נושאים

שמות - בלבת אש

 

בלבת אש מתוך הסנה מתגלה הקב"ה אל משה. התבנית המוצגת בחזיון זה היא של האש הגדולה שאינה מצליחה להתגבר על העמידות של הסנה. בתורת החסידות נתפסה האש כדבר החיובי בעוד הסנה הוא המונע, המעכב, החומרי. משה אינו מבין כיצד זה מצליחה החומריות להתקיים כשהאש היא כל כך גדולה. התשובה הניתנת לו היא שההתייחסות אל המתנגדים לאש, אינה ביעור ושריפה אלא דווקא שעבוד ורתימה לטובת האש הקדושה.

ספר שמות פרק ג

(ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:

ספר מאור ושמש - פרשת שמות ד"ה נראה

אמר בלבת אש, רצה לומר שהיה לבו בוער תמיד כאש להבה לעבודת הבורא יתברך. מתוך הסנה, רצה לומר שאף שהגוף הוא בעביות וחומריות דוגמת סנה, אף על פי כן אם לבו בוער תמיד להבורא יתברך שמו אז יוכל להשיג השגה הנזכרת לעיל:

ספר נועם אלימלך - פרשת שמות

וירא אליו ה' בלבת אש מתוך הסנה כו' נראה לפרש דהנה השורש הוא לאדם שישבר את מדותיו כמו השנאה והקנאה והגאוה והתאוה והחמדה וכדומה כל המדות המגונות צריך שיתקנם ומתוך כך יכול האדם לבוא למדריגה גדולה ולמראות גדולות והתלהבות ודביקות גדול בעבודת הבורא יתברך שמו. וזהו וירא כו' בלבת אש מתוך הסנה פירוש מתוך המדות המגונות שהם כקוצים בא אל מדרגה שהיה לו התלהבות אש. וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל פירוש שראה שהיה לו התלהבות גדול ואף על פי כן לא נפרד ממנו כל המדות המגונות לשרוף אותם לגמרי

ספר ליקוטי הלכות - הלכות ברכת הודאה הלכה ו

וזה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל, והתפלא מאד מדוע לא יבער הסנה, כי הסנה מרמז על הגלות... שראה התגלות אלקות בלבת אש מתוך הסנה, שהוא התלהבות האש של לב איש הישראלי שבוער לה' יתברך... מתוך הסנה מתוך מרירת הגלות, ואף - על - פי - כן והסנה איננו אכל, שאף - על - פי - כן מתגבר הגלות שהוא מרירת העצבות... שהם החוחים והקוצים הסובבים את השושנה שעקרם הוא העצבות שהיא גלות השכינה איננו אכל, כי מתגבר בכל פעם. והתפלא משה על זה מאד ואמר "אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה", כי רצה להגיע עד סוף הקץ האחרון איך יזכו ישראל לגאלה שלמה שאין אחריה גלות לבער ולכלות הסנה שהם החוחים והקוצים לגמרי.

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת שמות ד"ה וירא

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וגו' ויאמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה... יש לומר בזה מה שחנני ה' בימי חורפי ברחמיו וברוב חסדיו על פי ששמעתי מאא"ז זללה"ה כי המחשבות זרות הבאים לאדם בתוך התפלה הוא כדי לתקן ולהעלות הניצוצין קדישין שהם מלובשים בתוך אותם המחשבות וצריך לידע איך להעלותם ולדבקם לשורשם דרך משל אם בא לו ח"ו הרהורים רעים מזנות ח"ו יבין שהם משורש חסד הגדול שנפל משורשו בהתפשטותו מעילא לתתא למדריגת תחתונים ושפלים מאוד וצריך להעלותו ולדבקו לשורשו שהוא חסד עליון, וכן אם בא מחשבות של איזה פחד ויראה חיצונית ידבק עצמו אל השורש שהוא יראה עילאה שורש כל היראה... וזה יש לומר שמרומז כאן בפסוק כי סנה היינו מחשבות זרות ורעות... והרהורים רעים ובישין וזהו שאמר הכתוב וירא אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה היינו בתוך עבודתו בהתלהבות אש ובדביקות גדול בא לו הסנה שהוא מחשבות זרות

 

(ג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה:

ספר ליקוטי הלכות - הלכות ברכת הודאה הלכה ו

והתפלא משה על זה מאד ואמר "אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה", כי רצה להגיע עד סוף הקץ האחרון איך יזכו ישראל לגאלה שלמה שאין אחריה גלות לבער ולכלות הסנה שהם החוחים והקוצים לגמרי.

ספר נועם אלימלך - פרשת שמות

ויאמר אסורה נא ואראה פירוש אסורה נא לגמרי מן המדות המגונות ואראה את המראה הגדול אז אבא אל מדרגות גדולות לראות מראות גדולות. מדוע לא יבער הסנה יבער לשון ובער בשדה אחר ורוצה לומר מדוע לא יכלו ויסורו לגמרי המדות המגונות שהם כסנה...

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת שמות ד"ה וירא

ויאמר משה אסורה נא היינו אפנה מחשבותי ואסיר כל דבר הטורדים מחשבתי ואראה מדוע לא יבער הסנה היינו שתמה מאוד איך יקרב אליו כלל שום מחשבה זרה לבטלו מעבודתו כי מחויב הדבר שיהא נשרף ובטל כל הקליפות וכל המחשבות זרות בהבל פיו הקדוש ובהתלהבותו וגודל דביקותו בהשי"ת

 

(ד) וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:

ספר בעל שם טוב על התורה - פרשת שמות אות ט

שמעתי בשם מורי וירא ה' כי סר לראות, כי היה משה רבינו ירא שמא הוא קליפה עד שאמר משה משה אז אמר הנני, והענין כי משה שמו כולל כל העולמות... והענין כמו שהשכינה כוללת כל העולמות דומם וצומח וכל הנבראים טובים ורעים, כך אות מ מן משה הרומז למלכות כולל כל הענינים גם כן, ואות ש כולל כל הרוחות, ואות ה הנשמות... אבל באמת... ששמו כולל כל מיני רע גם כן זה היה תמוה לו, שהיחוד האמיתי הוא השכינה, ואיך כוללת שני הפכיים בנושא אחד, טוב ורע, שהם שני הפכיים והוא הייחוד, וכן גם כן שמו משה גם כן כולל הכל ואיך נעשה הייחוד על ידו... אבל באמת אתי שפיר כי הרע הוא כסא אל הטוב, כמו ופרעה הקריב או על ידי שרואה מעשה הרשעים יש לו הנאה שהוא צדיק, ויש לו הנאה ותענוג, ונעשה זה בכל העולמות שבא התענוג על ידי הרע, וכמעט שעל ידי זה יש לרע עלייה גם כן, רק כשעולה משם יתפרדו כל פועלי און, וכן מחשבה רעה היא כסא על דרך הנ"ל, וזהו שכשאמר משה פעם א' לא אמר הנני. שהיה תמוה לו איך נעשה יחוד, כי כשנגלה בסנה מדרגה תחתונה, נפתחו כל מקורות עליונות עד למטה, ומה טעם לא יבער הסנה, שיכלו ויתבערו הרע שהוא הסנה, עד שאמר לו פעם ב' משה שנעשה על ידי זה ייחוד, וחיבור וקישור, מדרגה תחתונה בעליונה כו' אז אמר הנני ודפח"ח כי קצרתי:

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת שמות ד"ה וירא

וירא ה' כי סר לראות היינו לגודל חסדו וטובו של השי"ת ברוך הוא מיד וירא ה' כי סר לראות והשתוקק לידע אמיתת הדברים מיד נתראה ונתגלה אליו מתוך אותן המחשבות זרות, וזהו ויקרא אליו מתוך הסנה

 

(ה) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא:

ספר תולדות יעקב יוסף פרשת וישלח - אות ג

עוד י"ל דאי' בס' עץ חיים... סדר התלבשות גוף האדם הוא על סדר זה, כי גוף האדם החומרי של ד' יסודות אש רוח מים עפר, ובתוך זה הגוף... מלאך טוב יצה"ט ומלאך רע יצה"ר, ובתוכו נפש... וזה נקרא יעקב... אך דהקשה שם דבזוהר פ' וישלח משמע כי ב' מלאכים מסייעים לאדם לעשות הטוב, ובאינך משמע שהיצה"ר מקטרג לאדם. ומשני שאם זכה עושה מיצה"ר יצ"ט ואז באמת שניהם כאחד טובים ומסייעים לאדם, וזהו סוד ויעל אליהו בסערה השמים... וזהו סוד של נעליך... לפשוט הגוף...

העולה מזה, שתכלית האדם בחומר וצורה שיש לו נפש טהורה... בתוך נפש הבהמית, כדי לזכך ולעשות מחומר צורה, ושיעשה מיצה"ר יצ"ט, ואז פושט לבוש נגה ולובש בחשמ"ל דוגמת מרע"ה יעו"ש:

ספר באר מים חיים פרשת שמות - פרק ג

ועל כן כשהיה משה סר וזעף למה הסנה איננו אוכל והוא רומז אל המצרים למה אין הקב"ה מכלם כרגע אמר לו של נעליך וגו' כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא כלומר כי על כן נתגליתי בסנה להראות שאין מקום פנוי בלא שכינה ואפילו מקום הארץ הגשמי שאתה עומד עליו אדמת קודש הוא מחיות קדושת שכינתי השוכנת למטה בארץ ומזה תבין למה קשה לי לאבד המצרים לצד שמעשה ידי המה ואין מקום פנוי וכו', ולא במהרה כל כך יאבד אומה בעוד ששעתה קיימת מצד ניצוץ השכינה השוכנת בקרבם, וכבוד אלהים הסתר דבר:

ספר קול מבשר ח"א - פרשת שמות

של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא (שמות ג' ה). הרבי ר' בונם ז"ל אמר, מאד היה ישר בעיני, להיות ב'סאלע' [טרקלין] גדולה עם מטות ו'קנאפעס' [ספות קטיפה יקרות], ושולחנות ערוכים עם יין וצלי ו'אינדיקעס' [תרנגולי הודו], ולומר מעט תורה. ומי שמבקש לישון - שישן קצת, ויאכל צלי וישתה יין, ולומר עוד דברי תורה מעט.. באמת, הוא טוב ככה, כי כשלוקחין הכל למקום הצריך - הוא טוב מאד. ואין צריך להיות סגור, רק יוכל להתפשט בכל הדברים ולקחת אותם לפה. ולמשה רבינו ע"ה אמר השי"ת, 'של נעליך' - הסר מסגרותיך! רק להיות מתפשט בכל, ולוקח למקום הראוי. ואפשר, זה הפירוש של 'נשמה יתירה'. כי שבת הוא ענין כזה, שהכל בא למקום הראוי. ממילא, הנשמה מתרת את עצמה [אויפגעבונדען], ואינה קשורה ומסוגרת. ורש"י פירש במס' ביצה, נשמה יתירה - רוחב הלב כו', לאכול ולשתות. כוונתו, שהלב רחב, ואינו סגור כנ"ל. בכל השבוע, הנשמה לא תוכל לסבול עניני הגוף, ובשבת, נעשה הכל חד. וזה, רוחב הלב, ואין נפשו קצה כו'. [חשבה לטובה, דף כ"ג]:

ספר ליקוטי הלכות - הלכות יבום הלכה ג

וזה בחינת של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו וכו', כי עקר בחינת המנעלים נתהוו אחר חטא אדם הראשון שאז צריכין מנעלים שהם בחינת תקון עץ הדעת טוב ורע, כי המנעלים הם בבחינת כתנות עור שהם בחינת תקון החטא של אדם הראשון, כי קדם חטאו היה בחינת כתנות אור, כי היה כלו טוב כמו שיהיה לעתיד בחינת ה' אחד ושמו אחד... ואז אין צריכין מנעלים כלל... כי המנעלים, שהם בחינת כתנות עור, שם הוא בחינת הבדלה, שזהו בחינת מה שמסתכלין בצפרנים, שהם בחינת כתנות עור במוצאי שבת בשעת הבדלה, כי שם עקר בחינת הבדלה - להבדיל בין הטמא והטהור, בין האסור והמתר וכו'. כי מנעל של עור זה בחינת תקון עץ הדעת טוב ורע, ועל - ידי שמבדילין בין קדש לחל נתבררין בחינת כתנות עור, בחינת המנעלים, ואזי המנעלים הם ברור ותקון פגם עץ הדעת טוב ורע... כי מחמת שפגם אדם הראשון בעץ הדעת הכרח להתלבש בכתנות עור בחינת מנעל של עור... ועל - כן ביום הכפורים, שאז סליחת עוונות, שכלם נמשכין מחטא אדם הראשון. נמצא, שאז ביום הכפורים הוא בחינת תקון חטא אדם הראשון, על - כן אסור ללבש מנעלים אז, כי אז עולין למעלה למעלה מהם לבחינת עולם הבא, שאז מתתקן העולם כמו שהיה אדם הראשון קדם החטא שלא היה צריך אז מנעלים, כי היה אז כתנות אור באלף

ספר נועם אלימלך - פרשת שמות

ויאמר אל תקרב הלום פירוש שאמר לו השם יתברך זה בלתי אפשר שתקרב אל המדרגה הזאת אלא של נעלך מעל רגליך של הוא לשון שאלה היינו שזה יהיה אצלך כדבר המושאל ובלתי אפשרי להסיר לגמרי עד ביאת המשיח במהרה. כי המקום כו' אדמת קודש הוא פירוש אלא שצריך אתה לראות להתאמץ בכל המקומות שיש בו איזה חומריות לקדש אותו הדבר וק"ל.

 

(ו) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים:

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת שמות ד"ה וירא

וגילה לו רז זה של נעליך מעל רגליך היינו שיראה להסיר הרע מאותן המחשבות ולהביא אותם לבחינת הטוב ולדבקם לשורשם, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא היינו שבאמת אתה הוא עומד על מקום קודש ומדריגה קדושה ותפלתך קדושה ומה שבאים לך מחשבות זרות באמצע התפלה הוא אנכי אלקי אביך לשון תאוה כמו ואבית תהלה היינו מחמת בחינת אלקות שיש בתוך אותן התאות ומחשבות הבאים לך והיינו ניצוצין קדישין שנפלו משורשם ומשתוקקים ומתאוים לתקן אותם ולהעלותם לשורשם ולכך נדחקים אצלך בתוך התפלה והעבודה, ויש בזה כמה בחינות יש אלקי אברהם היינו מחשבות הבאים משורש החסד מידת אברהם ובחינת אלקות שבו מתאוה לשורשו ויש אלקי יצחק והיינו מחשבות מבחינת גבורה שהוא יראה ופחד בחינת יצחק וצריך להעלותו לשורש היראה עילאה, אלהי יעקב היינו מן מידת תפארת בא התפארות וגדלות והכל כדי להעלותם לשורשם ולא לבטלך ח"ו מן התפלה והבן:

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com