נושאים

אור המאיר לפרשת כי תבא - איך קוראים קללות

אור המאיר לפרשת כי תבא - ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה

 

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת כי תבא דף צח עמוד א

אדהכי אתא אליהו ז"ל אמר קום רבי שמעון אתער משנתך זכאה חולקך דקב"ה בעי ביקרך כל הבטחות ונחמות דישראל בהני קללות כתיבי. פוק וחזי מלכא דרחים לבריה ואף על גב דלטייה ואלקייה רחימו דמעוי עליה כד אחזי רוגזא תקיף כדין רחמנותא עליה. כך קב"ה אף על גב דלייט מלוי ברחימו. אתחזיין באתגלייא לווטין ואינון טבוון סגיאן בגין דאלין קללות ברחימו הוו... באלין אית דינא ורחימו כאבא דרחים על בריה ורצועה דמלקיותא נקיט בידיה עביד נהימו סגיא וקלין רברבין ומלקיותא קלילין [פי' מועטין] ברחמי. וקשיא מכל אינון קללות דא הוא דכתיב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם ה' עליך עד השמדך. הכא אינון הבטחות דאבא על בריה ברחימו סגי. יעלה לא כתיב אלא יעלם יכבש לון ויכסי לון בנוקבא דדוכתייהו דלא יפקון לבר ויהון כבושין ומכוסין בנוקבייהו. עד השמדך מה דלא יהי לעלם ולעלמי עלמייא דהא אומי קב"ה דלא ישיצי ית ישראל לעלם ולעלמי עלמין ודוכרניהון יהי קיים תדירא דכתיב [ישעיה סו] כן יעמוד זרעכם ושמכם... אמר ליה ר' שמעון באן אתר אתגלייא פירקנא דישראל בהני קללות אמר אשגח ודייק דוכתא בישא מכלהו תמן הוי. אשגח ודייק ואשכח דכתיב והיו חייך תלוים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. ואף על גב דידעי חבריא זמן. אינון חיים תלוין קמן וספיקן. ועיקרא איהו ויציבן מלין.

 

אור המאיר במדבר לשבועות

דהא אזלא כמאן דאמר עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה, רומז לכ"ב אותיות התורה גימטריא חט"ה, ומאז נתערבו ונתפשטו אלו האותיות בתערובות רע כנודע וכמוזכר בהקדמה, ומזה נמשך פירוד בין הדביקים אותיות מחשבה מאותיות הדיבור, במחשבה זרה מתערובות חוץ כנזכר, ועתה עת תיקונם, כאשר מאז בפתיחת נתינת התורה נתעלו ונגבהו למעלה, נוהג הענין בכל דור ונתקן מעט מעט, ונהפך מקללה לברכה מה שנתקלל אדם וחוה, ואפשר לזה כיוונו במאמרם, הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת וכנזכר, לחבר אותיות הדיבור לאותיות המחשבה, בחינת תורה שבכתב עם תורה שבעל פה הנרמז בשתי הלחם, והכל כדי שיתברכו להם פירות האילן, הרומז לכ"ב אותיות התורה שנפלו ונתפשטו לקליפות, ועתה כחם יפה להפוך הקללה לברכה

 

אור המאיר דברים פרשת ראה

ובאמת מצד עצמותו אין שום תמונה וציור והתחלקות כלל לא, וגם הברכה וקללה הנעשה למטה, בסבת השתלשלותם ממקורם נעשה שינוי ביניהם, ברכה בפני עצמה וקללה בפני עצמה, והכל מצד המקבלים יש בחינת שינוי, ובבורא עולם נאמר (מלאכי ג, ו), אני לא שניתי, לזה רומז הכתוב ראה אנכי נותן לפניכם דייקא ברכה וקללה, בהתפשטותם ממקום אחדותם ונתלבשו בבחינת הזמנים, נעשה פירוד ברכה וקללה, וזהו לפניכם היום קללה וברכה, ודוק:

 

אור המאיר לפרשת ראה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו את מצות הוי"ה אלהיכם, והקללה אם לא תשמעו את מצות ה' אלהיכם, וסרתם מן הדרך וגו' (דברים יא, כו כח)...

לזה בא אדון הנביאים להורותם דרכי יושר, ולהבינם בטוב טעם עניני עבודתם, ואמר ראה אנכי נותן לפניכם היום, מוסב על בחינת היום ממש, אנכי נותן לפניכם בחינת היום, לדעת מהותו, אשר נודע שאינו נקרא יום שלם, כי אם בהיות לילה משלים את היום, ואם לאו אינו נקרא יום שלם, ועיין למעלה מה שבארנו פירוש הפוסק (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא אלהים, והכוונה מאין יתכן לדעת מהות האחדות, ששם הוי"ה המורה רחמים, ושם אלהים המורה דין, המה אחדין דלא מתפשרין, רק מצדינו נראה בחינות התחלקות, כל זה יתכן לדעת ממהות היום, אינו נקרא יום שלם כי אם עם הלילה, וגם שניהם כאחד טובים, למי שעמד בסוד ה' נפשו יודעת מאד, היותם אחדות אחד, אכן מי שנבער מדעת חסרון תבונתו נדמה לו, כאילו יש פירוד ביניהם, וזאת הגורמת שעושה פירוד בין הדבקים למעלה בתואר שמותיו וכינויו יתברך, המורים רחמים ודין, ומכאן נמשך ברכה וקללה כל אחד לעצמו, כי הוא בעצמו גורם ככה, להיות שלא דרש אחדותו ויחודו, ושם הכל אחדות אחד באין פירוד כלל חס ושלום, ובא לפרש בפסוק אחרון יותר מן הראשון, מהות הברכה והקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם...

ולזה פתח הכתוב ראה אנכי בלשון יחיד, כנזכר, וגמר אומר בלשון רבים נותן לפניכם, מוסב על רובן דעלמא, אשר לא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה', ואצלם נעשה בחינת התחלקות, ברכה בפני עצמה, וקללה בפני עצמה, והשם ברחמיו יהפוך מקללה לברכה כנזכר, ודו"ק:

או יאמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, יובן על דרך שבארנו למעלה אשר שנו חכמים במשנה דאבות (פ"ב מ"א) דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת ע"ש, ותוכן הדברים, כי באמת מצד עצמותו יתברך אין שייך לתאר שינוי החושים עין ואוזן ויד ורגל, כי מה דמות תערכו לו כביכול כי אם מצדינו אנו מתארים אליו יתברך תואר איברים גשמים, כנזכר לנו פירוש הפסוק (תהלים לד, טז), עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם, כלומר הצדיקים גורמים לתאר בעצמותו יתברך, עינים להשגיח עליהם בעין חמלה, ואזנים לקבל תפלתם, ולזה רמזו בדבריהם, דע מה שנעשה למעלה ממך בסבתך, בחינת התחלקות האברים כביכול, לומר על בורא עולם אחד יחיד ומיוחד, עין רואה ואוזן שומעת, והכל בסבת עם קרובו ישראל, ובאמת מצד עצמותו אין שום תמונה וציור והתחלקות כלל לא, וגם הברכה וקללה הנעשה למטה, בסבת השתלשלותם ממקורם נעשה שינוי ביניהם, ברכה בפני עצמה וקללה בפני עצמה, והכל מצד המקבלים יש בחינת שינוי, ובבורא עולם נאמר (מלאכי ג, ו), אני לא שניתי, לזה רומז הכתוב ראה אנכי נותן לפניכם דייקא ברכה וקללה, בהתפשטותם ממקום אחדותם ונתלבשו בבחינת הזמנים, נעשה פירוד ברכה וקללה, וזהו לפניכם היום קללה וברכה, ודוק:

 

 

 

 

 

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]