נושאים

פרשת כי תבא - והיו חייך תלואים לך בראש

פרשת כי תבא - והיו חייך תלואים לך בראש

 

מדרש רבה אסתר פתיחתא

ויהי בימי אחשורוש רב פתח (דברים כ"ח) והיו חייך תלואים לך מנגד רבנן ורבי ברכיה אמרי והיו חייך תלואים לך זה שהוא לוקח חטים לשנה (שם) ופחדת לילה ויומם זה שהוא לוקח חטין מן הסידקי ולא תאמין בחייך זה שהוא לוקח לו מן הפלטר ור' ברכיה אמר והיו חייך תלואים לך זה שהוא לוקח לו חטים לשלש שנים ופחדת לילה ויומם זה שהוא לוקח לו חטים לשנה ולא תאמין בחייך זה שהוא לוקח לו חטים מן הסידקי מתיבין רבנן לר' ברכיה והלוקח מן הפלטר מהו אמר להם לא דברה תורה במתים ד"א והיו חייך תלואים לך מנגד זה שהוא נתון בדיוטי של קיסרין ופחדת לילה ויומם זה שהוא יוצא לידון ולא תאמין בחייך זה שהוא יוצא להצלב רב פתר קרייה בהמן והיו חייך תלואים לך מנגד מעת לעת מהסרת טבעת ופחדת לילה ויומם בשעה שהכתבים פורחין ולא תאמין בחייך להיות עתידים ליום הזה:

 

חבש פאר עמ' עד

החיים הם נמצאים בהרגשה טבעית המתפשטת בכל הגוף, ושרשה בידיעה שכלית. והנה כל זמן שהאדם בריא ושלם, החיים נמצאים בו לא בשכל לבדו, כ"א אחוזים בקשר טבעי, במציאותו העצמית, ואינו צריך לחפשם ולהסתפק בהם. עד שמצד הטבע, איננו מצויר יפה העדר החיים, וכ"ז בא מפני שהדבר מבונה בו על בסיס חזק טבעי. אמנם אם האדם חולה במחלת-נפש עזה, או מחלת-גוף קשה, יאבד קשר החיים את ערכו הטבעי, ואע"פ שימצא בהרגשה פרטית וידיעה שכלית, עכ"ז אין לו עוד אותו החוזק והעוז, ולא יאמין בחייו. וזהו שחייו תלויים לו מנגד, איננו מרגישם בכל עוזם ותקפם בפנימיות הכרתו וטבעו, כ"א צריך שיודעו לו מהשכל וההכרה, וזאת היא מעלה חלשה בחיים.

 

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שקלים פרק ח

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מעשה בפרדה משל בית רבי שמתה וטהרו את דמיה משום נבילה ר"א שאיל לרבי סימון עד כמה ולא אגיביה שאיל לרבי יהושע בן לוי א"ל עד רביעית טהור יותר מיכן טמא ובאש לרבי לעזר דלא חזר ליה ר' סימון שמועתא רב ביבי הוה יתיב מתני הדין עובדא א"ל רבי יצחק בר ביסנא עד כמה? עד רביעית טהור יותר מיכן טמא? ובעט ביה א"ל ר' זריקא בגין דהוה שאיל לך את בעיט ביה א"ל בגין דלא הוות דעתי בי דאמר ר' חנין [דברים כח סו] והיו חייך תלואים לך מנגד זה שהוא לוקח לו חטין לשנה [דברים כח סו] ופחדת לילה ויומם זה שהוא לוקח מן הסדקי ולא תאמין בחייך זה שהוא לוקח מן הפלטור ואנא סמיך אפלטירא

 

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תרומות פרק ח

ר' יוחנן אמר איקפח בעלי קנייה סליק לבית וועדא והוה ר"ש בן לקיש שאיל ליה והוא לא מגיב שאיל ליה והוא לא מגיב א"ל מהו הכין א"ל כל האיברים תלוין בלב והלב תלוי בכיס א"ל ומהו כן א"ל ומהו את כן א"ל איקפחת בעלי קנייה

 

קהלת רבה (וילנא) פרשה ב

החכם עיניו בראשו זה שלקח חטים לשלש שנים, והכסיל בחשך הולך זה שלקח חטים לשנה אחת, וידעתי גם אני וגו' וחזרתי ואמרתי אני בלבי וגו' זה אוכל וזה אוכל, א"כ למה חכמתי אני אז יותר למה משכנית מאניי מן קייטא לאמטי לי מזונין וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם וגו' הכל נשכח, למחר שנת בצורת באה זה אוכל ביוקר וזה אוכל בזול הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל.

 

מעשה בטיט ומרגלית

סִפֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל מַעֲשֶה בְּעָנִי אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְפַּרְנֵס מִטִּיט,  שֶׁהָיָה חוֹפֵר טִיט וּמוֹכְרָם,  פַּעַם אַחַת כְּשֶׁחָפַר מָצָא אֶבֶן טוֹב שֶׁהָיָה שָׁוְיוֹ הוֹן רַב מְאד וְלא יָדַע כַּמָּה שָׁוְיוֹ וְהָלַךְ לְסוֹחֵר שֶׁיֶּאֱמוֹד אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ,  וְעָנָה לוֹ הַסּוֹחֵר שֶׁאֵין בְּזֶה הַמְּדִינָה אָדָם שֶׁיּוּכַל לְשַׁלֵּם שָׁוְויוֹ,  כִּי הוּא שָׁוֶה הוֹן רַב,  וְצָרִיךְ לִיסַע עֲבוּר מְכִירָתָהּ לְלוֹנְדוֹן לְעִיר הַמְּלוּכָה,  אוּלָם הוּא הָיָה עָנִי וְלא הָיָה לוֹ כֶּסֶף לִיסַע,  וְהָלַךְ וּמָכַר אֶת רְכוּשׁוֹ הַדַּל וְהָלַךְ מִבַּיִת לְבַיִת לֶאֱסוֹף נְדָבוֹת עַד שֶׁהִסְפִּיק לוֹ לִיסַע עַד הַיָּם,

וְרָצָה לַעֲלוֹת עַל הַסְּפִינָה,  אוּלָם לא הָיוּ לוֹ מַסְפִּיק מָעוֹת,  וְהָלַךְ לְהַקַאפִּיטַאן וְהֶרְאָה לוֹ הַמַּרְגָלִית,  כְּשֶׁרָאָה הַקַּאפִּיטַאן אֶת הָאֶבֶן הֵבִין שֶׁאָדָם עָשִׁיר הוּא וְלָקְחוֹ עַל הַסְּפִינָה בְּכָבוֹד גָּדוֹל,  וְנָתַן לוֹ חֶדֶר מְיוּחָד מִמַּדְרֵיגָה הָרִאשׁוֹנָה וְסִדֵּר לוֹ כָּל הַתַּעֲנוּגִים כְּאֶחָד מֵהַנְגִידִים הַגְּדוֹלִים,  מֵהַחֶדֶר שֶׁלּוֹ הָיָה לוֹ חֲלוֹן שֶׁפָּנָה לַיָּם,  וְהוּא הָיָה תָּמִיד מִתְעַלֵּס וּמְשַמֵּחַ נַפְשׁוֹ עִם הַמַּרְגָלִית וּבִפְרַט בְּעֵת הָאֲכִילָה הָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמָּהּ כִּי הַשִּׂמְחָה וְהַרְחָבַת הַלֵּב טוֹבָה וּרְפוּאָה שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמַּאֲכָל בְּנָקֵל,

פַּעַם אַחַת כְּשֶׁיָּשַׁב לֶאֱכוֹל כְּהֶרְגֵּלוֹ וְהַמַּרְגָלִית הָיְתָה מוּנַחַת עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְׁבִיל לְהִתְעַלֵּס בָּהּ וּמֵרוֹב עֲיֵפוּתוֹ נִרְדַּם,  בֵּינָתַיִם בָּא הַמְּשָׁרֵת וְלָקַח אֶת הַמַּפָּה וְהַפֵּירוּרִים שֶׁעָלֶיהָ עִם הַמַּרְגָלִית,  כִּי לא יָדַע שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מַרְגָלִית,  וְהִשְׁלִיךְ הַכּל לַיָּם,  כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ וְהֵבִין כָּל זֶה הָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְכִמְעַט שֶׁיָּצָא מִדַּעְתּוֹ כִּי מַה יַּעֲשֶה עַתָּה,  הֲרֵי הַקַּפִּיטַאן הוּא גַּזְלָן שֶׁיַּהֲרוֹג אוֹתוֹ בְּעַד מְחִיר הַנְּסִיעָה,  עַל כֵּן עָשָה אֶת עַצְמוֹ שָמֵחַ כְּאִלּוּ לא אֵרַע דָּבָר,

וְהִנֵּה הַקַּפִּיטַאן הָיָה בְּכָל יוֹם בָּא לְחַדְרוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ,  וּכְשֶׁבָּא אֵלָיו הַקַּפִּיטַאן לא הִבְחִין עַל פָּנָיו מְאוּמָה,  כִּי הוּא עָשָה אֶת עַצְמוֹ שָמֵחַ עַד שֶׁלּא הִכִּיר בּוֹ שׁוּם שִׁינוּי,  אָמַר לוֹ הַקַּפִּיטַאן הֲלא אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהִנְּךָ אָדָם חָכָם וִישַׁר לֵב,  וּבְכֵן בִּרְצוֹנִי לִקְנוֹת הַרְבֵּה תְּבוּאָה וּלְמוֹכְרָה בְּלוֹנְדוֹן וּבָזֶה אוּכַל לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה,  אוּלָם אֲנִי יָרֵא שֶׁמָּא יאמְרוּ שֶׁאֲנִי גָּנַבְתִּי אֶת הַכֶּסֶף לִקְנִיַּת הַתְּבוּאָה,  עַל כֵּן יִהְיֶה נָא הַקִּנְיַן עַל שִׁמְךָ וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ עֲבוּר זֶה סְכוּם רַב,  וְהוּטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הֶעָנִי וְעָשֹוּ כֵן,

וְהִנֵּה כְּשֶׁבָּאוּ לְלוֹנְדוֹן מֵת הַקַּפִּיטַאן וְנִשְׁאַר הַכּל אֵצֶל זֶה הֶעָנִי,  וְהָיָה עֵרֶךְ הַתְּבוּאָה כֵּפֶל כִּפְלַיִם מֵעֶרְכּוֹ שֶׁל הַמַּרְגָלִית.

כְּשֶׁסִּיֵּם רַבֵּנוּ זַ"ל אֶת הַסִּפּוּר אָמַר הַמַּרְגָלִית לא הָיְתָה שֶׁלּוֹ,  וְהָא רְאָיָה שֶׁנֶּאֱבַד מִמֶּנּוּ.  הַתְּבוּאָה כֵּן הָיְתָה שֶׁלּוֹ וְהָא רְאָיָה שֶׁנִשְׁאַר אֶצְלוֹ.  אוּן וָואס עֶר אִיז גֶעקוּמֶען צוּ זַיין זַאךְ אִיז נָאר וַוייל עֶר הָאט זִיךְ דֶער הַאלְטְן

 

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת כי תבא דף צח עמוד א

אדהכי אתא אליהו ז"ל אמר קום רבי שמעון אתער משנתך זכאה חולקך דקב"ה בעי ביקרך כל הבטחות ונחמות דישראל בהני קללות כתיבי. פוק וחזי מלכא דרחים לבריה ואף על גב דלטייה ואלקייה רחימו דמעוי עליה כד אחזי רוגזא תקיף כדין רחמנותא עליה. כך קב"ה אף על גב דלייט מלוי ברחימו. אתחזיין באתגלייא לווטין ואינון טבוון סגיאן בגין דאלין קללות ברחימו הוו... באלין אית דינא ורחימו כאבא דרחים על בריה ורצועה דמלקיותא נקיט בידיה עביד נהימו סגיא וקלין רברבין ומלקיותא קלילין [פי' מועטין] ברחמי. וקשיא מכל אינון קללות דא הוא דכתיב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם ה' עליך עד השמדך. הכא אינון הבטחות דאבא על בריה ברחימו סגי. יעלה לא כתיב אלא יעלם יכבש לון ויכסי לון בנוקבא דדוכתייהו דלא יפקון לבר ויהון כבושין ומכוסין בנוקבייהו. עד השמדך מה דלא יהי לעלם ולעלמי עלמייא דהא אומי קב"ה דלא ישיצי ית ישראל לעלם ולעלמי עלמין ודוכרניהון יהי קיים תדירא דכתיב [ישעיה סו] כן יעמוד זרעכם ושמכם... אמר ליה ר' שמעון באן אתר אתגלייא פירקנא דישראל בהני קללות אמר אשגח ודייק דוכתא בישא מכלהו תמן הוי. אשגח ודייק ואשכח דכתיב והיו חייך תלוים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. ואף על גב דידעי חבריא זמן. אינון חיים תלוין קמן וספיקן. ועיקרא איהו ויציבן מלין.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]