נושאים

אור המאיר לפרשת שופטים - כקרבכם אל המלחמה

אור המאיר לפרשת שופטים - והיה כקרבכם אל המלחמה

 

בפסוק והיה כקרבכם אל המלחמה, ונגש הכהן ודבר אל העם, ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה וגו' (דברים כ, ב ג) יש להבין מה לשון והיה שיגיד שמחה, ובכאן שמחה מה זו עושה, כיון שמקרבים את עצמם למלחמה, ודרך הארץ כשהולכים למלחמה, אפילו מלומדי מלחמה יראו לנפשם, אם יהיו מהמנצחים או מהמנוצחים, ורש"י פירש כקרבכם אל המלחמה, סמוך לצאתכם מן הספר מגבול ארצכם, וצריך להבין, וגם אומרו ונגש הכהן ודבר אל העם, וכהן מה בעי הכי בשעת מלחמה, וגם מה שפירש"י ודבר בלשון הקודש, כל זה צריך ביאור, והנראה, שכאן הרמז בעניני התורה ותפלה, שהם עיקר מלחמתו של אדם כל ימי חיים חיותו, ואשרי הגבר מלא את אשפתו מהם, לזרוק חצים לגבי סמא"ל, ולהיות חצים שנונים בידו, דהיינו להוציא אותיות מילוים מאהבה ויראה בהתעוררות גדול, אזי יהיה לבו בטוח, שיהיה מהמנצחים ולא מהמנוצחים, כאשר עינינו רואות רובן דעלמא, בגשתם אל עבודה שבלב זו תפלה, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם, רק ינוע כעצי היער, ובאמת אנשים אלו המלחמה כבדה בידם, ומורך בלבבם מפני האויב והצר השוכן בקרבם, הוא היצר הרע, הלוקח מאתם כלי המלחמה, הם האותיות ועושה צרופים בקליפות, ומבלבל מחשבתם לשוט בהבלי עולם, וממילא אין חצים לירות במו אופל, לנצח ולהרחיק הצפוני מלבו, ונעשה מנוצח מלפניו, וכאשר בא לתורה ולתפלה, כן הולך, ומאומה אין בידו, והכל בעבור שאין איש שם על הלב, עיקר בואו בעולם הזה ומה מעשהו, ומצד הסברא בודאי לא בא רק לפרנס את עצמו ופרנס אשתו ובניו, וכדומה מצרכי ישראל המרובים, המבלים רוב שנותם, רק בעבור האוכל והכסות, ועיקר עבודתם שנבראו בשבילה נשכח מלוח לבם.

מול זה בא הרמז בתורה, והיה יגיד שמחה, כקרבכם אל המלחמה, וכתיב בה' הידוע, היינו מלחמה הידוע, מלחמתה של תורה ותפלה, שמחה ודאי לפניו יתברך, בקרבם בני ישראל ללחום נגד צר הצורר, הוא היצר הרע, וישימו לב להכין את עצמם בכל מיני קרבא, לירות חצים חזקים ומבטיחו הכתוב (תהלים מה, ו), חציך שנונים עמים תחתיך יפלו, נתבאר לנו במקום אחר, והכוונה כשחציך שנונים, היינו דבורי תורה ותפלה המה חזקים וחריפים, בפנימיות מחשבה הקדושה כראוי ונכון, אזי עמים תחתיך יפלו, ובתנאי בלב אויבי המלך, כלומר תשים אל לבך וידוע תדע, שמחשבות זרות הבאים בתוך התפלה, ושאר מונעים העבדות בוראך, המה אויבי המלך מלכו של עולם, ע"ש, וכבר דברנו מזה כמה פעמים, אשר עיקר חוזק החצים תולה במעשהו בחוץ, כשנפטר מהספר ויצא לפעולו ולעבודתו, לעשות מעשה ההכרחים שבלתי אפשרי זולתם, גם שם ידבק פנימיות מחשבתו לרוממות אלהותו יתברך, ואל ישאר שקוע עם ראשו ורובו בגשמיות לנטות מדרך המלך, ואזי ילך לבטח דרכו, ולא יהיה המלחמה כבידה עליו כל כך בגשתו אל העבודה זו תפלה, כי אין מונעים הרבה לחטוף אותיות לחיצונים, כיון שעשה לפיו מחסום, ולא עשה צרופים בחצונים במעשהו בחוץ, ממילא אין לו מחשבות זרות ומעורבות, ולזה העמיק רש"י בלשונו, כקרבכם אל המלחמה, ובמה תולה עיקר המלחמה סמוך לצאת מן הספר, ספר ממש, כשנפטר מספר תורה ויצא לפעלו, שם עיקר השמירה מאויב הצופה להחטיאו, ולחטוף אותיות בקליפות, והם כלי המלחמה שלא יהיה לו במה ללחום מלחמתו של תורה ותפלה, אמנם מי הוא המלומד מלחמה, להורות דרכי העבודה, אומר הכתוב ונגש הכהן, הוא העובד, כי על הכהנים להורות, ועליו מוטל לדבר אל העם, ולזה פירש"י, ודבר אל העם בלשון הקודש, כלומר עיקר דבורו להבינם וללמדם לשון הנמשך מקודש עליון, ואל יעשו דיבוריהם חולין, בהיות שאין המחשבה קשורה אל בחינת הדיבורים היוצאים מפיהם, כנזכר בפרשיות הקודמת באורך, וזה ודבר אל העם, ועיקר דיבורו רק בלשון הקודש כמבואר.

ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה, ופירש"י אפילו אין בהן זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדי אתם שיושיע אתכם, ומובן על פי הדברים הנאמרים, שרומז למלחמתה של תורה ותפלה, ועיקר התפלה מדאורייתא הוא הקריאת שמע, ושם עיקר היחוד כנזכר בכוונת, ולכן צריך למסור את עצמו עם כל נפשו ומאודו, להיות בתכלית הזכות לפנות מחשבות מעולם הזה, ויעננע ראשו לשית סטרין, כנזכר לנו במקום אחר ע"ש, ולזה העמיק רש"י אפילו אין זכות לשון זכות ובהירות, אלא קריאת שמע, ששם עיקר הכוונה ומסירת הנפש, כדי אתם שיושיע אתכם, ודוק:

 

אור המאיר דברים פרשת כי תצא

כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלהיך בידך, ושבית שביו (דברים כא, י), נראה לבאר בהקדים פירוש הפסוק (תהלים מה, ו) חציך שנונים, עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך, והכוונה להורות לאדם דרכי עבודת התפלה, לשים עיקר מגמתו לצורך גבוה, ולא לצורך עצמו, וכיון שנמתק למעלה, ינצל מצרת עצמו גם כן, אמנם עיקר הכוונה בסדר התפלה, להעמיק שאלה למעלה, ונודע מהתיקונים (תיקון יג כט, ב), שקורא לאותיות וצרופי תיבות חצים, כנזכר בפרשה הקודמת ורומז הכתוב, חציך יהיה שנונים לירותם בחזקה, היינו בדחילו ורחימו ועבותות האהבה, אזי תועלתך גדולה וכחך בפה, שעמים תחתיך יפלו, וכבר בארנו למעלה להיות שהאדם עולם קטן, ממילא משורשים במלא קומתו מה שיש בעולם יש בכח אדם, ובידו לנוטעם בהסכיל עשות רע חס ושלום, ולהפך במעשה המצות ותורה ותפלה, יגרשם וישלחם מקרבו, כמבואר לעיל פירוש הכתוב (תהלים מג, ד), אתה ידך גוים הורשת ותטעם, בעשות רע ובכשרון המעשים, תרע לאומים ותשלחם, ע"ש אורך הענין, וזהו חציך שנונים עמים תחתיך יפלו, אמנם בתנאי הקדום, שאל ישאול עבור צער עצמו ממעיק האויבים, כי אם בלב שלך תשים מגמתך, היותם אויבי המלך מלכו של עולם, ולזה תדאג לבך, שהשכינה היא בגלות, ושפחה תירש גבירתה, וישלטו ביהודים לעשות עמהם כרצונם, ובכל צרתם לו צער, והשכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, ולא שתשית לב להעביר מעליך צרות האויבים המעיקים אותך, כי חצים כאלה אין ממש בזריקתם, ואין רשומו ניכר למעלה, וגם החויא לא חשיב להו לכלום.

וכזה נרמז בפרשת שופטים (דברים כ, א), כי תצא למלחמה על אויביך, וראית סוס ורכב עם רב ממך, ופירש"י בעיני כולם כסוס אחד, עם רב ממך, בעיניך הוא רב, אבל בעיני אינו רב, והכוונה כאשר כבר קדם לנו הדבור, כל זמן שהאדם תחת התחלקות הזמנים, ואינו זוכר מבורא עולם, אזי כל הקרה לפניו נדמה בעניו רבוי, כיון שאינו דורש האחדות, וכל זמן שהוא מקושר בפנימיות מחשבתו לרוממות אלהותו, שם מקום האחדות, והוא נעשה גם כן אחדות גמור אתו יתברך, ואז כל המעיקים ומקריות הקרים לו, המה רק כסוס אחד ורכב אחד, וכיון שמשיג ומבין היותם רק אויבי המלך כמדובר, אזי אינם נחשבים לכלום, ואם נדמה בנפשך ומורה בלבבך, היותם עם רב, ממך, הכל בסבתך לערך חלקי ענפי הטומאה ומגע נכרים אשר בקומתך, שלא טיהרת עדיין מדותך ממום, לכן נדמה לפניך ריבוי מעיקים מעם רב, ולזה רומז הכתוב, כי תצא למלחמה על אויביך, כלומר נשכח ממך היותם אויבי המלך מלכו של עולם, כי אם תרע עיניך בהם, היותם אויביך דייקא, וכיון שכן מודיע הכתוב, ראה מה אתה גורם, מה שהיה ראוי, וראית רק סוס אחד ורכב אחד, במלחמת יצר הרע כמדובר, ואתה הסכלת עשות בהפרידך ממקום האחדות, ונעשה עם רב ממך דייקא, אבל בעיני אינו רב.

ומעתה תאיר עיניך בכתוב, כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידיך, ופירש"י, במלחמת הרשות הכתוב מדבר, ירצה על דרך האמור, כי באמת אם עורך מלחמה מול צר ואויב, ופיו ולבו שוים, לשאול עבור צורך גבוה, כי עיקר דאגה בלב שהמה אויבי המלך, והשכינה בגלות והשפעה נשפע אל החיצונים, ושפחה תירש גבירתה, לזה מיצר ודאג לבו בקרבו, ואינו מרגיש מצער עצמו, כלום כזה נקראת מלחמת מצוה, כי באמת זהו תכלית הבריאה, וכללות תורתינו הקדושה והתפלה ומעשה המצות רק לצורך גבוה, להעלות איברי השכינה ממדריגת התחתונים, וניצוצות קדושות המתפזרים בכל מקום להעלותם לשורשם, ולזה יחגור כלי קרב לירות במו אופל הסטרא אחרא, אמנם הכסיל אשר לא יבין את זאת, ואינו חש על כבוד קונו, לשום רוחו ונפשו ועיקר מגמתו בתורה ותפלה ומעשה המצות, עבור צורך גבוה, כי אם כל עצמו ללחום מלחמתו להקל צערו מעליו, ומאת ה' שכוח לוח לבו, זה נקרא מלחמת הרשות, ולזה העמיק רש"י, במלחמת הרשות הכתוב מדבר, ונלמד ממלת אויביך דייקא, ולא אויבי המלך מלכו של עולם, מה כתיב ונתנו ה' אלהיך בידך, ירצה אפילו שתפעול עם תורתך ותפלתך, שיתן הקדוש ברוך הוא את האויבים בידך, עם כל זה תועלתך מועטת, כי במלחמה כזה לא תפעל רק ושבית שביו כלומר שביו, של החיצונים ששבה כבר וטורפה הקליפה לעצמה, את זאת תוכל ולא יותר, מה שאין כן אם הערכת מלחמתך מלחמת מצוה עבור צורך גבוה, תועלתך גדולה ונשגבה, לפעול יותר ויותר במקום גבוה ורמה, ודו"ק מאוד:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]