נושאים

תצוה - מעיל האפוד

 

מעיל האפוד מכוון על פי חז"ל לכפר על עבירות הקשורות בדיבור. הסימבוליקה של המעיל ברורה, היחס שבין הפנים לבין החוץ. בין מה שצריך להאמר ובין מה שצריך להישאר בפנים בעולם של צנעה. החוטאים בחטא הדיבור אינם יודעים את הגבולות ומשום שכך משתבשים עליהם הגבולות לא רק בענין הדיבור אלא גם בעניינים נוספים.

 

ספר שמות פרק כח

(לא) וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת:

 

מסכת זבחים פח ע"ב

מעיל מכפר על לשון הרע מנין א"ר חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע

 

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת תצוה ד"ה ועשית

ועשית מעיל האפוד כליל תכלת וגו' פעמון זהב ורמון וגו'. יש לפרש בזה בדרך רמז דהנה הרמב"ם (בפירוש המשניות אבות פ"א משנה י"ז) חילק איכות הדיבור לחמשה עניינים אסור ומותר ומצוה וכו' עיין שם והנה הצדיק השלם יכול להעלות כל הדיבורים לעשותם בסוד הקדושה בתורה ותפלה והוא שרימז הפסוק ועשית מעיל האפוד אפד גימטריא פה מעיל לשון מעילה ובגידה והיינו אפילו בבגידות הפה היינו דיבורים שלא לצורך אפילו אותם תעשה כליל שיוכלל תכלת והיינו במקום הקדושה והיראה כידוע תכלת היא בחינת יראה יכול לעשותם כפי תחרא תרגומו כפי שריון ושריון היינו צדקה על דרך (ישעיה נט יז) וילבש צדקה כשריון וצדקה היא רמז על התורה ותפלה וזהו כפי תחרא כפה המדבר דברי קודש המרומז בתרגום של תחרא וכו'

 

ספר אוהב ישראל - פרשת תצוה

ועשית את מעיל האפוד וגו' שפה יהיה לפיו וגו' לא יקרע. יש לרמז בזה דהנה ידוע מאחז"ל (זבחים פח:) שהמעיל היה מכפר על לשון הרע ורכילות, וידוע מספה"ק כשהאדם שומר פיו ולשונו מלדבר דברי שקר ולשון הרע ורכילות וליצנות וכדומה. אז בזה ודאי ינצל ממקרה לילה. וח"ו כשאדם פוגם ברית הלשון ע"י דיבורו בלשון הרע ורכילות וליצנות ודברי שקר והבאי וכיוצא. אז עי"ז נפגם ח"ו ברית המעור במקרה לילה. ומכש"כ וק"ו בדברי נבלות הפה ח"ו ר"ל. והכל הוא ע"י ס"מ הרשע הוא היצה"ר הוא השטן. המסית את האדם ומדיחו מהטוב לטמא את פיו ולשונו בדברי שקר ולשון הרע וכדומה. ונוקבא דיליה היא לילית הרשעה מטמאת את האדם בלילה במקרה רע ח"ו. אמנם כאשר האדם שומר פיו ולשונו ושוקל את כל דיבוריו ע"י מאזני שכלו והכל בהשכל וחכמה ידבר דברי אמת וצדק וכל היום רק מישרים דובר ובפרט בדברי תוה"ק. אז בודאי ינצל בלילה ובל יפקד רע ח"ו כלל. והן הם הדברים שמרמזת לנו תוה"ק כאן. ועשית את מעיל האפ"ד. אפ"ד עולה כמספר פ"ה. והיינו לעשות מעיל ומלבוש אל הפה.

 

ספר מאור ושמש - פרשת תצוה ד"ה ונחזור

ונחזור לקדמות הענין הפסוק ועשית מעיל האפוד, שידוע מהגמרא שמעיל מכפר על לשון הרע שהוא בא מחמת גאוה והתנשאות שעל ידי כן מדבר לשון הרע על חבירו ושונא אותו שהוא מדת עמל"ק שגימטריא ר"ם כנ"ל. וכן אפוד מכפר על עבודה זרה וידוע ששנאת חנם שקול כנגד עבודה זרה. וגילוי עריות ושפיכות דמים. ונמצא על ידי מעיל האפוד שלבש כהן גדול היה מכפר על ישראל על גאוה שהוא מדת עמל"ק שגימטריא ר"ם כנז"ל. על כן מרומז בפסוק הנ"ל שפה ל'פיו ס'ביב מ'עשה א'ורג ראשי תיבות סמא"ל שהוא שרו של עמלק כידוע כדי לתקן על ידי מעיל האפוד שלבש כהן גדול לשון הרע ושנאת חנם ולנצח את עמל"ק שהוא סמא"ל על כן נכתב אפוד מלא בא"ו שמעיל האפוד גימטריא עמל"ק עם התיבה לרמוז שהיה מכפר על מעשי עמלק היינו גאוה ולשון הרע כנ"ל:

 

ספר שם משמואל פרשת נשא - שנת תרע"ד

ולפי"ז יש לומר שהיינו הך שהכתוב דיבר ממלבושיו שנאמר (שמ"א ב') ומעיל קטן תעשה לו אמו, וכן (שם כ"ח) איש זקן עולה והוא עוטה מעיל ויתבאר עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה במה שהכהנים היו צריכים ללבוש בגדים ולא מצינו כן בלויים, משום שבגדים מורים על פנימיות שצריך להיות נעלם וע"כ כהנים שהם פנימיים צריכין בגדים ולא לויים. וע"כ שמואל שהיתה בו גם המעלה של פנימיות כתוב בו בגדים בצד מה. ויש לומר דהא דהכתוב מדבר שהי' עוטה מעיל ולא שאר בגדים, כי מעיל הקודש הוא ממוצע בין פנימיות להתגלות שהרי עם שהוא לבוש המכסה כתיב נמי (שמות כ"ח) ונשמע קולו בבואו אל הקודש, ע"כ מעיל שמואל רומז לזה שהיו בו שתיהן פנימיות והתגלות, ואף שבודאי לא היו בו פעמונים מ"מ שם מעיל חד הוא:

ואולי זהו שאמרו ז"ל (ויק"ר פ' כ') בבני אהרן נדב ואביהוא שהיו חסרים מעיל, והיינו שהם חשבו שהגיע זמן התיקון הכללי ורצו לגלות הנעלם, וזהו צירוף קטורת שבחשאי עם אש זרה שרומז להתלהבות יתירה, שהיא התגלות האש העצורה בלב, וכן מ"ד ששתויי יין נכנסו נמי האי טעמא הוא שרצו לגלות מה שבחשאי שיין הוא התגלות ולארמא קלא כנ"ל כמו שאמרו ז"ל (עירובין ס"ה.) נכנס יין יצא סוד, וזהו שהיו חסרים מעיל שיש בו שני ענינים אלה:

 

ספר אור המאיר - פרשת תצוה

בפסוק ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת, והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע (שמות כח, לא לב). קודם נבוא לביאור נקדים מה דאיתא בגמרא (ברכות לג, ב) ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והאמיץ והעזוז האמיתי והיראוי והנכבד, המתין לו עד דסיים, כי סיים אמר ליה סיימתינהו לשבחא דמארך, למה לך כולי האי השתא ומה הני תלתא הגדול הגבור והנורא, אי לאו דאמרינוהו משה רבינו באורייתא ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה, אנן לא הוה אמרינן, ואת שבחתיה כולי האי משל וכו', כלל העולה מדבריהם כל עוד שאדם מרבה להוסיף בשבחים, וסובר ומדמה בנפשו כבר שבח כראוי ונכון את הבורא ברוך הוא, אדרבה נותן גרעון בעבודת עצמו, וכבוד רוממת גדלות אל מתמעט, כי באמת אין שיעור וערך לרומם ולשבח כבוד יקר תפארת גדולתו יתברך אין סוף, וכמו שכתוב (תהלים סה, ב) לך דומיה תהלה, כלומר עיקר התהלה והודאה של אדם, בהיותו בסוד אילמת, עד שאין די לו להוציא דבור לפני אלהים כל השבחים והודאות, לעוצם הכרתו את גדלות ורוממת אלהותו יתברך אין סוף ואין תכלית והוא נורא תהלות, וזה הגורמת לבלתי פוער פיו הרבה לשבח להרים קול פני נורא ודחיל, והבושה יכסה פניו שלא להאריך במקום שראוי לקצר, על כן יהיה דבריו מועטים שלא יהיה מוסיף וגורע, ולא כאשר עינינו רואות עתה בדור הזה רבים הם המתפרצים לא ידעו ולא יבינו בין ימינם לשמאלם, ואומר לי נאה לשבח ולזמר לעמוד בפני התיבה, ומאריכים בתפלתם יתן קולו קול עוז משפה ולחוץ ומלה בלשונם חוץ מלבבם, וידע נאמנה שבהמה המה להם בלא דעת ידברו, הוצאת דברים יתיר על השבח והודאה שטבעו חכמינו ז"ל, כמאמרם אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה אנן לא הוה אמרינן, לא כן מי שהוא בר לבב וזכי הראות ויראת ה' נגד פניו, תמיד משים עצמו אלם ובולם פיו, לעוצם השגתו והכרתו החזקה גדלותו ורוממתו, כל השבחים והודאות שבעולם אינם ספונים וחשובים נגד רוממות אלהות, ומה לו להאריך במקום הראוי לקצר, לבלתי נתון גרעון בחשיבות המלך כמשל הנזכר בגמרא, על כן יהיו דבריו מועטים כי אם במה שהורשה מאנשי כנסת הגדולה, והשאר נשאר אצלו שיריים ואינו מוציא דבור לפני אלהים בכדי שלא יגרע, וכמאמרם (סנהדרין כט, א) כל המוסיף גורע, נמצא מאיש חכם כזה מקבל הקדוש ברוך הוא יותר תענוג ממה שנשאר אצלו שיריים, ודברי עתק לא יוציא מפיו מגודל המורא מנורא תהלות, יתיר על השבח שמדמה בנפשו ששבח לפניו וכראוי:

 

(לב) וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ:

 

ספר אור המאיר - פרשת תצוה

ומעתה בין תבין ותשכיל הענין שהתחלנו, ועשית את מעיל האפוד כנזכר, כליל תכלת רק תקוני שכינה הנקרא תכלת כמדובר, והיה פי ראשו בתוכו, שישאר משירותיו וזמירותיו שיריים בתוכו מגודל פחדו ומוראו מנורא תהלה כמבואר, ומיעוט שבחים וצרופי שמות שהורשה לומר לפניו יתברך, היינו מה שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה, גם זה אל יעשה תפלתו קבע לשאול אוכל לנפשו, כי אם רחמים ותחנונים לפני המקום עבור השכינה,

...

פי ראשו בתוכו כמדובר שישאר שיריים מפיו בתוכו, מגודל היראה והבושה מרוממת אלהותו יתברך, ועוד נוסף שפ"ה גימטריא שכינה, יהיה לפיו סביב, כלומר אל ישאל פרס מרבו לצורכי הגשמיים, כי אם דבורי השכינה, לזה ישים את רוחו ונפשו רחמים ותחנונים לפני המקום מקומו של עולם

 

ספר אור המאיר - פרשת תצוה

וזהו שפ"ה גימטריא שכינה יהיה לפיו סביב, כל זה תהיה רק לפיו סביב, מבית ומחוץ לבו ופיו שוים להתפלל רק עבור השכינה, ולהיות שכבר קדם לנו שבלתי אפשרי להיות להוציא דבור לפני אלקים בשלימות, כי אם בעושה לפיו מחסום, מלעשות צרופי אותיות בקליפיות, והן המה המחשבות זרות הבאים באמצע תורה ותפלה ומבלבלים מחשבתו קודש, ולמיעוט הכרתו איננו יכול ליתן עצות לנפשו, ונשאר שקוע בהבלי מחשבותיו כבראשונה, וממילא אין פיו ולבו שוים, ולשון כזה נקרא לשון רמיה ר"ם י"ה, שנעשה פירוד בין הדבקים בין צרוף שם הוי"ה ברוך הוא, שתי אותיות י"ה המורים חכמה ובינה (זוה"ק ח"ג רלב, א) מסתלקים ומורמים מב' אותיות ו"ה המורים קול ודבור (תיקו"ז תי' ע' קלב, א) כידוע למביני מדע, ובלתי אפשרי להיות שלימות בצירוף שם בן ד', כי אם בהיות הקול ודבור מקושרים בקשר אמיץ וחזק למחשבתו ובינתו מחשבה טהורה, אזי באמצעות צאתו ממחשבה אל הדיבור, נבנה ונצטרף שם הגדול והקדוש הוי"ה ברוך הוא, ולזה גמר אומר אם כן מעשיו לנהוג את עצמו באופני תפלתו כמבואר, הפעולה מזה כפי תחרא יהיה לו לא יקרע, כלומר שלא יעשה קרע ופירוד בין הדביקים חס ושלום, על שם הפסוק (תהלים יב, ד) יכרית הוי"ה כל שפתי חלקות, והקורעו עובר בלאו, אכן אם ישים רוחו ונפשו לראות ולהסתכל שיהיה שפה לפיו סביב, היינו שיהיה דבורי שכינה מדברת מתוך גרונו, תועלתו גדולה לא יקרע, כי אם נעשה ונצטרף שם הוי"ה ברוך הוא, וזאת הוא עיקר תורת האדם, ודו"ק:

 

ספר אוהב ישראל - פרשת תצוה

וזהו והיה פי ראשו בתוכו. ר"ל שיהיה להאדם פה קדוש מדבר בהשכל וחכמה שבראשו. וזהו ראשו בתוכו ר"ל להשים ראשו ושכלו לשקול את כל דבריו שיהיו דבריו במישור וצדק. וזהו ג"כ שפה יהיה לפיו סביב שישמור את כל דיבוריו לעשות להם גדר ושפה ל"פיו ס"ביב מ"עשה אורג. ר"ת אותיות. ס"מ, ת"חרא י"היה ל"ו ל"א י"קרע ר"ת אותיות לילית למפרע והיינו כי ע"י שעושה שפה לפיו ושומר פיו ולשונו מלדבר רע ושום בחי' דיבור רע. אז עי"ז ודאי ינצל מס"מ ונוק'. ואז לא יקרע ר"ל לא יקרה רע. ח"ו:

 

(לג) וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב:

(לד) פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב:

 

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת תצוה ד"ה ועשית

ועשית על שולי המעיל היינו פסולת הבגידה והמעילה שהם דברים האסורים לעשותם פעמון זהב פעמון הוא על דרך (שופטים יג כה) ותחל רוח ה' לפעמו ורמון היינו תפלה שהוא רמז על פושעי ישראל שהם מלאים מצות כרימון (עירובין יט.) וכל תפלה שאין בה מפושעי ישראל אינה תפלה (עיין כריתות ו:) ולא תעלה לרצון כי אם עם פושעי ישראל והוא שאמר להעלות אותם דברי בגידות על ידי תורה ותפלה שיהיה בה מפושעי ישראל ואז ונשמע קולו בבואו אל בקודש היינו שאז תפלתו נשמעת כשיהיה בצירוף פושעי ישראל והבן:

 

(לה) וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהֹוָה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת:

 

ספר אוהב ישראל - פרשת תצוה

וע"פ הדברים האלה יש לרמז ג"כ מה שהביא בעל הטורים המסורה בפסוק (שמות כח, לה) ונשמע קולו בבואו אל הקודש, ג' ונשמע. היינו. ונשמע קולו גו'. כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שם כד, ז) ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא (אסתר א, כ). והיינו ע"ד הנ"ל. כאשר אדם שומר פיו ולשונו מכל דיבור רע. רק צדק ומישרים דובר. אז ונשמע קולו בבואו לדבר דיבוריו אל הקודש לדבר דיבורים קדושים וטהורים תמיד. אז כל אשר דבר ה' ר"ל כל דיבוריו שורה עליהם שם הוי"ה הק'. וכל דבריו הם. ה' ית'. נעשה ונשמע. שמקבל על עצמו לעשות ולקיים כל מצות ה' ותורתו הק'. גם ונשמע היינו שמשתוקק בכל עת ונפשו לו אוותה לשמוע מחדש ולהכיר אלוהותו ורוממותו ית' יותר ויותר אז ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא, ר"ל שאף הכנסת ישראל דלתתא שומעים ומקבלים כל השפעות קדושות ונהורין עילאין הנשפע עליהם ע"י מלכותא קדישא דלעילא בלי שום מסך המבדיל בינינו לבין קונינו. כי רבה היא. היינו כי דבר גדול הוא זה שמירת הדיבור פיו ולשונו. כי עי"ז נשמר מפגם הברית המעור וכנ"ל ואז נעשה במדריגת צדיק שיוכל להשפיע להכנסת ישראל לעילא ותתא כל טוב וברכות וישועות טובות לזרע ישראל וכיה"ר אמן:

 

ספר אור המאיר - פרשת תצוה

ועתה נבוא לבאר את המסורה ונשמע שלשה במסורה, וזה יצא ראשונה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, נרמז בכאן טענה ומענה בין שניהם, המוכיח בשער עם עם השומעים את דברי אלהים, באומרם אליו כל אשר דבר ה' נעשה מעותדים אנו לעשות, אמנם ונשמע, צריכין אנו לשמוע תחלה דברים הנשמעים לדעת מה יעשה ישראל, כלפי דבריהם מגיד משנה השיב להם המוכיח, אשר יום ליום יביע אומר של תורה, כאשר נוהג בעולם שהמגידים מרבים להוציא דבר, בלי נשמע קולם, שיגיע מזה איזה הנהגה טובה והדרכה אל עבודת הבורא, ולזה משיבים אליו ונשמע פתגם המלך, כלומר רצוננו לראות את מלכנו לשמוע דברי אלהים חיים, ולא מפשטים וחריפות הנוהג בעולם, שכל עצמם עם דרושתם להראות חריפתם ותורתם רבו שהוא נאה דורש, ולפעמים דורש בעד הדמים שרוצה לקבל חלף הדרשה, ואמרתי בדרך הלצה דורש דמים אותם זכר (תהלים ט, יג) כלומר מי שדורש רק בעבור הדמים, ולכבוד עצמו הוא דורש ולא בעבור עם קדוש להחיות את נפשם בהתעוררות הבורא להראות להם דרך המלך, אם תתבונן עליו, תראה ותשכיל אשר אותם זכר בתוך הדרשה, אף על פי שהוא אומר חכמה ומוסר מחשבתו קשורה על הדמים וזוכר אותם, והמשכיל מבין כל זה, והנה כלפי תשובתם שאומרים ונשמע פתגם המלך, אזי למוד לשונו לומר להם דברי מוסר והנהגות טובות, אף על פי שלא רגיל באלה ומעולם לא קיים בעצמו ככה, ולכן אין אומר ואין דברים בלי נשמע, כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים בלב ועושה רושם בקרבם (ספר הישר לר"ת שער יג), ונמצא אומר הרבה ואפילו מעט אינו עושה רשימה בדבריו, ולזה משיבים אליו ונשמע קולו בבואו אל הקודש, כלומר לא מכאן ראיה לשמוע פתגם המלך מלכו של עולם, כי לא באמירה תליא מילתא, כי אם בעומק הלב, אם הם דברים היוצאים מעומקא דלבא, והלב נקרא קודש, על דרך שבארנו יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים (ברכות כח, ב) עיין במקום אחר (לעיל י, יא), וזה ונשמע קולו של המוכיח, אמנם מתי יהיה האות הזה בבואו אל הקודש, כשיכנסו דבוריו אל הלב הנקרא קודש, מסתמא רוח ה' דבר בו לעשות רושם בקרבם. אמן נצח סלה ועד:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com