נושאים

תרומה - ועשית את הקרשים

 

ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים. עצי השיטים כמו כל מלאכת המשכן הם לימוד בעבורנו. המשכן הוא בבואה של האדם. כמו המשכן גם האדם נועד לחבר בין המציאות העליונה לבין המציאות התחתונה. כיון שכך, מרבית הסמלים המופיעים במשכן באים כדי להמחיש את המסר הזה.

 

ספר שמות פרק כו

(טו) וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים:

 

ספר דגל מחנה אפרים – פרשת תרומה ד"ה ועשית

ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים. להבין זה איך שהוא נוהג גם בזה הזמן בקיצור נמרץ כי קבלתי מן אא"ז זללה"ה כי קרש הוא אדם ולהבין זה הוא כי באותיות קרש הוא אותיות קשר והוא מרומז על האדם שהוא המקשר כל העולמות ומייחדם זה בזה ולכן צריך האדם לקשר עצמו ומחשבתו תמיד בבוראו ועל ידי זה נתקשרו קודשא בריך הוא ושכינתיה וכל העולמות ומתקשרים ומתייחדים זה בזה ואם חלילה הוא מקשר ומחבר עצמו אל השטות והבלי עולם שאין להם קיום והם דברים שיש להם תכלית וסוף זהו שמקושר בשקר ח"ו שהוא גם כן באותיות קרש וזהו מה שאמר אא"ז זללה"ה וסרתם ועבדתם אלהים אחרים כי תיכף כשסר עצמו מן הדביקות והתקשרות האמת בבורא יתברך אזי עובד אלהים אחרים יחשב שנתקשר בהם שהם בחינת שקר

וידוע שהאדם נברא בטוב ורע ויש לפניו שני בחינות כמו שכתוב (דברים ל טו) ראה נתתי לפניך את הטוב וגו' ובחרת בחיים והתכלית העיקר הוא שישתדל בהתקשרות כל הדברים לשורשן ולעשות מרע שבהם טוב על דרך (תהלים לד יד) סור מרע ועשה טוב מן הרע תעשה טוב ולהבין זה כי כל בחינת רע בשורשו הוא טוב דרך משל אכילה ושתיה וזיווג כשהוא מדבק עצמו כשעוסק בדברים האלה לשורשם אזי באכילה ושתיה הוא מעלה ניצוצות קדושות ובזיווג גורם זיווגים עליונים ובנים צדיקים וח"ו להיפוך אז וישמן ישורון ויבעט היצר הרע מתגרה בו ודי לחכם וזהו...

וזה יש לומר שמרומז בפסוק ועשית את הקרשים למשכן היינו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ממש ויהיה בנין המשכן הזה בקרשים היינו בקשרים כנ"ל לקשר עצמו להבורא ברוך הוא ויקיים (משלי ג ו) בכל דרכיך דעהו אפילו כשעוסק בדברים שהם מצד היצר הרע יראה לקשר עצמו בשורשם ובזה הוא מעלה אותם ונתעלה ונעשה מרע טוב כנ"ל והוא שאמר עצי שטים היינו עצי לשון עצות שטים הוא מספר שטן רצה לומר אותם הדברים שהם אפילו מצד השטן כנ"ל עומדים היינו יהיה להם קימה ועליה

 

ספר אור המאיר - פרשת תרומה

בפסוק (שמות כו, טו) ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים פירוש רש"י היה לו לומר ועשית קרשים כמה שנאמר בכל דבר, מהו הקרשים מאותן העומדין ומיוחדין לכך, יעקב אבינו נטע ארזים במצרים, וכשמת צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, ואמר להם שעתיד הקדוש ברוך הוא לצוות אותם לעשות משכן במדבר מעצי שיטים, ראו שיהיו מזומנים בידכם... ויש לרמוז בדבריהם כי נודע שז' מדות הקדושים הניתן בידנו לתקנם, על שם הפסוק (תהלים קטו, טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, כלומר ז' מדותיה את זה נתן לבני אדם, לתקנם ולבנות קומתם והם נקראים ארזים ארזי לבנון, שנמשכו מלובן עליון עולם הבינה, ויעקב אבינו עליו השלום הורה לבניו דרך ה', התפשטות אלהותו יתברך באמצעות מדותיו הקדושים ונצוציו שישנם בכל הנבראים, ולית אתר פנוי מניה, והניצוץ היושב שם במדרגת התחתונים להחיות אותה, היא במצר ובחשכת אין נוגה לו, עד בואו של חכם הכולל ויש לו התפשטת הדעת, ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעבוד את הבורא ברוך הוא עם זאת הבחינה, והיינו בשם רוחו ונפשו להבין מאיזה מקום נמשכו, לדעת איך להעלותם אל השורש ומקומה הראשון, ומעתה תבין אשר חכמים הגידו יעקב אבינו עליו השלום צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והיינו אנו בני ישראל עתידין תמיד לבנות מלא קומתינו מראש ועד עקב בהשראות אלהות, ואזי במדבר בנו את המשכן מתרומה הנזכר כאן:

וכן בכל דור ודור עדיין לא פסק הענין, שאנו בני ישראל מעותדים לבנות תמיד קומת השכינה בתכונות מלא קומתינו, וכאשר נתעוררו חז"ל (ראה אלשיך הק') על פסוק (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, מלמד שהקדוש ברוך הוא שוכן בכל אחד ואחד מישראל, והיינו באופן המבואר כשבונין מלא קומתו להשרות בקרבם אלהותו יתברך, אזי שוכן יתברך שמו אצלם, ובאמת איתא בזוהר (ח"ב קמט, א. קסב, ב) ציורא דעובדא דבראשית וציורא דמשכנא וציורא דבר נש חד אינון

 

ספר מאור עינים - השמטות

ונמצא הקודשא בריך הוא שורה בישראל ואז מתקרבים הכל אל הקודשא בריך הוא כל העולמות אפילו מה שבסוף המדריגות הנקרא עקב כולם מקושרים בבורא יתברך שמו וזה נקרא משכן וזהו יודע היה בצלאל לצרף וללבן האותיות שנבראו שמים וארץ מן הסיגים שיש בהם ולכן הביא חיות הקודשא בריך הוא בעולמות של מטה ונעשה המשכן הוא בריאת עולם ממש כאמור למעלה כגוונא דאנא וכו' ולכן היו קרשים למשכן רצה לומר קרשים נעשו מארזים עץ שאינו עושה פירות עצי יער הם מדריגות של מטה הנקרא יער מלשון ותער שהם מנוערים ורקים קשר אותם גם כן על ידי האותיות בהקודשא בריך הוא ולכן קרשים אותיות קשרים למשכן ששיכן הקודשא בריך הוא בהם גם כן

 

(טז) עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:

 

תיקוני זהר, תיקון תשעה עשר, דף מא ע"א

ודא איהו שעור קומה, דאתמר ביה עשר אמות אורך הקרש, במאי סלקת לעשר באות י'

 

ספר מקור מים חיים - פרשת תרומה אות ו

ענין זה שקרש רומז על האדם עיין בתיקוני זוהר הקדוש בתיקון תשסרי (דס"ה ע"א) בענין הפסוק עשר אמות אורך הקרש וז"ל, ועשר אמות דא איהו שיעורא דגופא דבר נש כו' עיין שם באורך, ועוד מצאתי בס' דרשת ר' שלמה מלכו דף ו' ע"א שכל אותיות א"ב מזדווגים אחד עם חבירו שיעלו למנין עשרה א' עם ט' וב' עם ח' וכן כולם, י' עם צ' וכ' עם פ' וכן כולם, ורומזים לעשר ספירות ועשרה מאמרות, וגוף האדם רמוז בארבע אותיות קרש"ת שהם כנגד ד' יסודות ע"ש:

 

(יז) שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן:

 

ספר בעל שם טוב על התורה - פרשת תרומה אות ז

קבלנו ממרן אלקי הבעל שם טוב הקדוש שקרש הוא ציור אדם, בת עין, נקודה הפנימיית, המציירת כל כח ציור אדם ומקשרת אבריו על ידי שתי ידות סוד אות ש, וב' פעמים צי"ר עולה קרש, ומשם נצטיירין נשמות הצדיקים וכו'

 

ספר נועם אלימלך - פרשת תרומה

שתי ידות לקרש האחד דאיתא בגמרא אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ונ"ל דאיתא בגמרא גדול תלמוד שמביא לידי מעשה ונמצא תלמוד הוא גדול כשבא על ידי לידי מעשה. ובעולם הזה אם אנו רואים לאדם שלומד אין אנו יכולים להבחין אם תורתו מוכשר להביאו לידי מעשה ועיקר רוב המעשה נעשה על ידי היד. וזהו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דהיינו שהתלמוד הביאו לידי מעשה:

ועל פי זה יש לפרש שתי ידות לקרש האחד דהנה נברא האדם בשתי ידות יד ימין ושמאל כדי להראות לאדם הבחירה אם להימין או להשמאל וגם להגביר הימין על השמאל לעבוד בשני יצרים להכניס השמאל תחת הימין:

וזה שכתוב שתי ידות לקרש האחד משולבות אשה אל אחותה רוצה לומר מדה אחת שאתה רוצה להחזיק בה או לשבר אותה תראה להחזיק אותה גם ביד שמאל ולעבוד בשני יצריך. משולבות אשה אל אחותה ע"ד שאמר הכתוב גם אויביו ישלים אתו ויהיה שלום ביניהם כמו אשה אל אחותה:

 

(יח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה: (יט) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף תַּעֲשֶׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו:

 

ספר דגל מחנה אפרים – פרשת תרומה ד"ה שני

שני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידותיו. יש לומר בזה על דרך רמז ונקדים הגמרא (ברכות ו:) כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו עד כאן והנה צריך להבין מפני מה דוקא אלקי אברהם גם היה ראוי לומר הקובע מקום להתפלל והנכון בזה לפי עניות דעתי על דרך (ישעיה כט כב) כה אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם והיינו שבזכות יעקב יצא אברהם מאור כשדים כי מאברהם נפיק ישמעאל ומיצחק עשו עד יעקב שהיתה מטתו שלימה... וכבר אמרתי בזה אשר פדה את אברהם לשון התגלות שעל ידו נגלה בחינת החסד מידת אברהם שהיה אחיד יעקב בתרין דרועין וזה יש לפרש הקובע מקום היינו בחינת יעקב והוא שם הויה ברוך... מקום לתפלתו היינו השכינה שנקראת תפלה כמו שכתוב (תהלים קט ד) ואני תפלה והיינו שמייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו שהוא יראה ואהבה אז אלקי אברהם יהיה בעזרו היינו שיעקב פדה את אברהם שהוא בחינת חסד ונתגלה ביחוד חסד וגבורה שהם תרין דרועין וזה יש לומר שמרומז בפסוק שני אדנים היינו שתי בחינות אדני שהוא כביכול קודשא בריך הוא ושכינתיה לקרש האחד היינו לקשר האחד רצה לומר על ידי האדם שהוא בחינת קשר יראה לקשר ולייחדם באחד ובזה נתקשרו כל העולמות והוא בחינת יעקב כידוע מחז"ל שהיה העולם מתמוטט עד יעקב אבינו ע"ה והוא לשתי ידותיו היינו לתרין דרועין כנ"ל כל הקובע מקום לתפלתו היינו בחינת יעקב ובזה נתאחד בתרין דרועין שהם חסד וגבורה בחינת אהבה ויראה...

 

(כ) וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן עֶשְׂרִים קָרֶשׁ: (כא) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד: (כב) וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים: (כג) וּשְׁנֵי קְרָשִׁים תַּעֲשֶׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם: (כד) וְיִהְיוּ תֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ:

 

ספר ערבי נחל - פרשת נשא (המשך)

וזהו עצמו ענין שפירש בשערי אורה על פסוק והיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו, שהקשה למה למטה אמר תאומים שזה מורה על ב' דברים שנתחברו יחד ולמעלה אמר תמים שזה מורה אל דבר אחד אחדות שלם. ותירץ על פי דברים אלו בעצמם, כי כלל ישראל אף שהגופים מחולקים, מכל מקום מצד נשמותיהם בשרשם למעלה הן אחדות אחד, כי בגשמי שיש לו גבול ומקום יש ריבוי ופירוד וחלוקה, משא"כ ברוחני שאין לו תפיסת מקום אין בו פירוד וריבוי לכן הם אחד ממש, והגם שאין כל ישראל שוים בחכמה ובצדקות, אין זה רק כי גם בגוף אחד יש אברים שונים, אחד חשוב מחברו, ויש ראש שבו שכל, ובלב בינה, ובכליות עצה, ושאר אברים, כל הקרוב לאברי השכל חשוב יותר משאר אברים הרחוקים מהם:

וכך הענין בכללות ישראל, הצדיק היותר גדול שבדור, אשר שכלו וצדקתו מתפשט על כל האברים, הוא בחינת הראש, ויש עיני העדה, ויש מבחינת רגלים, וכל האברים. ומשום הכי נצטוו ישראל על אחדות הלבבות כמ"ש ויחן שם ישראל לשון יחיד. והיינו והיו תואמים מלמטה, ר"ל שיהיה להם אחדות, מטעם כי על ראשו הם תמים בלי פירוד כלל,

 

(כה) וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד: (כו) וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד: (כז) וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה: (כח) וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה:

 

זוהר חלק ג דף קפו ע"א - ע"ב

פתח ההוא ינוקא ואמר, (שמות ל כ) בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו וגו', ילפינן מהאי קרא, דמאן דלא חייש להאי, ויתחזי קמי מלכא בידין מזוהמן, חייב מיתה, מאי טעמא, בגין דידוי דבר נש יתבין ברומו של עולם, אצבעא חדא אית בידא דבר נש, ואיהו אצבעא דארמא משה:

כתיב (שם כו כו) ועשית בריחים עצי שטים חמשה לקרשי צלע המשכן האחד, וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית, וכתיב והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה, ואי תימא דההוא בריח התיכון אחרא הוא, דלא הוה בכללא דאינון חמשה, לאו הכי, אלא ההוא בריח התיכון מאינון חמשה הוה, תרין מכאן, ותרין מכאן, וחד באמצעיתא הוא הוה בריח התיכון, עמודא דיעקב, רזא דמשה:

לקבל דא חמש אצבעאן בידא דבר נש, והבריח התיכון באמצעיתא, רב ועלאה מכלא, ביה קיימין שאר אחרנין:

ואינון חמש בריחין דאקרון חמש מאה שנין, דאילנא דחיי אזיל בהו, וברית קדישא אתער (ס"א אתגזר) בחמש אצבען דידא, ומלה (נ"א סתימא) תימא הוא על מה דאמרת, ועל דא כל ברכאן דכהנא באצבען תליין, פרישו דידא דמשה על דא הוה:

 

ספר מקור מים חיים - שיר השירים

ואמרו חכמינו ז"ל (בזוהר בשלח דנ"א ע"ב) הבריח התיכון זה יעקב ר"ל שבשבילו יש התחברות לאלהותו יתברך שמו עם העולמות, בשביל התענוג שיקבל מישראל

 

ספר מאור עינים - השמטות

וזהו (שמות כ"ו, כ"ח) הבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה דא יעקב והענין הוא כי הבריח הוא המשכת חיות הקודשא בריך הוא בכל העולמות מן הקצה אל הקצה רוצה לומר שנמשך היו"ד שהיא השכל הגדול עד סוף המדריגה הנקרא עקב וזהו דא יעקב רוצה לומר כשנמשך מיו"ד עילאה עד העקב אז נקרא בריח אמצעי המבריח מן הקצה אל הקצה ומייחד הכל ומקשר הכל

 

(כט) וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתֵיהֶם תַּעֲשֶׂה זָהָב בָּתִּים לַבְּרִיחִם וְצִפִּיתָ אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב:

(ל) וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]