נושאים

שמות - שכינתא בגלותא

 

זוהר לפרשת שמות - שכינתא בגלותא

ספר הזהר פרשת שמות דף ב ע"א ע"ב וע"ע ה ע"א שחזר על האמור בקיצור

רבי שמעון פתח (יחזקאל א') היה היה דבר ה' היה היה תרי זמני אמאי (שתי פעמים מדוע). ותו אית לשאלה אי יחזקאל נביאה מהימנא הוה אמאי גלי כל מה דחמא מאן דמלכא אעיל ליה בהיכליה אית ליה לגלאה רזין דחמי. אלא ודאי יחזקאל נביאה מהימנא הוה וכל מה דחמא במהימנותא איהו וברשותא דקב"ה גלי כל מה דגלי וכלא אצטריך (ועוד יש לשאול אם יחזקאל נביא נאמן היה מדוע גילה כל מה שראה, מי שהמלך מכניס אותו בהיכלו יש לו לגלות סודות שרואה? אלא ודאי יחזקאל נביא נאמן היה וכל מה שראה באמונה הוא וברשות הקב"ה גילה כל מה שגילה והכל צריך). אמר ר"ש מאן דרגיל למסבל צערא אע"ג דאתי לפום שעתא צערא סביל מטלנוי ולא חייש אבל מאן דלא רגיל בצער והוה כל יומוי בתפנוקין ועידונין ואתי ליה צערא דא איהו צערא שלים ועל דא אצטריך למבכי (מי שרגיל לסבול צער אע"פ שבא לפי שעה צער, סובל משאו ולא חש, אבל מי שלא רגיל בצער והיה כל ימיו בתפנוקים ועידונים ובא לו צער זה הוא צער שלם ועל כך צריך לבכות). כך ישראל כד נחתו למצרים רגילין בצערא הוו דהא כל יומוי דההוא זכאה אבוהון בצערא הוה ועל דא סבלו גלותא כדקא יאות (כך ישראל כשירדו למצרים רגילים בצער היו שהרי כל ימיו של אותו זכאי אביהם בצער היו ועל כן סבלו גלות כראוי). אבל גלותא דבבל ההוא הוה צערא שלים ההוא הוה צערא דעלאין ותתאין בכאן עליה. עלאין דכתיב (אבל גלות בבל היא היתה בצער שלם הוא היה צער שעליונים ותחתונים בוכים עליו. עליונים שכתוב) (ישעיה ל"ג) הן אראלם צעקו חוצה וגו' תתאין דכתיב (תחתונים שכתוב) (תהלים קל"ז) על נהרות בבל שם ישבנו וגו'. כלהון בכו על גלותא דבבל מ"ט בגין דהוו בתפנוקי מלכין דכתיב (כולם בכו על גלות בבל מדוע כיון שהיו בתפנוקי מלכים שכתוב) (איכה ד') בני ציון היקרים וגו'. והשתא הוו נחתין בגלותא בריחיא על קדליהון וידיהון מהדקן לאחורא וכד הוו עאלו בגלותא בבבל חשיבו דהא לית להו קיומא לעלמין דהא קב"ה שביק לון ולא ישגח בהון לעלמין (וכעת היו יורדים בגלות בריחיים על צווארם וידיהם מהודקות לאחור וכשהיו באים בגלות בבבל חשבו שאין להם קיום לעולם שהרי הקב"ה עזב אותם ולא ישגיח בהם לעולמים). ותנינן אמר רבי שמעון בההיא שעתא קרא קודשא בריך הוא לכל פמליא דיליה וכל רתיכין קדישין וכל חיליה ומשרייתיה ורברבנוי וכל חילא דשמיא ואמר לון מה אתון עבדין הכא ומה בני רחימאי בגלותא דבבל ואתון הכא קומו חותו כלכון לבבל ואנא עמכון הדא הוא דכתיב (באותה שעה קרא הקב"ה לכל פמליה שלו וכל מרכבות הקודש וכל חילו ומחנהו וגדוליו וכל חיל השמים ואמר להם מה אתם עושים כאן ומה בני אהובי בגלות בבל ואתם כאן קומו רדו כולכם לבבל ואני עמכם זה הוא שכתוב) (ישעיה מ"ג) כה אמר ה' למענכם שלחתי בבלה וגו'. למענכם שלחתי בבלה דא קודשא בריך הוא. והורדתי בריחים כולם אלין כל רתיכין ומשריין עלאין (למענכם שלחתי בבלה זה הקב"ה והורדתי בריחים כולם אלו כל מרכבות ומחנות עליונים) כד נחתו לבבל אתפתחו שמיא ושראת רוח נבואה קדישא על יחזקאל וחמא כל מה דחמא ואמר לון לישראל הא מאריכון הכא וכל חילי שמיא ורתיכו דאתו למידר ביניכון לא הימנוהו עד דאצטריך לגלאה כל מה דחמא. וארא כך וארא כך. ואי גלי יתיר מה דגלי כלא אצטריך (כשירדו לבבל נפתחו השמים ושרתה רוח נבואה קדושה על יחזקאל וראה מה שראה ואמר להם לישראל הרי אדונכם כאן וכל חיל השמים ומרכבותיו שבאו לדור ביניכם. לא האמינוהו עד שהוצרך לגלות כל מה שראה וארא כך וארא כך. ואם היה מגלה יותר ממה שגילה הכל הוצרך). כיון דחמו ישראל כך חדו וכד שמעו מלין מפומיה דיחזקאל לא חיישו על גלותהון כלל דהא ידעו דקב"ה לא שביק לון וכל מה דגלי ברשותא גלי. ותנינן בכל אתר דישראל גלו תמן שכינתא גלתה עמהון והכא בגלותא דמצרים מה כתיב (כיון שראו ישראל כך, שמחו וכששמעו דברים מפיו של יחזקאל לא חששו על גלותם כלל שהרי ידעו שהקב"ה לא עזב אותם וכל מה שגילה ברשות גילה. ושנינו בכל מקום שיראל גלו שם שכינה גלתה עמהם וכאן בגלות מצרים מה כתוב) ואלה שמות בני ישראל וגו'. כיון דכתיב בני ישראל מהו את יעקב. הבאים אתו אצטריך למימר אלא אלה שמות בני ישראל אינן רתיכין ומשריין עלאין דנחתו עם יעקב בהדי שכינתא בגלותא דמצרים (אלו הם מרכבות ומחנות עליונים שירדו עם יעקב ביחד עם השכינה בגלות מצרים). 

ספר הזהר פרשת לך לך דף  פה ע"א

ובגין כך יונה הוה ערק לבר מארעא קדישא דלא יתגלי עליה נבואה ולא יהך בשליחותא דקב"ה. ואי תימא הא חמינן דאתגלייא שכינתא בבבל דאיהו לבר. הא אוקימנא דכתיב (ומשום כך יונה היה בורח מחוץ לארץ הקדושה שלא תתגלה עליו נבואה ולא ילך בשליחות הקב"ה. ואם תאמר הרי ראינו שהתגלתה שכינה בבבל שהיא מחוץ. הרי העמדנו שכתוב) (יחזקאל א') היה היה דהוה מה דלא הוה מן קדמת דנא מיומא דאתבני בי מקדשא וההיא נבואה לשעתא הות וכתיב (שהיה מה שלא היה מימי קדם מיום שנבנה בית המקדש ואותה נבואה לשעתה היתה וכתוב) על נהר כבר נהר דכבר הוה מיומא דאתברי עלמא ושכינתא אתגלייא תדיר עליה דכתיב (שכבר היה מיום שנברא העולם ושכינה התגלתה תמיד עליו שכתוב) (בראשית ב') ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו'. ודא איהו חד מינייהו ותמן אתגלייא שכינתא לפום שעתא דאצטריכו לה ישראל לפום צערייהו. אבל בזמנא אחרא לא אתגלייא (וזה הוא אחד מהם ושם התגלתה שכינה לפי שעה שהוצרו לה ישראל לפי צערם. אבל בזמן אחר לא התגלתה).

ספר הזהר פרשת ויחי דף רכב ע"ב

תו מ"ט הכא שים נא ידך תחת ירכי אל נא תקברני במצרים אלא אמר ליה יעקב ליוסף בהאי רשימא קדישא אומי לי דאפיק זרעא קדישא מהימנא לעלמא ואתנטיר ולא אסתאב לעלמין דלא יתקבר בין אינון מסאבין דלא נטרו ליה לעלמין דכתיב בהו (אמר לו יעקב ליוסף באותה רשימה קדושה השבע לי, שהוציא זרע קודש נאמן לעולם ונשמר ולא נטמא לעולם שלא יקבר בין אותם טמאים שלא שומרים אותו לעולם שכתוב בהם) (יחזקאל כ"ג) אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם. ואי תימא הא יוסף דנטיר ליה על כלא אמאי אתקבר בינייהו אלא תנינן כתיב (ואם תאמר הרי יוסף ששומר אותה על כולם מדוע נקבר ביניהם אלא שנינו, כתוב) (שם א') היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר והא תנינן דשכינתא לא שריא אלא בארעא דישראל אמאי הכא שכינתא (והרי שנינו ששכינה לא שורה אלא בארץ ישראל מדוע כאן שכינה) אלא על נהר כבר כתיב וכתיב ותהי עליו שם יד יי'. אוף הכא יוסף במיא אתרמי ארונא דיליה. אמר קב"ה אי יוסף אסתלק מהכא גלותא לא אתקיים אלא תהא קבורתיה באתר דלא יסתאב ויסבלון בני ישראל גלותא (כך כאן יוסף במים הונח ארון שלו. אמר הקב"ה אם יוסף יסתלק מכאן הגלות לא תתקיים אלא תהא קבורתו במקום שלא יטמא ויסבלו בני ישראל את הגלות). 

ספר הזהר פרשת ויצא דף קמט ע"א ע"ב

תא חזי מה כתיב (בא וראה מה כתוב) ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. פתח ואמר (יחזקאל א') היה היה דבר יי' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד יי'. היה היה נבואה לשעתא היתה דאצטריך על גלותא בגין דשכינתא נחתת בהו בישראל בגלותא וחמא יחזקאל מה דחמא לפום שעתא ואע"ג דלא אתחזי ההוא אתר להאי בגיני כך (נבואה לשעתה היתה שהוצרכה על גלות כיון שהשכינה ירדה בהם בישראל בגלות וראה יחזקאל מה שראה לפי שעה ואע"פ שלא ראוי אותו מקום לכך, משום כך) היה היה. מאי היה היה. אלא היה לעילא. היה לתתא. דכתיב (אלא היה למעלה היה למטה שכתוב) סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה... תא חזי האי סלם בתרי עלמין אתתקף בעילא ותתא (בא וראה אותו סולם בשני עולמות החזיק בעליונים ובתחתונים). בארץ כשדים על נהר כבר. בארץ כשדים באתר דגלותא שריא ביה ועכ"ד (במקום שגלות שורה ועם כל זאת) על נהר כבר. מאי נהר כבר אלא דהוה כבר מקדמת דנא דשכינתא שריא עלוי דכתיב (אלא שהיה כבר מימי קדם ששכינה שרתה עליו שכתוב) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו'. ודא הוא נהר חד מאינון ארבע נהרין ובגין דשריא עלוי מקדמת דנא והוה עלוי כבר שריא ביה השתא ואתגלי ליה ליחזקאל (וזה הוא נהר אחד מאותם ארבע נהרות ומכיון ששרתה עליו מימי קדם והיתה עליו כבר שרתה בו כעת והתגלתה לו ליחזקאל).

זהר חדש פרשת יתרו מאמר על נהר כבר

היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הככהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד ה'. מכאן, דברשותא גלי יחזקאל, ואתיהיב ליה רשו עילאה, לגלאה כל מה דגלי. היה היה: קיום על קיום, הוה בקיומא דההוא מלה, וההוא נבואה (שברשות גילה יחזקאל וניתנה לו רשות עליונה לגלות כל מה שגילה. היה היה קיום על קיום היה בקיום של אותו דיבור ואותה נבואה). שמא דקב"ה דאתמסר למשה, הוי שמא קדישא עילאה, ושמא דא איהו לאגנא על גלותא, ואלמלי הוה שלם ברזא דשלימו, לא יתעכבון כלל בגלותא (שמו של הקב"ה שנמסר למשה היה שם קדוש עליון ושם זה הוא להגן על הגלות, ואלמלא היה שלם בסוד השלימות, לא יתעכבו כלל בגלות). אבל אסתלק משמא דא א', ואשתאר היה. ובגין דאסתלק א'. אתכפל היה תרי זמני, לאגנא עלייהו, ואיהו רזא חדא (אבל נסתלק משם זה א' ונשאר היה. ומשום שנסתלק א' נכפל היה שתי פעמים להגן עליהם והוא סוד אחד). דהא בשמא דא נחתא שכינתא לגלותא, אבל באסתלקות אור את א'. ואתגלי נבואה דא ליחזקאל בארץ כשדים, בחסרון אות אל"ף מרזא דשמא קדישא. לאחזאה, דלא הוה אלא על נהר כבר, על נהר דכבר הוה, דאסתלק משמא דא (שהרי בשם זה ירדה שכינה לגלות, אבל בחסרון אור אות א' והתגלתה נבואה ליחזקאל בארץ כשדים בחסרון אות א' מסוד שם הקדוש להראות שלא היה אלא על נהר כבר על נהר שכבר היה שהסתלק משם זה). 

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]