס מאד, ואמר לו כשאראה אשר כנים דבריך אז אאבד אותו מן העולם.

והנה הישראל הנ"ל בא ביום מחר לפני המלך ויאחז המטפחת נגד פיו כאשר יעץ לו הפאשא, כי האמין לדבריו. והמלך כשראה זאת ויוכח לדעת כי כנים הם דברי הפאשא, תיכף כתב מכתב כדברים האלה:כאשר יבא האיש המוכ"ז [המוסר כתב זה] לפניכם תשליכו אותו תיכף לכבשן האש אשר כל חייבי מיתות נשרפים שם. והמלך חתם את המכתב בחותמו, ואמר לזה האיש:אבקש ממך שאתה בעצמך תביא את המכתב הזה להאיש שנכתב על האדרעס (כתובת) שהוא במקום פלוני. והישראלי הנ"ל לקח המכתב והבטיח למלך אשר יעשה כדבריו. ולא ידע מה כתוב בו והלך לביתו. והנה זה האיש ישראל הנ"ל היה מחזיק מאד במצוה למול ילדי ישראל, ובכל עת שכבדוהו במצות חיתוך לא פנה אל שום מניעה שהיה לו, כי המצוה היתה יקרה בעיניו מאד. ואז באותו היום שהיה צריך לנסוע למסור המכתב מהמלך למקום אשר נשלח, וה' אשר חפץ להציל ידידו הנאמן, סיבב שבא אחד מכפר אחד וכיבדו שיסע עמו להכפר ולימול את בנו. ומחמת כי דרכו היה לבלי להניח את המצוה הזאת בשום אופן התחיל לחשוב מה אעשה לצווי המלך בדבר מכתבו. וסיבב ה' שבא לנגדו הפאשא הנ"ל. ויספר להפאשא שהיה אצל המלך, והמלך מסר לו מכתב שימסרהו להאיש שנשלח לו, והיום הזמין לו ה' מצות חיתוך. ודרכי לבלי להניח את המצוה הזאת בשום אופן. ע"כ אני מבקש ממך שתקח את המכתב ותוליך אותו לשם. והנה הפאשא הנ"ל שמח מאד כי עתה יוכל להלשין עליו עוד לפני המלך כי לא עשה רצון המלך עם המכתב. ויקח הפאשא המכתב מידו ומסרו לזה האיש שנשלח אליו, וזה היה ממונה לשרוף החייבי מיתות של המלך, ותיכף חטף את הפאשא הנ"ל ויזרוק אותו לתוך כבשן האש ונשרף כאשר מגיע משפטו עפ"י ה', מדה כנגד מדה.

והנה הישראלי לא ידע כלל מהנ"ל שנעשה לו. למחר חזר ובא לפני המלך. וכשראה אותו המלך, תמה מאוד, ואמר לו: העוד לא מסרת את המכתב שנתתי בידך להאיש הנ"ל? השיב לו: אדוני המלך, את מכתבך מסרתי לקאפצין פאשא הנ"ל שהוא ימסרנה להאיש, יען כי השי"ת [השם יתברך] הזמין לי מצות חיתוך. ודרכי לבלי להניח את המצוה הזאת. אז הבין המלך הלא דבר הוא שישרף זה הפאשא שהלשין עליו לפניו. ושאל המלך תיכף את האיש: מה זה שאתה אוחז מטפחת עם בשמים נגד פיך בעת שאתה מדבר עמי? השיב לו שהפאשא נתן לו עצה הזאת, כי אמר לי ששמע ממך שאינך יכול לסבול ריח פי. אז סיפר לו המלך איך שהפאשא הלשין עליו לפניו שאמרת לו שאינך יכול לסבול ריח פי, וע"כ תאחז מטפחת עם בשמים שלא תרגיש ריח רע מפי. ויספר לו המלך מה שהיה כתוב בהמכתב שנתן לו, ואמר לו עתה אני יודע אשר ה' השליט בארץ אשר מציל ידידיו מכל רע, ולהפאשא הנ"ל כאשר זמם לעשות בך, כן נעשה לו, וישב לו ה' גמולו בראשו. ומאז והלאה נתגדל בחשיבותו בעיני המלך יותר מכל השרים אשר אתו והיה חשוב ויקר בעיניו מאד מאד.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]