נושאים

קדושים - וכי תבואו אל הארץ ונטעתם

 

חובת נטיעת העצים בארץ ישראל מעוררת את הדיון בדבר היחס המתאים אל עולם החומר. הציווי לעסוק בנטיעה מביא אותנו להתייחסות חיובית ביסודה, מהלך של "לכתחילה". אלא שמהלך זה עלול להביא בסופו של דבר לשקיעה בתוך העולם החומרי במקום קידושו והעלאתו. לשם כך ניתנה מצוות הערלה הדורשת מאתנו להמתין ולקחת את העולם החמרי מתוך הבנה כי לפנינו משהו מושך, העלול להוריד אותנו במקום שאנו נעלה אותו.

 

ספר ויקרא פרק יט פס' כג - כה

 

וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ

 

ספר מאור עינים - השמטות

אל יחשוב האדם שבהיותו עסוק בתורה ותפלה ומצות אז הוא קרוב אל הבורא ועל ידי זה יוכל להשיג וכשעוסק בדברים ארציים באכילה ושתיה ושאר צרכי האדם הוא פונה מאת ה' כי לא כן הוא באמת כדכתיב (משלי ג', ו') בכל דרכיך דעהו כי בכל הדברים מתקשר אל חיות הבורא יתברך שמו וזהו שאמר דוד (תהלים רט"ז, ט') אתהלך לפני ה' בארצות החיים שהארציות יהיה קשורה בחיים חיותו של הקודשא בריך הוא ועל ידי זה אתהלך לפני ה' בארצות החיים

 

שפת אמת ספר ויקרא - פרשת קדושים - שנת תרנ"ג

במד' וכי תבואו אה"א ונטעתם כו'. אחרי ה' כו' תלכו כו' לעסוק בנטיעה תחלה כו' ע"ש כל המד'. התורה מלמדת לנו להתדבק לעולם בפנימיות ושורש הדברים. כי הטבע מסתיר הפנימיות. ובוודאי ארץ ישראל אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו יש בה מעין הנובע.

 

שפת אמת ספר דברים - פרשת תבא - שנת תרל"ד

כי בוודאי כשעמדו על הר סיני היו כמו בלי גוף כמ"ש נפשי יצאה בדברו והם ממש דור דיעה בלי גוף ותיקון הגוף ניתן לבנ"י כשנכנסו לא"י. והכלל שהקב"ה נתן לבנ"י ב' אלו הדברים תורה הקדושה שמלמדת לאדם דעת איך לצאת מחומר הגוף והגשמיות. וא"י ובהמ"ק היא לקרב הגשמיות וחומר הגוף ג"כ אל הקדושה להיות חיבור הנשמה והגוף ביחד. כמ"ש כי תבאו ונטעתם כו' וזה תיקון הגוף הי' חסר להם קודם ביאת הארץ.

 

וּנְטַעְתֶּם

 

ספר מאור עינים - השמטות

וכבר אמרנו שצריך האדם בכל דרכיו לדבק בו יתברך אף בארציות ומי שאינו עושה כן הרי נקרא קוצץ בנטיעות כי הכל נטע ה' בתורתו הנקרא עץ מאכל כאמור לעיל שמכונה השגת התענוג בשם אכילה וכשהשגה בקטנות היינו על ידי אכילה ושתיה כדומה שהוא הצמצום חיותו בהם לזה יקרא נטיעות ומי שאינו קושרו בתורה ובהשם נקרא קוצץ בנטיעות ודי בזה...

וזהו כן אתם כשתבואו אל הארץ היא הארציות שהיא ארץ החיים שקשורה בחיות הבורא ונטעתם כל עץ מאכל ולא תהיו קצוצי אילנות אלא תהיו נטועים על ידי זה נטיעת התורה שנטע השם תענוג מקדמותו ב"ה ומכניסו אל הגן להשיג ויקרא עץ מאכל כאמור והבן:

 

שפת אמת ספר ויקרא - פרשת קדושים - שנת תרל"ח

במד' וכ"ת כו' ונטעתם כו' עץ חיים היא למחזיקים כו'. פי' כח הנטיעה ניתן לבנ"י שיכולין לנטוע ולדבק כ"ד לשורשו בכח התורה. וז"ש וחיי עולם נטע בתוכינו. ונטעתם כל עץ מאכל לראות לבטל כל דבר לשורשו והיא עיקר בחי' ארץ ישראל וע"ז מבקשין ותטענו בגבולנו. שמקודם צריכין לנטוע נפשותינו בשורש כי האדם עץ השדה כו':

 

שפת אמת ספר ויקרא - פרשת קדושים - שנת תרל"ב

במד' וכי תבואו כו' ונטעתם כו' עץ חיים היא כו'. כי חיי עולם נטע הוא תורה שבע"פ המשכת כח התורה במעשה. וז"ש יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם כו'. שזה יותר יגיעה מתורה. כמ"ש בזוה"ק תרומה דקיימא בעובדא לא בא רק בטורח גדול וטהרה יתירה ע"ש. והוא היגיעה לחבר שניהם מעשה גשמי עם הקדושה שהיא חיות הפנימיות. שבכ"ד יש חיות מהתורה כמ"ש באורייתא ברא קוב"ה עלמא. וכן שמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל על שהי' קשה לישראל לכנוס לא"י שהי' עבודה רבה כנ"ל ע"ש. שבמדבר הי' רק תורה ובא"י הי' יגיעת שניהם כנ"ל בחי' תורה שבע"פ:

 

מדרש רבה ויקרא פרשה כה פסקה ג

ר"י ב"ר סימון פתח (דברים יג) אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקב"ה... ובו תדבקון וכי אפשר לב"ו לעלות לשמים ולהדבק בשכינה... אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה הה"ד (בראשית ב) ויטע ה' אלהים גן בעדן אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה הה"ד כי תבאו אל הארץ:

 

שפת אמת ספר ויקרא - פרשת קדושים - שנת תרל"א

במד' וכי תבאו כו' ונטעתם כו'. עץ חיים היא כו'. כי כתי' נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע. והם תורה שבכתב תורת אמת. ושבע"פ נטע בתוכינו להביא חיות פנימיות לתוך ההעלם ע"י היגיעה... אף שעוסק בעוה"ז מ"מ יהי' רצונו קבוע ונטוע בתורה. ועוד במד' אחרי ה' תלכו וכי אפשר כו' אלא מה הקב"ה עסק במטע תחלה כו' אף אתה כו'. והוא ע"פ מ"ש ז"ל הדבק במדותיו כו'. כי הש"י א"ס ואין תכלית. אך יש בכל נברא ונאצל אור חיותו ית' בגבול ומדה. ובזה יכולין להתדבק גם ע"י אמצעות עשי' ממש שיש גם בהם בחי' מדה מאורו ית' שגנוז במעשה בראשית. וז"ש שהקב"ה ברא עולמו ע"ז המכוון להמשיך מעולמות עליונים לתוך הטבע והבריאה וכן יעשה האדם ועי"ז יתדבק בחיות הש"י שנגנז במ"ב. וזהו בחי' ארץ ישראל. כ"ת ונטעתם:

 

מדרש רבה בראשית פרשה כא פסקה ז

הן האדם הא אדם לא יכולת לעמוד בצוויך אפילו שעה אחת אתמהא דרש רבי יהודה בן פדייא מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בצווי אפי' שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים שנאמר (ויקרא יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל

 

שפת אמת ספר ויקרא - פרשת קדושים - שנת תרמ"ה

במד' וכי תבואו כו' ונטעתם כו' הה"ד עץ חיים היא כו'. וכל המדרש שם מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר שלא המתנת שעה ובניך ממתינין לערלה ג' שנים. הענין הוא כי אלה המצות הם תקונים לחטאו של אדה"ר. ולא בא המד' לדבר ח"ו על מעלת אדה"ר באמרו מי יגלה כו' רק לומר כי בזה מתקנים את החטא. דכתי' ויטע כו' גן כו' וישם שם כו' האדם כו'. א"כ הי' רצון הבורא ית' שהאדם יהי' בג"ע ובוודאי נתקיים רצונו ית'. והגם דכתי' אח"כ ויגרש כו' האדם. היו התיקונים אח"כ מבחוץ ע"י התורה ובהמ"ק. כדכתי' וכי תבואו כו' ונטעתם שיוכלו להתדבק בשורש עץ החיים ע"י התורה ומצות רמז לדבר דכתי' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שנכתב לרבותא לשבח המצות שיכולין עי"ז להתדבק בעץ החיים. כמ"ש וחיי עולם נטע בתוכנו כלפי מ"ש פן ישלח ידו כו' וחי לעולם.

 

כָּל עֵץ מַאֲכָל

 

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת קדושים ד"ה וכי

ונטעתם כל עץ מאכל ולכאורה היה ראוי לומר עץ מאכל ולמה לי תיבת כל אך דהרמז הוא על דרך דאיתא בזוה"ק שאל ר' אליעזר לר' שמעון מהו עץ הדעת טוב ורע אמר ליה דא ממראה מתניו ולמעלה ודא ממראה מתניו ולמטה וכו' עיין שם וזהו ונטעתם כל עץ מאכל היינו שיהיה כל העץ כולו מאכל שלא יהיה בו שום רע כלל היינו איבין ועלין וקליפין דיליה כוליה יהון חזיין למיכל וזהו בחינת עץ החיים והתורה נקראת גם כן עץ חיים

 

 

ספר אוהב ישראל - פרשת בראשית

ובזה י"ל פי' הפסוק בפרשת קדושים (שם יט, כג) וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל. דהאי כל אינו מובן. ולדרכינו יבואר על נכון דכיון שהארץ כיוונה לטובתינו וקלקלה את עצמה שלא להיות טעם עץ ופרי שוין רק עושה פרי וקבלה עונשה עבורינו לכן מוטל עלינו וראוי ונכון לתקן את פגמה וכגמול ידיה נשיב לה. וכי נבוא אל הארץ מחויבים אנחנו לתקן פגם האדמה. וזש"ה ונטעתם כל עץ מאכל היינו שכל העץ יהא ראוי למאכל ולא הפרי לבד אלא יהא טעם עצו ופריו שוים.

 

וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות ערלה הלכה ג

וזה בחינת שלש שני ערלה שצריכין להמתין כשנוטעין עץ מאכל שלש שנים מלאכל הפרות כי על - ידי זה שממתינין שלש שנים ואין אוכלין הפרות על - ידי זה מחלישין מזונא דגופא שזהו תקון פגם עץ הדעת טוב ורע שהתגבר מזונא דגופא וכמובא במדרש ששלש שני ערלה שממתינין הוא תקון אכילת עץ הדעת כמו שאמרו שם, מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שאתה לא יכלת להמתין שעה אחת וכו' והרי בניך ממתינים שלש שנים. נמצא שבזה שממתינים שלש שני ערלה בזה מתקנים חטא אדם הראשון כי מחלישין מזונא דגופא כנ"ל. ועל - ידי זה נתגבר מזונא דנשמתא שהוא תקון הדעת... ועל - כן שלש שני ערלה נוהגין בפרות העץ דיקא כי שם צריכין ביותר לתקן פגם חטא של אדם הראשון שהחטא היה במין העץ שאכל מעץ הדעת.

 

שפת אמת ספר ויקרא - פרשת קדושים - שנת תרמ"א

במד' וכי תבאו כו' ונטעתם כו' עץ חיים היא כו' ע"ש. הענין הוא כי גוף התורה נק' עץ חיים והוא כמו שהיו בנ"י בקבלת התורה חירות כו'. וכמו שהי' אדה"ר קודם החטא שלא הי' כלל ערלה בעולם. ולכן מכל עץ הגן הותר לו לאכול מיד. רק אח"כ ע"י החטא שאנחנו שרוים בעולם הפירוד שיש תערובת טו"ר בעולם. נותנת התורה עצות איך להפרד מן הערלה.

 

שפת אמת ספר ויקרא - פרשת קדושים - שנת תרנ"ג

וכתי' וכרות עמו הברית לתת כו'. כמו שיש קדושה נסתרת בנפש האדם וע"י הסרת הערלה זוכין להתגלות הפנימיות. כמו כן יש פנימיות לארץ וצריכין מקודם להסיר הערלה. וג' שנים ערלים הוא כעין מילה ופריעה ואטופי דדמא אח"כ פריו קודש הילולים שמתגלה מאור הפנימי אור זרוע לצדיק. וכ"כ ועמך כולם צדיקים כו' יירשו ארץ נצר מטעי.

 

וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיהֹוָה:

 

ספר פרי צדיק פרשת קדושים - אות ב

וכן כתיב בפרשה זו אחר כך פרשת ערלה שישראל ימתינו ג' שנים וזה יהיה תיקון לפגם אדם הראשון. והיינו שכל פגם אדם הראשון היה בפרי העץ, שרק פרי העץ ניתן למאכל אדם הראשון. ואחר כך כתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה'. ובזוהר הקדוש (פרשה זו פ"ז ב) בשנה דא קודשא בריך הוא ותנינן שנה הרביעית דא כנסת ישראל דאיהו קיימא רביעאה לכרסייא. והיינו דהאבות הן הן המרכבה (כמו שאמרו בראשית רבה סוף פרשת לך) והם ג' רגלי המרכבה. ודוד המלך ע"ה רגל רביעי למרכבה. שהוא מרכבה למדת מלכות כנסת ישראל ואמר שבשנה הרביעית שיהיה זיווג קודשא בריך הוא ושכינתיה... ואיתא בזוהר הקדוש (פ"ז סע"א) מאי קודש הלולים תושבחן לשבחא לי לקודשא בריך הוא, והיינו דאכילת נטע רבעי הוא תיקון לפגם אדם הראשון כמו אכילת שבת, וכמו באכילת שבת שהוא בקדושה נפתח הפה לומר שירות ותשבחות כמו שאמרו (מגילה יב ע"ב) שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ודברי תשבחות כו' כן על ידי אכילת רבעי יהיה כל פריו קודש הלולים שיופתח הפה לומר תושבחן לשבחא ליה לקודשא בריך הוא.

 

שפת אמת ספר ויקרא - פרשת קדושים - שנת תרנ"ו

בפרשת ערלה. ובשנה הרביעית כו' קודש הלולים כו' החמישית כו' להוסיף כו' תבואתו. כי ע"י החטא כ' ארורה האדמה כו' בעצבון תאכלנה ולכן צריכין להוציא הפרי מכלל ארור לברוך. והוא ע"י ג"ש ערלה שנשתנה בכל שנה עד שיוצא ממנו הפסולת. ואז קודש הלולים. כדאיתא כל הדברים שנתבררו לקדושה והוסר מהם פסולת ותערובת הרע אז הם מלאים שמחה ואומרים שירה. דכתיב ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה כי הסט"א היא עצבון. וכל שיש חלק לסט"א אין הברכה שורה כדי שלא יהי' תוספות לסט"א. רק בהסיר העצבון בא הברכה. להוסיף לכם תבואתו דייקא ולא לסט"א. ולכן ג"כ בשבת דסט"א ערקת. אז יש תוספות ברכה ונשמה יתירה:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות ערלה הלכה ג

ואחר אלו השלש שנים אי אפשר לאכל הפרות כי אם כשמתקנין אותם מפגם אחיזת עץ הדעת עד שיהיה הפרות בבחינת מזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח בחינת יראה שנמשך על - ידי הקול שהוא בחינת הנגון שיתער לעתיד שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע שהוא עשרה מיני נגינה כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל וזה נעשה על - ידי שמעלין הפרות בשנה הרביעית לירושלים ששם כל הריחות והיראות כי ירושלים על שם היראה בחינת יראה שלם כמובא. ושם כל הריחות טובות. כי שם הר המוריה שנקרא על שם ריח הקטרת כי בירושלים הם עשר קדשות שהם בחינת עשרה מיני נגינה שהם כלל הקדשה. ועל - כן בירושלים אוכלין כל הקרבנות כי הקרבנות הם מכפרין ואז העונות נתהפכין לזכיות ואזי כל העונות הם מעלין ריח טוב בבחינת נרדי נתן ריחו כנ"ל, וזה בחינת ריח ניחוח הנאמר בכל הקרבנות כי על - ידי הקרבנות שמכפרין אזי האכילה הוא בבחינת מזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח כנ"ל. ועל - כן אוכלין אותם בירושלים ובבית - המקדש כי שם הם כל הריחות והיראות כנ"ל. ועל - כן שם האכילה היא בבחינת מזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח כנ"ל. וזהו בחינת אכילת נטע רבעי בירושלים. כדי להעלות הפרות מבחינת שלש שני ערלה מבחינת מזונא דגופא שהוא בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע שהחטא היה במין העץ

 

וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

 

שפת אמת ספר ויקרא - פרשת קדושים - שנת תר"נ

ז"ש להוסיף לכם תבואתו הוא תוספות למעלה מדרך הטבע וצימצום. שאחר החטא אין הפנימיות מתגלה קודם שמתקנים התערובות כנ"ל. ופי' עץ חיים כו' למחזיקים בה שכפי רוב האמונה בתורה ומצותי' כך נותנת החיים. וז"ש אשר יעשה כו' וחי בהם. שע"י העשי' ימצא אח"כ החיים

 

ספר פרי צדיק פרשת קדושים - אות ב

וכתיב בתריה ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתכם, והיינו כמו שמועיל אכילת שבת לתקן כל האכילות שיהיו בקדושה, וכמו אכילת לחם הפנים לכהנים וכמו שאמרנו, כן הועיל אכילת כרם או נטע רבעי למי שזכה לזוויג קודשא בריך הוא ושכינתיה, לתקן כל האכילות אחר כך שיהיה בקדושה להוסיף לכם תבואתו שיביא קדושה בלב, ולא חס ושלום קטרוג היצר הרע, וכמו שנתבאר במקום אחר במה שאמרו (ב"ב י"ב ע"ב) ואחר שיאכל ושותה אין לו אלא לב אחד, והיינו כפי האכילה, שאם אינו בקדושה חס ושלום יש קטרוג יצר הרע, ואם הוא בקדושה מביא קדושה ללב, ואין לו רק לב אחד לאביו שבשמים

 

ספר תפארת שלמה על התורה – פרשת קדושים

ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. הנראה בכוונת הפסוק כי אכילת האדם צריך להיות בכוונה והיחוד הידוע לי"ח אשר ע"י מאכלו גורם היחוד והשפע בכל העולמות והוא שאמרו ז"ל (סוכה מ, א) לאכלה ולא להפסד שלא יפסיד חליל' במאכלו אך על הכוונה הראוי' אז עי"ז גורם ועושה הברכה גם בעוה"ז וזה מהאוכל יצא מאכל ר"ל ע"י האוכל יבא הברכה ומאכל הרבה בעולם והוא שכתוב (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' ר"ל וברכת את השם הוי' אשר בהמדות להשפיע כל טוב

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com