נושאים

כי תשא - קח לך סמים

 

פרשת הקטורת הכוללת בתוכה אחד עשר סממנים הינה ביטוי רעיוני של חיבור וקישור של כל חלקי החברה אל נקודת הקודש. גם החלבנה מצטרפת אל ריח הקטורת משום שהציבור איננו שלם בלא אלו המיוצגים על ידה...

 

ספר שמות פרק ל

(לד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה

 

תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ו/ב

א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת

 

ספר בעל שם טוב על התורה - פרשת תשא

קח לך סמים נטף ושחלת וגו', שמעתי ממורי כי אלו י"א סממני הקטורת הם יו"ד ניצוצות הקדושה של אור פנימי המחיה את הקליפות, ויש ניצוץ אחד שהוא אור מקיף, כיון שהוא מקיף מבחוץ אינו נחלק ליו"ד ונקרא אחד, ולבונה זכה הוא אור מקיף, כי הפנימי בהכרח הוא מוגבל ונתון תוך הקליפה ואינו זך, אמנם המקיף הוא הזך:

 

ספר פרי צדיק פרשת תצוה - אות יא

וזה הסוד שמסר לו המלאך המות שיש ביכולת לתקן גם בהעולם הזה לעצור המגפה, היינו לבטל פגם שגרם המיתה, והיינו על ידי קטרת. וזה שאמרו שמסר לו דבר כו', לו למשה רבינו ע"ה דייקא שיוכל לכלול הרע עם הטוב ולבררו לטוב כמו שהיה אם היה נמסר מיד בשעת היצירה. ולכן נאמר למשה רבינו ע"ה קח לך סמים וגו' לך דייקא שעל ידו דייקא יוכל להתברר בחינת הרע על ידי שנכלל עם הטוב על ידי עשיית הקטרת שהיה התכללות הרע בטוב בפועל. וכידוע מי"א סממני הקטרת שהחלבנה ריחה רע ועל ידי שמערבה עם העשר סממנים שריחם טוב נתהפך החלבנה עצמה לריח טוב ומכאן למדו (כריתות ו ע"ב) לצרף פושעי ישראל באגודת תעניתנו, והיינו שגם הנפש שכבר נשקע ברע יש לו תיקון להתברר לטוב על ידי שמתחבר בצוותא עם עדה מישראל שהם עשרה שעל ידי זה יוכל גם הרע להתברר לטוב. והנה בפרשה זו נזכר כל הכנת אהרן הכהן שיוכל לקרב נפשות ישראל על ידי שנוטע בלבם הארת הקדושה לכל נפש כפי ערך הכנתו ותשוקתו להתקרב לקדושה בנר מצוה ותורה אור וזהו התחלת הפרשה בשמן ונר כנ"ל. ומסיים בפרשת מזבח הקטרת, והיינו תכלית התקרבות להקדושה גם הנפשות שכבר נשקעו ברע ואין לבם פונה להקדושה מכל מקום יש להם תקוה להתברר לטוב על ידי צירופם להקדושה וזהו מדתו של אהרן אוהב וכו', ומקרבן לתורה. ולכן נעשה עליו הזר זהב המרמז לכתר כהונה שזכה אהרן לעולמי עד:

 

ספר פרי צדיק פרשת כי תשא - אות ג

וכן כתיב בפרשת הקטורת קח לך וגו', רק שם לא כתיב ואתה. והא מפני שבאמת עיקר מעשה הקטורת שהוא לתקן כל פושעי ישראל שיתנו ריח טוב כמו החלבנה שריחה רע וכשנכלל בין עשר סממני הקטורת נותן ריח טוב כן הרשעים גמורים גם כן עתידין שיתנו ריח (כמו שאמרו שם עירובין כא ע"ב) וכמו שלמדו מהחלבנה לצרף פושעי ישראל בתענית (כמו שאמרו כריתות ו ע"ב) וכתר כהונה שזכה אהרן לו ולזרעו אחריו הוא במזבח הקטורת (כמ"ש יומא עב ע"ב) דהכהנים מקטירין הקטורת ועל כן לא כתיב ואתה אבל מכל מקום עיקר הכח לתקן הפושעי ישראל שיתבררו לעתיד שהכל היה כדי שיהיה טוב מאד וכמו שאמרו (זח"ב קפד א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טוב אלא ההוא דנפיק מגו בישא. זה הכח חידש משה רבינו ע"ה במה ששיבר הלוחות שביטל החיתון מכל וכל וכמו שאמרו במדרש רבה (פ' מג) מוטב שתדון כפנויה כו', מכל מקום על ידי כן זיכה להם בלוחות שניים שיש בהן מדרש הלכות ואגדות כפליים לתושיה כנזכר לעיל מהמדרש רבה. וכן איתא (זבחים קב.) לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה כו', ובמדבר היה משה רבינו ע"ה גם כן כהן גדול ומקטיר קטורת ועל כן כתיב קח לך סמים וגו', שענין החלבנה שיתן ריח זה חידש משה רבינו ע"ה בשבירת הלוחות כנזכר לעיל.

 

בַּד בְּבַד יִהְיֶה:

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סג/ב

הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב חרב (על) [אל] הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמטפשים כתיב הכא ונאלו וכתיב התם אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאים שנאמר ואשר חטאנו

 

ספר מאור ושמש - פרשת משפטים ד"ה ועבדתם

אך עיקר עבדות ה' הוא שישתתף האדם עם הציבור, בכל העניני העבודה הן בתורה והן בתפלה ולא בד בבד כמו שאמרו חז"ל חרב על הבדים חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שעוסקים תורה בד בבד רק צריך שישתתף עם הציבור ובפרט בשעת התפלה צריך כל אדם ליזהר מאד מאד להתפלל עם הציבור יחד, ואם מתפלל עם הציבור יהיה מובטח שפרנסתו תהיה מזומנת לו בכל יום ברווחה וברכה תהיה מצויה במעשי ידיו, ועל ידי תפלת ציבור יכולים לבטל כל הגזירות קשות ורעות רחמנא ליצלן.

 

ספר באר מים חיים פרשת נח - פרק ו (המשך)

ועל כן תלך אתה למקום הלז ולכך תקרב אליך מכל דבר שבעולם הן מארצך מכל הנבראים שבארץ והן ממולדתך מאנשים אשר אתה נולד כמו הם, ומבית אביך ממשפחת אביך ממש, כיוון על לוט שיצא אתו בשביל שהיה דוד המלך ע"ה מיוחד לצאת ממנו, וכולם תביאם אל הארץ אשר אראך, כלומר שתזכה לקרבם אל הארץ העליונה ארץ ממנה יצא לחם כנאמר (משלי ל"א, ט"ו) ותתן טרף לביתה, ותחזירם למקור שורשם ועל כן וילך אברם כאשר דבר אליו ה', ה' דייקא בחינת המהוה ולא בחינת אלהים בחינת הקימוץ המורה על בחינת ישיבת בד בבד שלא לקרב עצמו לכל הנבראים. כי אם בשם ה' הלך לראות לקרב את כל דברי העולם לגייר את הגרים ולדבק כל שאר הנבראים להכניסם תחת כנפי השכינה.

 

ספר באר מים חיים פרשת נח - פרק ו (המשך)

ואמנם נח הצדיק הוא היה כסוג הראשון שביארנו, בבחינת הצדיקים שהוא להתבודד בינו לבין קונו לישב סגור ומסוגר על התורה ועבודה לעשות רצון קונו באמת, כי ירא לנפשו להביט בדברי העולם ולקרב עצמו אליהם שלא ירד חלילה ממדריגתו על ידי זה, ופן חלילה יומשך להיות מן המתאוין בעם להתאוות לחפץ מחפצי העולם אשר ייטיב בעיניו, ויושכח מאתו אהבת ה' ויראתו על רגע זו אשר כל חפצי העולם שבעולם אם יתקבצו כולם לאחד, אינם כדאי לבטל האדם רגע אחת מעבודת בוראו. ועל כן ישב לו בד בבד לעבוד בוראו בכל עת ובכל שעה ובכל רגע. ועל כן אמר הקרא איש צדיק תמים היה בדורותיו, כלומר שהוא היה איש אחד לבד בכל דורותיו ולא קירב וגייר עוד איזה אנשים מבני דורו ללמדם דרך ה' ומצוותיו, כי את האלהים התהלך נח, שהליכת צדיק הזה היה בבחינת אלהים שהוא הקימוץ שקימץ דעתו מכל האדם וכל הנבראים, להיות הוא לה' לבד, הוא ולא אחר וזה שמובא בזוה"ק (בראשית נ"ח ע"ב) נח גנז גרמיה ואשתדל בפולחנא דמאריה:

 

ספר באר מים חיים פרשת קרח - פרק טז

ועל כן אמרו חז"ל (עיין סנהדרין ק"י ע"ב) שואמרים שם בשאול משה אמת ואנחנו בדאין... ולא אמר שקרנים כי שקר הוא

היפך האמת. ואמנם כיוונו על לשון בד בבד כמאמר חז"ל (ברכות ס"ג ע"ב) בפסוק (ירמיה נ', ל"ו) חרב אל הבדים וכו' כלומר שהתחלקנו משורש נשמת משה ונשארנו לבדינו בד בבד, ועל כן קראנו כל אלה

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת וישב - שנת [תרל"ד]

ואא"ז מו"ר ז"ל פי' גמלים טעונין פשתן. דאיתא פשתן הוא בד בבד שנק' אלופים שכל אחד בפ"ע דבר מיוחד כו'. וכ"כ נפשות ביתו. וביעקב כתיב שבעים נפש. שעשו רוצה לעשות מכל דבר. התפשטות. להיות דבר בפני עצמו. ויעקב רוצה לקרב כל התפשטות לנקודה פנימיות להיות אחד.

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת וישב - שנת [תרנ"ב]

ומסיים באלופי עשו. ושמעתי ממו"ז ז"ל שם אלופים שכל אחד. בפני עצמו עומד. ואין להם התחברות. ולכן דמוהו לחבילות של פשתן. כי חז"ל אמרו שלכן נקרא פשתן בד שגדל בד בבד עכ"ד ז"ל. וזה החילוק בין אלוף לאחד. והשבטים הם אחדות אח"ד. י"ב שבטים ויוסף עולה על כולם. לכן כתיב אלה תולדות שפסל את הראשונים. להבדיל בין אלופי עשו כו'. דלא כמ"ש מקודם ואלה:

 

(לה) וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:

 

שפת אמת ליקוטים - פרשת תשא

ועשית אותה קטורת רוקח כו' ממלח טהור כו' לשון אותה צריך טעם דהוה לי' למימר את הקטורת כיון שלא נזכר מקודם שם קטורת מה אותה, אך הפירוש כמו שכתוב מי זאת עולה מן המדבר מקוטרת כו' ולבונה מכל אבקת כו', והיא העלאת מיין נוקבין מבחורי ישראל שכתבו חז"ל עתידין ליתן ריח כלבנון כו', וענין הריח בא על ידי ביעור הרע כענין שאמרו חז"ל משניטל טהרה ניטל הריח, כי נודע פירוש טהרה הוא מטומאה כמו שכתוב מי יתן טהור מטמא כי זה ההפרש בין קדוש לטהור שפירוש טהור שנטהר מהטומאה כמו שמבואר בזוה"ק בכמה דוכתי בלוים, וזהו שאמרו חז"ל חלבנה ריחה רע רק על ידי הביטול בתוך סממנים הטובים מעלה ריח, ושנצרף פושעי ישראל בתעניתינו כו' והיינו שכל הריח על ידי ביטול הרע וזהו שכתוב ממולח טהור קודש שעיקר הביטול [ברוב סימני קטורת הטובים] שעל ידי שנתבטל להטוב מעלה ריח, וטעם הדבר נראה כי הרע עיקר חיותו הוא הריח, כענין שאמרו נכנס לחנותו של בושם ריח טוב קולט, כן קיום הרע רק על ידי שהוא שומר לפרי הפנימית ניצוץ קודש על ידי זה מקבל הריח וזה קיומו, ולזאת עיקר ענין דחיות הרע מעלה הריח, כי ממשו אינו טוב רק הריח:

 

ספר ערבי נחל - פרשת ויקהל

כי הקדושה הוא באדם עבודת ה', והקליפה הוא תאות הרעות שבו וכדומה, ונוגה הוא הממוצע שאינו לא קדוש ולא טמא דהיינו דיבורי הכרח וכן מחשבות ומעשים הכרחיים לצורכו, ונוגה זה מוכן או שיתעלה ויהיה קדוש או להיפוך ח"ו, ומבואר בכוונות הקטורת שהיו בו י"א סממנים נגד עשר דקדושה והי"א הוא קליפת נוגה וע"י קטורת נכלל בקדושה ע"ש, והנה נוגה שהוא ממוצע אינו לא קדוש ולא טמא יתכן לקרותו טהור שביאורו משולל מטומאה ואל קודש לא בא. ובזה ביארתי מש"ה (שמות ל', לה) ממולח טהור קודש, ור"ל שכוונת הקטורת שיהיה מעורב טהור עם הקודש שיתעלה נוגה אל הקדושה, וסיים קדש קדשים תהיה לכם ע"פ משארז"ל (פסחים סח ע"ב) חציו לה' וחציו לכם, כי כל מה שאדם עוסק לצורכו והנאתו נקרא לכם והיינו דיבורי רשות שהוא נוגה וכמש"ל ונכלל בקדושה, וזהו קודש קדשים תהיה לכם שמן הלכם יהיה קודש:

 

ספר שם משמואל פרשת ויקהל - שנת תרע"ג

ויעש את שמן המשחה קודש ואת קטורת הסמים טהור מעשה רוקח. יש להתבונן למה מיחס שמן המשחה לקודש, וקטורת הסמים לטהור לבד, והרי שניהם היו צריכין להיות טהורין ובשניהם כתיב קודש, שגם בקטורת כתיב (שמות ל' ל"ה) ממולח טהור קודש, ופירש"י טהור יהי' קודש יהי'. ונראה דהנה בש"ס סוטה (מ"ט.) אהא דטהרה בטלה טעם וריח רב הונא אשכח תומרתא דחינונותא שקלה כרכה בסודרא אתא רבה ברי' א"ל מוריחנא ריחה דחינונותא שקלה כרכה בטודרא אתא רבה ברי' א"ל מוריוזנא ריחא דחינונותא אמר לי' בני טהרה יש בך. והטעם דריח תלוי בטהרה יש לומר עפ"י דברי הש"ס עירובין (כ"א ע"ב) דרש רבא מה דכתב הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ובודאי מה דנקיט בחורי ישראל היינו משום שבעודם בימי הבחרות יצה"ר של חטאים רודף אחריהם והם מתגברין עליו, ובכח יצה"ר זה עודם מתתקפים בעבודת ה', ובזה הם מתקנין את יצה"ר ומטהרין אותו ומכניסין אותו לקדושה, ומקיימים בכל לבבך בשני יצריך ביצה"ט וביצה"ר, וזה הנקרא טהרה שמטהר את היצה"ר, וזה מעלה ריח לפני השי"ת, וכמו שברוחניות כן נמי גורם חיזוק חוש הריח גם בגשמיות:

ובזה יש לפרש ענין קטורת שהוא לריח, דהנה בש"ס ב"ק (ט"ז ע"ב) מאי בשמים וזנים רבי שמואל בר נחמני אומר שכל המריח בהם בא לידי זימה, והנה הקטרת קטורת שהיא מיני בשמים בפנים לשמים היא דוגמא לזה שמתקנת את יצה"ר ומטהרת אותו ומכניסתו לקדושה, ובודאי פעל זה בצד מה בכל כלל ישראל לטהר את יצה"ר שבלבבם, ע"כ נקראת קטורת הסמים טהור, כי ידוע ששם טהור מונח על היותו טמא מקודם, כאמרם ז"ל (יבמות ע"ד ע"ב) וטהרה מכלל שהיא טמאה מקודם הבאת הקרבן:

 

(לו) וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות חלה הלכה ד

וזהו בעצמו ברור הקמח שצריכין לטחן החטה לקמח כדי שיתחלקו הניצוצות מאד מאד בבחינת קטרת שנאמר בו ושחקת ממנה הדק וכשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק וביום הכפורים שאז צריכין לברר ולהעלות מעמקי עמקי הקלפות יותר ויותר כי אז מכפרין כל העונות, על - כן אז צריכין שתהיה הקטרת דקה מן הדקה, כי זה כלל שכל מה שצריכין הניצוצות תקון וברור יותר הם צריכין להתחלק לחלקים רבים יותר ויותר כמבאר בספר הגלגולים וזה בחינת קמח שאי אפשר לעשות לחם כי אם כשטוחנים החטה תחלה לקמח שהוא נטחן ונחלק לחלקים דקים מאד מאד כדי שיתחלקו הניצוצות לחלקים רבים מאד כדי שנוכל אז דיקא ללקטם ולבררם ולעשות מהם עסה ולחם שאז נכללין בקומת אדם על - ידי שהאדם אוכל אותם והם עקר החיות והשביעה של האדם, דהינו הניצוצות שהם החיות אלקות שבהם שמהם עקר השביעה והחיות.

 

(לז) וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַיהֹוָה:

(לח) אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו:

 

כתר שם טוב, חלק ראשון, קפה

שמעתי ממורי זלה"ה פירש [הפסוק פ' כי תשא], איש אשר יעשה כמוה להריח בה, שיהיה ריחו נודף, שיצא לו שם כאנשי חסידים שנקרא קטרת שמקשרין ומייחדין קב"ה ושכינתיה, והם עושין להריח בה, ונכרת מעמיו, ודפח"ח. 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com