נושאים

משפטים - כי תקנה עבד עברי

 

כי תקנה עבד עברי. זוהי פרשתם של אלו שלא הצליחו לקחת את החיים בצורה הנכונה ונכנעו ללחצי החיים והגיעו לידי כך שנמכרו בגניבתם. כאן צריכה לבוא האמונה הגדולה בשנה השביעית, ביכולת לבנות חיים חדשים, חיים שאינם חיי עבדות למציאות, אלא חיים של אדון על המציאות.

ספר שמות פרק כא

(א) וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם:

(ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:

ספר שם משמואל פרשת משפטים – ושקלים תרע"א

כי תקנה עבד עברי וגו'. כ"ק אאמו"ר זצללה"ה דקדק למה כתיב כאן לשון עברי בשינוי לשון מכל התורה דכתיב בלשון ישראל. ואמר הוא זצללה"ה דהנה בזוה"ק (ח"ג צ"ט.) בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם מאי קא בעי הכא אלא לאחזאה חכמתא מעבר הנהר מעולם אלא ההוא נהר עולם אקרי. ושם עברי הוא ע"ש עבר הנהר, והשם ההוא מורה על מהות ישראל שהם מפנימיות ומעולם החירות, ולכן לא נמצא אצל עבד עברי שעבוד לעולם, אחר שהוא בעצם מעולם החירות, ואף שבעוונותיו נתקלקל ונתגלגל עליו שיהי' עבד, הוא רק בשש שנים שהן שש הקצוות, אבל בשביעית שהיא הפנימיות שב ובא למקורו עולם החירות, ולכן נאמר פה בלשון עברי משום שזה מורה טעם המצוה הזאת, עכתדה"ק.

ספר שם משמואל פרשת משפטים – ושקלים תרע"ד

כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וכשביעית יצא לחפשי חנם. וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד בטעם יציאה זו, כי ישראל הם פנימיים ולא ראוי להם שעבוד, אלא זה שגנב ועשה עין של מעלה כאילו אינה רואה ח"ו והסתיר את מעשיו הרי קילקל את הפנימיות שלו [וכן נמי צריכין לומר בענין מוכר עצמו למ"ד שיוצא בשש ובסתמא לכ"ע יוצא בשש אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים וזהו הפנימיות של ישראל שהם חלק השי"ת, והלך וקנה אדון לעצמו קילקל את הפנימיות שלו] ע"כ עובד שש שנים כנגד שש הקצוות, ובשביעית שהיא נגד הנקודה הפנימית יצא לחפשי חנם, עכ"ד.

ספר ליקוטי הלכות - הלכות מילה הלכה ד אות יג

וזה בחינת, כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם, כי העבדות אין שיך לישראל כלל כנ"ל, כמו שכתוב, כי לי בני ישראל עבדים. עבדי הם וכו'. וזה שנפל לבחינת עבדות מחמת גדל חסרון דעתו שנפל לתחת הזמן כל כך עד שמכר עצמו לעבד צריכין לרחם עליו שלא יעבד בו כי אם שש שנים כנגד ששת ימי המעשה, אבל 'בשבעית', בחינת שבת, 'יצא לחפשי', כי שבת היא מעין עולם הבא שהיא בחינת למעלה מהזמן כנ"ל, הינו כי מבאר בכל הספרים שששת ימי המעשה הם כנגד ששה מדות מחסד עד יסוד ושבת הוא בחינת מלכות שהיא בחינת אמונה. ולכאורה אין מובן, כי הלא הששה מדות הם גבוהים מבחינת מלכות ואיך שיך שששת ימי המעשה יהיו חס ושלום, גבוהים משבת יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? אך באמת זהו עצם מעלת השבת קדש, כי כל השש מדות הם בחינת דעת, בחינת תפארת שכלול מכל השש מדות, כידוע, אבל בשבת משפיע דעת ושכל גדול ממקום עליון ונורא מאד עד שזוכין לידע האמת שאין לנו שום דעת כלל בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ואז מאירה האמונה באור גדול, כי יודעין ומשיגין שעקר השלמות האמתי להתחזק את עצמו רק באמונה שלמה. ועל - כן שבת היא מעין עולם הבא בחינת בטול הזמן, כי על - ידי שלמות הדעת זוכין לבטול הזמן... ועל - כן העבד שנפל לבחינת עבדות לא יעבד על כל פנים יותר משש כנגד ששת ימי המעשה ששם עקר אחיזת העבדות מחמת שששת ימי המעשה יניקתם מהמדות שהם בחינת דעת ולדעת לאו כל אדם זוכה עד שיזכה לבטל הזמן שהוא בחינת עבדות כנ"ל, אבל 'בשבעית', בחינת שבת, 'יצא לחפשי חנם', כי בשבעת בחינת שבת מאיר בחינת אמונה. שעל - ידי זה יכול כל אחד לזכות לבחינת בטול הזמן ששם בטול העבדות, כי למעלה מהזמן הוא בחינת חפשי וחרות כנ"ל:

 

(ג) אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ:

ספר ליקוטי הלכות - הלכות בכור בהמה טהורה הלכה ד

וזה אנו רואין במה שהזהירה התורה אם בגפו יבא בגפו יצא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י שאם אין לו אשה אסור למסר לו שפחה כנענית. רק אם בעל אשה הוא עליו נאמר, אם אדוניו יתן לו אשה שהאדון מותר למסר לו שפחה כנענית... הינו כי אף - על - פי שנפל לעבדות גמור עד שהותר לו שפחה, אף - על - פי - כן ה' יתברך חושב גם עליו לבל יהיה נדחה לגמרי חס ושלום. על - כן לא הותר לו שפחה כי אם כשיש לו אשה כשרה בת ישראל. שאז אפלו אם ישא שפחה יש לו תקוה להתתקן מאחר שכבר נתחבר בקדשה על - ידי בת זוגו הכשרה שהיא מסטרא דאשה יראת ד', כי זה ידוע שעקר התקון של הרחוקים הוא על - ידי הבנים שמולידים בכשרות מבת ישראל. ועל - כן אף - על - פי שישא שפחה יש לו תקוה, כי כבר יש לו קשר וחבור ביראת ה' על - ידי זווגו בת ישראל שהיא מבחינת אשה יראת ה' כנ"ל, אבל אם בגפו יבא בגפו יצא, דהינו שאם אין לו אשה בת ישראל בגפו יצא אסור למסר לו שפחה, כי היה נאבד לגמרי. מאחר שעדין לא זכה לבחינת אשה יראת ה' שהיא בת ישראל אם היה נושא שפחה שהיא ההפך ממש היה נאבד לגמרי, על - כן אם בגפו יבא בגפו יצא

ספר אור המאיר - פרשת משפטים

ואולם שיש חלקים רבים באישי הישראלים לדעת את אשר יעבדו מהם בעת עסקיהם בתורה ותפלה ומעשה המצות, אזי מחשבתם דבוקה אל הבורא ברוך הוא, ובצאתם לחוצה נעדרים מהחכמה, ליתן עצות לנפשם למצוא גם שם בחינת עבודה אל הבורא, ורבים וגם שלמים אשר יש בהם מדעת קונם, נפשם יודעת מאוד שבלתי אפשרי להיות האדם תמיד במדרגה גבוה ורמה, כי אדם מוכרח לאכול ולשתות וכדומה מהדברים, על כן מקנה בעצמו עבודת הקודש להיות לו התפשטות השכל אפילו במעשהו בחוץ, ופחותי הערך שכחי אלקים כל עיקר ההולכים בשוקים וברחובות, בטענת חטים ומזון לפרנס אשתו ובניו, לומר שהוא בעל אשה וחייב במזונותיה ופרנסת ביתה, עד ששוכח עיקר המכוון על מאי אתא להאי עלמא שפלה, מול זה בא הרמז בתורה אם בעל אשה הוא, ירצה אותן האנשים הפחותים כששואלים אותם עד מתי תתעלמו מן התורה והעבודה ומעשה המצות, אשר לזה עיקר ביאתו בעולם הזה לסגל מצות ומעשים טובים, אם ראית איש כזה ותירוץ בפיו, יש לי אשה ובנים קטנים ואני חייב במזונותיהם, ולא עוד שפוער פיו לומר שעושה צדקה בכל עת, על דרך מאמרם ז"ל (כתובות נ, א) זה המפרנס אשתו ובניו כשהם קטנים... ידוע תדעו מי שעולה על רוחו ככה לומר בעל אשה הוא והוא חייב במזונותיה, ומטרד נפשו לבלות ימים ושנים להבל ולריק בשביל האשה ובנים, מודיעו הכתוב מה יהיה משפטו ליום אחריתו... אז יגרשו אותו ממחיצתו... צא אומרים לו, וגם אשתו עמו כמוהו כמותו גם שניהם, מגרשים אותם מעולם העליון

 

(ד) אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לּוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:

ספר תולדות יעקב יוסף פרשת משפטים - אות ג

אם אדוניו יתן לו אשה האשה וילדיה תהיה לאדוניה, דכתבתי במקום אחר (בפ' וישלח סי' ט) עבדים היינו לפרעה וכו' ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים, שהתולדות של צדיקים הם המעשים טובים (ב"ר פ"ל), וכשהוא שלא לשמה הוא משועבד ליצר הרע שנקרא פרעה וכו' יעו"ש:

ובזה יובן אם אדוניו יתן לו אשה שהוא היצר הרע הנקרא אדוניו, יתן לו אשה וילדה לו בנים שהם מעשים טובים מצד היצר הרע, אז האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו... כי אין הגשמיות שהוא פניה חיצונית יוכל לעלות למעלה לשמים

 

(ה) וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי:

ספר פרי צדיק פרשת משפטים - אות ג

ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי וגו' ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם וחז"ל (קידושין כב ע"ב) מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך וקנה אדון לעצמו תרצע ולכאורה למה הרציעה דייקא במצוה זו יותר מכל מצות שבתורה... אמנם כי עיקר קבלת עול מלכות שמים ואדנותו יתברך הוא רק השמיעה להטות אזן לשמוע וכאמרם ז"ל (מדרש רבה ריש פרשת האזינו) האזן לגוף כקינקל לכלים וכו' על ידי האזן כל הגוף מקבל חיים שנאמר שמעו ותחי נפשכם... והנה אם האדם בא לתכלית הירידה כזו שפגם השמיעה וקבלה שלו על ידי שקנה אדון לעצמו ועל ידי כן אינו מקבל עליו עול מלכות שמים דלא שריא במאן דאיהו כפית באחרא... ועוד נוסף על זה מה שנאמר ואם אמר יאמר העבד אהבתי וגו' לא אצא חפשי שאין ירידה גדולה מזו שהוא משוקע בתאוה כל כך עד שאוהב את השפחה ובניה שאין להם ייחס אצלו רק למלא תאותו הגשמיות וגם אינו רוצה לשוב בתשובה כאמרו לא אצא חפשי.

 

(ו) וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:

ספר תולדות יעקב יוסף פרשת משפטים - אות ג

ואם אמר יאמר העבד וכו' לא אצא חפשי שירצה לישאר במדריגות שלא לשמה ולא לבוא למדריגת חפשי חנם כנ"ל, כי בזה שלא לשמה יש לו תענוג שיוכל להתפאר, מה שאין כן לשמה כנ"ל, לכך ורצע אדוניו את אזנו, אוזן ששמע כי לי בני ישראל עבדים וכו' (קדושין כב ע"ב), והיינו כאשר הוא עובד להש"י אז וודאי הוא נכנע בשפלות וענוה... וזה שרוצה להתיהר ולהתפאר שהוא קונה להיצר הרע אדון לעצמו ולא להש"י לכך תרצע:

ספר שם משמואל פרשת משפטים – ושקלים תרע"א

ובזה יש להבין ענין נרצע שדוקא ביובל יוצא, דאחר שאומר לא אצא חפשי א"כ לא נתעורר בשביעית לכך עובד הוא עד היובל כיון שעוד לא יצא מהחיצוניות, ובזה מדוקדק לשון הכתוב שאומר העבד אהבתי וגו' את אשתי ואת בני, אף דבאמת שאין זו אשתו והבנים אינם בניו, רק באשר שבחיצוניות נראה שזו אשתו והבנים נראים כבניו, אבל בפנימיות אין לו שום קשר והתחברות עמם, והתורה אמרה האשה וילדי', אבל לא אשתו ובניו, והוא שקרא אותם אשתי ובני הוא מורה על עצמו שעדיין נמשך אחר החיצוניות, ע"כ ועבדו לעולם. אך ביובל יצא, דיובל מרמז ליובל הגדול דהחיצוניות כלה ונכלה בהכרח

 

 

ספר באר מים חיים פרשת משפטים - פרק כא

ובדרך רמז יתבאר הכתוב על פי המבואר בדברי איש אלקי בעל ספר הקנה (על המצוות) שמי שיתרחק עצמו מתאוות הנאות הגופניות כאשר יוכל עד קצה האחרון להיות רק פת במלח תאכל וכו' וחיי צער תחיה משך שש שנים רצופים, אז שוב לא יירא ולא יפחד מגירוי היצר הרע עוד להיות מן המתאוין בעם להתמשך אחרי היצר הרע אף כי יאכל אחר הששה שנים וכו' ובלבד שיהיה נזהר מעבירות הבאים לידו וכו' עד כאן.

ולזה אמר הכתוב כי תקנה עבד עברי, פירוש אם תרצה לקנות העבד עברי הנזכר שהוא בחינת היצר הרע ותאוות החיצונים הנקרא עבד והוא עברי מעבר הנהר, כי עדיין עבד הוא שם בעבר הנהר בבחינת אלהים אחרים, ואתה תרצה לקנותו שיהיה הוא תחת ממשלתך ואתה תמשול בו כאדון בעבדו, הנה שש שנים יעבוד פירוש כי עד שש שנים ישנו בבחינת עבודה אצלך שאתה צריך להכניעו ולשברו במאמצי כוחך כי אם רגע תתעלם עין ממנו הרי הוא מוכן ללחום מלחמתו ולהסיתך ככל אשר יוכל כי עד שש שנים הוא עובד עמך בכוחו, וצריך אתה להתגבר עליו בכח גדול וביד חזקה, אבל ובשביעית יצא לחפשי חנם כי אם תתגבר עליו ששת שנים רצופים להכפותו ולהכניעו תחת ידך, מעתה יצא הוא לחפשי חנם ואין לו רשות עוד להיות אצלך שיעבוד אתך להשמע לו כי כבר נכנע תחת ידך ורשותך

אם בגפו יבוא בגפו יצא. שאם היצר הרע בגפו בא בזה העולם פירוש בלחודוהי, שאין האדם נשמע לו לכל אשר יאמר, והאדם הוא מופרש ומובדל מכל בחינת התאוה בבחינת הקדושה כי ממש פת במלח יאכל וכו' וחיי צער יחיה וגם זה באימה ויראה בכוונה להביא לחמו לפני ה' על ידי הכוונות הראוין ועל ידי התורה והתפילה שיעשה בכח האכילה הזאת ובכל זאת אינו עוסק בהן כי אם בכדי חיות הגוף בלבד לא יותר, ונמצא היצר הרע הוא הולך לבדו בזה העולם שלא יתחבר עמו האדם להיות שותף לחלקו לא מיניה ולא מקצתו אז הוא בגפו יצא מן העולם ולא ישלוט על האדם כלל וכלל לא על גופו ולא על נשמתו, כי לא נתחבר עמו במילוי תאותו להיות מן המתאוין בעם לעולם ואין לו עמו כלל

אם אם בעל אשה הוא וגו'. כלומר שהיצר הרע הוא אצל האדם בעל התאוות כי כל התאוות נכללים בתאות אשה כמו שכתב הרד"ק ז"ל (בתהלים נ"א, ז') בפסוק הן בעוון חוללתי וגו', והיצר הרע מושל בתאוותיו להיותן נעשות בכוחו ועל דעתו, אז ויצאה אשתו עמו כלומר הן בחינת התאוות ההם והם הניצוצין שהיו מעוטפים בכל תאוותיו והנאותיו שנהנה מהן בעולם הזה, והן הוא בעצמו, שניהם יוצאין לחוץ אל בחינת החיצונים והקליפות להשפט שם על מעשהו להיות ח"ו תחת ממשלתן:

אם אדוניו יתן לו אשה וגו'. פירוש שהאדם אינו בבחינה זו להיות מסגף עצמו יומם ולילה ולא יאכל ולא ישתה ולא יהנה כי אם לחיות גופו הנצרך לו בהכרח גדול ולא יותר, כי אדרבה הוא יעסוק בכל צרכי העולם ויהיה לו כל דברי עולם הזה ואמנם לא ח"ו בגדר התאוה להנאתו שיהיה ח"ו תחת רשות הסטרא אחרא, כי העושה מה שלבו מתאוה הרי הוא נכנע תחת התאוה והתאוה מושלת עליו מפני שהוא עושה כרצונה, אבל הוא אדון יהיה בדבר הזה למשול על התאוה והיצר הרע ממשלה גמורה ואמנם יעסוק בהן לצורך עבודת גבוה הידוע ליודעים, איך לקשט את השכינה בקישוטין נוראים ונפלאים על ידי היחודים והשמות שאדם מיחד בכל דברי עולם הזה, כי הלא כל הדברים שבעולם, כולם הם התלבשות אורו יתברך מה שמונח בהם מעת הבריאה ממאמר פיו יתברך כי הוא אמר ויהי, ומי שיש לו מוח בקדקדו להפשיט מהם את חיצוניותם והתגשמותם ומיחד ומקרב את ניצוץ אורו יתברך המלובש בהם למעלה למעלה

ולזה אמר אם אדניו יתן לו אשה, פירוש שהאדם יעסוק בכל צרכי העולם (המכונה על שם אשה כאמור) רק שיהיה בבחינת אדון, לא ח"ו להיות נכנע אחר התאוה אדרבה הוא ימשול בו ואף על פי כן יעסוק בהם לצורך עבודת אדוניו בזה אדון עולם באמת עד אשר וילדה לו בנים או בנות, פירוש האשה הנזכרת הוא כל חפצי העולם יתעביד מהם נשמתין ורוחין עם נפשין (והוא בנים או בנות כי רוחין הם בחינת בנים ונפשין בחינת בנות וכו' כנודע), אז האשה וילדיה תהיה לאדוניה כי כל הניצוצין שהעלה מהם וכל הנשמות שנולד מהם כולם יהיו לאדוניהם אשר עשאם בכחו לקבל שכר על כולם, וכולם ירדו אליו להיות לו עטרה בראשו למוחין הקדושים וחיות הקודש. והוא העבד הנזכר היצר הרע עבדא בישא יצא בגפו אין לו שום חלק לא בו ולא בכל חפציו ועסקיו אף שהוא עוסק בכל חפצי עולם הזה ומחמדיו אין לו חלק בהם כי כולם קדושים לה'

וזה אומרו ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי, כי אחרי אשר אדוניו יתן וגו' כנזכר שיזכה האדם ליחד יחודים בכל חפצי עולם הזה הנה ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ויאמר היצר הרע אהבתי את אדוני הוא זה האיש, את אשתי וגו' המה חפצי העולם שנתעלו על ידי זה האיש שהוא אדון עלי שלא נכנס תחת ממשלתי גם עמהם, אהבתיהו לא אצא חפשי מאתו רק אהיה אתו עמו לעזרהו בכוחי ליתן לו מחלקי לסייעו לעבודת בורא עולם. ועל זה אומר הכתוב,:

והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו'. פירוש אם כן אומר היצר הרע אמרה התורה שמצוה לשמוע לדבריו והגישו וגו' אל האלהים שתראה לקרב את כל כוחותיו לעבודת אלהים, ולמדה התורה דרך ארץ האיך יקרב אותו, כי והגישו אל הדלת או אל המזוזה כי הנה הדלת והמזוזה המה הפתח לכנוס על ידם אל הבית, וכה תעשה בכוחות היצר הרע שעל ידם יערב לך לגשת בתחילה להכנס אל העבודה, וכנזכר בבחינת הגאוה שהוא היצר הרע ומשובחת בקדושה. וכל זה רק בתחילה כשרוצה לגשת אל הקודש אבל אחר כך פיגול הוא לא ירצה, וכן בשאר כוחותיו החמדה והתאוה ואש הזירוז הכל הוא שעל ידו יבוא אדם לקיים התורה כי יחמוד ויתאוה אליה ויזרז בעבודתו, על כן צריך אתה אל היצר הרע להגישו אל הדלת והמזוזה. עוד דבר זה תעשה לו ורצע אדוניו את אזנו במרצע, כי נודע אומרם ז"ל (כתובות ו' ע"ב) האוזן נכוית תחילה לאברים וכו'. ועל כן הרוצה לעבוד ה' יתברך עם כוחות היצר הרע ונמצא צריך לעסוק בכל חפצי העולם כאמור ואף על פי כן לא יבטל ממלאכתו לעשות שם קישוטי השכינה, וממילא שצריך גם לשמוע באזנו אשר יצטרך לעבודת בוראו, ומפני שהאוזן נכוית תחילה הזהיר הכתוב בשמירתו ואמר ורצע אדוניו את אזנו במרצע, כלומר זה האוזן השייך לו ירצענו ויחברנו היטב במרצע, מרצע עם מילוי האותיות והכולל הוא מספר קדוש, יקדשנו היטב בקדושה עד שלא ישמיע לאזניו דבר קטן וגדול כי אם לצורך גבוה וסוד עבודתו, ואז ועבדו לעולם שהיצר הרע יהיה עבד לו לעולם

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com