נושאים

אמונה בשעת משבר - פרק שישי

 

פרק שישי: הדיאלוג של הרבי מפיסצנא

1. אש קודש, פרשת חוקת תש"ב, עמ' קפז

ובאמת פלא הוא איך העולם עומד אחר כל כך הרבה צעקות, ואילו בעשרה הרוגי מלכות נאמר שצעקו המלאכים זו תורה וזו שכרה, וענתה בת קול מהשמים, אם אשמע קול אחד אהפוך את העולם למים. ועתה ילדים תמימים, מלאכים טהורים, אף גדולים קדושי ישראל הנהרגים ונשחטים רק בשביל שהם ישראל, שהם יותר גדולים מהמלאכים, ממלאים את כל חלל העולם צעקות ואין העולם נהפך למים, רק עומד על עומדו כאילו לא נגע לו הדבר חס ושלום

2. שואה וזכרון, ישראל גוטמן, עמ' 61

1.       "כאילו לא נגע לו הדבר..." - למי או למה מתייחסת המילה "לו" בדרשתו של הרב שפירא?

2.       אילו עקרונות או תפיסות במסורת היהודית הדתית מתערערים על פי דרשתו של הרב שפירא?

3.       על מה זועק הרב שפירא בדרשה זו?

3. מתוך קינת 'אלה אזכרה'

שַׂרְפֵי מַעְלָה צָעֲקוּ בְמָרָה

זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ

עוֹטֶה כַּשַּׂלְמָה אוֹרָה

אוֹיֵב מְנָאֵץ שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא

וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף עַל דִּבְרֵי תוֹרָה

עָנְתָה בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם

אִם אֶשְׁמַע קוֹל אַחֵר אֶהֱפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם

לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדוֹמַיִם

גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי קַבְּלוּהָ מְשַׁעְשְׁעֵי דַת יוֹמָיִם

4. אש קודש, פרשת חוקת תש"ב, עמ' קפז

איתא בגמרא: מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל וכו'. ולמה של ברזל דוקא, משום שכח לתפילות ישראל להרוס חומות, לכן הוצרכו לחומת ברזל. אבל בעד צעקות כאלו איך חומה גם של ברזל יכולה להתקיים, אין להבין. והלא בטח לא אנו יחידים בתפלתנו, כי בטח גם אבותינו האבות ואמהות כל הנביאים ונביאות הצדיקים והצדקניות אינם נוחים ולא שוקטים בצרותינו, בטח הם רועשים ומרעישים את כל הגן עדן והיכלי קודש בגודל צרותינו...

5. אש קודש, פרשת חוקת תש"ב, עמ' קפח

היוצא לנו מדברינו שאין עוד מלבדו והכל הארת אלקות, כל תולדות וכל התחדשות...

6. ירחון בית יעקב 19, א. ספרן, כסלו תשכ"א

מאידך, נפשו הסוערת של הרבי הרעישה עולמות וזעקה הלאה לרחמי שמים: ״איך מחזיק העולם מעמד ואינו נהפך לתוהו ובוהו? כשנהרגו עשרה הרוגי מלכות צרחו אראלים מר, זו תורה וזו שכרה? ובת קול יצאה אם אשמע ״קול אחד אהפוך את העולם למים! ועתה - ילדים תמימים, מלאכים טהורים, אף גדולים וקדושי ישראל, נהרגים ונשחטים רק בשביל שהם ישראל, שהם יותר גדולים מן מלאכים, וחללו של עולם מתמלא מצעקות האימים שלהם השוברים מחיצות של ברזל, ראטיוועט! ראטיוועט! [הצילו! הצילו!] הם צועקים, זו תורה וזו שכרה? ובכל זאת - אין העולם נהפך ונשאר על עמדו כאילו לא קרה כלום!

7. התעודה החסידית הספרותית האחרונה על אדמת פולין, יד ושם, עמ' 15

בדברי האדמו"ר מפיאסצ'נה, שכנותם ניכרת מתוכם, פועמת אמונת אומן באלוקי ישראל והם טבועים בחותמו של מאמין גדול, שאין ודאות אמונתו מתמוטטת בלחצם של ימי הזוועות. אך זחיחות דעת והעמדת פנים, שנועדו לכסות מבוכות ולבטים נוקבים, הן ממנו והלאה. התמיהה על פשרם של יסורי תופת אלה הגוּיה במפורש ובעקיפין, ודרשותיו רוויות ניסיונות שונים לרדת לעומק משמעותם ולברר לעצמו ולשומעיו את לקחם. ואם הסבריו אינם עקיבים, ואולי אף סותרים זה את זה, הרי הגיונותיהם מצטרפים לחשבון גדול ואיום, חשבונו של מאמין שעל אף ודאות אמונתו - ואולי דווקא משום כך - נפשו מתחבטת במכאוביה ואינה מוצאת מרגוע

8. אש קודש, חנוכה תש"ב, עמ' קלח

לפי השגתנו הקטנה היא כי נודע מספרים הקדושים שאמונה אינה רק מפני שאינו יודע מאמין, רק מפני שאור ד' וקדושתו נמצאת בקרב איש הישראלי, והיא הרואה את קדושת הארתו יתברך נאחזת וקשורה בו, והיא האמונה... שמה שהוא אלקינו ומאמינים בו לא משום איזה טעם ושכל, רק מה שאנו מקושרים בו היא מאבותינו

9. אש קודש, פרשת החודש תש"ב, עמ' קעד-קעה

שכבר אמרנו מהא דאיתא בספרים הקדושים דאמונת איש הישראלי בד' אינה אמונה רק מפני שאינו יודע מאמין, אך הוא ענין ידיעת וראית הנפש. שנפשו של איש הישראל רואה מעט מן הארת גדלותו וקדושתו יתברך, לכן האיש יודע ובטוח באמונתו יותר מבידיעת השכל, וראיה זו היא מעין ראית הנביאים, רק שלהנביאים היתה בהתגלות וראיה ממש בנגלה לעיניהם, ולנו היא ידיעה פנימית ודאית באמונה בלתי נראית...

וכנראה ב' בחינות באמונה ישנן באיש, כשהוא בהתחזקות ומכל שכן גם בשמחה, אז גם מרגיש את האמונה בודאות, מה שאין כן כשהוא בעצבות ומכל שכן כשחס ושלום כלו נשבר, יש שאינו מרגישה, כיון שאמונה מענין השראת נבואה היא ולנבואה היו צריכים שמחה. אבל גם אז אין לומר שחס ושלום אינו מאמין, מאמין הוא גם אז, רק שאינו מרגישה

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com