נושאים

פרשת וישלח - ואביו קרא לו בנימין

ואביו קרא לו בנימין רחל יולדת, מתה ונקברת על אם הדרך. מהי המשמעות הסמלית שיש בכך? צער העיבור כמשל לתהליך הגלות, החטא שהביא בעקבותיו את הקללה של 'בעצב תלדי בנים'. הלידה כמסמלת את תהליך הגאולה. המילדת הרואה את הנולד, את הבן, מסמלת את התפיסה שאין בה צער לידה, את הגאולה ומשום כך היא זו שמנחמת אותה. יעקב רואה את התהליך כולו ולכן הוא קורא לו על שם הגאולה, בנימין.

 

ספר בראשית פרק לה פס' טז - כא

וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ:

זוהר, חלק ג, רמט עמוד א - ב

אילת השחר, מאי אילת השחר, אלא דא איהי חיה חדא רחמנית, דלית בכל חיון דעלמא רחמנית כוותה, בגין דבשעתא דדחיקת לה שעתא, ואצטריכת למזונא לה ולכל חיון, איהי אזלת למרחיק לארח רחיקא, ואתיאת ואובילת מזונא, ולא בעאת למיכל עד דתיתי ותתהדר לאתרהא, אמאי בגין דיתכנשון לגבה שאר חיון, ותחלק לון מההוא מזונא, וכד אתת מתכנשין לגבה כל שאר חיון, והיא קיימא באמצעיתא, ופלגת לכל חד וחד, וסימן (משלי לא טו) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו', וממה דפליגת לון, איהי שבעה, כאלו אכלה יתיר מיכלא מכלא:

(אימתי פליגת לון), וכד ייתי צפרא דאקרי שחר, ייתי לה חבלים דגלותא, ובגין דא אתקריאת אילת השחר, על שם קדרותא דצפרא, דחבלים לה כיולדה, הדא הוא דכתיב, (ישעיה כו יז) כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וגו'

...

ובשעתא דעלמא אצטריך למטרא, מתכנשין לגבה כל שאר חיון, והיא סליקת לריש טורא רמאה, ואתעטפת רישהא בין ברכהא, וגעת גועה בתר גועה, וקודשא בריך הוא שמע קלה, ואתמלי רחמין, וחס על עלמא, והיא נחתת מריש טורא, ורהטת וטמירת גרמהא, וכל שאר חיותא אבתרהא רהטין, ולא משכחין לה, הדא הוא דכתיב (תהלים מב ב) כאיל תערוג על אפיקי מים, מאי על אפיקי מים, על אפיקי מים מהנהו דאתיבשו, ועלמא צחי על מייא, כדין תערוג:

בשעתא דאתעברת, אסתימת, כיון דמטא זמנא למילד, געאת ורמאת קלין, קלא בתר קלא, עד שבעין קלין, כחושבן תיבין (שם כ ב) דיענך יהו"ה ביום צרה, דאיהי שירתא דעוברתא דא, וקודשא בריך הוא שמע לה, וזמין לגבה, כדין אפיק חד חויא רברבא מגו טורי חשוך, ואתי בין טורין, פומיה מלחכא בעפרא, מטי עד האי איל, ואתי ונשיך לה בההוא אתר, תרי זמני, זמנא קדמאה נפיק דמא ואיהו לחיך, זמנא תניינא נפיק מייא, ושתו כל אינון בעירן די בטורייא, ואתפתחת, ואולידת, וסימנך (במדבר כ יא) ויך את הסלע במטהו פעמים, וכתיב ותשת העדה ובעירם

ספר בעל שם טוב על התורה - לראש השנה ויום כפור אות טו

כתיב (בפ' בראשית) ולאשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך, עד שיקויים (ישעיה ס"ו) כי חלה גם ילדה ציון את בניה, בעצב תלדי בנים, כמו שכתוב (בפ' וישלח) ויסעו מבית אל, פירוש, מבית אל דייקא, מבית המקדש שנחרב, ויהי עוד כברת הארץ לבא אפרתה, פירש"י לשון כביר ריבוי מהלך רב, ותלד רחל, השכינה שנקרא בד"מ רחל רצונה לילד, ותקש בלדתה, שיקויים כי חלה גם ילדה ציון את בניה, כי בגלות בבל היו שבעים שנה, נגד שבעים קולות, שבמזמור יענך ה' ביום צרה (תהלים כ'), ואחר כך והמליטה זכר, ועתה כתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע, כמה מאה קולות, נהי בכי תמרורים רחל מבכה, לא אמר בוכה אלא מבכה כל העליונים על בניה, וכתיב (ירמיה כ"ה) ה' ממרום ישאג, שאוג ישאג, מתתא לעילא ומעילא לתתא:

יהל אור, לאדמו"ר ה'צמח צדק' עמ' עה - עו

ד"א יענך ה' ביום צרה מהו ביום צרה אמר ר"ל לאשה שישבה על המשבר לילד והיתה מצטערת לילד אמרו מי שענה את אמך הא יענה אותך כו' עכ"ל... והענין כי הגלות נמשל לעיבור והגאולה ללידה... והנה חבלי לידה שייכים רק בבחי' מל' וכמ"ש גבי רחל ותקש בלדתה. וזהו"ע בעצב תלדי בנים. משא"כ בינה היא אם הבנים שמחה. ונק' עלמא דחירו. ואין שייך שם בחי' אלו. וזהו מי שענה את אמך הוא יענה אותך שכמו שבבינה הוא עלמא דחירו ואין החיצונים יכולי' לעכב הלידה וגילוי האור באצילות כמ"כ במל' יועברו ממנה הדינים והמונעים הלידה כו'... ולכן להיות הלידה והגילוי יש תחלה עצב ע"ד ויתעצב אל לבו כו' מחמת דלא אכשר דרי ולא ערבה לו להיות הגילוי כו' עד שע"י ע' קלין מתעורר רח"ר להסיר העצב ולהיות הגילוי 

ספר אור המאיר - פרשת מקץ

מול דברינו אפשר לרמוז, מה שנאמר בפרשת וישלח (בראשית לה, טז) ותלד רחל ותקש בלדתה, כי נודע רחל מורה על בחינת הדיבור, וכאשר נתבאר לנו (להלן צח, ב) פירוש הפסוק (ישעיה נג, ז) וכרחל לפני גוזזיה נאלמה. ע"ש, ובלתי אפשרי הולדות בחינת הדיבור בשלימות, כי אם במלחמה וקרב בקשת ומגן, וזהו ותקש בלדתה מלשון קשת, וגם יש לרמוז בדברי חנה שאמרה כאן (שמואל א א, טו) אשה קשת רוח אנכי, כי חנה כינוי לשכינה, ושטן לפנינה, על דרך מאמרם ז"ל (בבא בתרא טז, א) שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. ואמרה חנה על בחינתה עולם הדיבור, אשה קשת רוח אנכי, להורות שצריך קשת ומגן ומלחמה נגד השטן, להוציא דיבור לפני אלקים בשלימות

ספר שם משמואל פרשת ואתחנן - שנת תרע"ה

ובזה יש לפרש מה שענתה לעלי לא אדוני אשה קשת רוח אנכי, היינו שהדיבור בא באדם מצד הרוח כמ"ש (בראשית ב') ויהי האדם לנפש חי' ומתרגם לרוח ממללא, וקשת רוח הוא שחוש המחשבה והשכל גובר על כח הדיבור עד שהוא מתקשה להוציא הדיבור, נגזר מלשון ותקש בלדתה, ומאחר שתפילתה מצד התגברות כח המוח והשכל על כן היא מתפללת בלחש

ספר אגרא דכלה - דף קצז ע"ב

אשר אמרנו בנבואת ונחמות ישעיה (מ ב) ""דברו על "לב ירושלים. דהנה כל ימי הגלות לבא לפומא לא גלי, ללבי גליתי לפומי לא גליתי (סנהדרין צ"ט ע"א), וכביכול השכינה הנקראת "רחל (גימטריא "דבר "לב), היא כביכול "כרחל לפני גוזזיה נאלמה (ישעיה נג ז), סוד נאלמתי דומיה (תהלים לט ג), על כן אין חזון נפרץ ומופסקת הנבואה, והדברים הסתומים בלב אינם יוצאים אל הדיבור, להיות "דבר י"י יקר (שמואל א' ג א), "דבר אל בני ישראל. ובמהרה בימינו לעתיד ושפכתי רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם (יואל ג א), כי אז ימשך מהל"ב אל "הדבר, ואז "רחל תקבל תנחומין. וזהו "דברו על "לב ירושלים, כי בזמן הגלות קול ברמה נשמע רחל מבכה וכו' (ירמיה לא יד), קול בלא דיבור, מה שאין כן בעת "דברו על "לב "ירושלים היינו בחינת "רחל, "דבר "לב בגימטריא רחל כנ"ל ונקראת "ירושלים. וכן היה בגלות מצרים (שמות ב כג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו (בלא דיבור, כי זעקה וצעקה בלי דיבור רק בקול), ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה, שהיה חשוב לפני הש"י כאילו היה שועה בדבור, שידע הש"י שהוא מחמת הגלות וכובד העבודה סוד נאלמתי דומיה,

תורה אור, תרומה, פ עמ' ד

והנה יוסף נק' צדיק עליון ובנימין נק' צדיק תחתון. ויש נשמות שהם מבחי' יוסף. ויש מבחי' בנימין. ולכן נאמר ועמך כולם צדיקים. ופי' צדיק עליון היינו המקשר אצי' בבריאה... בחי' יוסף שהוא בחי' יסוד התקשרות של המשפיע עם המקבל וזהו בחי' צדיק עליון. אך בכדי שיהיה המקבל קולט את ההשפעה צ"ל ג"כ בבחי' התקשרות שהוא בעבודת ה' בחי' מס"נ והוא בחי' בנימין צדיק תחתון שמקשר בריאה באצי' מלמטה למעלה. ולכן נאמר בלידת בנימין ותקש בלדתה. כי בנימין הוא ההתכללות והבטול מבי"ע לאצי' שזהו הפך ענין הלידה והגילוי מלמעלה למטה.

 

וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:

ספר באר מים חיים פרשת שמות - פרק א (המשך)

והנה אבינו הראשון אדם קרא לאשתו חוה כי היא היתה אם כל חי, וכתבנו שם כי לפי זה היה ראוי לקרותה חיה וכמו שעוררו המפרשים שם, ואכן כי עיטף בשם זה לכנותה על שם חויא נחש הקדמוני שנתמלאה זוהמא ממנו וכמו שאיתא בזוה"ק שם (זוהר חדש י"ט.), והראת לדעת בזה כי אם לא היה בה זוהמא ההוא היתה יולדת בנקל והיה ראוי לקרותה חיה, רק עבור הזוהמא ההוא נלקח מאתה ארבעה מוחין הידועים ונעשה מהיו"ד ו' לכנותה על שם החויא (ואפשר על כן נקראת המילדת חיה בלשון חז"ל כידוע וצריך טעם לזה ואמנם לצד שהיא המקילה קצת צער הלידה ומסייעת שתצא הולד על כן קוראין לה חיה על שם הראשון המורה על הטהרה מהזוהמא ואז בנקל הולדת הולד בלי צער לידה) וממילא נשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה כי נטהרו מזוהמת הנחש, עד הנה הם יולדות בעצמם בנקל ומכונים על שם חיה ולא חוה כי לא היו בפיתקה ואינן צריכין לחיה אחרת בעת הולידם כי בעצמם חיות הנה המורה על שלימות האשה ואין דבר מעכבה מלהוליד.

 

וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:

ספר עבודת ישראל - פרשת ויצא

ויהי בצאת נפשה כנ"ל. קראה לו בן אוני, פירוש אוני מלשון כח כמו ראשית אוני (בראשית מט, ג) פירוש שאתה הוא הב"ן של כל כחי וחיותי כי לא נתקבלה תפלתי שיוסף לי בן אחר ולכן אתה הוא בן אוני כלומר כל כחי מסתלק על ידי לידתך, ואביו קרא לו בנימין, כי בנימין הוא מעלמא דנוקבא וכמ"ש האר"י ז"ל, סוד נשמת שלשה הצדיקים יצחק בנימין חבקוק הם משורש הדינין והם צריכים להמתקה ולתגבורת החסדים כידוע שם מהאר"י ז"ל ולכן רצה יעקב להמתיקו בחסד וקרא לו בנימין וקשר אותו בחסד דהיינו צירוף שמו בן ימין כי ימין הוא החסד ונמתקו הגבורות:

ספר תפארת שלמה על מועדים - רמזי פורים

כי בגלות משמש בנימין תחת יוסף. וזהו (בראשית לה, טז) ותלד רחל ותקש בלדתה שהוא רמוז על בחי' מלכות כמו ההרה תקריב ללדת תחיל תזעק. ותקרא לו בן אוני (שם לה, יח) רמוז על אנינות הגלות שישמש בנימין. אך (שם) אביו קרא לו בנימין בן ימין שגם בהמ"ק נבנה בחלקו כנודע

ספר תפארת שלמה על מועדים - לחנוכה

וזה שקראה אותו אמו (בראשית לה, יח) בן אוני לשון אנינות הוא להיות הוא היסוד כי מורה על הגלות. אך (שם) אביו קראו בנימין לומר גם זה טוב לישראל להחזיק בימינם בגלות הארוך הזה בין העמים.

ספר מאור עינים - פרשת ויקהל

ורחל מפני שראתה שני בתי מקדשים שיחרבו בחלקו של בנימין לכן קראה אותו בן אוני (בראשית ל"ה, י"ח) ואביו קרא אותו בנימין בן ימין שהקשיר אותו לימין ה' כביכול ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב (שמות ט"ו, ו') הוא חסר אל כי גדול יהיה כבוד הבית האחרון גו':

ספר ליקוטי הלכות - הלכות ברכת הודאה הלכה ו אות מד

ועל - כן באמת עתה בגלות שנחרב הבית - המקדש, קשה מאד לשמח כי אם בכח הצדיקים שיש להם דעת גדול ונפלא שנחשב כבנין בית - המקדש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מי שיש בו דעה וכו', שהם ממשיכים עלינו שמחה בו יתברך כדי שנוכל להתקים בגלות המר הזה. ועל - כן קראה לו אמו בן אוני, כי רחל מתה אז ונקברה בפרשת דרכים כדי שיוכלו ישראל לבכות על קברה בעת החרבן כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל - כן מחמת שרחל אמנו ראתה גדל החרבן שיהיה קדם שנזכה לקץ האחרון, על - כן קראה שמו בן אוני על שם גדל האנינות והבכיה שצריכין בכל לילה לבכות על חרבן בית - המקדש. וכן צריך כל אחד לצעק ולבכות הרבה בכל יום על פגמיו שמעכבין בנין בית - המקדש שזה בחינת קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה וכו'. אבל אביו קרא לו בנימין על שם ארץ - ישראל כי יעקב קרא אותו בן ימין על שם הסוף שנחזר לארץ - ישראל ויבנה בית - המקדש בחלקו של בנימין ששם מקור השמחה. הינו שיעקב אמר שגם עתה צריכין לקרותו בנימין על שם ארץ - ישראל שהוא בחינת שמחה, כי גם עתה בגלות אסור להיות בעצבות רק צריכין לצעק ולבכות ולפרש שיחתו איזה שעה ביום, אבל בכל היום צריכין להיות בשמחה לשמח נפשו בכל דרכי העצות. כי על - ידי שמחה עקר הברור מהיכלי התמורות שעל - ידי זה דיקא יוצאין מן הגלות כל אחד לפי בחינתו בבחינת כי בשמחה תצאו וכנ"ל:

 

וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:

זוהר בראשית קעה ע"א-ע"ב

ויצב יעקב מצבה על קבורתה אמר רבי יוסי מאי טעמא בגין דלא אתכסיא אתרה עד יומא דזמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא, כמה דאתמר עד היום, עד ההוא יומא ממש, רבי יהודה אמר עד יומא דתהדר שכינתא בגלותהון דישראל בההוא אתר כמה דאת אמר (ירמיה ל"א) ויש תקוה לאחריתך נאם יי' ושבו בנים לגבולם, ודא אומאה דאומי לה קודשא בריך הוא וזמינין ישראל כד יתובון מן גלותא לקיימא על ההיא קבורה דרחל ולמבכי תמן כמה דאיהי בכאת על גלותהון דישראל ועל דא כתיב (שם) בבכי יבאו ובתחנונים אובילם וגו', וכתיב (שם) כי יש שכר לפעולתך, ובההיא שעתא זמינת רחל דאיהי בארחא למחדי בהו בישראל ועם שכינתא  

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]