נושאים

רבי צדוק הכהן לפרשת אמור - מקראי או מקרי קדש?

רבי צדוק הכהן לפרשת אמור - מקרה קדש או מקרא קדש

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא פרשת אמור אות ג

מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. ופירש רש"י (שמות י"ב, ט"ז) מקרא קודש שם דבר קרא אותו קודש וכן פירש רש"י כאן עשה מועדות וכו' והוא שעל ידי שבית דין מקדשין החודש נקבעו ממילא המועדות. וכן בזוה"ק פרשה זו (צ"ד א) זמינין מקודש, הוא גם כן מלשון קריאה והזמנה.

ובתרגום אונקלוס מתרגם די תערעון יתהון מערעי קדיש וכתב הרמב"ן שהוא מלשון אשר יקרא אתכם באחרית הימים (בראשית מ"ט, א') דשם גם כן לשון מקרה כמו שנאמר (דברים כ"ב, ו') כי יקרא קן ציפור לפניך ודרשו (חולין קל"ט ב) במאורע לפניך פרט למזומן. והוא לשון מאורע שבכל יום שיארעו אותו תעשו אותו קודש, וזה יתכן על יום טוב שנקבע לפי קידוש החודש ואין קבוע ליומו אבל שבת דקביעא וקיימא ואינו משתנה לעולם למה נכלל במקראי קודש.

אך מקרה הוא תמיד בה' וכאן כתיב בא', ובקהלת מצינו דכתיב (ב', י"ד) מקרה אחד יקרה את כולם וגו', כי מקרה בני אדם ומקרה בהמה ומקרה אחד להם וגו' (ג', י"ט) וכן מקרה אחד לצדיק ולרשע וגו' כי עת ופגע יקרה את כולם וגו' (ט', ב' - י"א) וצריך להבין איך תלה חס ושלום הכל במקרה והלוא כל דבר בא בהשגחה מה' יתברך ואף בבהמה ובעלי חיים אינו במקרה חס ושלום וכמו שאמרו (ירושלמי שביעית פרק ט' הלכה א' ובראשית רבה ע"ט, ו') ברבי שמעון בן יוחאי כד שמע בת קול מן שמיא דימוס פסגא ואשתזוב וכו' ומכל שכן באדם,

אך באמת גם בתורה מצינו שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע"ה היקרך דברי אם לא (במדבר י"א, כ"ג), וכן מצינו באליעזר שאמר הקרה נא לפני היום (בראשית כ"ד, י"ב), וכן יעקב אבינו ע"ה אמר כי הקרה ה' אלהיך לפני (שם כ"ז, כ')

אך הענין מקרה היינו מה שהאדם אינו מצפה שיבוא ובא בהיסח הדעת, והוא דכל מאורעות העולם חיי ובני ומזוני לא בזכותא תליא אלא במזלא (מועד קטן כ"ח א) ומכל מקום מצינו (תענית כ"א א) שמע מינה לדידי קיימא שעתא, וכן (שם כ"ה א) אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני וברשעים מצינו (ברכות ז' ב) רשע שהשעה משחקת לו. והיינו דמדה אחרונה נקרא עת, וכמו שמובא בזוה"ק (ח"א קט"ז א) עת דא כנסת ישראל דאיקרי עת. והיינו כתר עליון איהו כתר מלכות שה' יתברך האציל מזה המדות לבריאת העולם ומדה זו נקרא שעתא וזה מקרה בה', שהוא ה' אחרונה כנסת ישראל, וזה שנאמר כי עת ופגע יקרה את כולם, שבאמת הכל מה' יתברך וכן באליעזר שאמר הקרה נא לפני אף שיבוא בהשגחה מה' יתברך מכל מקום הנערה מצדה לא תדע דבר ותלך לפי תומה ושייך לשון מקרה, וכן ברות דכתיב (רות ב', ג') ויקר מקרה חלקת השדה אשר לבועז וגו' אף שהיה בהשגחה להוציא על ידי זה שלשלת דוד המלך ע"ה ומשיח מכל מקום מצדה היה דרך מקרה אבל היה בהשגחה מה' יתברך, וענין מקרה שבא על ידי עת שהוא מדה אחרונה, ובזה יש עשרים ושמונה עתים לטובה ולהיפוך, וכן בענין הבשר שבאמת לא היה כן רצון ה' יתברך רק שיסתפקו במן, רק על ידי שאלתם אמר ה' יתברך לתת להם בשר ולזה קרא הדבר גם מצד ה' יתברך בשם מקרה ואמר היקרך דברי:

והנה מצינו בציווי ה' יתברך למשה כתיב (שמות ג', ט"ז - י"ח) לך ואספת את זקני ישראל וגו' ובאת אתה וזקני ישראל וגו' ה' אלהי העברים נקרה עלינו בה', ואחר כך כשבאו משה ואהרן כתיב (שם ה', ג') אלהי העברים נקרא עלינו בא', והיינו שבאם היו הזקנים הולכים עמהם והיו מאמינים, אז היה הענין בא על ידי מדת מלכות כנסת ישראל שהיה בשלימות על ידי האמונה ולכן בציווי כתיב מקרה בה', אך אחר כך שנשמטו הזקנים אחד אחד אז הוצרך להיות על ידי אל"ף שהוא פלא עליון נפלאות מעתיקא אף שלא היו ראוים לגאולה, וכן קריעת ים סוף שהיה קטרוג עליהם וכמו שאמרו (שמות רבה כ"א, ד') ובזוה"ק (ח"ב ק"ע ב) הוצרכו שיהיה על ידי התגלות עתיקא, וכמו שמובא בזוה"ק (שם נ"ב ב) דקריעת ים סוף בעתיקא תליא וכמו שנאמר (שמות ט"ו, י"א) עושה פלא,

וכן מה שאמר יעקב אשר יקרא אתכם באחרית הימים דביקש לגלות להם הקץ, והיינו דאין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאולה כמו שאמרו (סנהדרין צ"ז א) במטותא מיניכי לא תרחקוהו דתנינין שלושה באים בהיסח הדעת וכו', והיינו קץ בעתה דקץ אחישנה אין לו זמן רק היום אם בקולו תשמעו (כמו שאמרו שם צ"ח א) רק ביקש לגלות להם קץ בעתה שיהיה אף אם לא יהיו ישראל כדאין וזה שאמרו (תנחומא ויחי ח') ביקש לגלות להם את הקץ למה הדבר דומה לעבד וכו' ולומר להם היכן דייתיקי שלהן והאוני שלהן וכו' היינו קץ בעתה שהוא האוני שלהם שאף אם יהיו חס ושלום דור שכולו חייב מכל מקום בעתה יעשה ה' למענו, וכמו שהיה ביציאת מצרים ולכן כתיב אשר יקרא דרך מקרה בהיסח הדעת אשר לא יעלה על לב. וכתיב באל"ף שהוא מפלא עליון נפלאות מעתיקא.

וכן בעמלק כתיב (דברים כ"ה, י"ח) אשר קרך בדרך שהיה בדרך מקרה שלא עלה על לב אחר שראו ושמעו כל האומות יציאת מצרים וקריעת ים סוף וכתיב (שמות ט"ו, י"ד) שמעו עמים ירגזון וגו' ומי יבוא עליהם, והוא פסע ארבע מאות פרסי (תנחומא תצא ט'). וכן כח קליפה זו להטעות האדם במקום שלא יעלה על לבו. ואמר לשון קרך, כדרך היקרך דברי וגו'

...

וכן נדרש על המן (אסתר רבה ח', ה') אשר קרהו בן בנו של קרהו בא עליכם שהיה גם כן דבר שלא עלה על לב שכל המצירים סנחריב ונבוכדנצר הגלו אותם אבל מי שמע כזאת להוציא אומה שלימה להרג על לא דבר, ואף אחשורוש שעלה על לבו כמו שאמרו בגמרא (מגילה י"ד א) במשל בעל התל ובעל החריץ מכל מקום לא יכול להעלות זאת על שפתיו עד שבא המן וזה גם כן מקרה אשר לא יעלה על לב, והוא הראשית גוים עמלק שורש הקליפות שהוא למעלה מהשגת השכל. והיה מקטרג גם למעלה על ישראל כמו שאמרו (שם י"ג ב) ישנו מן המצוות, אית בהו רבנן, עם אחד הן, דכתיב (אסתר ג', ח') ואת דתי המלך אינם עושים ואיתא במדרש (אסתר רבה ג', י') כל מקום שנאמר במגילה וכו' למלך סתם משמע קודש וחול והיינו דתי המלך מלך מלכי המלכים גם כן, ומה שאמר אשקול על גנזי המלך, אמרנו שהיה כוונתו שהוא גם כן יכול לשקול סך רב כזה לצדקה, שזה קליפת עמלק שמקטרג שאין ישראל טובים כל כך, ושעל זה אמרו בגמרא (שם) הקדים שקליהם לשקליו ועל ידי הקטרוג גרם חס ושלום פורעניות על ישראל. ולכן אמר בן בנו של קרך בא עליכם וכאמור.

וכן ענין קדושת המועדים, שבאמת היו הימים מתוקנים לגאולה מששת ימי בראשית פסח דכתיב (שמות י"ב, מ"ב) ליל שימורים לה' וכבר מימי אברהם הוכן הלילה וכמו שאמרו במדרש (בראשית רבה מ"ג, ג'). וכן הוכן יום שביעי דפסח לקריעת ים סוף וכמו שאמרו (סוטה י"ב ב) שאמרו המלאכים מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה וכו', וכן ו' בסיון מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה וכו' וכן כתיב במעשה בראשית יום הששי המרמז על ו' בסיון (עבודה זרה ג' א) אך עם כל זה תלוי קדושת המועדות בישראל, שהם מכניסין הקדושה בימים ההם על ידי קביעת הראשי חודשים וזאת הוא למעלה מתפיסה שיוכלו להכניס קדושה בהזמן ואתם אפילו שוגגין אפילו מזידין אפילו מוטעין (ראש השנה כ"ה א) ושוגגין ומוטעין בודאי נקרא מקרה אשר תקראו אותם דרך מקרה והזדמן, מכל מקום מכניסין קדושה להזמנים האלו, ומזידין גם כן מן הסתם יש להם טעם וכמו שאמרו (שם כ' א) מאיימין על העדים על החודש שנראה וכו' וכפי שיזדמן להם היום שיקראו יכניסו בו קדושה ולכן נקראו מקראי קודש, וכל המועדות זכר ליציאת מצרים שהיה גם כן בלא הכנה ולא היה שום השגה איך יהיו נגאלין וכמו שאמרו (שיר השירים רבה ב', כ"ב) האיך אנו נגאלין וכו' והשיבם משה מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, שהוא מפלא עליון ולכן נאמר מקרא בא'.

וכן בשבת דבאמת הקדושה קביעא וקיימא ממעשה בראשית. ובדברות הראשונות בא המצוה זכר למעשה בראשית, נוחו ביה כי היכי דנחי ביה אנא (תנחומא בראשית ב' משאילתות). אך בדברות שניות אחר הקלקול שבא המצוה שישראל יכניסו קדושה לשבת, ועל ידי זה יזכו לקדושת השבת של ה' יתברך ובמה אתה מקדשו במאכל ומשתה וכסות נקיה (במדבר רבה י', א' וכן כתב בבעל הטורים מקרא קודש בגימטריא משתה וכו' במאכל וכו') והוא גם כן מקרה למעלה מהשכל שעל ידי זה יכניסו קדושה לשבת, וכמו שאמרו (דברים רבה ג', א') אתה מהנה נפשך ומקבל שכר גם כן שעל ידי הנאת הגוף מכניסין קדושה לשבת ולזה הוא גם כן זכר ליציאת מצרים שהיה במקרה למעלה מהשכל, ומשום הכי הוזכר בדברות השניות זכר ליציאת מצרים והמקרא קודש על ידי הסעודות וכאמור:

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא פרשת אמור אות יג

קליפת עמלק נקרא כלב כמו שמובא בזוהר (ח"ב ס"ה א) שהוא כלב נובח מקטרג על ישראל ועל זה נאמר (דברים כ"ה, י"ח) אשר קרך בדרך שבא דרך מקרה שכל הגלויות בא בהשגחה מה' יתברך במשפט גלות מצרים גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ע"ה מקודם וכן גלות אשור אף שנטמעו עשרת השבטים מכל מקום כתיב (ישעיה י', ה') אשור שבט אפי, מה שאין כן עמלק הוא בא מעצמו ומקטרג על ישראל, וה' יתברך אוהב משפט. ורוצה שיסיר ה' יתברך השגחתו מן ישראל ויניח אותם למקרה כמו שאמרו המשל במדרש (שמות רבה כ"ו, ב') הריני משליכך ויבוא הכלב, וזהו אשר קרך... וצריך ביאור למה לא הזכיר להם את החטא והלא חטא העגל קשה הימנו ומכל מקום כתיב (דברים ט', ז') זכור וגו' את אשר הקצפת וגו'. אך באמת ברפידים לא היה כלל חטא שהיו ראוים לעונש, וכמו שפירש בזוהר (ח"ב ס"ד ב) מה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין בעו למנדע בין עתיקא סתימאה דכל סתימין דאיקרי אין ובין זעיר אנפין וכו' אי הכי אמאי אתענשו אלא על דעבידו פרודא ועבידו בנסיונא וכו' ולא היו ראוים לעונש רק מפני שעמלק כלב נובח וקיטרג עליהם הסיר ה' יתברך השגחתו מהם דכתיב (ישעיה ס"א, ח') כי אני ה' אוהב משפט ועל ידי זה בא העונש וזה נקרא מקרה.

...

וכן מצינו ביעקב אבינו ע"ה כשאמר לבניו לא ירד בני עמכם וגו' וקראהו אסון בדרך וגו' (בראשית מ"ב, ל"ח) ואיתא (בראשית רבה צ"א, ט') הא בבית לא, מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה, והיינו כשצריך להצלה אז על ידי הקטרוג אינו ניצול, וזה נקרא מקרה אך מכל מקום הוא בא על חטא כמו שאמרו (שבת ל"ב א) אבב חוטרא מילי ואבי דרי חושבנא, רק שמהחטא בלבד לא היה ראוי לעונש רק כשהוא במקום סכנה והשטן מקטרג אינו ניצול, ומשום הכי נאמר שם קראהו בא' וה', דמקרא בא' מורה על אלופו של עולם (וכמו שנתבאר במאמר ג') והיינו שבא מה' יתברך רק שעל ידי הקטרוג מסיר ה' יתברך השגחתו ונמסר למקרה, מה שאין כן כשסיפר יהודה הדברים ליוסף אז לא היה כלל שעת סכנה שידע שבנימין לא עשה דבר רק בעלילה באו עליו משום הכי אמר וקרהו אסון בה' בלא א' שהוא מקרה ועלילה בלבד, וקליפת עמלק שהוא כלב נובח ומקטרג אף במקום שאין סכנה ואף במקום שאין עליהם משפט רק הוא מקטרג ומעורר דינין על ישראל, וזהו שורש הקליפות כמו שנאמר (במדבר כ"ד, כ') ראשית גוים עמלק והוא פנימיות מקליפת שור וחמור כמו שמובא בזוה"ק (שם).

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - אור זרוע לצדיק אל"ף רבתי ואל"ף זעירא עמוד כט

ולכן נתקטנה האל"ף של ויקרא בעבור קטנות היחוד שנתקטן לבני הדור עד שלא היה יוצא מאוהל מועד והיה צורך הקריאה להיות מאוהל מועד דוקא ולא מכל מקום מעמדו כמו שהיה בשעת מתן תורה. אפס עם קטנותה כתובה היא. וזה ההבדל בין ישראל לאומות העולם שאמרו ז"ל במדרש (בראשית רבה ע"ד, ז') כשנגלה על אומות העולם אין נגלה אלא בחצי דיבור שנאמר (במדבר כ"ג, ד') ויקר אל בלעם אבל לישראל בדיבור שלם ובלשון חיבה לשון שמלאכי השרת משתמשין:

ביאור זה כי האומות העולם אין יודעים מיחודו כלום כאשר אמרנו שאין קרויים אדם. ולכן נשמטה האל"ף ונאמר ויקר לפי שנחסר היחוד ולכן אין נגלה בדיבור שלם כי הדיבור הוא התגלות יחודו יתברך כאשר ניכר המלך על ידי שנשמע קול דברו. ולכן אין נגלה אלא בחצי דיבור כי הוא הדיבור נחלק לשנים, קול ודיבור, קול אפשר אף קול הברה והדיבור הם חיתוך התיבות ואפשר רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע. והקול הוא גילוי היחוד כאשר אמרנו כי כן האדם ניכר רק בקולו ובטביעת עין דקלא לא כאשר רק שפתותיו נעות והדברים ארוכים. וזהו ביאור בחצי דיבור שלא זכו לגילוי יחודו:

וזהו למדבר עם הפחות ממדריגתו שמדבר בחשאי כענין שאמרו (פסחים נ"ו א) בצוקי קדירה גנאי הוא לה התחילו מביאין בחשאי. וזה ויקר מקרה כמו שדרשו חז"ל במדרש (שם) במלך עם פלגשו ולכן הוא במטמוניות וחשאי ואין קול וגילוי האל"ף יחודו יתברך. אבל עם בניו דיבור שלם כאשר [אמרנו ויקרא בשלימותו והוא לשון חיבה כטעם השמיעני את קולך שהוא על שם החיבה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו שמבקשין להשיג היחוד האמיתי כמו שאומרים וקרא זה אל זה איה וגו':

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]