נושאים

רבי צדוק הכהן לפרשת זכור - לא תשכח

רבי צדוק הכהן לפרשת זכור - לא תשכח

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - רסיסי לילה אות מט

וזהו ויזנב כל הנחשלים שהנחשל הוא כאשר האדם בעצלות ושכחה מהכרת שמו יתברך ועל ידי זה הוא בהעלם מדבר זה שרצוננו וכו' ואז בא הזכר עמלק הנמשך מהשכחה דישראל. ועיטא דאורייתא לזה הוא הזכירה שישים האדם אל לבבו למחות זכר זה מהעולם היינו על ידי שיזכור וישים אל לבו דבר זה שרצוננו וכו' ושאין רוצה כלל דבר שהוא נגד רצון השם יתברך בשום אופן שזהו אמת בלי ספק בכל לבבות בני ישראל. והזכירה בדבר זה ממילא מוחה ההיפך והשכחה:

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - מחשבות חרוץ אות יג

ועל כן נצטוו בזכירה ענין עמלק, כי זה כל ענין עמלק להכניס כובד ללב על ידי הרהורי דברים בטלים של ליצנות וכדומה המשכיח הכל ובזה מתרפה מכל טוב, ועל ידי זה ממילא נעשה הראשית דגוים שהוא ההכנה להיות מוכן להשתקעות של כל מיני רע שבכל שבעים אומות, מאחר שמפנה לבו לבטלה ונתרוקן מדברי קדושה, ובהתעוררות הזכירה לבד די למחות זכר עמלק שכשזוכר ענין זה כבר נסתלק השכחה. וכן המן טען ישינים הם מן המצוות ושינה זו שהוא העצלות והכובד מהשתדלות, בא גם כן מכוחו ואותו כח בעצמו שהיה תחילה יורד ומסית אחר כך הוא עולה ומקטרג:

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - מחשבות חרוץ אות יג

ובזה נעקר כח עמלק משורשו שכל כוחו הוא בהכנסת השכחה בלב והעדר הידיעה שבזה נבנה הראשית דגוים, אבל זהו אצל העכו"ם, אך אצל בני ישראל נתברר על ידי שמחת פורים שלהם שגם בשמחתם לא יתערב זר דלא כאלה חלק יעקב ולא עשה כן לכל גוי, שהגם שמתבסמים ומשתקעים במיני שחוק אינו שחוק של קלות ראש חס ושלום, רק דבוקים בקדושה

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - דברי סופרים אות לח

וזהו פורים כי פור המן נהפך לפורינו וחייב לבסומי, נגד המשתה הראשון דאחשורוש שהיה התחלת הרפואה למכה בשכרות אחשורוש שנהרגה ושתי, והגמר במשתה היין דאסתר, והמן התפאר בזה ואמר (אסתר ה' י"ב) אף לא הביאה וגו' והיה מלא שמחה על זה ולא ידע כי בנפשו הוא וכוס התרעלה שתה לא מיין המשמח:

אבל אסתר דמסתמא גם כן שתתה עמהם היא שתתה מיין המביא שמחה דעל ידי זה ליהודים היתה אורה ושמחה, דאסתר מן התורה מנין (דברים ל"א י"ח) ואנכי הסתר אסתיר כמו שאמרו בחולין (קל"ט ב) שהיא נמשכת מצד ההסתר פנים שהיא מדת הצמצום והגבורה, אבל אף דאהדרינהו לאפיה עוד ידו נטויה עלינו כמו שאמרו בחגיגה (ה' ב) מקרא דבצל ידי כסיתיך (ישעיה נ"א ט"ז) דקאי אואשים דברי בפיך והוא תורה שבעל פה, דתורה שבכתב הוא מה שדיבר השם יתברך עם משה פנים אל פנים וכן כל דורות הנביאים זכו לגילוי אור פנים, ואחרי שנסתלקה הנבואה התחילו חכמי תורה שבעל פה שעליהם אמרו (תנחומא פרשת נח ג') העם היושבים בחושך ראו אור גדול (ישעיה ט' א') עיין שם באריכות:

וכן אמרו (סנהדרין כ"ד א) במחשכים הושיבני (איכה ג' ו') זה תלמודה של בבל, אבל זהו מסטורין של הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו (תנחומא תשא ל"ד) מי שמסטורין שלי בידו הם ישראל, כי ישת חושך סתרו כתיב (תהלים י"ח י"ב) דשם הוא סתריו יתברך, ואף על פי שהוא חושך והסתר פנים החושך הוא על ידי צל ידו יתברך ולא על ידי דבר המחשיך באמת שעצמותו חושך... אבל עוד ידו נטויה בהסתר פנים לזכות לאור גדול יותר על ידי שאשים דברי בפיך שכל חכמת חכמי תורה שבעל פה הוא דברי אלקים חיים יתברך שמו, וכמו שאמרו (בבא בתרא י"ב א) דאתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמרה למשה מסיני (ויקרא רבה כ"ב א') ועל כן חכם עדיף מנביא (בבא בתרא שם) דאף שהוא בהעלם הוא משיג יותר וזוכה לנטוע שמים וליסד ארץ כמו שמובא (זוהר ח"א ה' א) דעל ידי חידושי דאורייתא נבראו שמים וארץ חדשים, וזהו רק בתורה שבעל פה שבה הם החידושין שמחדשין חכמי ישראל:

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - דברי סופרים אות לב

יש ישועה שהקב"ה מוציאו משיקועו לגמרי, וזהו גאולת מצרים שהוציאנו ממ"ט שערי טומאה לגמרי שיצאנו מעבדות לחרות ומאפלה לאור גדול וכו' (פסחים קט"ז ב) ומעתה עבדי ה' ולא עבדי פרעה (מגילה י"ד א) כי כבר יצאנו משיקוע זה דמצרים, וכן יש לכל נפש פרטי כשיוצא משיקוע שלו כשהקב"ה עוזרו לינצל מטומאה זו זהו דוגמת יציאת מצרים, ועל זה הוא מצות זכירת יציאת מצרים שמזכירין תמיד בכל יום ולילה לעורר ישועה זו שאנו צריכין לה בכל יום תמיד, דבהזכרת הנס שהיה כבר מעוררין זה גם עתה בהווה:

ויש ישועה שהקב"ה מאיר לו גם כשיושב בחושך ואינו מוציאו ממקום החושך וצלמות לגמרי להביאו למקום האורה, רק שגם כי ילך בגיא צלמות ומשוקע במה שמשוקע עדיין לא אירא רע כי אתה עמדי, דהשם יתברך מאיר לו דבר זה דאתה עמדי גם במקום הצלמות, וזהו גם כן ישועה גדולה למי שלא זכה לצאת מהשיקוע לגמרי עדיין מכל מקום כבר נושע דלא ירא רע:

וזהו נס דפורים דאכתי עבדי אחשורוש אנן (שם) ובמגילה (י"א ריש ע"א) רבי זירא פתח לה פתחא כי עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבנו וגו' (עזרא ט' ט'), דאכתי לא נושענו לצאת לחירות לגמרי שעדיין אנו משוקעים במה שמשוקעים דעל ידי זה צריכים להיות בגלות ועבדים למלכי אומות, ומכל מקום גם בעבדותינו ובשיקועינו לא עזבנו וליהודים היתה אורה וגו' להאיר לנו דגם שמשוקעים במקום שמשוקעים עם כל זה ה' עמנו:

וזהו החיוב לבסומי עד דלא ידע וכו' (שם ז' ב), כי אין לך שיקוע יותר מבשכרות שכל העולם דומה לו למישור (יומא ע"ה א) ואין לו שום ישוב הדעת דעל כן פטור מדין תפילה שאינו יכול לדבר בפני המלך (עירובין ס"ד א), וגם בגלות כן שכורת ולא מיין (ישעיה נ"א כ"א) רק על ידי דעבדים אנחנו הוא שעבוד מלכיות המשקע ומבלבל הלב ומעכב לאמיתות רצוננו שהוא לעשות רצונו יתברך כמו שאמרו בברכות (י"ז א) וגם בתכלית השיקוע והעדר הדעת להיות כעומד לפני המלך יתברך שמו דבאור פני מלך חיים, ואין מקום לגזירת המן אלא על ידי העדר אור פני מלך:

וגם אחר הישועה דליהודים היתה אורה לא היה אור פני מלך דהכרת הנוכח דה' לנגדי תמיד כמו שהיה ביציאת מצרים ואחר כך במתן תורה דהיו חרות לגמרי מהמלכיות ויצר הרע (שמות רבה ל"ב א' פרקי דר' אליעזר פרק מ"ט), וראתה שפחה על הים מה וכו' (מכילתא בשלח ג' וזוה"ק ח"ב צ"ד א) והראו באצבע זה אלי וגו' (שמות רבה כ"ג ט"ו), וכן כל העם רואים הקולות דמתן תורה וזכו אז לתורה מן השמים בהתגלות אלוקית (במדבר י"ד י"ד) עין בעין נראה אתה ה' וגו' בהגלותך מלכנו על הר סיני, אבל בימי אחשורוש אף דהדר קיבלוה מאהבה והחביבות יותר (שבת פ"ח א) לא היה בהתגלות אלוקית רק מתוך ההעלם והחושך:

והוא על דרך שאמרו (שיר השירים רבה א' ב') חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה, ודברי סופרים הוא מה שחכמי ישראל מייגעין ומחדשין מעצמן זהו באהבה ובחביבות יותר, ואף שגם זה מן השמים והוא הנבואה שלא ניטלה מן החכמים כמו שאמרו בבבא בתרא (י"ב א) הוא בהעלם ולא בהתגלות שהוא מן השמים כנבואה לנביאים:

ועל כן אמרו (סנהדרין כ"ד א) על פסוק (איכה ג' ו') במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל, שהוא יסוד תורה שבעל פה נקרא במחשכים שהוא האור דגם כי אשב בחושך ה' אור לי (מיכה ז' ח'):

ועל כן לא נכתב שום שם בכל המגילה שלא היה התגלות שם שמים לעין, ומכל מקום צריכה שרטוט כאמיתה של תורה (מגילה ט"ז ב) דגם התורה מגילה ניתנה (גיטין ס' א) כי ענין מגילה היינו גילוי דברי חכמה...

ועל זה הבטיח השם יתברך כי לא תשכח מפי זרעו, ובשבת (קל"ח ב) אמרו דעתידה תורה שתשתכח וכו' שלא יהיה הלכה ברורה, היינו הבירור הלכה הוא תורה שבכתב דכתיבא ומנחא שדבריה ברורים לכל, מה שאין כן על ידי תורה שבעל פה אין הלכה ברורה דהללו אוסרים והללו מתירים וכו' (חגיגה ג' ב) ודבר ה' זו הלכה הברורה אינו מבורר כי אינו נגלה דבר ה':

וזהו שבירת לוחות ראשונות דעל ידי זה למידין תורה ושוכחים (ועיין עירובין נ"ד א), כי אילו זכו היו רואים הכל מבורר וגלוי בתורה שבכתב דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא (תענית ט' א), ולא הוצרכו לתורה שבעל פה כלל ולא שייך שכחה בהכתוב מפורש, אבל אחר החטא בלוחות אחרונות נגנז האור הגלוי שהיה בתורה שבכתב ועל ידי זה בא ההעלם והתגלות האור הוא רק בהעלם, ואף שאין הלכה ברורה מכל מקום אלו ואלו דברי אלקים חיים (עירובין י"ג ב) והכל דברי תורה, וזהו דלא תשכח וגו' היינו תורה שבעל פה והלכה שאינה ברורה:

ועל זה הובטחו גם כן במגילה (אסתר ט' כ"ח) וזכרם לא יסוף מזרעם ואמרו ז"ל (מדרש משלי ט') אפילו כל המועדין בטילין ימי הפורים וכו':

והכוונה על ידי הגלות דשכח ה' בציון מועד ושבת (איכה ב' ו') ונאמר (ישעיה א' י"ד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ואין שם הרגש האור דקדושת המועד שהיא הקדושה הגלויה לעין... ולא כל אחד זוכה להרגיש קדושת אור זה במועדות... אבל ימי הפורים אין נבטלים דאור זה שבתוך החושך אין לו ביטול כלל לעולם דבכל מקום שגלו שכינה עמהם (מגילה כ"ט א) המאיר לנו:

וזהו מצות זכירת עמלק שהיא לדעת מפרשים (עיין רמב"ם הלכות מלכים פרק ה' הלכה ה') גם כן מצוה תמידית, והוא אינו נמחה לגמרי בעולם הזה עד עת קץ בהניח ה' מכל אויביך מסביב שיהיה חירות ממלכיות לגמרי ולא כל זמן דאכתי עבדי אחשורוש אנן:

וגם בתחילת התעוררותו שהיה בימי משה רבינו ע"ה לא זכו עדיין למחותו לגמרי שאז היה ישועה שלימה רק להחלישו לבד, כי הוא בא ברפידים בעת ריפוי ידים (סנהדרין ק"ו א) ובשעת החושך:

וזהו (שמות י"ז י"ב) ויהי ידיו אמונה וגו' דזהו אמונתך בלילות שבשעת החושך שאין האמת הברור גלוי לעין ההתחזקות הוא רק באמונה, ועל ידי זה נחלש כח עמלק וגבר ישראל בהתרוממות ידי משה המעוררים האמונה בלבבות דבני ישראל לכוין לבם לאביהם שבשמים כדתנן בראש השנה (כ"ט א), ועל ידי אמונה שבהעלם אין מחייה לגמרי ועל כן אין השם שלם להיות התגלות לעין איך השם יתברך הוא לבדו הוא משנברא העולם ועד שלא נברא העולם מתחילת המחשבה עד סוף המעשה:

וזהו המלחמה לה' בעמלק דשם הוי"ה רוצה להתגלות ולהאיר בעולם ובזה הוא נלחם בעמלק שהוא ראשית גוים המאפיל זה, וזה האור שהשם יתברך מאיר גם בתוך החושך על ידי מלחמה זו שפועל על כל פנים החלשה לכוחו שאינו יכול להאפיל לגמרי:

ודבר זה דאמונה בהעלם אין לו ביטול כלל לעולם דעל כן חבקוק העמידן על אחת (חבקוק ב' ד') וצדיק באמונתו יחיה (מכות כ"ד א), כי כל המצוות והתורה אי אפשר לכל אחד לקיים ולא בכל זמן, אבל האמונה הוא דבר שאין לו ביטול:

וזהו העצה הגדולה לכל אחד הצריך ישועה אף דאינו יכול לצאת משיקועו, על ידי ההתחזקות באמונה דהשם יתברך עמו בכל מקום שהוא אז ממילא גם כשהוא עדיין בחושך אין שטן ואין פגע רע דה' אור לו, ועל ידי זה הולך ואור עד נכון היום להיות מאיר לו לגמרי דעל כן סמכינן גאולה לגאולה דאדר לניסן (מגילה ו' ב) דעל ידי התגלות האורה ושמחה דפורים שמתוך ההעלם יזכה אחר כך להתגלות האור בהיר דניסן שבו נגאלו ועתידין להיגאל גאולה שלימה:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]