נושאים

אמונה בשעת משבר - פרק שלישי שיעור שלישי

 

פרק שלישי: אמונה במבחן משבר

1. בר"ר מט, אות ח

ויגש אברהם ויאמר... הגשה למלחמה...

2. שם, אות ט

אמר רבי לוי: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"? אם עולם אתה מבקש - אין דין, ואם דין אתה מבקש - לית [אין] עולם, את תפיס חבלא בתרין ראשין בעי עלמא ובעי דינא, [אתה תופס את החבל בשני קצותיו, רוצה עולם ורוצה דין] אם לית את מוותר ציבחר, לית עלמא יכיל קאים [ואם אין אתה מוותר מעט, אין העולם יכול להתקיים]. אמר לו הקב"ה: אברהם, "אהבת צדק ותשנא רשע" אהבת לצדק את בריותי "ותשנא רשע" מאנת לחייבן "על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך". מהו "מחבריך" - מנח ועד אצלך י' דורות ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך "ויאמר ה' אל אברם לך לך"

3. יומא, סט ע"ב

דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו עטרה ליושנה. אתא [בא] משה אמר: "האל הגדול הגבור והנורא". אתא [בא] ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו? לא אמר "נורא". אתא [בא] דניאל אמר: נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו? לא אמר "גבור". אתו אינהו [באו הם, כלומר אנשי כנסת הגדולה] ואמרו: אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים, ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות. ורבנן [ירמיה ודניאל] היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה [איך הם הרשו לעצמם לעקור את הנוסח שהתקין משה לומר האל הגדול הגבור והנורא]? אמר רבי אלעזר: מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו

4. תנחומא ויצא, פרק ה

בשעה שאמרה שרה לאברהם: "גרש את האמה הזאת וגו'", כל אותו הענין מה כתיב שם: "וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וגו'". כיון שכלו המים מן החמת והיה ישמעאל מת בצמא מיד "ותשלך את הילד תחת אחד השיחים...". רבי ברכיה אמר: שהטיחה דברים קשים כלפי מעלה. אמרה לפניו: ריבונו של עולם כביכול אתה דומה לבני אדם שהן אומרים ליתן דבר וחוזרים בהן. לא כך אמרת לי "הרבה ארבה את זרעך"? הרי הוא מת בצמא. מיד רמז הקדוש ברוך הוא למלאך להראות לה את הבאר

5 . שמו"ר ה, אות כב

"וישב משה אל ה' ויאמר ה' למה הרעותה לעם הזה", באותה שעה בא משה והשיב דברים לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לו: "למה הרעות...". בנוהג שבעולם בשר ודם האומר לחבירו: למה אתה עושה כן? הוא כועס עליו. ומשה אמר לפני הקדוש ברוך הוא "למה הרעותה לעם הזה". אלא כך אמר לפני הקדוש ברוך הוא: נטלתי ספר בראשית וקראתי בו, וראיתי מעשיהן של דור המבול היאך נדונו, מדת הדין היתה. ומעשה דור הפלגה של סדומיים היאך נדונו, ומדת הדין היתה. העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו? ...ואם תאמר מה איכפת לי? אם כן "למה זה שלחתני...". מהו "והצל לא הצלת..."? ר' עקיבא אומר יודע אני שאתה עתיד להצילם, אלא מה איכפת לך באותן הנתונים תחת הבנין! באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שבשביל ישראל הוא אומר לא פגעה בו מדת הדין

6. שמו"ר ג, אות ט

"ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך". ראה הקדוש ברוך הוא מה עתיד פרעה הרשע לעשות ולהכביד העבודה על העם מעת שילך בשליחותו. וכדי שלא יטעה בדבר הודיעו הקדוש ברוך הוא כך וכך עתיד פרעה לעשות בזמן שתלך בשליחותי, כדי שלא יטיח דברים כלפי מעלה. ואף על פי כן הטיח דברים כלפי מעלה. ועליו נאמר: "כי העושק יהולל חכם"

7. ברכות, לא ע"ב-לב ע"א

דבר אחר, "איש האלהים" - גברא דיינא... שהטיח דברים כלפי מדת הדין, שנאמר "אם בריאה יברא ה'". אמר משה: "אם בריאה" - מוטב, ואם לאו - "יברא" בשביל קרח ועדתו. ואין איש שהטיח כנגד מדת הדין כמשה. שהקדוש ברוך הוא אמר: "אכנו בדבר ואורישנו". ומשה אמר: "סלח נא". ומה השיבו: "ויאמר ה' סלחתי כדברך" (מדרש תהילים, מזמור צ).

ואמר רבי אלעזר: חנה הטיחה דברים כלפי מעלה, שנאמר: "ותתפלל על ה'", מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה. ואמר רבי אלעזר: אליהו הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר: "ואתה הסבות את לבם אחורנית". אמר רבי שמואל בר רבי יצחק: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו לאליהו, דכתיב: "ואשר הרעותי..." ואמר רבי אלעזר: משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: "ויתפלל משה אל ה'" - אל תקרי אל ה' אלא על ה', שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין

8. רסיסי לילה, אות מט

ומה שיש מציאות בעולם הזה עדיין לכח זה... כי מצינו גם בישראל הקדוש ברוך הוא גוזר והצדיק מבטל, זה לכאורה כעין חציפות כלפי שמיא, בפרט אותן שהטיחו דברים כלפי מעלה. אלא דעל האמת לא שייך כלל חציפות בישראל, שהשם יתברך חושק ומתגעגע לזה שינצחוהו בניו. ועל זה סמכו אותן צדיקים שהטיחו דברים, דרק לגוון ומראית העין הוא הטחת דברים, אבל באמת הרי השם יתברך חומד ומתאוה מתי יבוא צדיק הראוי לבטל גזירותיו לנצחו בכל אופן שיוכל

9. פרי צדיק, פורים אות ה

... וענין מדה זו נצמח מבחינת זה לעומת זה. שברא השם יתברך בקדושה ענין הניצוח כלפי שמיא לטובת ישראל כמו שאמרו: "זמרו למי שנוצחין אותו ושמח כו', הקדוש ברוך הוא נוצחין אותו ושמח וכו'". ועל דרך שאמרו: "מאי עביד קודשא בריך הוא [מה עושה הקב"ה בשעה שמנצחים אותו] כו', קא חייך ואמר נצחוני בני כו'". שיודעים ישראל שזהו בעצמו רצון השם יתברך שנחציף פנינו לנצחו לטובת ישראל. וכדאיתא על לוי שהטיח דברים כלפי למעלה... והגם דנענש על זה דאיטלע [שהפך לצולע], מכל מקום הועיל לכלל ישראל ואתא מיטרא [ובא גשם]. ומזה נסתעף ענין החוצפה והניצוח למעלה

10. עין איה, ברכות פרק חמישי אות לט

יסוד כבוד ד', שהוא מקור כל השלימות, אינו מפני שהוא יתברך צריך לכבוד בריותיו, כי אם מפני שעל ידי הכרת כבוד שמים יבא האדם לכלל שלימות בין בדיעות בין במעשים.

...

על כן כאשר מזדמן אצל השלמים שתשוקתם אל השלימות מתגברת בהם, ויען שיודעים שיסוד חיוב כבוד שמים הוא כדי להביא את האדם אל השלימות, אם כן כשמוצאים את עצמם שלא יוכלו להבליג על רוחם הסוער, כאשר יראו בהנהגה העליונה דברים שמונעים את השלימות אף על פי שבשכלם יכירו בהכרה פנימית כי לד' הצדקה ולו נתכנו עלילות. אבל כאשר הכירו שבמערכי לבבם המתחמץ לא תתישב תשוקת השלימות כראוי, עד אשר יוציאו מן הכח אל הפועל מר רוחם נגד המושג להם נגד כיסופם הפנימי אל השלימות האמיתית, מצאו נכון להתיר לנפשם הרגש הקדוש הזה אע"פ שאינו על פי טהרת השכל.

...

מפני שעל ידי התגברות הרגש לשאיפת השלימות מזה יולד באמת כבוד שמים האמיתי, שהוא בהיות יצוריו, ביחוד בעלי הבחירה שבהם, שלמים במעשיהם ובמדותיהם.

...

וזהו "ותתפלל חנה על ד'", שרגש הסוער שלה ששפכה את נפשה בתפילה למען הרבות השלימות בעולם, התעלה אצלה יותר ממעמד שכלה שמרכז שלו הוא השגת השי"ת

11. תענית, כג ע"א

תנו רבנן, פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים. התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה... אמר לפניו: רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין. אמרו לו תלמידיו: ...כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך. אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף... אמרו לו תלמידיו: ...כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם. אמר לפניו: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן... אמרו לו: רבי, כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו להם... הביאו לו פר הודאה סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו: רבונו של עולם עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות... השפעת עליהם טובה אינן יכולין לעמוד. יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות. שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי... אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ואומר לו אבא הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים, ונותן לו. ועליך הכתוב אומר: "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך"

12. השתפכות הנפש, אות יז

טוב מאד מי שיכול לשפך שיחו לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים כבן המתחטא לפני אביו. כי הלא השם יתברך כבר קראנו בנים, כמו שכתוב: "בנים אתם לה' אלהיכם". על כן טוב מאד לפרש שיחתו וצערו לפניו יתברך כבן שקובל לפני אביו בתנועות של חן ורחמים שקורין (פיעסטין) ואף אם נדמה להאדם שלפי מעשיו אינו כבן לפניו יתברך. עם כל זה הלא השם יתברך קראנו בנים... ומה טוב כשיכול לעורר לבו בתחנונים עד שיבכה ויוריד דמעות כבן לפני אביו... ומבואר מזה, שאפילו כשאדם אינו יכול לדבר כלל לפניו יתברך ולפרש שיחתו היטב, אף על פי כן יקר בעיניו יתברך אפילו אם מדבר רק ברמז ובחצי דבור כמו תינוק בן שתים או שלש שנים, ולפעמים עוזר השם יתברך ומדבר דבורים שלמים כתינוק בן ארבע או חמש שנים. וכך ישראל יקרים בעיניו יתברך, כשמדברים ומשיחים צרכיהם לפניו יתברך, ונקראים ילד שעשועים

13. כל הנחלים הולכים אל הים, אלי ויזל, עמ' 88

אם ניטשה היה יכול לזעוק אל הזקן ביער שאלוקים מת, היהודי שבי אינו יכול לעשות זאת. מעולם לא ויתרתי על אמונתי באלוקים. התקוממתי נגד הצדק שלו, מחיתי על שתיקתו, ולפעמים על היעדרות, אך כעסי הינה בתוך האמונה, ולא מחוצה לו... תמיד שאפתי ללכת בעקבות אבי, ואלו שבאו לפניו... ירמיהו הנביא, ר' לוי יצחק מברדיטשוב, הורו לנו שמותר לאדם לתבוע את אלוקים לדין תורה, בתנאי שהדבר יעשה בשם האמונה באלוקים. אם זה כואב - יהי כן...

14. עמו אנכי בצרה, עמ' 8-7

... ישבתי ליד האיש הזה, שהיה מנהל מדור התרבות של ארגון יהודי חילוני... וסיפר לי מעשה שהיה. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, נשא רב אחד דברים לפני חברי הארגון ואמר, שלאחר מה שקרה במחנות ההשמדה ובמשרפות אין הוא יכול עוד להאמין באלוקים. הודאתו זו הממה את קהל שומעיו. אינני מבין מפני מה נרעשתם כל כך, אמרתי לשכני, הלוא חברי הארגון חילונים הם. אמר לי שכני: "רבים מהם הם ניצולי מחנות ההשמדה", ולא הוסיף. בכך ביקש לומר כי שרידי השואה האלה, שהם עצמם אולי איבדו את אמונתם בעקבות מה שעבר עליהם, לא יכלו לשאת את דבריו של הרבי האמריקני, שהודה כלאחר יד באבדן האמונה באלוקים. ודאי אמרו בלבם "האיש הזה, שגדל בארץ המשגשגת ביותר עלי אדמות, שמימיו לא הלך לישון רעב, שככל הנראה לא חש מעולם איום ממשי על חייו, שלא חי אפילו יום אחד בגטו או במחנה השמדה, שעיניו לא ראו את ענני העשן העולים מן המשרפות, האיש הזה מדבר איתנו על אבדן אמונה?! מה הוא יודע על ענותו של היהודי המאמין המאבד את אמונתו מפני שאכזריותו הלא אנושית של בן מינו, האדם, מכריעה אותו כולו ומצמיתה את יכולתו להוסיף ולהאמין?

... פתאום עמדו לנגד עיני רבבות יהודים שבשבילם היתה היהדות הלוז של אישיותם כולה, יהודים שקשה היה להם אבדן האמונה יותר מאבדן נכסיהם הארציים כולם. לא יכולתי שלא לתת את דעתי על המוני היהודים שאיבדו את אמונתם ואת חייהם בתאי הגז, וטענו כנגד בית דין של מעלה: "ריבונו של עולם! יכולים אנחנו לסלוח לך כל דבר שעוללו לנו על פני האדמה הזאת... אבל על דבר אחד איננו יכולים לסלוח לך, על שלא דאגת שלא תמות אמונתנו בך...

15. חגיגה, טו ע"ב

אשכחיה רבה בר שילא לאליהו. אמר ליה: מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר. אמר ליה: אמאי? משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר. אמר ליה: אמאי? רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק

ובתרגום חפשי לעברית:

מצאו רבה בר שילא לאליהו. אמר לו: מה עושה הקדוש ברוך הוא? אמר לו: אומר שמועות [דברי תורה] מפיהם של כל החכמים, ומשמו של רבי מאיר לא אומר. אמר לו: למה? משום שלמד שמועתו מפיו של 'אחר'. אמר לו: מדוע? רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק.

16. לפרקים, ירושלים תש"ע, פתח דבר עמ' 21-20

חז"ל מספרים שאלישע בן אבויה חזה כיצד אב אמר לבנו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת. והנה מתן שכרן של שתי מצוות הללו, כיבוד אב ואם ושילוח הקן הוא אריכות ימים, והנה קיים הבן בו בזמן את שתיהן, "היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימין של זה"? ומתוך הרהורים אלו הפך ל"אחר"... ופירש הרב: רק מי שאמונתו חיה בתוכו, וממלאה את כל חדרי לבו, יכול להיפגע על ידי מחזה זה, ומפני שחש בכל נימי נפשו שהתורה תורת חיים היא ושבורא עולם... אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא... מי שהאמונה אצלו "כצפצוף הזרזיר"... אינו מזדעזע ממאומה וגם מחזה זה... "עובר לידו", ואם אינו נפגע ממנו אין זה בהכרח מתוך ריבוי אמונה ובטחון אלא מתוך שהוא מקטני אמונה. "תוכו אכל" - אותה אמונה גדולה שהביאה את אלישע להזדעזע מן המחזה, את זה הפנים רבי מאיר, אך "קליפתו זרק", את המסקנות שהסיק "אחר", את זה הוא זרק...

17. תענית, כה ע"א

לוי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא [לוי גזר תענית ולא בא גשם]. אמר לפניו: רבונו של עולם עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך? אתא מיטרא ואיטלע [בא גשם, והפך לוי לצולע]. אמר רבי אלעזר: לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע [והפך להיות צולע], ומנו [ומיהו] - לוי

18. שפ"א, וארא תרל"ד

משה רבנו עליו השלום שהעיד עליו הכתוב עניו מאוד כו'. היה יכול להגיד למה הרעותה. כי היה לבו ברור עליו כו' כמו שכתוב במדרש ובר לבב

 

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]