נושאים

תזריע - שאת או ספחת

 

מהו התוכן הפנימי של הנגעים? מה בדיוק הם באים לסמל, ומפני מה הם באים להזהיר? ברמה הרפואית הנגע נוצר על קו התפר שבין החולי החיצוני, בעור, לבין הזיהום הפנימי הצף ועולה אל שטח העור. מסתבר שניסוח זה נכון גם לגבי המשמעות הרוחנית של הנגעים הבאים על רקע אי ההתאמה בין המעשים החיצוניים לבין הרמה הפנימית והאישית.

 

ספר ויקרא פרק יג

(א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

(ב) אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים:

 

ספר תפארת שלמה על התורה – פרשת תזריע

אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. הנראה לרמז בזה ע"ד הנודע בזוה"ק כי שם אדם הוא חשיבות ככתוב (בראשית א, כז) בצלם אלהים עשה את האדם. והנה נכון לכל בן דעת להבין כי כל ענין הנגעים וטהרתן אינו חולי טבעי אשר במקרה. וגם כי הכהן אינו רופא להסיר מכאובו ע"י מעשה רקח. אולם מאת ה' בחכמה להסיר האדם מדרכו הרעה יוכיחנו בשבט אפו ובנגעי בני אדם למען ישוב אל ה' וירחמהו ישלח דברו וירפאו. והכהן הוא המלמד לאדם דעת ומוסר השכל כמ"ש (מלאכי ב, ד) כי שפתי כהן ישמרו דעת תורה יבקשו מפיו.

והנה מי שהוא בבחי' אדם הוא יקר מאד הנה כאשר יקרהו איזה מעשה לא טוב הוא רק באה במקרה מבחוץ אבל בקרבו יקדש קדוש ישראל ולבבו שלם עם ה' אלהיו רק ע"י עניני עוה"ז באה לו איזה מכשול עבירה חלילה ולעומתו אמה"כ אדם כי יהיה בעורו מבחוץ איזה נגע והראה אל הכהן ללמדו דרך תשובה כי כל מחלה וכל נגע אשר ידע איש את לבבו נגעי נפשו צריך להראות אל הכהן הוא הצדיק הדור. וצוה הכהן עליו לישב בדד ולהתבודד עם ה'... אולם כל זה הוא באדם אשר טומאתו באה לו בעורו בחוץ ממקרי העוה"ז וכדומה כמ"ש (ויקרא יג, מד) בראשו נגעו. (שם לז) ואם בעיניו עמד הנגע. אולם לסוף הענין נאמר (ויקרא יד, לב) זאת תורת אשר בו נגע צרעת כאן לא כתיב בעורו רק בו. ר"ל אדם כזה אשר בו ובמה שבתוכו הנגע זהו חולי רעה מאד כי לטהר פנימיות הלב מהנגעים צריך עבודה רבה מאד ותשובה יתירה להרבות בתורה ומעש"ט לש"ש. כי יש לך אדם אשר יאמר לנפשו שלום ויתברך בלבבו לאמר הלא חכם אני ועוסק בתורה בכל יום ויום ובכ"ז רע לבבו בקרבו ותוכו מלא רע נגעי' מתאוות והרהורים רעים ר"ל. ובאדם כזה גם לימוד התורה נתבטל אצלו ברוב הבלי העולם והוא הנקרא בטלן... וז"ש חכז"ל (ברכות ה, א) פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. איננו כפשוטו כי את אשר לא למד איננו צריך חיפוש רב. רק הפי' כי נתבטל הד"ת אשר למד וכאין הוא כנ"ל. אך התקנה לזה הוא לטהר נפשו בתשובה שלימה קודם כל לימוד למען יתעורר רוח ה' אשר בקרבו להרבות בדחילו ורחימו על ידי הלימוד כזה יוכל איזה דרך לעבוד את ה' ולא ללמוד לפטור מעליו חק המלך רק שיביאנו הלימוד לעצות טובות בדרכי השם כי זהו לשון תורה שמורה לו

 

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת תזריע ד"ה אדם

אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' והובא אל אהרן הכהן. יש לפרש בזה על דרך רמז מוסר השכל כי יש כמה מניעות לאדם שאינם מניחים אותו לבא למדריגה להיות בחינת אדם שהיא מדריגה עליונה. א' לפעמים הוא נופל ממדריגתו כדי לבא למדריגה עליונה יותר גבוה או בשבילו או בשביל אחרים כידוע בשם אא"ז זללה"ה ומובא בספרי הכהן הגדול מוה"ר יעקב יוסף המנוח ז"ל וכשהוא במדריגות קטנות אינו יודע מה זה ועל מה זה והולך ומצטער בנפשו ומבקש מאתו ית"ש על זה ומפשפש במעשיו ואומר אלי אלי למה עזבתני עד שעוזר לו השי"ת ובא למדריגה העליונה. ב' לפעמים אדם נופל ממעלתו ואינו יכול לבוא למדריגה על ידי האנשים אשר סביבו כי הם מונעים אותו או שאינם עוזרים לו לעבודה הן ברוחניות הן בגשמיות או בפרנסה או חלילה וחס מחמת שהם אינם הולכים בדרך הישר ומעשיהם פוגלים מחשבות האדם הגדול אשר ביניהם כידוע בשם אא"ז זללה"ה בכללות העולם כי המעשים רעים של העולם ח"ו הם פוגלים מחשבות בני האדם הצדיקים אשר ביניהם וכל אחד לפי בחינתו ומדריגתו בפרט. ג' כי לפעמים נופל במחשבות העובד שהוא מהיר ובהיר במלאכתו עבודת הקדוש ומכוון כוונות ויחודים והם נסתרים מה' כי לא באו אל חדרים הפנימים לשולל הגשמיות ודי למבין כי קצרתי בזה, או שיש אדם חכם וחריף המוח להבין ולהשכיל בתורה ועבודה כמו מעין הנובע ואין מי שידלה אותם המים ומחמת זה אינם נובעים חדשים כידוע מענין המעיין והיינו שכל אחד אומר נבינותי והשגתי יותר מזה האדם ואיני צריך לו ולתורתו ומחמת זה בא מניעה להשפיע כשאין מקבל ודי בזה, וזה רמז הפסוק אדם היינו מי שהוא בעל נשמה קדושה מדריגה עליונה המכונה בשם אדם כי יהיה בעור בשרו היינו בלבושין שלו נגע שתרגום אונקלוס מכתש סגירו לשון מניעת השפע כדאיתא בזוה"ק והוא נופל ממדריגתו ואינו יכול לבוא למדריגה עליונה על ידי אחד משלשה דברים שאת לשון הגבהה היינו שהירידה הוא צורך עליה כנ"ל או ספחת שהוא לשון חיבור ואסיפה כמו (שמול - א ב', ל"ו) ספחני נא היינו מניעה הב' מחמת שאנשים המחוברים עמו וסביבו שהם מונעים אותו מלבא למדריגה ח"ו או בהרת לשון בהיר בשחקים כנ"ל מניעה הג', וזהו עצת התורה הקדושה בכולם והובא אל אהרן הכהן היינו מידת התשובה והחסד כי הכל הוא מן ה' וה' מתקן הכל ובידו להסיר כל חלאה וצחנה ולהוריד השפע דרך הצינורות הידועים על כל העולמות אמן והבן:

 

ספר מאור ושמש - פרשת תזריע ד"ה אדם

אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים וגו'. נראה לי לפרש כי כשמתחיל להתנוצץ יראת ה' בלב האדם בא לאדם התלהבות וחשקות לעבודת השי"ת ומלהיב בלבו כלפיד אש לעשות רצון הבורא, או שיש לו מדריגה זו שיוכל לדבק עצמו בהשי"ת ובתורתו איזה שעות או שבא לו בהירות קדושות, ועם כל זה בהיות לו מדריגות הנ"ל משיאו היצר לחטוא ליוצר לחשוב מחשבות שהוא צדיק ובעל מדריגות כיון שרואה עצמו שיש לו מעט התלהבות ודביקות ובהירות כנ"ל שמוח ישמח בהם ולצדיק יחשב בעיני עצמו, זהו הסתת היצר הרע לחשוב מחשבות זרות ההם, ובהיות הוא חושב כן נופל למטה מכל המדריגות. וזהו פירוש הפסוק אדם כי יהיה בעור בשרו שא"ת והוא מלשון משיאין משואות שיש בו איזה התלהבות לעבודת הבורא, או ספחת הוא לשון דביקות שיש לו איזה דביקות בעבודת השי"ת, או בהרת הוא מלשון בהירות שיש לו איזה בהירות בעבודת הבורא יתברך שמו, והיה, כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה שיש לו בזה שמחה להחשב עצמו לצדיק. בעור בשרו לנגע צרעת, מהעונג והשמחה הלז בא לו נגע כי לנגע יחשב לו כמו שאמרו אין למעלה מעונג ואין למטה מנגע, ורפואתו יהיה על ידי שיתדבק עצמו לצדיקי הדור ללמוד מהם הכנעה ושברון לב להחשב עצמו לאפס ולאין ושב ורפא לו. וזהו והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים, רצה לומר לחבר עצמו לצדיקי הדור ונרפא כנ"ל:

 

ספר שיח שרפי קודש - פרשת תזריע

אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וכו' והובא אל אהרן הכהן וכו'. שמעתי ממורי הקדוש והטהור צדיק י"ע הרב ר' שלום מפארוביטש נבג"מ זי"ע, שאמר על פסוק זה שיש מאנשי החומר המשוקעים בחומריות ובהבלי עוה"ז והולכים במועצותיהם ובשרירות לבם איש הישר בעיניו יעשה והטומאה חופף עליו כל היום ובפתע פתאום ידמה בנפשו אשר הוא ג"כ מעובדי השם וכי עשה תשובה כפי שכלו המגושם ובעבור זה יש לו גבה לב ודומה בעיניו כי זה התנשאות הנפש וזהו, שאת. או שנדמה לו דביקות והתקשרות והתחברות בה' וזהו ספחת, או שנדמה לו בהירות המוח וזהו בהרת, ובאמת הכל הבל וזה מפתוי היצה"ר וכל כת דיליה כדי שלא יכיר חסרונו לעולם וזהו והיה בעור בשרו לנגע צרעת ויש ד' מראות נגעים נגד הד' יסודות אשר יעשה האדם לחטוא בהנה שכל המדות רעים נמשכים מהד' יסודות

 

ספר נועם אלימלך - פרשת תזריע

וזהו אדם כי יהיה בעור בשרו שאת רוצה לומר שישא לבבו בקרבו באיזה הרהור תשובה לעבודת השם או ספחת פירוש שיבא לו הרהור שיתחבר עצמו לאנשים צדיקים כמו ספחני נא כו' או בהרת שיבא לו איזה בהירות לעבודתו יתברך שמו רק שכל זאת אינו בתמימות לגמרי רק מבחוץ מראה עצמו כך בעור בשרו ולבו בל עמו לגמרי אמר הכתוב שזה בא לו מחמת שלא טיהר עצמו לגמרי רק מבחוץ מראה עצמו כך בעור בשרו ולבו בל עמו לגמרי אמר הכתוב שזה בא לו מחמת שלא טיהר עצמו לגמרי מחטאת נעורים וזהו לנגע צרעת כמו בשביל נגע צרעת שבו מנעוריו ולכן והובא אל הכהן שזה האדם צריך לבא לצדיק גדול וגמור שבדורו והוא נקרא כהן ואז יחזור בתשובה אצלו לגמרי ויבא לו יראה תמימה בפנימיותו והשם יזכנו לעבדו בלב ונפש בכל מאודינו ולבנו אמן כן יהי רצון:

 

(ג) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ:

 

ספר מאור ושמש - פרשת תזריע ד"ה עוד

וראה הכהן את הנגע בעור הבשר, פירוש שעובד ה' שמכונה בשם כהן הוא רואה שפנימיות שלו הוא רע מאד, ושער בנגע הפך לבן, פירוש שהוא מהפך עצמו ללבן שהוא מראה עצמו לבני אדם לאיש טוב וצדיק אבל באמת ומראה הנגע עמוק מעור בשרו שבקרבו הוא משים ארבו ותוך שלו הוא רע מאד נגע צרעת הוא וטמאו הכהן:

 

ספר ערבי נחל - פרשת תזריע

ואמנם ידוע שאין שום רע בעולם אשר אין בו ניצוץ קדוש המקיימו ואותו הניצוץ מתפשט בכל הרע ההוא לקיימו וגם להכניעו בסוד ומלכותו בכל משלה כידוע, כי אם היות שהניצוץ מקיימו ומחייהו הנה ג"כ מכניעו ואין מניחו להתפשט ולהרע יותר. ולכן אף כאשר יצא הנגע באבר א' מגופו עדיין אינו מטמא כל גופו, כי הניצוץ שמתפשט בקרב הנגע אין מניחו להתפשט ולטמא הגוף. ולכן אלו הם סימני טהרה, שבהיות כולו הפך לבן, זהו סימן שכבר שב בתשובה וחטאו כשלג ילבין וגברה הקדושה על הרע שהיה בו ומכניעו לגמרי... הנה כי כן גם הניצוצות קדושות שבקרב הנגע מכניע להרע לבלי יתפשט לטמא כל גופו. אכן כאשר צמח במקום א' מהנגע שער לבן, זה יורה שצמצם הניצוץ ההוא שבקרב הנגע למקום א' להחיותו בלבד ונשאר כל שטח הנגע ערום בלי ניצוץ קדוש המכניעו ואז מתפשט כרצונו וטמאהו

 

ספר שיח שרפי קודש - פרשת תזריע

לכן העצה לזה והובא אל אהרן הכהן וכו' פי' שיבוא לפני חכמי הדור הם הכהנים הנגשים אל ה' וראה הכהן את הנגע פי' שהחכם מסתכל ורואה בעין שכלו על האיש הזה עפ"י הבחי' הידועים לו לפעמים עושהו טמא מוחלט ולפעמים טמא מוסגר שבעת ימים לטהר הז' מדות אשר פגם בהם ולפעמים צריך ב' הסגרות עפ"י מדותיו עד שמתקן אותו בתיקון הראוי לו ואז וטהרו הכהן שממשיך עליו רוח טהרה וקדושה ונעשה בו צירופים חדשים מנגע ענג, ומפשע שפע, ומעון ענו, וממות תום, כידוע ליודעים ע"כ דבריו הקדושים ושפתים יושק ודפח"ח:

 

 (ד) וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים:

(ה) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית:

 

ספר בת עין - פרשת תזריע

הנה איתא בזוה"ק (זח"א כו ע"ב) לערב רב אתהפך להם ענג לנגע, ושמעתי בשמו של הרב הקדוש מוהר"א הכהן ז"ל מ"ק קארעץ דזהו הפירוש בכתוב (ויקרא יג ה) והנה הנגע עמד בעיניו, שלא ניתהפך העין להיות הצרוף ענ"ג:

והנה לבאר זה, דאיתא במשנה דאבות (פ"ה מי"ט) עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע וכו'. ונוכל לומר שזהו הפירוש בכתוב (במדבר כב כב) ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו, ומבואר בזוהר הקדוש (זח"ג רז ע"ב) מלאכא דרחמי הוה, לשטן לו דייקא. והיינו שהיה רוצה להפך מדותיו מרעה לטובה, שיהיה לו נפש שפלה ועין טובה ורוח נמוכה וזהו שט"ן ש"פלה ט"ובה נ"מוכה. ואפשר לומר שלזה עמד בשלשה מקומות, ואפשר שרמזו זה בדבריהם ז"ל שאמרו (תנחומא בלק ח) סימני אבות הראהו, זהו סימני אבות, ג' מדות הנ"ל, ובזה השפיל דעתו באותה שעה שאפילו דעת בהמתו לא ידע (ברכות ז., תנחומא בלק י), וזהו המקור למדות טובות הללו רוח נמוכה, וכאשר יהיה בו מדות הללו לא יחפוץ בקללה ויהיה ראוי לברך אותם, כמ"ש לאברהם אבינו ע"ה והיה ברכה (בראשית יב ב), וכן הוא אומר (משלי כב ט) טוב עין הוא יבורך, קרי ביה יברך כמבואר בזוהר הקדוש (זח"ג סג ע"ב):

והנה עין טובה מרומז ומכונה בשם עין ימין, ועין רעה בשם עין שמאל. והנה בענ"ג העין הוא מימין, והוא עין טובה, והנון עם הג' המה נגררים ונסמכים אל העין מימין, הנון היא נפש שפלה, והג' נתחלף בר' בא"ת ב"ש והוא רוח נמוכה. ובנגע העין הוא משמאל, מרומז על עין רעה, והנון עם הגימל גם כן בהיפוך, מתלמידיו של בלעם הרשע:

 

ספר מי השילוח – פרשת תזריע

אדם כי יהיה בעור בשרו כו'... אדם מורה שהוא מנושא על כל החמדות והרצונות שלא יבוא לו שום רצון וחשק ללבו בלתי לדבר שהוא רצון הש"י, ומה שנאמר בפ' נגעים תואר שם אדם כי צרעת מורה על חסרון במדות הכעס, וזאת המדה נמצא ביותר באנשים גדולים מפני שאינו מגיע להם שום נייחא מטוב עו"הז, והטוב המוכן להם לעו"הב זה הוא בהסתר מהם בעו"הז, והעצה לזה להחזיק במדת טובת עין, ובמדה הזאת נמצא ג' מדרגות, אחד שירצה שישפיע הקב"ה טובה לעולם בכלל לכל ישראל, והשני אף אם ע"י שחבירו יקבל ג"כ השפעה יגיע לו מעט צמצום מ"מ יהי' לו עין טובה, והשלישית אף אם השפעות הש"י לא תהי' רק לחבירו, ולו, לא יהי' שום חלק בההשפעה, מ"מ יהי' לו נייחא בשפע טובה שהש"י משפיע לחבירו, וזה פי' הפסוק טוב עין הוא יבורך, היינו שמתברך ממדת טובת עין אף שאין לו חלק בהשפעה, מ"מ הוא בנייחא ממה שהש"י משפיע לחבירו, וחבירו משיג טובה כחפצו:

 

(ו) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִוא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר:

 

ספר מי השילוח - פרשת מצורע

אדם כי היי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת, ואמרו חז"ל כי ספחת טפלה לשאת ולבהרת והוא סימן לרבות שאת ותולדותי', בהרת ותולדותיה. ואח"כ בסוף שבוע שנית נאמר וטהרו הכהן מספחת הוא כי השאת והבהרת הם אבות הטומאה הנפרדים לגמרי מנקודה הישראלי, וזה אין הרע גוררת אותך כי שם ישראל מורה לדביקות בהש"י כמו שמבואר ישר אל, אבל אבות הטומאות האלה אין להם שייכות לשם ישראל ולדבקות הש"י והספחת מורה אם נטפל בחיבור לאבות הטומאה ולזה אם נדון בשני שבועות בפשיון ולא פשה, אז נאמר מספחת הוא טהור הוא, היינו שיש בזה מבינות שאין זה מחובר לטומאה בשורשו רק נטפל לו לפי שעה וכבס בגדיו וטהר, וזה שאמרו בגמ' קשים גרים לישראל כספחת פי' אף שהגר בא לחסות תחת כנפי השכינה, אעפ"כ צריך ברורים בענין טפילה לחיבור לטומאה, ולענין הזה נתיחס גם ענין נגעים, כי נגעים הוא ג"כ בירר מאיזה שורש נצמח החסרונות באדם כמו בראשו נגעו, וגם נגעים בתים הם ענין עמוק מאד כי מורה על העתיד כשיבער הש"י היצה"ר מלבות ישראל ואח"כ נאמר פרשת טומאת זב ונאמר בה דברו אל בני ישראל, כי הענין הזה מורה לברי לבב ועושים מעשים יקרים מאד רק שנמצא בו טעות כחוט השערה והוא כענין שנתבאר על רחבעם עיי"ש כי מזה פשטה הגמ' שרחבעם הי' זב ממה שנאמר בו התאמץ לעלות במרכבה, והענין בזה כי באמת המלוכה הוא שייכת רק לזרע בית דוד ורק שהוא הי' רוצה לתקוף בחוזק קודם זמן, כי אז הי' ברצון הש"י ליתנה לירבעם לפי שעה, וע"י שהתאמץ לכך בא לו עונש הזיבה, כי זה ענין הזב שהדבר בעצמו הוא טוב רק שצריך להיות בעתו היינו לקיים מצות פ"ו, וחטאו אינו רק שדוחה את הזמן, והענין שיש מן וכי יטהר עד מזובו מ"ט תיבות כנגד כל שערי הקדושה שבמ"ט ימי ספירה מפסח ועד שבועות, וכל תיבה שייך ליום מנינו:

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com