נושאים

רבי צדוק הכהן לפרשת משפטים - ויחזו ויאכלו וישתו

רבי צדוק הכהן לפרשת משפטים - ויחזו, ויאכלו, וישתו

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא פרשת ויקרא

ודיבור הרביעי זכור את יום השבת לקדשו נגד מאמר תדשא הארץ דשא עשב אימתי אתרביאת ארעא קדישא ואתעטרת בעטרהא הוי אומר ביום השבת דהא כדין וכו' לאפקא דשאין וברכאן לעלמא. והנה המאמר הרביעי תדשא הארץ היא נגד מדת חסד כי שלושה מאמרות הראשונות המה נגד כתר חכמה בינה ומאמר זה הרביעי הוא נגד מדת חסד שהוא התפשטות חסדו יתברך להשפיע מזונות לברואיו שהוא קיום החיות להאדם עוד טרם הבראו. כי אלהים עשה את האדם ישר היינו שיהיה ניזון בגן עדן מפרי העץ הגן וזהו שורש החיים שלו בקדושה כמו שנאמר (שמות כ"ד, י"א) ויחזו את האלהים ויאכלו ואמרו ז"ל (זוהר ח"ב קכ"ו א) אכילה ודאית אכלו וזני גרמייהו והיינו שורש האכילה ושתיה של דברי תורה כמו שנאמר (משלי ט', ה') לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי וכענין אכילת המן שהיה לחם מן השמים וכמו שמובא בזוה"ק (זוהר ח"ב ס"א ב) אינון דמשתדלין באורייתא מזוניהון מאתר עילאה יתיר כמה דכתיב (קהלת ז', י"ב) החכמה תחיה את בעליה והיא שורש מדת החסד כמו שאמרו (פסחים קי"ח א) על עשרים וששה כי לעולם חסדו שבהלל הגדול מפני העשרים וששה דורות עד שלא ניתנה התורה והקב"ה זן אותם בחסדו ומפני זה נקרא הלל הגדול שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריותיו דחתימת הלל הגדול נותן לחם לכל בשר וגו' ואחרי זה הודו לאל השמים כי לעולם חסדו שמזה בא הודאה לאל השמים שיושב ברומו של עולם ומחלק מזון מאתר עילאה יתיר. והכרה זו הוא על ידי כח התורה והיינו אינון דמשתדלין באורייתא המה מכירים כי מזוניהון מאתר עילאה יתיר. מה שאין כן קודם מתן תורה היה צריך לזונם בחסדו יתברך והנה זהו נגד מדת חסד לאברהם שהיה זן ומפרנס לכל העוברים ושבים.

וגם המאמר תדשא הארץ היה ביום השלישי לששת ימי בראשית שהוא נגד בחינת אמת ליעקב שנתאמת בו החסד מהנותן קיום לעולמי עד כמו שנאמר ביעקב (בראשית מ"ח, ט"ו) האלהים הרועה אותי מעודי וגו' שהוא הכיר זה ובו נתברר מדת החסד לאברהם שגם אברהם נקרא ישראל (בראשית רבה ס"ג, ג') והמאמר הזה הוא נגד דיבור הרביעי זכור את יום השבת לקדשו ודרשו ז"ל (במדבר רבה י', א') במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה כי עיקר השראת הקדושה של שבת באה על ידי אכילת השלוש סעודות של שבת שהיא מכח התורה לכו לחמו בלחמי כי בשבת ניתנה תורה לישראל (שבת פ"ו ב) והיינו נהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאילו נהנה מזיו השכינה (ברכות ס"ד א) וכמו שאמרו (שבת קי"ט א) מי עדיפת לן מינה וגם השבת היא מעין עולם הבא שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה וזהו נגד המאמר תדשא הארץ אימת אתרביאת ארעא קדישא.

וגם לפי הזוהר מאמר השלישי הוא יקוו וגו'... שהיא גילוי הארץ... כמו שאמרו (סנהדרין צ' א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא דכתיב (ישעיה ס', כ"א) ועמך וגו' ירשו ארץ... כי בשעת הבריאה היה כלל הארץ בקדושת ארץ ישראל ואתעטרת בעטרהא הוי ביום השבת כי לאחר הקלקול ניתקן זה על כל פנים על ידי קדושת סעודת שבת וכמו שמובא בזוה"ק (ח"ב ר"ד ב) האי רוחא אתהני כל יומא מרוחא עילאה דעתיקא וכו' וביומא דשבתא אתענג מענוגא דגופא מסעודתא דמהימנותא ואתעטר וכו' בעטרה דלעילא ולתתא. כי ענין עטרה הוא מבחינת הכתר המקיף על הראש והיינו האור מקיף שהוא למעלה מהשגת המוחין שאינו יכול להכילו בכלי המוח והוא בחינת אין שהוא מזלא כמו שאמרו (מגילה ג' א) אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי וכענין מה שאמרו (ירושלמי פאה פרק א' הלכה א') ה' יהיה בכסלך בדברים שאתה כסיל בהם והוא על ידי תוספת נשמה חיה יחידה מבחינת עתיקא קדישא דאתיין לסעדא בהדיה דהא כדין אפיקת ארעא ברכאן לעלמא והוא דייקא על ידי קדושת שבת שנאמר בו ויברך והוא שיום השבת הוא מקורא דברכאן דכולא ביה וכמו שנאמר בגמר מלאכת המשכן (שמות ל"ט, מ"ג) ויברך אותם משה. ואיתא בזוה"ק (ח"ב רכ"א ב) ומה ברכה בריך לון יהא רעוא דתשרי ברכה על עובדי ידיכון וכן האי ויברך דיום השביעי וכמו שאמרו בתנחומא (פקודי ב') בבריאת עולם כתיב ויברך ובמשכן כתיב ויברך וכו'. ועל כרחך רצה לומר האי ויברך דשבת שיהיה מקורא דברכאן כמו שנאמר (בראשית י"ב, ב') והיה ברכה:

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק קדושת שבת מאמר ז

ומאברהם אבינו ע"ה התחיל שני אלפים תורה ושתי כליותיו היו כשני מעיינות ונובעות תורה (בראשית רבה ס"א, א') וזהו אכילה הרוחניות שנאמר (משלי ט', ה') לכו לחמו בלחמי וגו', שעל זה אמרו (מסכת סופרים פרק כ"א הלכה ט') שהיה אוכל נגד שבעים וארבעה אנשים. כידוע מה שמפרש זה על משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים. שכתוב בהם ויחזו וגו' ויאכלו וגו' (עיין בריש ספר פני אריה) וזה שאמרו שתלוי בצוארו ששם תולין תכשיטין דאבנים טובות ומרגליות כמו שנאמר (משלי א', ט') וענקים לגרגרותיך. וגרגרת הוא מקום בית הבליעה דעל כן הרעבתן נקרא גרגרן והוא הצואר. ועל כן אמרו (מגילה ט"ז ב) על פסוק (בראשית מ"ה, י"ד) על צוארי בנימין ועל צואריו. דרומז לשני מקדשים ומשכן שילה. דשם המזבח שאוכל כל הקרבנות. דעל כן אמרו (זבחים נ"ג ב) דהוא בחלקו של טורף וזה הצואר דקדושה:

והשולחן הדומה למזבח כשאמר עליו דברי תורה שמתחדש לו אכילה רוחניות על ידי אכילה הגופנית שבקדושה. וכאכילת אליהו שהלך בכוחה ארבעים יום. שהוא הזמן דקבלת תורה. ולהר האלהים להשגת אור העליון הגנוז בתורה.

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר לראש חודש סיון

וזה שאמרו (שמות רבה כ"ח, א') שעשה קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם אמר להם הקדוש ברוך הוא אי אתם מתביישים הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו וכו'. ומה זו טענה למלאכים שינוחו לו למשה עבור זה לקבל התורה. אך הוא על פי מה שמובא בזוה"ק (ח"א ק"ד א) תלת מלאכין הוו האי אשא והאי מיא והאי רוחא וכו' ובגין כך ויאכלו וכו' לאתזנא מיניה מסיטרא דאברהם ובגין כך לא אשתארו ממה דיהיב לון אברהם כלום וכו' והיינו שהראה להם שהם ניזונים מאברהם אבינו ע"ה ומייתי מדכתיב ויאכלו וישתו אכילה ודאית שנהנו מזיו השכינה וזה עיקר קיום החיים כמו שנאמר (משלי ט', ה') לכו לחמו בלחמי.

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת כי תצא

ומזה הטעם לא תיקן האר"י הקדוש לומר הזמר דסעודה שלישית קודם הסעודה רק אחר האכילה דבסעודה זו זוכין למיחזי זיו דזעיר אנפין וכתיב (שמות כ"ד, י"א) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ומתרגם בתרגום אונקלוס כאילו אכלין ושתן ובזוה"ק (ח"ב קכ"ו א) רבי יהודה אמר אכילה ודאית ונקרא זאת בבחינת אכילה ושתיה כמו שנאמר ויאכלו וישתו על זה תיקן האריז"ל לומר הזמר אז שהוא כעין שירה על היין כיון שהוא כאילו שתו יין. והזמן שזוכין למיחזי זיו דזעיר אנפין הוא בשעת הסעודה דכתיב (שמות כ', כ"א) בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. וכמו שאמרנו דאכילת שבת כאכילת מזבח שבשבת כל אחד מישראל הוא כמזבח (כמו שנתבאר במקום אחר) ואבוא אליך וברכתיך. ואז זוכין בסעודה זו דזעיר אנפין למיחזי זיו דזעיר אנפין. לכן שייך לומר הזמר רק אחר האכילה. דהוא בחינת שירה על היין כיון דהוי כאכילה ושתיה ודאית וכאמור:

וכתיב (שם כ"ג, כ"ה) וברך את לחמך ואת מימיך וגו' ודרשו (עירובין ס"ה א) מה לחם שניקח בכסף מעשר אף מים שניקח בכסף מעשר ומאי ניהו יין וקא קרי ליה מים וכו'. וצריך להבין מנא ליה דמיירי בלחם שניקח בכסף מעשר דלמא מיירי בלחם של חולין. אך הדיוק הוא מדכתיב והסירותי מחלה מקרבך ומחלה היינו היצר הרע כמו שדרשו (ירושלמי שבת פרק י"ד הלכה ג' ובויקרא רבה ט"ז, ח') והסיר ה' ממך כל חולי זה יצר הרע שתחילתו מתוק וסופו מר שהוא שורש החלאים שמסיבתו באים. וכן דרשו (בבא קמא צ"ב ב) מחלה זו מרה וכו' והוא על פי שמובא בתיקונים (תיקון מ"ח) עציבו דטחול וכעס דמרה וכעס שורש כל החטאים כמו שאמרו (נדרים כ"ב א) כל הכועס כל מיני גיהנום שולטין בו (ונתבאר במקום אחר). וכאן כתיב והסירותי מחלה מקרבך היינו שיסיר היצר הרע מן המעים והוא על דרך שאמרו (תענית י"א ב) כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר (הושע י"א, ט') בקרבך קדוש והיינו שהאכילה יהיה בקדושה ולא יביא היצר הרע הבא על ידי אכילה כמו דאיתא (ספרי עקב ז') שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה ומייתי מכמה פסוקים ובזוה"ק (ח"ב קנ"ד ב) דהא יצר הרע לא אשתכח אלא מגו מיכלא ומשתיא. אבל כאן מבטיח הכתוב והסירותי מחלה מקרבך שהוא היצר הרע השרוי במעים מתוך אכילה ושתיה.

וזהו הדיוק בגמרא מה לחם שניקח בכסף מעשר דבאכילת מעשר כתיב (דברים י"ד, כ"ג) ואכלת שם לפני ה' אלהיך וגו' למען תלמד ליראה את ה' אלהיך דכיון שבא לירושלים ואוכל שם המעשר הוא כאוכל לפני ה' שמזה בא היראה כיון שרואה שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא עומד עליו ורואה במעשיו וכו'. ועל ידי אכילת מעשר שאוכל לפני ה' מועיל לתקן כל האכילות של חולין שיאכל אחר כך שלא יביאו לידי שליטת היצר הרע כעין מה שמובא בזוה"ק (ח"ב שם) באכילת לחם הפנים בגין ההוא לחם מזונא דהוו לקטו כהני אתברכא כל מזונא ומזונא דאכלו ושתאן דלא לקטרגא בהו יצר הרע וכו'. וכמו שהועיל אכילת לחם הפנים לכהנים כן הועיל אכילת מעשר לישראל להיות על ידי זה מתברך כל מזונא שיאכלו שלא יגרום לידי קטרוג היצר הרע. וזה שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך היינו שניקח בכסף מעשר על ידי זה והסירותי מחלה מקרבך הוא היצר הרע שבא מאכילה שהוא במעים והוא על ידי הברכה שנאמר אבוא אליך וברכתיך שאוכלים המעשר לפני ה'.

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק קדושת שבת מאמר ז

ועולם הבא אין בו אכילה וכו' רק וכו' ונהנים מזיו השכינה. והוא הלחם שמלאכי השרת אוכלין. וכענין ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו שאמר בזוה"ק (ח"א ק"ד א) אכילה ודאי כידוע. ורבי עקיבא אמר בפרק יום הכפורים (יומא ע"ה ב) שגם המן לחם שמלאכי השרת אוכלין. כי רבי עקיבא הוא היה שורש דתורה שבעל פה כידוע. ומצד מדריגתו השיג דגם באכילת מן היה אותה קדושה עצמה דהנאת דמלאכי השרת. ומסתמא כן הרגיש גם באכילת שבת שלו. כי גם באכילה ממשית שבעולם הזה יוכלו להשיג אותה קדושה. כפי היקר שראתה עינו. ורבי ישמעאל אמר טעית וכי מלאכי השרת אוכלין לחם וכו', דאף דנקרא אכילה ושתיה אין נקרא לחם. אף דמצינו לכו לחמו בלחמי על השגת התורה. אין זה למלאכי השרת דלא ניתנה תורה למלאכי השרת. והשגת אור שעל ידי השגת התורה שהשיג רבי עקיבא אין זה השגת מלאכי השרת. וביום הכפורים שאין בו אכילה ושתיה הוא השגת זיו השכינה כמלאכי השרת. ועל כן קבעו חז"ל דרשות דפרשת המן בפרק יום הכפורים ואליבא דרבי עקיבא שהוא לחם שמלאכי השרת אוכלין. דהשגת זיו השכינה הוא אור הגנוז דתורה שבעל פה. דתורה שבכתב היא הנמשלת ללחם ויין לחמי ומסכתי.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]