נושאים

בא - תפילין

זוהר לפרשת בא - תפילין

זוהר כרך ב (שמות) פרשת בא דף מג עמוד א

והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך וגו' פקודא דא פקודא דאקרי בגוונא אחרא דלא אקרי מצוה אלא קדושה ואלין אינון תפלין (מצוה זו מצוה שנקראת באופן אחר שלא נקראת מצוה אלא קדושה, ואלו הם תפילין), תפלה של יד ותפלה של ראש, תקונא פארא שפירו דגוונין עלאין, ועל דא אקרון טוטפות כמא דאת אמר (תקון פאר יופי הגוונים העליונים ועל כן נקרא טוטפות כמו שנאמר) (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר, וכתיב (הושע יא) כי נער ישראל ואהבהו, ישראל זוטא שמע ישראל ישראל סבא שפירו דגוונין, עילא ותתא, יוסף סליק ואתעטר בתרין גוונין (נ"א דרגין) בקדמיתא נע"ר ובסופא צדי"ק (כי נער ישראל ואהבהו, ישראל קטן, שמע ישראל ישראל סבא יופי הגוונים, למעלה ולמטה, יוסף התעלה והתעטר בשני גוונים, בתחילה נער ולבסוף צדיק), כמה יאן ביה גוונין למחזי ורזא דא (בראשית לט) ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, שפירא בתרין סטרין בתרין דרגין בתרין גוונין עילא ותתא (כמה יפים בו הגוונים למראה וסוד הדבר ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, יופי בשני צדדים בשתי דרגות בשני גוונים עליון ותחתון), כתיב (דברים ו) ועשית הישר והטוב, הישר דא תפלה של יד לאמשכא ליה בתפלין של ראש לאתיחדא כחדא ותפלה של יד אקדים לשל ראש ואצטריך דלא הוי פרודא בינייהו כלל (כתוב ועשית הישר והטוב, הישר זו תפילה של יד להמשיך אותו בתפילין של ראש ולהתייחד כאחד. ותפילה של יד קודמת לתפילה של ראש וצריך שלא יהיה פרוד ביניהם כלל), מאן דמתעטרא בתפלין קאים ברזא דגוונא עלאה וקאים באינון תרין רזין דקאמרן כיוסף דאקרי נער ואקרי צדיק ברזא דעבד נאמן ברזא דבן יחידאי, ואלין אינון תפלה של יד ותפלה של ראש, ואינון כללא חדא בלא פרודא (מי שמתעטר בתפילין עודממ בסוד הגוון העליון ועומד באותם שני סודות שאמרנו כיוסף שנקרא נער ונקרא צדיק בסוד עבד נאמן בסוד בן יחיד, ואלו הם תפילה של יד ותפילה של ראש והם כלל אחד בלא פרוד) ארבע פרשיין דתפלין בד' בתים באינון תפלין של ראש, וכמה דאינון ד' פרשיין באינון תפלין של ראש אוף הכי כלהו בתפלין של יד בבית א' דהא בתפלה של יד לית לה מגרמה כלום אלא מה דנקטא מלעילא ורזא דא (ארבע פרשיות של תפילין בארבע בתים באותם תפילין של ראש וכמו שהם ד' פרשיות באותן תפילין של ראש כך גם כולן בתפילין של יד בבית אחד שהרי בתפילה של יד איןלה משלה כלום אלא מה שמקבלת מלמעלה וסוד הדבר) (קהלת א) כל הנחלים הולכים אל הים, ומגו דנקטא לון מלעילא אקרי תפלה ואתקדשת בקדושתהון (וכלא) אקרי קדושה, ואקרי תפלה וכדין אקרי מלכות, מלכות שמים שלימה (ומתוך שמקבלת אותם מלמעלה נקראת תפילה ומתקדשת בקדושתם והכל נקרא קדושה ונקראת תפילה ואז נקראת מלכות שמים שלימה).

ספר הזהר פרשת ויצא דף קסח ע"ב

רבי יוסי פתח ואמר (תהלים ק"ב) תפלה לעני כי יעטוף ולפני יי' ישפוך שיחו. האי קרא אוקמוה בכמה אתר. אלא דוד מלכא אמר דא כד אסתכל וחמא במלי דמסכנא ואסתכל ביה כד הוה אזיל וערק מקמי חמוי אמר דא  תפלה לעני (פסוק זה העמידוהו בכמה מקומות. אלא דוד המלך אמר זאת כשהסתכל וראה בדברי המסכן והסתכל בו כשהוא הולך ובורח מלפני חמיו אמר כך תפילה לעני). דא הוא צלותא דבעי מסכנא קמי קב"ה ודא צלותא דאקדימת לכל צלותהון דעלמא (זו היא תפילה שמבקש המסכן לפני הקב"ה וזו היא התפילה שקודמת לכל תפילות העולם). כתיב הכא תפלה לעני וכתיב התם (שם צ') תפלה למשה איש האלקים מה בין האי להאי אלא דא תפלה של יד ודא תפלה של ראש ולית לאפרשא בין האי תפלה לעני ובין תפלה למשה איש האלקים ותרווייהו שקילין כחד (כתוב כאן תפילה לעני וכתוב שם תפילה למשה איש האלקים מה בין זה לזה אלא זו תפילה של יד וזו תפילה של ראש ואין להבדיל ולהפריש בין תפילה לענין לבין תפילה למשה איש האלקים ושניהם שקולים כאחד) 

זהר חדש שיר השירים מאמר תפלין דקב"ה מנח לון, וי"ט וחוה"מ, ומאמר אסור להניח תפלין בחוה"מ

רב המנונא סבא אמר הכי, אלין אינון ימים דאקרו טובים. ואינון תפילין דרישא, דאינון תפילין דקודשא בריך הוא מנח לון, וע"ד אקרון טובים, בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה. ובכל אתר, ימים טובים אינון תפילין דרישא, דקב"ה מנח לון (רב המנונא סבא אמר כך, אלו הם ימים שנקראו טובים. והם תפילין של ראש, והם התפילין שהקב"ה מניח אותם, ועל כן נקראו טובים, כיןו שהם מזהירים בראש הקודש העליון. ובכל מקום ימים טובים הם תפילין של ראש, שהקב"ה מניח אותם). חולו של מועד, דלא אקרי י"ט, אלין תפילין דדרועא, דהא לית ליה לסיהרא מגרמה כלום, אלא מנהירו די"ט. תפילין דדרועא דאיהי תפלה של יד, לא נהירא אלא מגו נהירו דתפילין של ראש. תפלה דרישא, ימים טובים. תפלה דדרועא, חולו של מועד. ושפיר קאמר, והכי הוא (חולו של מועד שלא נקרא יום טוב אלו תפילין של זרוע, שהרי אין לה ללבנה משלה כלום, אלא מהארה של יום טוב. תפילין של זרוע שהם תפילה של יד, לא מאיר אלא מתוך הארת תפילין של ראש. תפילה של ראש ימים טובים. תפילה של זרוע חולו של מועד. וטוב אמר וכך הוא).

וע"ד חולו של מועד איהו לענין עבידתא, כגוונא די"ט. ואצטריך חדוה כגוונא דיליה. ובגין כך, באלין יומין דאינון תפילין דמארי עלמא, אסור לאנחא שאר תפילין, דהא אלין יומין, דאינון תפילין עילאין שריין על רישיהון דישראל קדישין (ועל כן חולו של מועד הוא לענין עבודה כמו יום טוב. וצריך לשמוח בדומה לו. ומשום כך, באותם ימים שהם תפילין של בורא עולם אסור להניח שאר תפילין, שהרי ימים אלו שהם תפילין עליונים שורים על ראשם של ישראל הקדושים). רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי, א"ל, תינח תפילין דרישא, דשריין על רישיהון דעמא קדישא בי"ט. תפילין של יד, דאיהי חולו של מועד, איך אנן אחדין לה (רבי אלעזר שאל את ר' שמעון אביו, אמר לו, מילא תפילין של ראש ששורים על ראשם של עם הקודש ביום טוב, תפילין של יד, שהוא חולו של מועד, איך אנו אוחזים לה). א"ל, בגין דאנן אחדין לה, ואיהי י"ד כהה, אסור למעבד עבידתא בסטרא דילה, ואצטריך למעבד חדוה, בסטרא דתפילין דרישא. ועמא קדישא אחדין תפילין דמארי עלמא ושריין עלייהו בי"ט ובחולו של מועד, ואסור לאעברא תפילין דמארי עלמא מעל רישיהון, לאנחא תפילין אחרנין, דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא (אמר לו, משום שאנו אוחזים אותה והיא יד כהה אסור לעשות עבודה בצד שלה, וצריך לעשות שמחה, בצד תפילין של ראש. ועם הקודש אוחזים בתפילין של בורא עולם ושורים עליהם ביום טוב ובחולו של מועד, ואסור להעביר את התפילין של בורא עולם מעל ראשם, להניח תפילין אחרים, שהם דוגמא ודיוקן של למטה). למלכא דבעי לנטרא ליה לעבדיה, א"ל עביד חותמא כדיוקנא דחותמא דיליה, כל זמנא דההוא דיוקנא יתחזי עלך, כלא יזועון וידחלון מינך. לבתר מגו רחימו עילאה, דקא רחים ליה מלכא, יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה, כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה, שביק מניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד (משל למלך שרצה לשמור את עבדו אמר לו עשה חותם כדיוקן של חותם שלי, כל זמן שאותו דיוקן יראה עליך כולם יראו ויפחדו ממך. לאחר מכן מתוך אהבה עליונה שאהב אותו המלך, נתן בידו את החותם של הטבעת העליונה שלו. כיון שאחז חותם העליון של המלך בידו, הניח אותו דיוקן שהוא עבד). אי ההוא עבד, דחי חותמא עילאה דמלכא, בגין ההוא חותמא דאיהו עביד, ודאי בר קטולא איהו ההוא עבדא, בגין דעביד קלנא בחותמא דמלכא, ולא חייש ליקריה (אם אותו עבד דוחה חותם עליון של המלך, בעבור אותו חותם שהוא עצמו עשה, ודאי בן מוות הוא אותו העבד, כיון שעשה בזיון לחותם המלך, ולא חש לכבודו). ובג"כ אסור לעמא קדישא לדחיא חותמא דמלכא עילאה דשרי עלן, בגין דיוקנא דא דאנן עבדין. האי במועד ובחולו של מועד, וכ"ש בשבת, דכלא שריא עלן, שבת דמעלי שבתא, תפלה של יד. שבת דיומא, תפילין דרישא (ומשום כך אסור לעם הקודש לדחות חותם המלך העליון ששורה עלינו בעבור דיוקם זה שאנו עושים זה במועד ובחולו של מועד, וכ"ש בשבת, שהכל שורה עלינו שבת של ערב שבת, תפילה של יד, שבת ביום תפילין של ראש). והכי קא מסדר קב"ה לעמא קדישא רחימא דיליה, בחול אינון תפילין דעבדו דיוקנא דחותמא דמלכא, למהוי נטירין בכל סטרין. בשבת ומועד דאינון יומין טבין, ותפילין דמארי עלמא ממש. מעברן ההיא דיוקנא, ומנחי תפילין דמארי עלמא (וכך מסדר הקב"ה לעם הקודש אהוביו, בחול הם תפילין שעשו דיוקן של חותם המלך, להיות שמורים מכל הצדדים, בשבת ומועד שהם ימים טובים, ותפילין של בורא עולם ממש, מעבירים אותו דיוקן ומניחים תפילין של בורא עולם). זכאין עמא דא, דבידן חותמא עילאה דמלכא. מאן דמנח תפילין, אצטריך למחדי. ועל דא כתיב, ושמחת בחגך. בתפילין דמארי עלמא אצטריך למחדי. וחדוה דא, במועד ובחולו של מועד, בתפילין דרישא, ובתפילין דדרועא. ביום טוב מההוא ריחא עילאה, שמניך טובים, תפילין דרישא. בחולו של מועד, שמן תורק שמך, תפלה של יד, דקא סלקא לאתאחדא באורח סתים בתפילין דרישא (זכאים עם זה, שבידינו חותם עליון של המלך. מי שמניח תפילין, צריך לשמוח ועל כן כתוב ושמחת בחגך. בתפילין של בורא עולם צריך לשמוח ושמחה זו במועד ובחולו של מועד, בתפילין של ראש ובתפילין של יד. ביום טוב מאותו ריח עליון שמניך טובים, תפילין של ראש בחולו של מועד שמן תורק שמך תפילה של יד שעולה להתאחד בדרך סתומה בתפילין של ראש).

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com