נושאים

וארא - ויבלע מטה אהרן

 

ויבלע מטה אהרן את מטותם המפגש בין משה ואהרן לבין פרעה והחרטומים מציף את הדיון אודות טיבו של האות והמופת. האם לפנינו מעשה קסמים? 'טריק'? או להבדיל, גילוי מלכותו יתברך עלי אדמות? ואולי זהו בעצם גופו של הויכוח...

ספר שמות פרק ז

(ח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

(ט) כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת

ספר אוהב ישראל - פרשת וארא

ולי נראה עוד דהנה כתיב (איכה ג, לה) מפי עליון לא תצא הרעות. כי אם כל מיני טובות והברכות וחסדים גדולים לכל הנבראים כולם. אך בבחי' המקבלים יש השתנות לפי ערך בחי' כל או"א. אצל זה הוא לטוב ואצל זה להיפך ח"ו. על דרך משל זריחת השמש שזורחת לכל העולם בשוה. ועכ"ז חלב נימס מפני חום השמש. ושעוה אדרבה נתקשה יותר מחום השמש, גם פשתן כשמכבסים אותו מתלבן מחום השמש. ושאר דברים נשחרין מחום השמש כמ"ש (שיה"ש א, ו) אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש... וכמו כן הוא כביכול אצל הטוב והחסד אשר הש"י מטיב לברואיו ומשפיע לכל אחד ואחד שפעו הטוב בכל עת ורגע בלי הפסק כלל. ומכ"מ ישתנה בכל אחד ואחד לפי ערך המקבלים לטוב או כו' לפי מעשיהם. והנה הש"י פקד וצוה למשה ואהרן לגלות ולפרסם אלהותו ית' לפרעה ולמצרים ולהודיעם אשר הוא עיקרא ושרשא דכל עלמין. והוא הזן ומחיה את כולם, ומבלעדי שפעו וחיותו כאפס ותוהו נחשבו. ובאמת דרכו להיטיב לכל ברואי עולם ומה גם לכנסת ישראל עם קרובו וסגולתו. ורצונו להוציאם ממצרים ביד חזקה גם להכות פרעה ועמו במכות גדולות ונפלאים. ואותן המכות בעצמם יהיו טובות לישראל. חוץ טובות החירות משיעבוד לגאולה. וכמו שמצינו בדברי חז"ל (שמ"ר ט) כי ממכות דם נתעשרו בני ישראל כי המצריים קנו מהם מים לשתות. גם מכת חושך היה טובה גדולה לישראל כי אז חפשו כל המטמוניות של המצריים והאוצרות הצפונים והגנוזים וכל מיני כלים היקרים וחשובים ואח"כ בעת צאתם ממצרים הוכרחו להשאילם ולא יכלו להעלימם מהם... והוא באמת פלא גדול שדבר אחד יהיה טוב לזה ורע לזה. ובודאי שישאל ע"ז מופת ממשה ואהרן כדי שידע שיוכל להיות דבר כזה להשתנות בעצמו מזה לזה. ועוד היה חידוש נפלא בעיני פרעה ועמו על ששמעו מפיהם שרצון הש"י לגאול את בני ישראל מתחת סבלות מצרים. הגם כי המה ג"כ משוקעים בתוך גילולי מצרים ותועבותיהם. ועדיין אין להם שום מצוה ואיזה זכות עצמן. וא"כ מה נשתנו אלו מאלו. וממילא ישאל גם לזה מופת... וזהו כי ידבר אליכם פרעה גו' תנו לכם מופת. היינו לידע אם אמת הדבר שאתם ראוים להגאל הגם שאתם כמו כן משוקעים כנ"ל. גם מופת על השתנות הדבר אחד לזה טוב וכו'. הגם שמאתו ית' לא תצא רק טוב. וכנ"ל. אז ואמרת אל אהרן. קח את מטך שהוא קדוש כנודע. והשלך אותו לפני פרעה הרשע ויהי לתנין. היינו שישתנה אצל פרעה ועבדיו דבר קדוש כזה ויתהפך לתנין ולנחש וזהו ודאי מופת חותך על השתנות דבר אחד לפי ערך המקבלים וכנ"ל. וכן בזה יתורץ ג"כ קושייתו על מה הם ראוים להגאל. כי בני ישראל זרע אבותינו הק' הם שורש ומקור הטוב. עכ"ז בהיותם בין המצריים ותחת שיעבודם שהם בחי' הרע גמור אז ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ולזה הם כעת משוקעים בגילולי מצרים ותועבותיהם אבל לא מצד טבעם ומזגם ותולדותם. ובאמת כשיגאלו מתחת יד עול גלותם ושיעבודם ישליכו מהם כל בחי' הרע שהיו בו מקדם. ויטהרו ויקדשו את עצמו בכל האפשרי כדרכם הטוב. ובזה הם ראוים להגאל.

 

וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין:

ספר ישמח משה - פרשת שמות דף קכז/א

והנה בזוהר (פרשת וארא [זוהר ח"ב כ"ח ע"א]) איתא אהא דכתיב (שמות ז ט) ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך וגו' יהי לתנין, איתא דהמטה הנהפך לתנין הוא ראיה לתחית המתים, דאם עץ יבש נהפך לבריה, גופים שהיה בהם רוחות ונשמות קדושות על אחת כמה וכמה, עד כאן. והיינו שרומז כאן למשה מתחלה המטה היה לנחש, להורות שכמו כן היה ראוי להיות תחיית המתים, ואחר כך ויהי למטה, דר"ל עץ יבש ולא בריה, רומז על העדר התחיה עדיין, בכפו על ידי כפו שהסתיר פניו בו, והבן:

שפת אמת ספר שמות - פרשת וארא - שנת תרנ"ג

בענין המטה יהי לתנין ובמד' שהוקשו המלכות לנחש ע"ש. ובפ' שמות השליכהו ארצה כו' וינס משה כו' אחוז בזנבו כו'. הענין הוא כי הגלות בא לברר התערובות טו"ר שנעשה ע"י החטא מעה"ד טו"ר דכ' ויגרש כו' האדם כו' להט החרב המתהפכת כו'. והוא עצמו ענין היפוך הנחש למטה ומטה לנחש. כי רצונו ית"ש הי' להיות דביקות האדם בעץ החיים. דרך התורה. ההנהגה פנימיות. ולולי החטא לא הי' כל הטבע מעכב את האדם. כמ"ש אני אמרתי אלקים אתם. וע"י החטא בעה"ד הי' העונש שלא יוכל להתקרב אל עה"ח עד שיתקן זה הדרך הטבע כמ"ש ז"ל בפסוק לשמור את דרך עה"ח. מכאן שד"א קדמה לתורה. ופרשנו כי זה נעשה אחר החטא ע"ש... ובכח איש ישראל לבטל הטבע. ואז נעשה מנחש מטה. כי מטה הוא סוף הנהגתו ית' ומשם יפרד להתלבש בגשמיות ובטבע. ושם הס"א מתגבר להיות נחש. ומזה מושכין כל המלכיות שבעוה"ז. ופרעה נק' התנין הגדול. וכל זה הוא בסיבות הסתלקות הקדושה כמ"ש השליכהו ארצה כו'. אבל כשאמר לו הקב"ה שלח ידך הוא כוחו של משה שר התורה. אחוז בזנבו. מיד נהפך מנחש למטה ונעשה כל הטבע כפוף אל הפנימיות והס"א בורחת... לכן רמזו חז"ל כי המטה נברא בע"ש בה"ש. שאז ס"א עורקת. וכחו של משה שליט בעולם ומתגלה ההנהגה פנימיות. ולכן נמסר השבת לבנ"י לבטל כל המלאכות. ולהיות נמשך אחר ההנהגה פנימיות והוא בחי' עץ החיים. ובימי המעשה מכ"ש בגלות הוא בחי' השליכהו ארצה כו'. ואז שליט להט החרב המתהפך מטוב לרע ומרע לטוב. [ולכן רמזו כשאדם עומד בתפילה ואז יש עליות העולמות. ואין הנחש שולט ונעשה מטה.

 

(י) וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין:

(יא) וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן:

ספר ליקוטי הלכות - ברכת המזון ומים אחרונים הלכה ה

כי עקר יציאת מצרים היה כדי לקבל את התורה, כמו שכתוב, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו'... וכל האותות והמופתים שעשה משה במצרים כלם היה התחלת המשכת התורה, כי עקר התורה הוא לגלות אלקותו בעולם. וזה התחיל משה להמשיך על - ידי כל האותות והמופתים הנוראים שעשה במצרים... שהתחיל להמשיך במראה הסנה שאז נתגלה לו ה' יתברך והודיע לו שמותיו הקדושים שהוא התחלת המשכת התורה, כי אוריתא כלה שמא דקדשא בריך הוא... ועל - כן על - ידי התורה יכולין לשנות הטבע ולעשות מופתים נוראים, כי כל הנהגת העולם על ידה... אבל מחמת שיש מתנגדים שמקבלים מתורות הנפולות... ומשם נמשך הכח של חרטמי מצרים שעשו גם הם בלהטיהם כן, כי בודאי גם הם אין להם שום כח כי אם על - ידי שמשתלשל להם איזה יניקה מהתורה שמשם כל החיות וכל הנהגת העולם רק שהם מקבלין דרך הקלפות מהתורות הנפולות... ועל - ידי זה הכביד לב פרעה לבלי לשלחם... על - כן בשעת גמר יציאת מצרים. הכרח ה' יתברך כביכול, להתגלות בעצמו כי ה' יתברך והתורה כלא חד. וזהו בחינת ועברתי בארץ מצרים אני ה' אני ולא מלאך וכו'. כי עקר אחיזת התורות הנפולות הוא כשהתורה משתלשלת ויורדת ומתלבש בבחינת מלאכים... שכלול מששה סדרי משנה ששם יש אחיזת טוב ורע, טמא וטהור וכו'. ושם צריכין ברור גדול לברר הטוב מהרע האמת מהשקר. ומי שאינו זוכה לברר כראוי אזי לא זכה וכו', כי מקבל תורות נפולות הנ"ל, כי בעצם התורה בשרשה שהיא כלא אלקות בודאי אין אחיזה להקלפות כלל רק כשיורדת דרך המלאכים כנ"ל. ועל - כן בשעת יציאתם ממצרים שהיתה שם אחיזת הקלפות מאד כידוע שהם בחינת החרטמי מצרים שינקו מתורות הנפולות כנ"ל, על - כן לא היה אפשר לצאת משם עד שנתגלה, כביכול, ה' יתברך בעצמו, כמו שכתוב, ועברתי בארץ מצרים אני ה' אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח, אני ה' אני הוא ולא אחר... כי יש בענין התלבשות התורה כמה וכמה בחינות. ותכף כשנתלבשת באיזה בחינת מלאך ושליח יכול להשתלשל משם איזה יניקה להקלפות להחליף את האמת חס ושלום...

ספר ליקוטי הלכות - הלכות פדיון בכור הלכה ד

וכל זה מחמת התגברות החיות רעות הנ"ל שהם בחינת חכמי הטבע שכופרים ברצון ואפלו כשרואין נס ואות נפלא ונורא הם חותרים להכחישו. וזה בחינת חרטמי מצרים שהיו חכמים גדולים להרע, כי כל יסודות החכמה של המחקרים כלם נמשכים מחכמת בני קדם שמשם היו חכמת חרטמי מצרים רק שאז היו יודעים גם חכמת הכשוף ושמות הטמאה ועכשו נשכח חכמה זאת ולא נשאר כי אם חכמת הטבע של המחקרים שירשו היסודות שלהם מחכמת בני קדם כנ"ל. ואלו החכמים להרע בחינת חרטמי מצרים התגברו בכל פעם בחכמתם הרעה להכחיש האותות נוראות שעשה משה במכות הראשונות, כי הם בחינת החיות רעות הנ"ל שמתגברים תמיד לכפר ברצון ולהגביר חכמת הטבע חס ושלום כנ"ל.

 

(יב) וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם:

ספר אוהב ישראל - פרשת וארא

ויבלע מטה אהרן את מטותם, הגם שכבר נעשה המטה לתנין לפני פרעה ועמו. עכ"ז מלכותו בכל משלה אפילו בבחי' קליפות וחיצוניות ולזה ויבלע מטה אהרן את מטותם. להוציא בולעם מפיהם ולברר ולהעלות כל הניצוצין קדישין לשורשם הטוב הרמה בקודש:

ספר אוהב ישראל - פרשת וארא

או יאמר ויובן בזה ג"כ למה בחר הש"י דוקא המטה והמופת יהיה להתהפך לנח"ש. ודאי הוא בכוונה מכוונת. והוא שרמז בזה... שלא יגבה לב פרעה בראותו כח ממשלתו שהוא מושל כעת על בני ישראל ומשעבד בהם כרצונו. ויחשוב בדעתו כי לעולם חוסן ומלכותו עליהם לעד תיכון. לו ולזרעו אחריו. ובאמת לא כן הוא. רק לפי שהשעה משחקת לו וכח הטומאה גדול מאד. וניצוצי הק' מובלעים ומשוקעים במצרים עד עת קץ. אבל הוא גורם בזה השיעבוד והגלות רע לעצמו לאין שיעור. שעיקר הגלות והשיעבוד של מצרים היה רק שבני ישראל יבררו ויוציאו כל הנ"ק המובלעים שם. ע"ד חיל בלע ויקיאנו (איוב כ, טו). ופתאום יבוא אידם בבוא הזמן והעת שיתבררו כל הנ"ק משם ויעלו לשורשם. ואז ישארו פרעה וכל עמו וארצו כמצולה שאין בו דגים כו'. ריקם מכל. וילכו לטמיון. ע"כ פקד וצוה הש"י ליקח את המטה של אהרן שהיה קדוש מאוד... ובזה הראה לו השם יתברך כמה גדול כוחו והתגברות הקליפה כעת. היינו שאפילו על קדושה גדולה כזו יכול לשלוט שע"י ראייתו בעיניו הטמאים בזה יתהפך המטה לנח"ש... מגודל כח הטומאה שיש בו בראייתו. ואח"כ אחז בזנבו ונתהפך למטה בכפו. בזה רמז לו שעתידה הקדושה לעלות למקומה. והקליפות והחיצוניים כעשן יכלו, כמו שהמטה הזה חזר לקדושתו ובלע את כל מטותם. כמו כן ע"י קדושת ישראל יכרעו ויפולו. הם וכל המשפחות שלהם המרומז במטותם כנ"ל

שפת אמת ליקוטים – פרשת וארא

יהי לתנין וגו' ויעשו גם הם וגו' ויבלע וגו'. אין מובן מה [הי'] המופת מקודם, אמנם יתכן לפרש כי על ידי הבליעה ניכר מופת הראשון ונתברר שאין מעשה כישוף דמיון כלל [לזה] רק הם עשו לשעה שינוי ונעשה תנין אבל אהרן עשה שיהי' בו ענין תנין כמו שהוא מטה ולכך אחר שנעשה מטה בלע וגו' כן נראה לי נכון בעזה"י

שפת אמת ליקוטים – פרשת וארא

בענין מופת המטה אף כי גם החרטומים עשו זה אם כן למה צוה ה' מופת הזה, אך יתכן לומר כי מטה אהרן הי' שורש כל המטות כמו שכתוב אחר כך ויבלע מטה אהרן אם כן הי' הוא שורש כולן כי פירוש מטה הוא המשכה מלמעלה עד למטה אך כי למעלה של מטות החרטומים הי' למטה של מטה אהרן, ולזאת אחר שעשה אהרן זה ממטהו נחש הי' בכח החרטומים גם כן לעשות זה כי הכל תלוי בשורש, ופרעה לא האמין זה ואחר כך שבלע מטה אהרן מטותם נתגלה המופת כי גם מה שהפכו חרטומים הי' על ידי היפך מטה אהרן כנ"ל, וגם בענין מכת דם... זה לעומת זה [כענין עץ הדעת טוב ורע] להט החרב המתהפכת כו' מטוב לרע והראה לו כי ממים שהוא שורש השפע חסדים גדולים נתהפך להיות דם שורש הדינין כי הכל ברצון הקב"ה, וזהו שאמר בזאת... על ידי נקודה חיות מה' שנקרא זאת כנ"ל

ספר ליקוטי הלכות - הלכות העושה שליח לגבות חובו הלכה ג

וזה בחינת כל העשר מכות שהביא עליהם משה שהראה להם שכל הרוח חיים של כל הדברים שבעולם הם אצלו, ועל - כן יכול לעשות בעולם כמו שרוצה ולשנות ממים לדם ואחר - כך לחזר מדם למים וכו', כי ממנו כל החיות של כל הדברים שבעולם... ועל - כן בתחלה הראה להם מופת המטה שנהפך לנחש ואחר - כך מנחש למטה, כי מטה משה מרמז שכבר שבר הבחירה וקדש את עצמו לגמרי מאחיזת עץ הדעת טוב ורע... שזהו בחינת ומטה האלקים בידי... ועל - כן הראה להם על - ידי המטה דיקא שהוא יכול להוריד את עצמו לתוך הצנור הרע שלהם, שהוא בחינת נחש הקדמוני, שמשם כל המדות רעות וכל הצנורות של כל הרשעים. ואחר - כך יצא משם בשלום, כי אחר - כך יחזר מנחש למטה, רק שירד לשם להכניע ולשבר הרע שלהם בבחינת 'ויבלע מטה אהרן את מטתם'. וזה ששאלו אותו יוחני וממרא, תבן אתה מכניס לעפרים? והשיב להם, למתא ירקא ירקא שקול (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מנחות פה). כי כך צריכין דיקא לכנס דיקא לתוך אותו הצנור וההנהגה של הרשעים המושלים ולהכניעם ולשברם, כי מניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא. בחינת למתא ירקא ירקא שקול, כי צריכין לירד לתוך מדתו הרעה דיקא, שהוא הצנור שלהם, כדי לשברם כנ"ל.

 

(יג) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]