נושאים

ויגש תשעג - יסוד ומלכות

 

ולא יכול יוסף להתאפק יוסף מסמל את מידת היסוד שתפקידה במערכת הספירות להשפיע שפע למידת המלכות המצויה תחתיה. כשנוצר המצב בו כל האחים נותנים עיניהם ביוסף, כשהיסוד מתמלא כולו בשפע, הרי הוא חייב להשפיע אל המלכות. המהלך הזה התבטא בצורה חזקה במעבר מקול לדיבור. יוסף מוציא את הקול הפנימי העצור, אל הדיבור החיצוני.

ספר בראשית פרק מה

(א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו

ספר אגרא דכלה - דף קסז ע"א

ולא יכול יוסף להתאפק וכו' (בראשית מה א). יש לרמז למשכילים רמיזא דחכמתא בפסוק הלזה, ידוע כי מדת יסוד צדיק הוא הצנור הקדוש, אשר כל המדות מריקים שפעם שם להשפיע למלכות שמים, דידוע הוא דהשפעה הוא באסתכמותא דכל שייפין, וכל המדות נותנים כחם ושפעם לצדיק יסוד עולם, ובזולת מדת יסוד אין לשום מדה להריק שפע רק על ידו, וכאשר כולם באסתכמותא חדא אז היחוד השלם, ואז מדת היסוד לא יכול לאתאפק מלהשפיע למלכות שמים, והמשכיל יבין וידום וכבוד אלקים הסתר דבר. וזהו ולא יכול יוסף צדיק יסוד עולם להתאפק מלהשפיע לכל הנצבים עליו, ר"ל להיות שכללות כל השייפין נצבים עליו ומסכימים עמו:

ספר מאור ושמש - פרשת ויגש ד"ה ונראה

ולא יכול יוסף להתאפק שהיה בוער בו ההתלהבות והקדושות מהמרכבה הקדושה שנתגלו, וז שם) וזה שאמר ר' עליו היינו המלאכים כמו שאמר הפסוק ויבואו בני האלהים להתייצב שהמה בבחינת נצבים כי אינם בבחינת מהלכים רק נצבים תמיד על עמדם יעמודו, ויקרא הוציאו כל איש מעלי רצה לומר אותו שהוא בבחינת איש היינו שאינו מופשט מהגשמיות זה יצא לחוץ היינו כל האנשים שהיו עומדים שם זולתם דהיינו זולת אחיו ואז גם יוסף הפשיט עצמו ובא לדביקות גדול ונשאר רק ברוחניותו, וזהו ויתן את קולו בבכי בכ"י עולה ל"ב, כי הבי"ת הראשונה הוא רק פעולה, והמה ל"ב נתיבות החכמה שדבק עצמו בחכמה עילאה בעולמות עליונים ואז היתה שכינה מדברת מתוך גרונו של יוסף הצדיק וזהו שאמר פעם שנית וישלחני אלהים לפניכם וגו' ולהחיות לכם לפליטה גדולה היינו שיהיה לישראל קיום בגלות. וכל הפרשה כולו היה מדבר עתידות והוא עצמו לא היה יודע מה שהוא אומר כי השכינה היתה מדברת מתוך גרונו כנזכר לעיל. וזהו שרמז להם והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם רצה לומר כי פי המדבר ואני איני יודע מה שהייתי מדבר וזהו ראיה שאני אחיכם שדבקתי עצמי בעולמות עליונים ככם ונשלמה המרכבה ושייך שפיר לשון ראיה שראו שלא היה יודע מה שהיה מדבר מפני שהיה דבוק בעולמות העליונים

 

וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:

ספר אגרא דכלה - דף קסז ע"א – קסח ע"א

ויקרא (בראשית מה א). יכונה לקבלת השפע להשפיע, כמו שתרגם יונתן וקרא זה לזה (ישעיה ו ג), ומקבלין דין מן דין. "הוציאו "כל "איש "מעלי, ר"ל כללות השפעות כל השיעור קומה יוציאו מעלי על ידי ראש צדיק אשר אליו מגיעים כל הברכות, כמד"א (משלי י ו) וברכות לרא"ש צדי"ק דייקא, "ולא "עמד "איש "אתו, כי כביכול כולם באסתכמותא חדא והבן, בהתוודע יוסף אל אחיו, בעת אשר ממשיך הדעת העליון לכל אחיו...

ועל פי הדברים האלה תדע ממוצא דבר דרכי הצדיקים הקדושים שבעולם הזה, אשר בהתאסף סוד ישרים ועדה עליהם תטף מלתם בדרכי תורה ועבודה ומסמיכים דבריהם אקראי, אשר לפעמים המקרא אינו סובל הפירוש רק הענין אמת, ולפעמים תראה להיפך. אשר תדע שהאיש הנחשב בעיני העולם לשלם ומטים אזנם לשמוע דבריו, והוא באמת אינו בר הכי להרים קול במקהלות, ואף על פי כן בהתאסף אליו אנשים חכמים ונבונים, יתמהו איש אל רעהו מהיכן הרויח דברים העומדים ברומו של עולם... אך כל הענין הזה הוא כי כל איש הוא במדריגות צדיק, דהיינו שהוא מרכבה למדת צדיק יסוד עולם, הוא מסוגל בטבעו להשפיע תורה ועבודה לבני חבורתו... והנה האיש הצדיק המסוגל לזה, אף שהוא עניו גדול ואינו מדבר לפני מי שגדול ממנו, עם כל זה בהתאסף אליו אסיפת חברים מקשיבים לקולו, הוא כמוכרח בדבר... כי להיות כל החבורה מסכימים עמו לא יכול הצדיק להתאפק...

והנשמה הראויה לזה ואומרת דברי תורה על לב אזן שמעת דייקא, כל אחד ישמע כפי שורש נשמתו, וכל אחד מבני החבורה יקבל דבר הצדיק לתיקון נפשו, כי הדבר הנשפע להצדיק הוא בחינת הדעת אשר הוא מתפשט בכח כל האיברים ויוצא מראש צדיק, אם כן כל כח האיברים נתגלה בראש צדיק, והבן. ובזה תבין מפלאות תמים דעים ברמזי תורתינו הק' ולא יכול יוסף (הוא הצדיק) להתאפק (שלא לומר הדברי תורה ושכל העבודה המושפע לו) לכל הנצבים עליו, (להיות שכולם נצבים עליו וכל החבורה מסכמת דהיינו כל האיברים, ומתגלה הענין בהצדיק הענין הנצרך לכללות ולפרטות כל אחד):

ויקרא "הוציאו "כל "איש "מעלי (בראשית מה א) (ר"ל שאומר הצדיק להם בינו כל אחד בדברי, ותתבוננו כל אחד דרכי הש"י מדברי כדי הצורך לכל אחד, כי על ידו השפע כולכם), ולא עמד איש אתו (היינו חלילה לשום אדם לכנס בדבריו או לבלבלו בשאר ענינים, והבן)...

ותבין גם כן שגזרו אומר בשליח צבור שלא להתפלל אם לא בהסכמת כל הקהל, והדבר מנוסה למביני מדע ששליח ציבור המבין במושכלות, יוכל להרגיש בתפילתו ענין כל אחד ואחד. וכבר תדע ממוצא הדבר שמדת "יסוד "צדיק הוא המשביר לכל עם הארץ, שליח צבו"ר מיקרי, והוא מלקט את כל הכסף תקנות הנפש רוח נשמה, ואחר כך ויכלכל יוסף על ידי הכסף את כל אחיו (בראשית מז יג).

 

(ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה:

ספר פרי צדיק פרשת ויגש - אות י

ולכן כתיב ביוסף ויתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה... הענין הוא ויתן את קולו דייקא רוצה לומר הקול שלו, היינו עם החיות שלו שהוא מדריגתו להיות קולו בהדיבור. ותיבת קול מרמז על החיות שבדבור, כי באם ידבר דברים בלתי חיות אין בדברים שום כח להכניס בלב האדם דיבוריו. רק מצד חיות הקדושה שנותן בדיבור יש כח בהדיבור לכנוס בלב. וכמו שאמרו מרבינו הבעל שם טוב זצוק"ל שהראה לר' ר' בער זצוק"ל ענין בקבלה ואמר הרב ר' בער הפשט וכיון האמת. ואמר לו הבעל שם טוב זצוק"ל אם כי הפשט הוא אמת אכן אין שום חיות בהדברים וכשאמר לו הפשט בחיות קדושה נתמלא החדר מלאכים שמצד שהיה בחיות פי ה' נעשה מכל דבור מלאך. וכמו כן נאמר ביוסף ויתן את קולו בבכי, היינו שנתן כח חיות בדברי בכיתו ולכן נכנסו דבריו בלב פרעה. וכמו שנאמר וישמע בית פרעה ונאמר וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו...

 

(ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו:

ספר אור המאיר - פרשת ויגש

ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו (בראשית מה, ג). ונראה לפרש בהקדם פסוק מפרשת ויצא (בראשית לא, מו), ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים, ופרש"י לאחיו הם בניו שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה. ונראה הענין, כי כבר נודע שיעקב הוא בחינת קול, והקול אומר לאחיו הם בניו, דהיינו חמשה מוצאות הפה, לקטו אבנים, הם אותיות הנקראים אבנים... והנה אנו רואין, לפעמים נתרבה השכל באדם ולא יכול לדבר דיבורים בשלימות, להיותו נבהל מריבוי השכל הנשפע אל בחינת הדבור... והנראה שזה הנרמז בכאן ויאמר יוסף אל אחיו, הם בניו הנגשים אליו לצרה ה' מוצאות, העוד אבי, בחינת החכמה מקדימת המחשבה, חי בריבוי הארה, כי יוסף הוא אות השפעת השכל, כמבואר לעיל ע"ש:

ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. ולהבינך עוד את הענין, כי נודע מספרים שמדות יוסף הוא ביסוד המשפיע אורות עליונים בהעולמות, כי מאתו התגלות מאורות עליונים והוא המשפיע לשכינה, ונתגלה עוד יותר על ידי התלבשותם, ונתגלמו קצת עד שיהיה צד תפיסה לרעיון לבות בני אדם, שבלתי אפשרי לתפוס ולהשיג מאורות עליונים, כי אם באמצעות התלבשות השכינה, וכמו כן נוהג באדם התחתון, יש בחינת קדמת השכל שאין לו הרגשה, ואחר כך באים בחינת חמשה מוצאות הבינה, אזי על ידי המשכות הבינה מן החכמה, נתגלה קצת להיות צד תפיסה בקדימת המחשבה בהתגלות מעט... אך קול הנשמע הוא בה' אחרונה, והסימן, והקול נשמע בית פרעה, היינו פרע לשון התגלות ה' מוצאות נשמע הקול. והנה אם מחשבתו היא גדולה ביותר, איננה יכולה להתלבש ולהצמצם בכלי חמשה מוצאות הפה כנאמר, ולזה רומז הכתוב ולא יכלו אחיו, המה הה' מוצאות נקראים אחים כמוזכר, לא יכלו לענות אותו את יוסף, בחינת התגלות השכל הריבוי, כי נבהלו מפניו, לגודל רוב השפעתו לא יוכל להתלבש בה' מוצאות, להוציא דבורים בשלימות על סדר הנכון

 

(ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: (ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: (ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר: (ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה: (ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

ספר תפארת שלמה על התורה - פרשת ויגש

א"י ועתה אל תעצבו וגו' כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. הנ"ל דהנה נכון לדעת כי מאת ה' היתה הסיבה במכירת יוסף למצרים קודם גלות בנ"י שמה. בהיות ה' הטוב רצה להטיב לעמו בית ישראל וידע כי בע"כ הוכרחו לירד למצרים לכך לבל ישתקעו שמה חלילה ולבל יהנו מסט"א מפרנסתם הבאה ממצרים. לזאת שלח את יוסף קודם להם למצרים להיות הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ כי הוא היסוד וצנור כל ההשפעות לכן הכל מאת ה' השכיל במה שלקט כל הכסף הנמצא במצרים ולא נשאר בהם בלתי כי אם גוויתם ואדמתם וכלה כל שורש הסט"א מלהשפיע להם עוד כי שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו... והוא המשיך צנור ההשפעה... והכל כדי שלא יהנו בנ"י משפע הסט"א רק מברכת ה' אשר עליהם

ספר ליקוטי הלכות - הלכות נדרים הלכה ג

כי כל עקר התקון הנאמר בתורה הנ"ל נעשה על - ידי בחינת יוסף שהוא נקרא צדיק יסוד עולם כידוע שהוא דיקא מקשר עליונים ותחתונים בבחינת כי כל בשמים וארץ דאחיד וכו'. כי כל דא צדיק שהוא יוסף הצדיק והוא יודע לכלל ולקשר עליונים ותחתונים בן ותלמיד שעל - ידי זה נמשך פרנסה ושפע גדולה. ועל - כן על ידו נתפרנסו כל העולם, כמו שכתוב, כי למחיה שלחני אלקים לפניכם וכו' לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה למען עשה כיום הזה להחית עם רב.

 

(ט) מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד: י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: (יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: (יב) וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם: (יג) וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה:

ספר אור המאיר - פרשת ויגש

ומעתה בין תבין דברי יוסף בהתגלות אל אחיו, וכבר קדם לנו אשר בכאן נרמז אופן עניני הדיבור, כי יוסף הוא אות השפעת השכל מקדימת המחשבה, ואחיו המה חמשה מוצאות הפה, ובחינה זאת ישנה בכל אדם ובכל זמן, מכירת יוסף והורדתו למצרים, היינו בעת עסקו בצרכי גופו ומדריגות התחתונים ומדבר דברי פחותים, אזי יוסף הוא במיצר ים החכמה, ואם נותן דעתו לזה לעשות בהתפשטות השכל, ולכלכל דיבוריו במשפט בכל פרטי עניניו, שיגיע צד הנאה לבורא עולם מעובדותיו אפילו הבהמיות, אזי הוא מוציא את יוסף ממיצר ים, והוא המושל ושליט על חמשה מוצאותיו להנהיגם כרצונו. מול זה בא הרמז בתורתינו הקדושה, ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים, ירצה, אם נותן דעתו בכל עניניו כי הכל הוא מאת האלהים, והתועלת המגיע, וישימני לאב לפרעה. כינוי לבחינת הדיבור, פרע ה', לשון התגלות חמשה מוצאות הפה, ולאדון על בחינת הדיבור שנקרא בית, והכל נמשך מזה ומושל בכל ארץ מצרים, מכאן בא האדם על מעלה המובחרת הזאת להיות אדון על בחינת דיבוריו...

ולכן צוה לאחיו ואמר להם, מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו, כה אמר בנך יוסף, שמני אלהים לאדון לכל מצרים, רדה אלי אל תעמוד, ירצה כה אמר בנך יוסף, ולא כל אדם זוכה לזה כי אם יוסף, להיותו מדות מרכבה ליסוד עולם, המשפיע אל מלכות בחינת דיבור. וצוה לאחיו המה ה' מוצאות הפה, לדבר עם אביו הקול קול יעקב, שבלתי אפשרי להוציא דיבור, זולת הקול המקושר אל קדימת המחשבה, משפיע באמצעות הלשון בחינת יסוד אל הדיבור חמשה מוצאות...

לזה אמר כמתרץ ואומר למה הכניס את עצמו לדבר גבוה, והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם, כלומר רמיזא רמז להם, להיותם בחינת ה' מוצאות דלית להם מגרמם כלום, כי אם באמצעות אות השפעות מקדמת המחשבה, והיינו עיניכם רואות כי פי המדבר, משמעו מלשון דבר אחד לדור (סנהדרין ח, א), כלומר פי יסודי הוא המנהיג לכם הארה ממקום גבוה למקום הנמוך, בכן תראו ותשכילו להתבונן במאוד מאוד, לבלתי תגרמו חס ושלום לקלקל אות השפעת השכל...

ולכן הזהיר להם, והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים, וכאן הורה להם דרך הישר והנכון, מאין יבואו להתעורר ככה, להגיד ולדבר דיבורים טהורים ונקיים, בקשר אמיץ וחזק מקדימת המחשבה עד בחינת הדיבור, בהיות לכם זה השכל, לדעת ולהשיג את כל כבודי במצרים, אפילו בבחינת מיצר ים החכמה, גם שם יש התפשטות אלהות ואיברי השכינה, על דרך מלא כל הארץ כבודו, ואת כל אשר ראיתם, איזה הסתכלות מעניני גשמיותם מעולם הזה, תעלו ותגביהו לשורש האחדות מרום שבתם, זאת הגורמת לכם, והגדתם דיבורי תורה ותפלה במחשבה טהורה לאבי שבשמים, ובתנאי, ומהרתם והורדתם את אבי הנה כמדובר, ודו"ק בזה היטיב, אחר תבינו:

וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם, וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, ותחי רוח יעקב אביהם, ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי (בראשית מה, כז כח)... וכזה נרמז בתורה, וידברו אליו את כל דברי יוסף, שהחזירו שבח והודאה אליו יתברך, את כל דברי יוסף... וירא את העגלות אשר שלח יוסף, הוא רק לשאת אותו, היינו אות השפעתו דייקא, ותחי רוח יעקב אביהם, ודאי חיות גדול נתוסף לו לבחינת הקול... ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי, כלומר כי בהעדר המשכילים אזי הוא חס ושלום אבר מת, ואולם בעבור זאת וידברו אליו את כל דברי יוסף כנ"ל, אמר רב עוד יוסף בני חי ודאי. ודו"ק:

 

(יד) וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו: (טו) וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ:

ספר אור המאיר - פרשת ויגש

ואחר כך כתיב וינשק לכל אחיו וגו' ואחרי כן דברו אחיו אתו (בראשית מה, טו). ירצה, הגם שמתחלה נבהלו מפניו, לרוב השפעת השכל הריבוי, שלא יכול להצמצם בה' מוצאות שהם בחינת כלים אליו, אמנם אחר כך כשמתבונן במעוז שכלו, ומסדר בעצמו איך להתנהג עם החכמה השופעת, דברו אחיו אתו, ממש עם זה השכל בעצמו על סדר הנכון, והקול נשמע בית פרעה פרע ה' מוצאות לאמר דבורים בשלימות. ודו"ק כי נכון:

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com