נושאים

רבי צדוק הכהן לפרשת פקודי - בין משכן למקדש

רבי צדוק הכהן לפרשת פקודי - בין משכן למקדש

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - דובר צדק עמוד א - ב

עירובין פרק א' (ב' א) אשכחן משכן דאיקרי מקדש וכו'. הוא ענין לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה שכתב בתשובות חוות יאיר (סימן ר"י) שלא ידע פירושו. וביאורו הפשוט כמו שאמרו בריש פרק כיצד מברכין (ברכות ל"ה ב) אביו הקדוש ברוך הוא ואמו כנסת ישראל וענין כנסת ישראל הוא האם ומקור השורש אשר משם התפשטות ולידת כל חלקי הנפשות מישראל. וידוע חלק ה' עמו שנפשות ישראל הם חלק אלוה. כמו שנאמר (בראשית ב', ז') ויפח באפיו מאן דנפח מתוכו נפח. וכמו שנאמר (ויקרא כ"ו, י"א) ונתתי משכני בתוככם אני ה' השוכן אתם. הוא חלק אלוה ממש השוכן בקרב כליות ולב נפשות ישראל. והוא דנקרא שכינה בכל מקום. כמו שאמרו (מגילה כ"ט א) גלו לבבל שכינה עמהם וכו'. ובסנהדרין (מ"ו א) שכינה מה אומרת קלני וכו'. לפי שהוא התגלות ה' השוכן בתוך בני ישראל ובקרבם לעולם. ומעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי (שמות רבה ב', ב'). היא הכותל ששם שקיעת האור. רצה לומר בכותל שסמוך לשקיעה והוא לפנות ערב ועת חושך השכינה לא זזה [מכותל שהיא המשען לאיש] כמו שאמרו (יומא נ"ז א) השוכן אתם בתוך טומאותם גם כן. כי נפשות כל ישראל אחוזים וקשורים כבשלשלת כידוע מה שנאמר יעקב חבל נחלתו (עיין במדבר רבה ט', ז') עד שהתגלות אור אלוה בהעלם והסתר וצמצום גדול אין נעלם מכל לב איש ישראל אף הפחות שבפחותים יש בו חלק חיים אשר חלק לו ה' מחלק אלוה ממעל. ונקרא בכל מקום השכינה בלשון נקבה כי היא במדריגת אם כנ"ל:

והיינו כי באמת עצם אור ה' גדול מאוד ואי אפשר להיות מושג ללב בני אדם כלל כמו שנאמר (שמות ל"ג, כ"ח) כי לא יראני האדם וחי. וזהו תואר הקדוש ברוך הוא. הוראת קדושה בכל מקום הבדלה שהוא נבדל מבני אדם. והיינו אור ה' הנבדל מלבות הישראלי. ולפי שרצה יתברך שמו שישיגו הנבראים גם כן מאורו צמצם יתברך הארתו שתהיה מוגבלת ומצומצמת ולא בתוקף וחוזק כל כך [והתשישות כח נרמז בכמה מקומות בלשון נקבה כמו שאמרו ז"ל בכמה מקומות טעם בכיוצא בו (ברכות ל"ב א) יכולת, יכול מיבעי ליה, תשש כוחו כנקבה וכו'] והוא כח אור שכינתו יתברך בתוך לבבות בני ישראל. וכענין האם המגדלת בנה כך גידול החיים הנצחיים שבנפשות בני ישראל הוא אור השוכן בם ועל ידה מתנהגים כל ענינים החיים האמיתים והבדלם מן הבהמות אבל עיקר ושורש אשר ממנו הושתלו בהעלם [כי ההשתלה הגלויה מן האם המולדת אבל בהעלם באה ההשתלה מן האב שמקבלת ממנו ולא נודע כי באו אל קרבנה] הוא מן עצם האור הנבדל שהוא המוליד כל חלק וחלק אלוה בכח ונותנם להשכינה שהוא כח הצמצום. רצה לומר הכח שיסד ה' יתברך שיצומצם ויוכל לצאת לפועל נרגש אור השגתו יתברך בלב בני אדם ואותו כח השכינה הוא המוליד ומוציא לפועל, וזה פירוש אביו זה הקדוש ברוך הוא:

והנה כל מעשה המצוות הוא על ידי חלק חיים השוכן בתוכינו אנו עובדים למלך הכבוד והקב"ה הנבדל מכל גשם וחופף עלינו. והיינו כי תכלית השלימות הוא הוספות התגלות אור ה' יתברך בריבוי יותר מורגש עד כי כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. ועל זה צוה ה' יתברך חוקים ומשפטים אשר כפי סדרי החכמה העליונה על ידם יזדככו הנפשות והלבבות ויוסרו המסכים המבדילים עד שיורגש יותר ויתרבה החלק אלוה ממעל שבקרבו. והיינו שיולד בקרב לבו עוד חלק אור והשגת ה' יתברך בכל עבודה ועבודה, וכל לידה היא על ידי אב ואם היינו שיושפע מאור כבודו יתברך שמו עוד אור נוסף באור המצומצם בקרב השגת לבו להשיג יותר מאמיתות אור ושפע ה' יתברך על פני תבל. [שזהו תכלית אור המצומצם כמו שאמרו (קידושין ל"א א) שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו] ועל ידי מעשה המצוות שעובד בכח חיותו ושכלו המושג ללבו ומוחו המצומצמים עובד לחיי עולם אלקים חיים ומלך עולם. הרי מתאחד ומתחבר חלק החיים השוכן בו למקור החיים. ועל ידי התאחדות זו היא הלידה החדשה בהשגה נוספות. וזהו פירוש לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה:

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - רסיסי לילה אות כד

ומצינו משכן דאיקרי מקדש ומקדש איקרי משכן (עירובין ב א) דכולא חד ושניהם אמת ביחד שהקב"ה שוכן בתוך בני ישראל וגם נבדל מהם כענין שמובא בתנא דבי אליהו רבה (ריש פרק ג) אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי השמחה הוא איש בריעו וכדומה מתוך האהבה וההתחברות והיראה הוא מצד הדרך ארץ מאדם שגדול ונבדל ממנו. ואצל השם יתברך הם שניהם יחד והא בלא הא לא סגי דיראה לבד מביא שטות כענין (איוב ד, ו) הלא יראתך כסלתך וגו' ושמחה לבד מביא קלות ראש ועל זה אמרו (שבת לא סוף ע"א) מוטב שלא העלית דבתורה נאמר (תהלים יט, ט) משמחי לב ועל ידה הוא ההתחברות להשם יתברך. מה שאין כן בתפילה נקרא (ויקרא כב, לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל...

ובית המקדש נקרא בית תפילתי וכן דרגא דדוד המלך ע"ה כטעם (תהלים קט, ד) ואני תפילה וכן כהן בעבודה דהיינו תפילה זה נכרת ברית עולם והוא קדושה קבועה...

וזה ענין (שמות כט, מג) ונקדש בכבודי דמשכן איקרי מקדש שיש בו גם קדושה זו של מידת הכבוד ודרך ארץ שיהיה יראה זה נעשה על ידי מיתת נדב ואביהוא שהביא יראה גדולה כי תחילת בליטת קדושה זו דשכינתו יתברך בקרבי בני ישראל וגם בטומאותם הוליד שמחה ותוקף אהבה וחשק והתקרבות להשם יתברך. וזה ענין (ויקרא רבה יב, ה) שתויי יין נכנסו פירוש בשמחה יתירה כי יין ישמח וגו' (תהלים קד, טו) ולא שיתפו היראה עמה כמו שאמרו ז"ל (מדרש רבה בהעלותך טו, כד) גם כן דכבר נגזר עליהם מקודם על (שמות כד, יא) ויחזו אלהים ויאכלו וגו' דהוא גם כן מיעוט דרך ארץ ויראה והוא על ידי התוקף שנתעורר במתן תורה דה' עוז לעמו יתן ונתעורר עוד יותר בקדושת המשכן. אלא דאז התחיל להופיע גם כן אור המקדש (זבחים קטו ב) ונקדש בכבודי במכובדי דכל המכבד וכו' (אבות דרבי נתן ריש פרק כז) ומאחר שהם גרמו התגלות אור זה דמידת הכבוד ודרך ארץ ויראה כמו שנאמר (ויקרא יט, ל) ואת מקדשי תיראו דזה שייך לשם מקדש על כן הם קרויים מכובדי שהם מכובדים אצל השם יתברך ולכן השם יתברך נתכבד על ידם:

וכן בית עלי אמרו ז"ל (שבת נה ב) חטאם העיקר בבזיון קדשים דאשר ישכבון וגו' (שמואל - א ב, כב) היינו ששיהו קיניהם דהוא גם כן מצד בזיון קדשים זה הוליד קדושת המקדש שהוא התגלות כבוד שמים בתוקף כי חטאם נקרא בלשון הכתוב (שם פסוק יז) חטאת הנערים וגו' וחטאת היינו שוגג ונערים משמע דהוא מעשה נערות לבד. והיינו כי בנערות יש לאדם תוקף אהבה ושמחה כל אחד לפי דרכו ועניניו והעובד ה' בנערות עבודתו בשמחה יתירה כמו שאמרו (שיר השירים רבה א, א) דשיר השירים אמר שלמה בילדותו (ועיין זוהר ח"ב לט א) וכן בכלל העולם אברהם אבינו ע"ה הוא ההתחלה והיה בתוקף אהבה ואחר כך נולד יצחק ובא היראה. ובשביל תוקף אהבתם ודביקותם זה מוליד מיעוט יראה ודרך ארץ עד שנראה כבזיון קדשים חס ושלום. וקיבלו עונשם דוגמת נדב ואביהוא ונגרם שביית ארון שהוא דוגמת חורבן בית המקדש:

וזה טעם שאמר לאביתר ענתות לך על שדך (מלכים - א ב, כו) כי ידוע במדרש איכה (פתיחתא א) ואם לאו ענתות הא ירמיה ענתות וכו' דענתות רומז לחורבן היינו דלך יש שייכות לחורבן ענין מקדש ובזיון קדשים חס ושלום. ואמרו ז"ל (ראש השנה יח א) דמתכפר עוון בית עלי בתורה דרק בזבח ומנחה אין מתכפר דתורה הוא דרגא דידהו שהם ביזו ענין יראה ובחרו בתקיפות ועוז דתורה. ולפי שהיה כענין חברותא כלפי שמיא על זה נאמר (ישעיה כב, יד) אם יכופר וגו' דקרבנות דוגמת תפילה צריך יראה להיות העיקר מה שאין כן בתורה שמחה העיקר רק יראתו קודמת לחכמתו. ובכהנים נאמר (מלאכי ב, ה) ואתנם לו מורא וגו' דזהו עיקר לכהן גדול לכך נידחו נדב ואביהוא ובית עלי מכהונה גדולה. אבל מכל מקום על ידי זה אדרבה נקדש בכבודי נגרם אור זה דיראה והוא כטעם (ברכות ח א) לא הוי מצלי אלא ביני עמודי דהוו גרסי דעיקר תוקף התפילה כאשר הוא באה מתוך דבר תורה הקודם לה:

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק שמות פרשת פקודי

[ב] אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה. אף דאמרינן (עירובין ב' א) אשכחן משכן דאיקרי מקדש ומקדש דאיקרי משכן. מכל מקום עיקרו נקרא כל אחד בשמו המיוחד לו. ומשכן העדות איתא (תנחומא פרשה זו ד' וכן הוא במדרש רבה נ"א, ז') אין עדות אלא תורה וכו' וזהו חלק משה שיש קול תורה וקול תפילה הנרמזים בפסוק (בראשית כ"ז, כ"ב) הקל קול יעקב קל ה' תפילה קל ו' תורה. וקל תורה חלק משה רבינו ע"ה. וזה נקרא אוהל כמו שנאמר (שם כ"ה, כ"ז) ויעקב איש תם יושב אוהלים ובבראשית רבה (ס"ג, י') שני אוהלים בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר. וכן מקיש אוהלים לנחלים דאף אוהלים מעלין את האדם וכו' (ברכות ט"ז א) וכן איתא (שם ס"ג ב) שאין דברי תורה מתקיימין וכו' שנאמר (במדבר י"ט, י"ד) זאת התורה אדם כי ימות באוהל. והענין דמי שזכה להיות דרופתקי דאורייתא הוא בעולם הזה כאורח נטה ללון באוהל כמו שאמרו (אבות ו', ד') כך דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ובתורה אתה עמל וכו' ואז נקראו ישראל ריעיו של הקדוש ברוך הוא וכמו שאמרו (שמות רבה נ"ב, א') רעותיה שהן ריעיו של הקדוש ברוך הוא וכו' מובאות לך שביום שנגמר המשכן הביאוהו אצלו וכו' שזהו חלק משה רבינו ע"ה.

ויש קול תפילה שהוא חלק דוד המלך ע"ה דכתיב (תהלים ק"ט, ד') ואני תפילה כידוע ולזה צריך מקום כמו שנאמר (שם קל"ב, ה') עד אמצא מקום לה' וכן איתא (ברכות ו' ב) כל הקובע מקום לתפילתו וכו' אל המקום אשר עמד שם. וזה היה כשנכנסו לארץ שזה פנה לכרמו וזה פנה לזיתו נצרך המקדש להיות מקום לה' ועל ידי זה יזכור הישראל כי ה' הוא הנותן לך כח לעשות חיל. וזה מרמז הכתוב (ישעיה מ"ח, י"ז) אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך מלמדך להועיל הוא כשהאדם פנוי רק לדברי תורה כמו שרצה משה רבינו ע"ה שיהיו כל ישראל פנוים רק לתורה ועבודה. אבל לאו כל אדם זוכה לזה כמו שאמרו (סנהדרין צ"ט ב) טוביה לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא. על זה אמר מדריכך בדרך תלך מרמז בדרך תלך על דרך שאמרו (ברכות י"א א) ובלכת דידך על כל פנים תזכור שה' הוא מדריכך. כמו שנאמר (דברים ח', י"ח) וזכרת וגו' כי הוא הנותן לך כח וגו'. ומשה רבינו ע"ה רצה שיהיו ישראל פנוים תמיד רק לתורה ולא יהיה להם שום קביעות בעניני עולם הזה רק על דרך שצוה יהונדב בן רכב כי באוהלים תשבו כל ימיכם (ירמיה ל"ה, ז'). וכן היה במדבר שלא היה להם קביעות מקום רק במקום אשר יחנו היו עושים להם אוהלים לפי שעה. ואז היה השראת השכינה גם כן במשכן שנקרא אוהל. וכשבאו לארץ ישראל לקביעות מקום אז נבנה המקדש שיהיה מקום לה' מקום קבוע להשראת שכינה. וזה שנאמר משכן העדות אשר פקד על פי משה:

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית לחנוכה

אמנם הענין אף דאשכחן מקדש דאיקרי משכן ומשכן דאיקרי מקדש (עירובין ב' א) מכל מקום סתם משכן על המשכן שעשה משה. ומשכן הוא על שם אני ה' שוכן בתוך בני ישראל. וכן מורא מקדש שהקב"ה שוכן שם והכל אחד אך הוא על פי מה שמובא (זוהר ח"ג ר"ל א) איהו אמת ואיהי אמונה. והוא דמקדש מורה כשהוא מפורש השראת השכינה בבחינת אמת. ומשכן הוא כשאינו מפורש כל כך רק על ידי בחינת אמונה והמשכן היה אף בחוץ לארץ ומקדש היה בארץ ישראל.

 

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]