נושאים

אמונה בשעת משבר - פרק רביעי

 

פרק רביעי: מאחורי גלימתו של ר' לוי יצחק מברדיטשוב

1. עשר אורות, ישראל ברגר, מערכה ג סימן יט

פעם אחת היה לן במלון עלי דרך, מבלי שהכירו אדם כי הוא הרב מברדיטשוב, ושם לנו הרבה סוחרים שנסעו על איזה יריד. ובבוקר אור רצו להתפלל ולא היה שם במלון רק זוג תפילין אחת, ולבש כל אחד התפילין להתפלל במהירות, וחטף אחד מחבירו וחבירו מחבירו, בחפזם ליריד. אחרי סיומם קרא הרב מברדיטשוב שני 'יונגעלייט' [אנשים צעירים]: "זייטשע מוחל קומטס אהער, איך ויל עפעס פרעגן" [במחילה, בואו הנה, אני רוצה לשאול משהו]. ויהי בגשתם אליו ורצו לשמוע מה בפיו, והוא אמר אליהם: "מא מא מא, וואר וואר וואר" וכיוצא. והמה צעקו אליו, לאמר להם מה בפיו. והוא באחת, כלשונות האלה, עד אשר צעקו עליו, בחשבם כי הוא איש משוגע. אז אמר להם: "אי אתם מבינים הלשון הזה, הלוא כשפה הזאת וכלשון הזה אמרתם כל התפילה לפני הבורא כל העולמים ברוך הוא, בלי חיתוך אותיות בכלל". והשיבו לו ה'יונגעלייט': "הראיתם ילד המונח בעריסתו ואין לו עוד חיתוך הדיבור עם אותיות, רק עושה קול הברה עם הפה, "מא בא" וכיוצא, ואם יגשו אל הילד כל החכמים ונבונים, לא ידעו מה הוא מבקש, רק כשאביו או אמו יגשו אליו, המה ידעו ויבינו על מה ירמזון תנועותיו, שמבקש מים או חלב וכיוצא. והנה אנחנו בנים למקום, והוא אבינו מבין כל רמיזותינו, אף רק בקול הברה שלנו".

הרב מברדיטשב התחיל לרקוד ולשמוח בהמלצה הטובה הזאת, והגיד כדברים האלה בימים נוראים שאחרי זה, בעת טענותיו עבור כלל ישראל

2. אור יקרות, ח"א עמ' עד

פעם אחת המליץ הרב הקדוש מברדיטשוב בעד אחינו בני ישראל כדרכו בקודש, ואמר בזו הלשון: רבונו של עולם, מוכרח אתה למחול עוונותיהם של ישראל, ואם תשא חטאתם הרי טוב, ואם אין חס ושלום, אגלה הסוד שאתה הולך כביכול בתפילין פסולין חלילה, על פי דאיתא [שמובא] בגמרא: מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין, שנאמר: נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו. ובתפילין דמארי עלמא [של אדון העולם] מה כתיב בהו [כתוב בהם]: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואם לא תמחול עוונותיהם חלילה לא יהיו נקראים גוי אחד, ואם כן כביכול מניח תפילין שאינם כשרים...

3. רבי לוי יצחק מברדיטשוב - סיפורים, עמ' 56

רבונו של עולם, מדוע לא תתנהג עמנו כמו בעל בית פשוט? אנכי ראיתי בעל בית אחד החזיק התפילין של ראש בידו ונפלו ארצה. ותיכף ומיד כרע והגביהם ונשקם. ועמך ישראל הם התפילין שלך שאתה מתפאר עמהם. וזה כמה שנים שנפלו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ושחה לעפר נפשם, ולמה לא תרחם עליהם להקים מעפר דל ומאשפות תרים אביון?

4. אוהב ואהוב, שמחה רז, עמ' 125

"ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" - חס ושלום שאדון הנביאים משה עבד ה' ידבר סרה נגד ה'. אלא, משה נתן בזה דוגמא של טענה לרבונו של עולם בשביל כל מליצי יושר שלנו. וכך אמר: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך - הרע לעם הזה". כל השנאה נגדנו נובעת מזה ש"באתי אל פרעה לדבר בשמך". שאנו מקדשים את שמך, ואנו מדברים בשם תורתך הקדושה. בגללך, רבונו של עולם, אנו סובלים, בגללך שונאים אותנו, עליך הורגנו כל היום, ולכן חובה מוטלת עליך להצילנו מידי שונאינו

5. אור הגנוז, בובר, עמ' 212-211

פעם אחת בערב יום הכיפורים שהה ר' לוי יצחק מברדיטשוב ולא ניגש אל העמוד לומר 'כל נדרי'. התהלך בבית התפילה לכאן ולכאן, והנה ראה איש אחד יושב בפינה על הארץ ובוכה. על שאלת הרבי לסיבת בכיו, השיב האיש: היאך לא אבכה? עד לפני זמן קצר היה לי כל טוב, ועכשיו הנני גלמוד. רבי, ישבתי בכפר, ולא עבר איש רעב על פתח ביתי בלי לאכול אצלי לשובע. אשתי היתה רגילה לאסוף הביתה את הנודדים המסכנים ולדאוג להם. ועתה בא הוא, ובדברו הראה באצבעו כלפי השמים, ולקח ממני את האישה פתאום לפתע, וזה עדיין מעט לו והנה שרף את ביתי, ואני נשארתי עם ששה ילדים קטנים בלא אשה ובלא בית. וסידור עבה היה לי שבו נמצאו כל הזמירות כסדרן ולא היה צריך לחפש שום תפילה, והנה נשרף הסידור. ועתה יאמר הרבי בעצמו, כלום יכול אני לסלוח לו? ציווה הצדיק לבקש סידור כמו זה שתיאר לפניו. כשהביאו לאיש את סידור התחיל הופך דף אחר דף לראות אם הכל נמצא כסדרו, והצדיק עמד והמתין לו. אחר כך שאל אותו: האם אתה סולח לו עתה? כן, השיב האיש. מיד ניגש הרבי אל העמוד והתחיל "כל נדרי"

6. אוהל אלימלך, קטו

סיפר כבוד הרב הגדול... כי בימי הרבי ר' אלימלך... קרה מקרה אשר הקיסר של מדינת עסטרייך גזר גזירה רעה, אשר מי שיש לו בת ומגיעה לפרקה... ורוצה להשיא אותה לאיש, איננו רשאי, כי אם שיתן קודם לאוצר המלך ארבע מאות זהובים. וזאת ידוע, כי בימים ההם היו ארבע מאות זהובים נחשבים לסכום גדול מאוד, עד שמי שעלה מזלו והצליח להיות לו סכום כזה, לאיש אמיד נחשב. לזאת, כאשר נתפשט הגזירה רעה זו על פני המדינה, נהייתה רעה גדולה, אשר הרבה בתולות נשארו עגונות וגלמודות, ולא יכלו לישא איש, מחמת הסכום מעות הזה שלא היה לאביה ליתן...

ובכפר אחד סמוך לליז'נסק, היה דר שם איש אחד הגון וירא אלוקים, והיה עני, וגם לו היה בת אחת בוגרת, שהגיעה מכבר לפרקה... וקרה לו עבורה שידוך טוב והגון... אולם הדבר הזה היה לו למניעה, מחמת שלא היה לו ליתן הסכום הנ"ל לאוצר המלך... ויהי פעם אחת, ישב האיש הנ"ל במר נפש... על דבר הזה, עד שכמעט נעשה חסר לב. ורץ במרת נפשו לליז'נסק, להרבי ר' אלימלך. וכאשר דרך על מפתן קודשו, אמר מחמת רוב צערו בבהלה, בזה הלשון: רבי, יש לי דין תורה עם ה' יתברך. וכאשר אמר הדברים האלה, התיישב תיכף: מה זה שדברתי כל כך בעזות ובחוצפא כלפי שמיא, ולפני מי דברתי זאת. והתחרט מאוד על הדיבורים האלה. וחשב, שבודאי הרבי ידבר אתו קשות, ויענישהו כל ככה ח"ו, וידחפהו בשתי ידיו מביתו. ורצה תיכף לרוץ בחיפזון מבית הרבי. אולם קול דממה דקה נשמע מפי הרבי ר' אלימלך: 'עמוד בני, עמוד, אתה בני אמרת שרצונך לדון בדין עם ה' יתברך, טוב הדבר. אולם, ידוע מה שאמרו חז"ל: "אל תהי דן יחידי", לזאת לך אל שני הדיינים שלי, ואמור להם בשמי, שיבואו אצלי לישב עמי בדין. אז נתפחד האיש ההוא מאוד אולם מה יעשה... הלך האיש בעל כורחו במר נפשו אל הדיינים, ואמר להם בשם הרבי, שתיכף יבואו אליו, כי צריך להם לישב עמו בדין תורה. וכן עשו, והלכו תיכף עם האיש להרבי, וישבו שם.

אחר זה, אמר הרבי להאיש: סדר טענתך, ודבר נשמעה. אז התחיל האיש לטעון: הנה, ה' יתברך נתן לנו תורה הקדושה, ובה יש תרי"ג מצוות אשר ציוה לנו ה' יתברך לשמור ולקיים אותם. והנה המצוה הראשונה מהתרי"ג מצוות הוא שציוה לנו ה' יתברך על פריה ורביה, כדכתיב: 'ויאמר להם אלוקים פרו ורבו וגו'. ועתה גזר הקיסר על מדינתנו, שלא להשיא איש את ביתו הבתולה, עד אשר יתן ארבע מאות דינרים לאוצר המלך, ומי נמצא בדורותינו אשר ביכולתו ליתן סך עצום כזה. ולזאת ישבו הרבה בתולות עגונות וגלמודות בבית אביהן. וגם לי יש בת בוגרת להשיא אותה לאיש, וכעת הזמין ה' יתברך לפני שידוך טוב והגון, והדבר הזה מונע. ואם כן, כביכול אתה עושה תורתך פלסתר, וחס ושלום יבוטל מצות עשה זו הראשונה. לזאת יעשה ה' יתברך שיבוטל הגזירה רעה זאת. ויהי כאשר הפסיק האיש לטעון, פתח רבינו איש אלוקים הנזכר לעיל את פיו הקדוש, ויאמר: הנה מה שהשם יתברך כביכול טוען, את זה אנו יודעים בעצמנו. והנה, על פי הדין צריכין הבעלי דינים לילך לחוץ בעת אשר הדיינים נושאים ונותנים בהדין. אולם השם יתברך מלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה. וגם מי יכול להיות ולחיות אפילו רגע אחד בלי השם יתברך. ועל פי הדין אין רשאים לצוות לבעל דין אחד, שישאר בבית דין בעת אשר הדיינים מעיינים בדין, ובעל דין אחד ילך לחוץ,לזאת גם אתה תשאר בכאן, בעת עיון הדין. ויותר לא דיבר הרבי, רק ישב על כסאו בדבקות נפלא להשם יתברך ובעיניים סגורות ופניו כלפיד אש בוערות, ושהה כן כמו רבע שעה.

אחר זה התעורר הרבי, ואמר בהתעוררות נפלא: לכו, והביאו לי גמרא גיטין. והביאו לפניו ופתח הגמרא וצוה להדיינים שיאמרו עמו, והתחילו עמו לאמור שם הגמרא: מי שחציו עבד וחציו בן חורין... לישא שפחה אינו יכול משום צד חירות, ולישא בת חורין אינו יכול משום צד עבדות. ליבטל מפריה ורביה - והלא כתיב: לא תוהו בראה רק לשבת יצרה. אלא כופין את רבו, ועושה אותו בן חורין. ובתוך הדברים, בעת אשר אמר 'כופין את רבו', נשא ידיו ועיניו לשמים (אמר המאסף: 'הוא על דרך שאמרו חז"ל: צדיק גוזר והקב"ה מקיים. והבן) ותיכף אמר מרן הקדוש להאיש הנזכר לעיל: לך לביתך לשלום, כי כבר ביטל הקיסר את הגזירה. ונסע לביתו. ועדיין לא היה באמצע הדרך, שמע קול ששון ושמחה מבני ביתו שהלכו לנגדו, לבשרו בשורה טובה הלזהו.

כן יבשרו לנו מן השמים, בשורות טובות, ישועות ונחמות, אמן כן יהי רצון

7. על פי ולויים בשירם, עמ' רכ-רכא

רבש"ע אעשה איתך חליפין - חליפין אעשה איתך

יודע אתה איזה מין חליפין יהיה זה?

אומר לך - אני אתן לך חטאים עוונות ופשעים אוי וויי אבא

שמא תשאל מה אתה לי תתן עבור זה?

אומר לך - אתה תתן לי מחילה סליחה וכפרה - אוי וויי אבא

שמא תחשוב שווה בשווה - לא, אומר אני לך

אתה עוד לי תוסיף בני חיי ומזוני - אוי וויי אבא

שמא תשאל מה 'בני' הכוונה?

אומר לך - בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות - אוי וויי אבא

שמא תשאל מה 'חיי' הכוונה?

אומר לך - חי חי יודוך וישבחוך - אוי וויי אבא

שמא תשאל מה 'מזוני' הכוונה?                                     

אומר לך - ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך - אוי וויי אבא

דבר, למי תדבר? - אל בני ישראל

אמור, למי תאמר? - אל בני ישראל

צו, למי תצוה? - אל בני ישראל

שואל אני אותך רבש"ע מדוע רק אל בני ישראל?

חייב להיות חביבים ישראל שנקראו בנים למקום - אוי וויי אבא

המצרים צועקים שאלוהיהם הוא אלהים - לא, אומר אני לך

הפרסים צועקים שאלוהיהם הוא אלהים - לא, אומר אני לך

המינים והאפיקורסים צועקים שחלילה אין בנמצא אלקים - כן, אומר אני לך

אבל אני לוי יצחק בן שרה שאשא אומר: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא..."

8. שם

צפרא טבא לך, ריבונו של עולם!

אני, לוי יצחק בן שרה מברדיצ'ב, באתי אליך בדין תורה, בגין עמך ישראל

9. שם

ואני, לוי יצחק בן שרה מברדיצ'ב, אומר: יתגדל ויתקדש שמיה רבה!

ואני, לוי יצחק בן שרה מברדיצ'ב אומר: ממקומי לא אזוז.

לא אלך מכאן, ויהי סוף לדבר! יהי קץ לגלות!

10. ולויים בשירם, עמ' ריח

התפילה הקדושה הזאת וצליליה התפשטו הרחק מעבר לתחום העיר בארדיטשוב, הם הידהדו בליבותיהם של העם הקדוש... ובפרט בימי השואה, ימי עברה וזעם, כשבני ישראל היו למשיסה ולביזה, בתוך ענויים קשים ומרים. מספרים היהודים שעברו את השואה שבתפלה ובניגון הזה, החיו את נפשם, ורוח חיים הפיח בקרבם...

11. ולויים בשירם, עמ' ריט

מסופר שבכור הברזל של רוסיה הקומוניסטית, עד לתקופה האחרונה, אשר חיו שם בני ישראל תחת משטר אימים, עם פחד לקיים התורה והמצוות, היה פעם מעמד שבו נתקבצו הרבה אנשים יהודים וגויים כאחד. במעמד זה, רצה אחד הנואמים שהיה גוי, ובכל זאת היה לו רגש לעם ישראל ולסבלותיו, להזכירם על מעמדם שהם בני אל חי, בני האבות הקדושים העם הנבחר, והתחיל לשיר הניגון הזה. כשהגיע למילים "דבר... צו... לאמר..." עברה רעדה במקום, ואנחות והתייפחויות בכי כבוש נשמעו. וכשהתחיל לאמר את המילים "און איך לוי יצחק בן שרה סאשע זאג" לא הצליח הקהל להתאפק, ובכו בקול רם, ונחלי דמעות זרמו כנחלי הים...

12. בקץ הדרכים עומד ר' לוי יצחק ודורש תשובת רם, אורי צבי גרינברג

עכשיו רבי לוי יצחק מברדיטשוב אומר: ריבונו של עולם!

אני עומד באמצע עולם כולו גוי, שתחתיו יהודים רקבים,

...

ולי לוי יצחק מברדיטשוב ודאי יהיה כה עצוב

עד אין דומה לעצבי:

שלא יהיו עוד שבתות ומועדים, תפילות שחרית וערבית,

שלא יהיו עוד יהודים בטלית ותפילין בעולם כולו גוי,

שיחדל זמן יהודי בעולם,

שלא יטול יהודי את שתי ידיו הקדושות ממי הבאר

הצוננים וישב לברך על הלחם,

שיד כזו לא תאסוף פרורים ממפה

ותביאם אל אדן החלון למען ציפוריך, אלוקים!

שעל פרות אילן ושדה לא יברכו עוד ברכה

זקנים ונערים ונשים ואף טף... אללי!

שלא ישמע עוד נגון כניגון היוצא מחזהו

של פשוט בעם, בשבת, כאילו עוגב בחובו,

או כינורו של דוד וחליליו.

...

ובחצות לילה אצא בעולם, יהודי יחיד מכואב

ואביט בשמים וכוכביהם, כשהביט אבינו הראשון,

ואקרא "קריאת שמע" כקריעה בלב... בלחישה,

ואפול על פני אל אדמת עולם כולו גוי

שעליה הלכו יהודים לאלוקים,

ואבך - אבך - - כמה שיכול לבכות לב.

...

לא - לא, רבונו של עולם! הנני ממאן,

שכן הלאה ילך מהלך זמן המנוֹדים והדם בעמי!

...

איננו רוצים גלויות שהן בארות נפט מודלקות

ואנו בהן לפידים בלילי הגויים

איננו רוצים עוד חזון לגאולה צמא דם לבלי קץ

איננו רוצים להיכנס השמימה דרך שערי האש

ולא דרך גלי נהרות בגויים

איננו רוצים לשכב לרקב בכל שדות העולם

שגם מצבתנו בגורל גויותנו לבסוף - -

איננו רוצים להיות אפר שדות

...

אבל עכשיו - לא יסב הגלגל, ריבוני!

לא אתן,

לא - לא!

לכאן או לכאן!

אני לוי יצחק מברדיטשוב, דורש תשובת רם!

ענה, אל אן זה הכל?

עוד הלאה והלאה כשטוף ים לבלי חוק,

תחת הרבה מאד שחק עירום?

לא - לא!

...

דבר אל בני ישראל... וידעו

אני, לוי יצחק מברדיטשוב, דורש תשובת רם!

13. אוהב ואהוב, שמחה רז, עמ' 291

בראש השנה האחרון לחיי רבי לוי יצחק ניסו לשווא לתקוע בשופר. איש לא יכול להוציא ממנו שום קול. לבסוף נטל הרבי בעצמו את השופר והגיעו לשפתיו, אבל גם הוא לא הצליח לתקוע. גלוי היה לעין שיד השטן באמצע.

הניח רבי לוי יצחק את השופר בידו ואמר: "רבונו של עולם! בתורתך כתוב "יום תרועה יהיה לכם", כי ביום הזה בראת את העולם. ועתה השקיפה מן השמיים וראה, אנו כולנו באנו לכאן עם נשינו וטפנו, לעשות את רצונך. אבל אם נמנע הדבר ממנו, ואין אנו עמך האהוב, אם כן יתקע איוואן בשופר!"

כעבור זמן מה הרים הרבי שוב את השופר, והנה יצא קול צלול וטהור.

לאחר התפילה פנה הרבי אל העדה ואמר: "ניצחתיו, אבל שילמתי בעד זה בחיי, והריני כפרת ישראל".

כשיצא רבי לוי יצחק מבית הכנסת במוצאי יום הכיפורים אמר אל העומדים סביבו: "דעו לכם, שהיום נשלמו ימי חיי ונגזר עלי לצאת מן העולם בשעה זו. אבל הצטערתי מאוד שלא אוכל לקיים את שתי המצוות החמודות הבאות לקראתנו בעוד ארבעה הימים, הסוכה והאתרוג, על כן התפללתי שיתנו לי ארכה. וכך היה - באסרו חג חלה הרבי מברדיצ'ב ולמחרת נפטר

14. ויק"ר כט, אות ד

א"ר יאשיה: כתיב: "אשרי העם יודעי תרועה" וכי אין אומות העולם יודעים להריע? כמה קרנות יש להן, כמה בוקינוס [חצוצרות] יש להם, כמה סלפירגסי [סוג של קרנות] יש להם, ואמרת "אשרי העם יודעי תרועה"? אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה, והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים, אימתי בחדש השביעי

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]