נושאים

רבי צדוק הכהן לשבת שקלים - מטבע של אש

רבי צדוק הכהן לפרשת שקלים - מטבע של אש

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק שמות פרשת שקלים

ומה שאמרו בפסיקתא וכן הוא בתנחומא (כי תשא י' - י"א) שתמה משה רבינו ע"ה מי יכול ליתן כופר נפשו והיה סבור שהוא ככר או מאה או חמישים כסף או שלושים שקל והראהו ה' יתברך זה יתנו כזה. עדיין יש להבין שהיה די שהיה אומר לו שיתנו עשרה גרה וידע המטבע ולמה הראהו.

אך הענין כמו שאמרו בתנחומא שם ובמדרש רבה (במדבר רבה י"ב, ג') כמין מטבע של אש נטל מתחת כסא הכבוד והראהו זה יתנו וכעין זה בפסיקתא. והיינו שתמה איך יועיל פדיון כסף שהוא גשמיי והראהו ה' יתברך כמין מטבע של אש דהיינו שהמכוון רק האהבה והנדיבות וזה נקרא אש על דרך מה שנאמר (שיר השירים ח', ו') רשפיה רשפי אש וגו' מים וגו' האהבה ולענין זה אין צריך סך מסוים ואדרבה יספיק מטבע קטן כמחצית השקל ואף לעשיר גדול. שכל שהוא קטן יותר יגדל האהבה והחשק שזכה שיקבל מלך מלכי המלכים מתנה קטנה ממנו וזה חשוב יותר. וזה שאמרו מתחת כסא הכבוד שעל ידי האהבה נעשה היחוד בין קודשא בריך הוא וישראל על דרך שמובא (זוהר ח"ב קל"ה ב) דהא אתאחדת כורסיא יקירא קדישא ברזא דאחד וכו' וזה ענין זה יתנו שעיקר שיתנו החשק והאהבה שיהיה חקוק אהבת ה' על לוח לבם עד שיהיה מפורש לעין כמורה באצבע. וזה שאמרו וזה ירים שרומם קרנם בזה היינו בהנדיבות והאהבה לה' יתברך שהיה חקוק על לוח לבם. וענין האהבה והחשק הוא ביותר בזמן הזה שאין אנו יכולים לקיים מצות שקלים בפועל ומשתוקק כל אחד מישראל לקיימה ואם היה אפשר לקיימה היה כל אחד מוציא הוצאה רבה על זה שיבוא שקלו למקדש ומזה החשק נעשה שקלים ממש

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - מחשבות חרוץ אות ז

ועל דבר זה נתקשה משה דבמשפט הנבואה לא יכול להשיג זה ואח לא פדה יפדה איש לא וגו' (שם מ"ט, ח') ואין פדיון ליום המיתה... ומה פדיון יש על זה, אך ה' דייקא פודה מצד ה' יתברך יש פדיון לעבדיו דוקא הם כל ישראל כי לי בני ישראל עבדים עבדי וגו':

והראה לו מטבע של אש היינו דעיקר חמדות עולם הזה הוא נכלל בתאות ממון שהוא תאוה הכוללת דעל ידי זה יוכל להשיג כל מיני פרטי התאוות, שיש לכל אחד בפרט תאוה לדבר מיוחד, ותאות ממון הוא כולל כל אחד שכל אחד מתאוה לזה כדי שישיג על ידי זה תאוותו הפרטית, וזהו העולם הזה שנתן האלקים לבני אדם לענות בו דאיתא במדרש (קהלת רבה א', י"ד) זהו שיפוטה של ממון, ובזה הוא כלל ההשתקעות דעולם הזה, ועל זה נאמר בכל מאודך דאמרו ז"ל בהרואה (ברכות ס"א ב) בכל ממונך, שזהו המאוד של האדם וזה תכלית שלימות האהבה שהאדם מוסר גם המאוד לה' יתברך, ודבר זה נאמר בפרשת ואהבת ליחיד לא בפרשת והיה אם שמוע לרבים, שהיחיד בפרט הרוצה להיות מדוגל באהבת ה' יתברך צריך התחזקות והתאמצות יתירה נגד המשטינים ויצר המסית, ועל כן צריך הוא להתגבר בכל מאודו למסור גם המאוד לה' יתברך, וחז"ל אמרו בפרק כל שעה (פסחים כ"ה א) דיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו על זה נאמר בכל מאודך:

ואף על פי שזה לכאורה מידה רעה וזרה עם כל זה מצינו בפרק גיד הנשה (חולין צ"א א) דהוא מדתן של צדיקים דממונם חביב מגופם, ולמדו מיעקב אבינו ע"ה שהוא שורש מדת האמת הקיים לעד שלא חשק לשום דבר שלפי שעה, ומה קיום לעד יש בממון דהוא ודאי דבר שלפי שעה לבד, אבל ידוע דיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא ויש מצד זה מעלה בעולם הזה שהוא רק לפי שעה אבל בו הוא מקום ההשתדלות והבחירה ועולם הבא נקרא ימים שאין בהם חפץ כמו שאמרו בפרק שואל (שבת קנ"א א) דעיקר האדם הישראלי הוא החשק וחפץ שיש לו לעבודת ה' יתברך... ועל ידי זה יפה מכל חיי עולם הבא, כי הוא מהפך החיי שעה דעולם הזה גם כן לחיי עולם:

וזהו כל ענין מדריגת האמת ליעקב שדבק באמת לגמרי עד שנתהפך אצלו גם עלמא דשיקרא לעולם האמת, דעל כן לא מת... וממון הם כלל קניני האדם דעולם הזה שאין להם כפי הנראה שום שייכות לעולם הבא וחיי עולם, דהגוף אף על פי שגם כן כלה בקבר מכל מקום חוזר ונבנה לעתיד לבוא, אבל הרכוש אין לו שום שייכות גם לגוף האדם, אבל חז"ל אמרו (כתובות קי"א ב) שעומדין בלבושיהם ובודאי אותם לבושים שיתחדשו יש מאין אחר הרקבון יהיו קיימים לעולם כמו הגופים... והיינו מצד התורה ומצוותיה דיש הרבה מצוות וכמעט רובם תלוים בממון ורכוש האדם, ועל ידי זה נמשך גם בהם חיי עולם ונצחיות, והגוף לבוש הנפש והרכוש לבוש הגוף:

והצדיקים שכבר נזדכך גופם חביבות שלהם ללבוש שהוא הממון, דכל מה שהוא גס יותר ולבוש חיצוני יותר צריך בו השתדלות יותר, ועל כן זה חביב ויפה להם יותר ששם ההשתדלות יותר כי שם החשק יותר, ועל כן נקרא כסף לשון חמדה ותאוה...

וזהו המטבע של אש שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע"ה שיש מטבע דאש גם כן, כי בכל מדריגות היותר תחתונות בעולם הזה יש דוגמתם במרום דכל פעל ה' למענהו לקילוסו ויוכלו להוציא יקר מזולל ושיתהפך הדומם שהוא יסוד האחרון לאש שהוא יסוד העליון, וה' יתברך נקרא אש אוכלה, ואמר לו זה יתנו... שימסור גם כל מאודו לה' יתברך שיזכך גם הלבוש, ובזה הוא התנשאות של כל נפש בפרט לעתיד לבוא דמצד פנימיותן הקדוש ברוך הוא עושה מחול לצדיקים (תענית ל"א א) שהם בעיגול, ואין חילוק מדריגות רק החילוק הוא מצד הלבושים שאין כל אחד לבוש בשוה, כי פנימיות הנפש שהוא הנשמה הטהורה שנתן ה' יתברך בו שהוא מצד ה' יתברך אין שם חילוק מדריגות דכך נתן ה' יתברך לזה כמו לזה:

... וליבא בכיסא תליא כמו שאמרו בירושלמי (סוף פרק ח' דתרומות הלכה ד') דלא היה לו ישוב הדעת לדברי תורה ואף דהיה לו לב רחב בתורה ועבודה ובודאי כל עניני עולם הזה לא היה אצלו כלום נגד כל התורה וכמו שמצינו בכמה מקומות בתלמוד בכל האמוראים, מכל מקום היה לו הרגש במעמקי הלב על ידי הפסד ממון, כי כמו שיצר ה' יתברך האדם שיצטרך למזון להחיות נפשו והנפש הרוחנית תלויה במזון הגשמי ואליו הוא נושא את נפשו, כך יצר כל העולם כולו לצורך האדם ושיהיו קניניו ורכושו שמהם יקח מזונו ופרנסתו ונמצא חיותו תלוי בהם:

ועל כן הוא נברא אחור למעשה בראשית ואמרו ז"ל (עיין סנהדרין ל"ח א) כאדם המכין כל צרכי סעודה ואחר כך מזמין אורחים, וכל העולם כולו הם צרכי הסעודה והם החשוכא דברישא, כי מהם נמשך כל החשכות וההאפלה ללב האדם כשישתקע בהם, אבל הדר נהורא על ידי נר ה' נשמת אדם המאירה לו נסתלק החושך ונעשה כולו אור והכל לצורך סעודתו סעדא דליבא והלב תלוי בו, וכידוע על פסוק (תהלים ק"ז, ה') נפשם בהם תתעטף שחלקי הנפש מעוטף במזון האדם וכן בכל רכושו וקניניו:

...

ובאחד באדר משמיעין על השקלים להקדים שקלינו לשקליו של המן (מגילה י"ג ב), כי נתינת השקלים היא מסירת עיקר כיסופיו וחשקיו לה' יתברך...

... אבל באחד באדר משמיעים על השקלים להראות דבאמת אנו טובים בפועל למסור כל כיסופינו לה' יתברך ומקדימין שקלינו לסתום פה קטרוג המקטרג גם כן, ועכשיו שאין לנו שקלים בפועל נשלמה פרים שפתינו בקריאת הפרשה בציבור, שהרי אנו מוכנים בכל לב ומשתוקקים ומתגעגעים לקיים בפועל וליתן שקלים למקדש ה' יתברך הוא יתברך יזכנו לזה במהרה בימינו וכל אחד מישראל מוכן לזה בכל נדבת לבו להוסיף כמה וכמה גם כן אם ירצו לקבל ממנו:

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד קיג - קיד

וחז"ל אמרו (שקלים פרק א' הלכה ד') דנתקשה משה עד שהראה לו מטבע של אש, וקושי זה אין מובן כפשטיה (עיין תוספות מנחות כ"ט. ובחידושי אגדות) וברור דענין ההתקשות הוא איך יהיה כופר נפש איש עשרו שהוא ענין שחוץ לגוף לגמרי כי לא במותו יקח הכל ואין לו שום שייכות לעצם האדם,

...

ועל כן אמרו ז"ל (מנחות כ"ט א) דנתקשה גם כן משה רבינו ע"ה בשרצים והחודש הזה לכם, שרצים רומז לריבוי בנים טמאים ומטמאים מה תועלת בזה, והחודש הוא קביעת סדר זמנים שהוא רשימת חיי עולם הזה כי חיי עולם הוא למעלה מהזמן אבל המצוות כולם ניתנו בזמן שהוא להיות קדושה גם בחיי עולם הזה, והוקשה למשה רבינו ע"ה זה כי הוא היה דבוק לגמרי למעלה מהזמן דעל כן דורו דור המדבר שהוא חוץ מישוב העולם הזה ושם חלקת מחוקק ספון שלא נכנס לארץ שהיא קדושת עולם הזה במקום ומצוה ראשונה היה מצה, והחודש הזה תלוי בזמן להראות לו כי זה כל התורה שניתנה לעולם הזה דוקא הנגדר בזמן ומקום ולא למלאכים:

ומשה רבינו ע"ה נתקשה איך אפשר להיות קדושה בעולם הזה החומרי עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע הכוונה כי העולם הזה נקרא הזה כמראה באצבע כי הוא דבר הנגלה לעין מה שאין כן הרוחני הוא נעלם, וזה כל תכלית בריאת עולם הזה  להתגלות כבודו יתברך לעין כל כמו שאמרו (תענית ל"א א) עתיד לעשות מחול וכו' וכל אחד מראה עליו באצבע הנה אלקינו זה וגו', וזהו על ידי מעשה התורה ומצוות בעולם הזה כמו שאמרו (שבת פ"ט ב) דמחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעיניהו שזהו ממדריגתו דאורייתא מסיטרא דגבורה נפקת (זוה"ק ח"ב פ"א ב) ועל ידי הצמצום ניתן מקום לתורה ומצוות ולהשגת קדושה בעולם הזה גם כן, וזהו שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע רצה לומר שיש מציאות התגלות גמור כמורה באצבע וכן בשרצים שיהיה מקום לריבוי טומאה, וגם זה רצון ה' יתברך שכשם שקילוסו עולה מהצדיקים כך קילוסו עולה מהרשעים (שמות רבה ז', ד'), וכן בכופר נפש דשקל שהוא דומם שאין בו חיות כלל כי הצומח יש בו על כל פנים נפש הצומחת ועל כן הוא ראוי לאכילת אדם שמתהפך לדם הוא הנפש שבאדם, אבל הדומם אין לו שום שייכות לחיות האדם רק הוא כמו לבוש לאדם כמו שנתבאר למעלה על פסוק (אסתר ח', ט"ו) ומרדכי יצא בלבוש וגו' וכמו שאמרו (עירובין פ"ו א) רבי מכבד עשירים שהכבוד הוא מצד הלבוש כמו שאמרו (שבת קי"ג ב) מאני מכבדותא, כי הכבוד הוא מאחרים והאחרים אין מכירים אלא הלבוש ולא הפנימיות דהאדם יראה לעינים, ועל כן נאמר מלא כל הארץ כבודו דהארץ הוא עולם הזה שאין ההתגלות אלא דרך לבושים הוא רק כבודו ולא יראני האדם וחי דאי אפשר להתגלות עצם בעולם הזה כלל:

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד קטו

וזהו ענין מחצית השקל המקדש הלבוש והוא בשקל הקודש להיות הכל נעשה על טהרת הקודש כי באמת בכל דבר יש קדושה, וזהו שהראה למשה מטבע של אש לומר שגם בעניני עולם הזה יש קדושה ורוחניות כמו רוחניות התורה הלא כה דברי כאש. ובנתינת מחצית השקל תרומה לה' הוא כופר על חטאי האדם שבלבוש. וכל טענת עשו הוא מצד הלבוש שגם הוא פושט טלפיו כחזיר ומראה שהלבוש טוב. אבל באמת סימן נפש הבהמית הוא גם כן בשניהם דוקא וצריך העלאת גרה גם כן המורה על פנימיות קרביו ותאוותיו:

ולפי שהמן חשב דגם ישראל (כן) ולא ידע דהם קדושים בעצם ולפי שראה שמחצית השקל הוא כופר נפש בחיות הלבוש קדוש חשב דהיינו אף שאין העצם כן. על זה אמר שישקול הוא אל גנזי המלך וידוע דברי חז"ל ומדרש (אסתר רבה ג', י') דהמלך סתם במגילת אסתר במלכו של עולם הכתוב מדבר, והיינו דהוא היה מקטרג בדבר גם בשמים ממעל ואף דהוא נתן למלך אחשורוש מכל מקום הראה בזה פיזור עצום:

וכל ענין כופר נפש שמצד נתינת ממון מחצית השקל היינו דמתנדב מרכושו לה' ואף שהוא דבר שחוץ לגוף ויוכל להשיג אחר כך יותר (בלתי ניכר תיבה אחת). דזהו מצוות קלות המצויות גם באומות העולם ונקרא חסד לאומים חטאת כמו שאמרו בפרק קמא דבבא בתרא (י' ב). ואם עכו"ם נותן סלע בשביל שיחיה בנו חשיב ליה בפרק קמא דראש השנה (ד' א) לרשע ושהחמיץ כי באמת זה אינו כלום. ורק גבי ישראל נקרא בזה צדיק גמור ומועיל לכופר נפש אף שהוא נותן לכופר נפש וכל עשיות שלא לשמה הם לבושי קודש דעל כן זוכה לעושר וכבוד שהם לבוש חיצוני לאדם, וכן בכלל המצוות שבעניני עולם הזה מובא בזוהר (ח"א רמ"ז א) שהם לבוש וחלוקא דרבנן לנפש כי הם בשורשם טוב והבירור הוא כאשר לא יהיה לו כן לא יהיה תוהא על הראשונות חס ושלום:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]