נושאים

וישלח - מלאכיו יצוה לך

זוהר לפרשת וישלח - כי מלאכיו יצוה לך

 

מדרש הנעלם פרשת אחרי מאמר ב' ג' סעודות שבשבת

ות"ח, מלאכין קדישין, ומלאכין מסאבין, אזלין עם ב"נ בכל אתר דאזיל. אם ב"נ זכאה הוא, אזדווגו ליה מלאכין קדישין, וינטרון ליה בכל אתרא דאזיל (ובא ראה, מלאכים קדושים ומלאכים טמאים הולכים עם אדם בכל מקום שהולך, אם אדם זכאי הוא, מזדווגים לו מלאכים קדושים וישמרו אותו בכל מקום שילך), הה"ד כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ואם לאו, יסתלקון מניה מלאכין קדישין, וישלטון עליה מלאכין מסאבין, ואנהיגו לי לגיהנם. ובהאי שעתא (ואם לא, יסתלקו ממנו מלאכים קדושים וישלטו עליו מלאכים טמאים וינהיגו אותו לגיהנם, ובאותה שעה), קראתי ואין עונה בשעת דחקו. ובשעתא דשליט עליה רוח מסאבא, או מרעין, או שלטין עליה אוה"ע (ובשעה ששולט עליו רוח טומאה, או מקרים, או שולטים עליו אומות העולם), סכותה בענן לך מעבור תפלה. וגם תפלתו תועבה.

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת וישלח דף קסה עמוד ב - קסו עמוד א

וישלח יעקב מלאכים וגו', רבי יהודה פתח (תהלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך האי קרא אוקמוה חברייא, דהא בשעתא דבר נש אתי לעלמא מיד אזדמן בהדיה יצר הרע דאיהו מקטרג ליה לבר נש תדיר כמה דאת אמר (פסוק זה העמידוהו החברים, שהרי בשעה שאדם בא לעולם מיד מזדמן לו יצר הרע שהוא מקטרג לו לאדם תמיד כמו שאתה אומר) (בראשית ד') לפתח חטאת רובץ, מאי חטאת רובץ, דא יצר הרע, ודוד הכי נמי קרייה חטאת דכתיב (תהלים נ"א) וחטאתי נגדי תמיד, בגין דאיהו עביד ליה לבר נש כל יומא למחטי קמי מריה, ויצר הרע דא לא אתעדי מבר נש מיומא דאתיליד בר נש לעלמין (כיון שהוא גורם לו לאדם כל יום לחטוא לפני קונו, ויצר הרע זה לא סר מהאדם מיום שנולד האדם לעולמים) ויצר הטוב אתי לבר נש מיומא דאתי לאתדכאה ואימתי אתי בר נש לאתדכאה כד איהו בר תליסר שנין כדין אזדווג בר נש בתרווייהו חד מימינא וחד משמאלא יצר טוב לימינא ויצר רע לשמאלא (ויצר טוב בא לאדם מיום שהוא בא להטהר ואימתי בא אדם להטהר כשהוא בן שלש עשרה שנים אז מזדווג אדם בשניהם אחד מימינו ואחד משמאלו יצר טוב לימינו ויצר הרע לשמאלו), ואלין אינון תרין מלאכין ממש ממנן ואינון משתכחין תדיר בהדיה דבר נש, אתי בר נש לאתדכאה ההוא יצר הרע אתכפיא קמיה ושליט ימינא על שמאלא ותרווייהו מזדווגין לנטרא ליה לבר נש בכל ארחוי דהוא עביד הדא הוא דכתיב (ואלו הם שני מלאכים ממש ממונים והם נמצאים תמיד אצל האדם, בא אדם להטהר אותו יצר הרע נכפה לפניו ושולט ימין על שמאל ושניהם מזדווגים לשמור את האדם בכל דרכיו שהוא עושה, זה הוא שכתוב) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, רבי אלעזר מוקים ליה להאי קרא ביעקב דקודשא בריך הוא אזמין בהדיה מלאכין משריין ממנן בגין דהא איהו אתי שלים בשבטין עלאין כלהו שלמין כדקא יאות כמה דאתמר (רבי אלעזר מעמיד את הפסוק הזה ביעקב שהקב"ה זימן עימו מלאכים מחנות ממונים כיון שהרי הוא בא שלם בשבטים עליונים כולם שלמים כראוי כמו שנאמר) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים ואתמר, והכא כיון דאשתזיב מניה דלבן והא אתפרש מניה כדין אזדווגת עמיה שכינתא ואתו משריין קדישין לסחרא ליה וכדין (וכאן כיון שניצל מלבן והרי נפרש ממנו אז הזדווגה עמו שכינה ובאו מחנות קדושים לסובב אותו ואז) ויאמר יעקב כאשר ראם וגו' ומאינון מלאכין שדר ליה לעשו הדא הוא דכתיב (ומאותם מלאכים שלח לו לעשו הוא שכתוב) וישלח יעקב מלאכים, מלאכים ממש הוו ודאי, פתח רבי יצחק ואמר כתיב (תהלים ל"ד) חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם, הא אוקמוה, אבל באתר חד כתיב כי מלאכיו יצוה לך, מלאכיו סגיאין, והכא חד דכתיב חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם, אלא כי מלאכיו יצוה לך, אלין שאר מלאכין, מלאך יי' סביב דא שכינתא כמה דאת אמר (אלו שאר מלאכים מלאך ה' סביב זו שכינה כמו שאתה אומר) (שמות ג') וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה, ובגין כך חונה מלאך יי' סביב ליראיו לאקפא ליה בכל סטרין בגין לשזבא ליה, וכד שכינתא שריא בגויה דב"נ כמה משריין קדישין כלהו אזדמנו לתמן (להקיפו בכל צדדים כדי להצילו וכששכינה שורה בו באדם כמה מחנות קדושים כולם מזדמנים לשם), ת"ח כד דוד מלכא אשתזיב מאכיש מלך גת כדין אמר האי בגין דשכינתא סחרא ליה ואשתזיב מנייהו מאכיש ומעמיה כל אינון דאתקיפו ביה, מה כתיב (כשדוד המלך ניצל מאכיש מלך גת אז אמר כך כיון שהשכינה סובבה אותו וניצל מהם מאכיש ומעמו כל אותם שהתקיפו אותו, מה כתוב) (שמואל א כ"א) ויתהולל בידם אמאי ויתהולל וישתגע מבעי ליה כמה דאת אמר (שם) כי הבאתם את זה להשתגע עלי אלא אהדר על ההוא מלה דאמר דוד בקדמיתא דכתיב (אלא חזר על אותה מלה שאמר דוד בתחילה שכתוב) (תהלים ע"ג) כי קנאתי בהוללים וגו', א"ל קודשא בריך הוא חייך עדיין אנת אצטריך להאי כיון דעאל לבי אכיש ואתקיפו ביה מה כתיב (אמר לו הקב"ה חייך עדיין אתה צריך לכך כיון שבא לאכיש והתקיפו אותו מה כתוב) ויתהולל בידם כאינון הוללים דקני בקדמיתא וכדין אתיא שכינתא ושריא סחרניה דדוד (כאותם הוללים שקינא בתחילה ואז באה שכינה ושרתה סביב דוד)

א"ר חזקיה אי הכי דכלהו משריין קדישין אתו בהדיה ושכינתא בהדיה אמאי כתיב (אם כן שכל המחנות הקדושים באו איתו מדוע כתוב) ויותר יעקב לבדו וגו' אמר רבי יהודה בגין דאעיל גרמיה לסכנה והוה חמי לההיא סכנה בעינוי אינון אתפרשו מניה. וכדין אמר (כיון שהכניס עצמו בסכנה והיה רואה לאותה סכנה בעיניו הם נפרדו ממנו ואז אמר) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. אלין אינון משריין קדישין דאתפרשו מניה (אלו הם מחנות קדושים שנפרדו ממנו). רבי יצחק אמר בגין לשבקא ליה עם ההוא ממנא דעשו דברשותא עלאה הוה אתי. ואלין אזלי למימר שירתא דמטא זמנייהו לשבחא ליה לקב"ה בההיא שעתא ולבתר אהדרו (כדי להשאיר אותו עם אותו ממונה של עשו שברשות עליונה היה בא והם הלכו לומר שירה שהגיע זמנם לשבח את הקב"ה באותה שעה ולאחר מכן חזרו) הה"ד קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך וגו'. ועתה הייתי לשני מחנות מחנה שכינתא וכל ביתיה לשני מחנות דהוה שלים מכל סטרין מתרין חולקין הוה חוור וסומק (מחנה שכינה וכל ביתה, לשני מחנות שהיה שלם מכל הצדדים משני חלקים היה חיוור ואדום). רבי אלעזר אמר הא אתמר ההוא ליליא שולטנותא דסטרא דעשו הוה בההיא שעתא דהא כתיב (הרי כתוב שאותו לילה שלטון של צד עשו היה באותה שעה שכן כתוב) (בראשית א') יהי מארת חסר ובגין כך ויותר יעקב לבדו דאשתאר יעקב דאיהו שמשא בלחודוי דאתכסיא סיהרא מן שמשא ועכ"ד נטירו דקב"ה לא אתעדי מניה מכל וכל (שנשאר יעקב שהוא שמש לבדו שנתכסתה הלבנה מהשמש ועם כל זאת שמירת הקב"ה לא סרה ממנו מכל וכל) וע"ד לא יכול לו דכתיב וירא כי לא יכול לו.

 

ספר עבודת ישראל - פרשת וישלח

ושמעתי אומרים בשם חכם אחד פירוש המד"ר (ב"ר עח) שאמר המלאך ליעקב הגיע זמני לומר שירה, וצריך ביאור שמיום שנברא שרו של עשו לא הגיע זמנו לומר שירה עד היום שנלחם ביעקב, אמנם הנה כל מלאך אינו אומר שירה וזמרה להבורא ית"ש רק על החסד שבראו לעשות רצונו ית', ולמשל מלאך מיכאל כשפועל רצונו ית"ש ומלמד זכות על ישראל ומגביר החסדים אשר לזה התכלית נברא אז אומר שירה וכן כל המלאכים. והנה שרו של עשו הוא הס"ם הוא היצה"ר הוא השטן שנברא להסית האדם ולהסירו מדעת יוצרו כי לכך נברא. אמנם אף על גב שלכך נברא אין חפץ המלאך הזה באמת שישמע האדם לקולו לעשות הרע רק הוא מחויב לעשות פעולתו ולהדיחו והאדם יתחזק וילחום כנגדו ויכבוש אותו, וזה תכלית בריאתו כי לא בראו היוצר ב"ה באופן אחר כי מאתו לא תצא הרעה רק כמשל הזונה עם בן המלך הנזכר בזוה"ק וכתוב שם כי אם ישמע בן המלך לזונה המסיתו במצות המלך וידבק בה אין מזה נחת רוח להזונה רק כשמתגבר בן המלך וגוער בה ודוחה אותה במהמורות לא תקום אז מתעורר נחת רוח לאביו המלך ומשלם שכר לבנו וגם להזונה מיטיב בעבורו שעשתה רצונו להסיתו ולא יכלה לו ונעשה נחת רוח להמלך, וכן הנמשל להיצה"ר הגם שמפתה את האדם, מכל מקום אין חפצו ברשעים המקשיבים לקולו. ולכן אמרו (ב"ב טז.) יורד ומסית עולה ומקטרג. אכן אז נעשה פעולתו באמת כשמפתה לאדם ולא יכול לו ונתעורר נחת רוח ליוצרנו ואז גם היצה"ר לוקח שכרו משלם בעבור שהוא גרם הנחת רוח...

ונחזור לענינינו, שהמלאך הנ"ל עדיין לא אמר שירה מיום שנברא שלא היה אדם שכבשו לגמרי כמו יעקב אבינו שלימו דאבהן שהיה בן פ"ד שנים וגבור בגבורתו שהיה מעביר האבן מעל פי הבאר כמי שמעביר הפקק מעל הצלוחית, ואף על פי כן לא נתעורר בכוחו חלילה לשום תאוה רעה כמ"ש (בראשית מט, ג) ראובן כחי וראשית אוני... והנה כשנלחם עמו שרו של עשו לא היתה האביקה בדרך פשוט כדרך שנלחמים בעלי מלחמות רק בוודאי היתה המלחמה ברוחניות לבלבל מחשבתו של יעקב אבינו מי יודע באיזה חקירות עצומות ורשתו אשר טמן. וזהו שכתוב וירא כי לא יכול לו, שאבינו יעקב התגבר בקדושתו נגדו עד שנגע בכף יריכו עיין בזוה"ק ותראה קצת מזה, לכן אחרי שראה הבריאה הנבחרת יעקב איש תם כי לא יכול לו אמר שלחני כי עלה השחר והגיע זמני לומר שירה שלכך נבראתי וברוך ה' שפעלתי פעולתי לכן אני חפץ לומר שירה:

 

זהר חדש מדרש רות מאמר מצות מזוזה

שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם, אחד בימינו, ואחד בשמאלו. דכתיב, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ולא עוד, אלא שאם תמיד מצוי במצוה, כביכול, שהקב"ה נעשה לו שומר. שנאמר, ה' שומרך. מה עושה הקב"ה. נוטל מלאך ההולך בימינו, ומעמידו לפניו. והוא עומד במקומו. שאמר, ה' צלך על יד ימינך. ואותו המלאך שהוא משמאלו, מעמידו אחרי האדם. והקב"ה מימין ומשמאל. נמצא האדם נשמר מכל צדדיו, מי יוכל להזיק אותו... א"ר נהוראי, אסהדנא, על מאן דנפק מתרע ביתיה בעיטופא דמצוה, ותפילין בראשו, בשעה דנפיק בין תרין תרעין, אזדמנא שכינה עליה (מעיד אני על מי שיוצא מפתח ביתו בעיטוף של מצוה, ותפילין בראשו, בשעה שיוצא בין שני השערים, מזדמנת שיכנה עליו). ותרין מלאכין דקיימין עליה, חד מימינא, וחד משמאלא. וכולהון מלוין ליה עד בי כנישתא, ומברכין ליה. וחד מקטרגא דאיהו קיימא קמי פתחי דבר נש אזיל מבתרייהו, ועל כרחיה אתיב ואמר אמן (ושני מלאכים שעומדים עליו, אחד מימינו ואחד משמאלו, וכולם מלווים אותו עד בית הכנסת, ומברכים אותו, ומקטרג אחד שהוא עומד לפני פתחו של אדם, הולך מפניהם ועל כורחו עונה ואומר אמן). וזכור ושמור, כללא דכל אורייתא. זכור, איהו פרשת מזוזה... שמור איהו ציצית... אלא, מזוזה איהי כלול זכור ושמור (וזכור ושמור על כל התורה, זכור הוא פרשת מזוזה... שמוא הוא ציצית... אלא מזוזה היא כלולה זכור ושמור). 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com