נושאים

חיי שרה תשעג

 

לצאת מכלל ארור לכלל ברוך

גלגולים רבים עובר אליעזר עבד אברהם במהלך חייו. ראשית ייחוסו המשפחתי בבנו של נח, חם. חם זה, נתקלל על ידי אביו נח לאחר שנתפכח משכרותו:

וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו.  וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ (בראשית, ט פס' כה-כח)

עבדות  זו שדבקה בחם וממילא גם באליעזר, היא זו שעומדת כחיץ בין אליעזר העבד ובין כניסה כמחותן בבית אדונו אברהם:

ויאמר אליו העבד הה"ד (הושע יב) כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב כנען זה אליעזר בידו מאזני מרמה שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או אינה ראויה לעשוק אהב לעשוק אהובו של עולם זה יצחק אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי א"ל אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך (בר"ר, פר' נט אות ט)

אליעזר העבד יוצא לדרך כשהמשימה שהוטלה עליו מנציחה את מעמדו ואת מעמד משפחתו כעבד. אולם דווקא שם, במהלך השליחות ההיא זוכה אליעזר לשינוי במעמדו:

ויאמר בא ברוך ה' שהיה סבור בו שהוא אברהם שהיה קלסתר פניו דומה לו א"ר יוסי ב"ר דוסא כנען הוא אליעזר ועל ידי ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך ויאמר בא ברוך ה' א"ר יעקב בשם ר' יוחנן דבית גוברין עבד ליה אפטרה ומה אם אליעזר ע"י ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם על אחת כמה וכמה (בר"ר, פר' ס אות ז)

האפשרות הזו של יציאה מכלל ארור לכלל ברוך, אומרת דרשני. הפגם עליו מדברים אנו הוא לכאורה פגם מולד, גנטי, תורשתי. הקללה דבקה בזרעו של חם לדורותיהם. אם כן, כיצד יוכל העבד הארור לצאת מכלל ארור לכלל ברוך? מה טיבו של אותו שירות באמונה שבגינו יוצא אליעזר מכלל ארור לכלל ברוך?

ועל כל אלה, סיומו של המדרש מעורר בנו סקרנות, שכן על פי דבריו של ר' יוחנן דבית גוברין, יכולה התנהגותו של אליעזר לשמש לנו כמודל של יציאה מכלל ארור לכלל ברוך, וזאת על פי ההשוואה אותה הוא עושה בין אליעזר לבין ישראל העושים חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם וברגליהם. נשאלת השאלה אם כן, מהו המסר? מהי הדרך ומה טיבה של יציאה זו מכלל ארור לכלל ברוך?

כדי להבין את הדברים נקדים הקדמה קצרה. לפני כמה שבועות הרציתי בפני נוער חילוני בנושאי אמונה. לאחר ההרצאה נגשה אלי נערה וסיפרה לי כי היא מתפללת מידי יום, והוסיפה שאין לה שום בעיה עם שום קטע בתפילה מלבד קטע אחד אותו היא משנה על פי הבנתה. במקום ברכת 'שלא עשני אישה', היא אומרת 'שעשני אישה'... היא שואלת האם זה בסדר והאם היא יכולה להמשיך לומר את הברכה הזו. עודני חושב מה לענות לה, שינתה את שאלתה וביקשה שאסביר לה את נוסח הברכה הקבוע לנו בברכות השחר, זאת, כדי שתוכל לומר את הברכה כצורתה ולא תאלץ לשנותה מפני אי הסכמתה עם תכנה.

השבתי. ישנן שתי גישות לחיים המתחלקות בצורה כללית לתפיסה גברית, ולתפיסה נשית. התפיסה הגברית מדברת על הישגים פורמליים, על הצלחות, על השגת מטרות ממשיות. כיון שכך, יברכו הגברים את ברכותיהם על הישגיהם הפורמליים. על המקום הטוב בו הם נמצאים. על כך שזכו להיות מה שהם, מה שמאפשר להם להיות קרובים יותר להשגת יעדיהם הפורמליים. מתאימה להם לגברים ברכת 'שלא עשני אישה' שכן מעמדם כגברים מחייב אותם ביותר מצוות, ובתלמוד תורה. התפיסה הנשית לעומת זאת, מדברת על היכולת המופלאה להפיק את המירב מן המצב הנתון. להבין את המצב הנתון, לדעת 'שזה מה שיש', לדעת לחיות עם זה, לדעת לקבל את זה וללכת עם זה. בגישה זו מצליחות הנשים להפיק את המירב מן המצבים הנתונים אליהם הן נקלעות. מתאימה להן לנשים ברכת 'שעשני כרצונו' הנאמרת לא מתוך איזו שהיא הכנעה או ויתור, אלא מתוך הבנה כי אם זהו המצב, וכך נוצרתי, הרי שעלי להבין כי כך רצה הבורא שאברא, וכי עם הנתון הזה עלי לחיות. עלי להפיק את המירב מן המציאות הזו מתוך הבנה כי זהו הייעוד שייעד לי בוראי.

זהו אם כן הפירוש העמוק של דרכו של אליעזר. הוא משמש את אברהם באמונה. הוא משמש את אברהם מתוך הבנה שהעבדות היא מציאות חיים. אכן קללה היא. במשחק החיים ההישגי, ובמלחמת המעמדות הוא לא יוכל לתפוס מקום בראש הסולם. "אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך". אבל בדיוק בנקודה בו הבין אליעזר את מעמדו, התחיל להתייחס אליו בדרך שונה. אם זהו המצב אליו נקלעתי, הרי שחובתי היא לעשות את המירב והמיטב שאני יכול לעשות ממצבי. צריך אני למצוא את המשמעות של מצבי. צריך אני להיות העבד האולטימטיבי. זוהי המשמעות של שירות לאותו צדיק באמונה. זוהי המשמעות של קבלת התפקיד וההשלמה איתו. מי שמסוגל לקבל את מצבי החיים בדרך הזו, הופך גם מצבים שברמה הפורמלית הם מצבים מצבים ארורים, למצבים מבורכים.

את יסוד ושורש הדברים נוכל למצוא בדברי השפת אמת:

אבל מי שזוכה הגם שהוא באיזה עבדות או בדרך ארץ. מ"מ אינו כפות ומשועבד לזה. והוא נקרא עבד משכיל. שהגם שהי' עבד אעפ"כ השכיל העבדות בחכמה. וידע והאמין כי הקב"ה נתן לו זה העבדות. וז"ש אלקי אדוני אברהם שקיבל עול מלכותו ית' באמצעיות העבדות שהי' עבד אברהם. ומצא שכל וחכמה בהעבדות שלו. (שפ"א, חיי שרה, תרמ"ט)

בהקשר עם גישה זו ציטט ה'שפת אמת' את דברי המשנה באבות:

כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ (אבות, פ"ג משנה ה)

הדגישה המשנה כי המקבל עליו על תורה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ, כלומר, אין מעבירים ממנו את המלכות או את דרך הארץ, מעבירים ממנו את העול הכרוך בכך. הבעיה בעל המלכות ובעל דרך הארץ, היא העול. כשכל התפקידים למיניהם הופכים להיות לעל, הרי שהם עומדים בסתירה ובהתנגשות עם המחויבות של האדם לתורה. אבל המקבל עליו על תורה, הרי שהוא מתחייב טוטאלית אל התורה. המלכות והדרך ארץ אינם עוד לעול עליו. הם דברים שיש לעשותם מתוך מבט של תורה ולא בתור עול שיש צורך לפרוק אותו...

נראה שהגישה הזו של אליעזר רמוזה במדרש:

כתיב (משלי יז) עבד משכיל ימשול בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה עבד משכיל זה אליעזר ומה השכלתו אמר כבר קללתו של אותו האיש בידו שמא יבוא כושי אחד או ברבר אחד וישתעבד בי מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר (בר"ר, פר' ס אות ב)

זוהי דרכו של אליעזר. הוא מפנים שכבר קללתו בידו. הוא מבין שעליו להיות עבד. השאלה כעת איננה אם יצליח לפרוק מעליו את עול העבדות, אלא לאיזה כיוון יקח את העבדות הזו. אליעזר בוחר להעניק למצבו משמעות. אליעזר בוחר להיות עבד בבית אברהם. עבדות בבית אברהם היא הבאה של מצבו העבדותי למקום האידיאלי. הוא עבד לאברהם.

גם לאחר שאליעזר שומע מפיו של לבן את המילים "בא ברוך ה'" המלמדות על פי המדרש על השינוי במעמדו של אליעזר, הוא עדיין פותח את נאומו ללבן ולכל המשפחה במילים "עבד אברהם אנכי". הוא מבין שהוא ברוך משום שהוא עבד אברהם...

בספר הזוהר הזכירו ביחס לדמותם של ישמעאל והגר את הפסוק:

תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת. תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם. תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ (משלי, ל פס' כא-כג)

הנה לפנינו המודל ההפוך מזה של אליעזר. זהו עבד שאינו מוכן להתפייס עם מעמדו, זהו עבד העושה את הכל כדי להגיע לעמדת שלטון שאינה ראויה לו. ועל כן "והוא יהיה פרא אדם".

כאמור, במדרש הפכו את התנהגותו של אליעזר למודל לכלל ישראל. לאור הדברים בהם דברנו, מתבררת כאן דרך משמעותית ביותר בעבודת ה'.

בספר הזוהר כתב כי האדם צריך לעבוד את ה' בבחינת עבד ובבחינת בן. משמעותה של דרך הבן היא הרצון להשיג. הבן מסמן לעצמו מערכות של יעדים ומטרות, ופועל על מנת להשיגם. אין צל של ספק כי לדחף ההישגיות יש מקום ומשמעות בעבודת ה'. צריך האדם לשאוף להתקדם, ולהתעלות. ללא שאיפה זו, יסתפק האדם במועט בענייניו הרוחניים ולא יתפתח כלל. יחד עם זאת, צריכה שתהיה לאדם גם היכולת לעבוד את ה' בבחינת עבד. משמעות הדברים היא שעל האדם לפתח לעצמו את היכולת לעבוד את ה' מהנקודה שבה הוא נמצא. למצוא את סיפוקו הרוחני, את תפקידו הרוחני, במקום שבו נגזר עליו להיות. אדם חי לעיתים חיים שלימים מתוך תסכול ותחושה של החמצה רק משום שלא השכיל את השכלתו של העבד המשכיל. משום שלא השכיל לחיות את חייו על פי מה שהם ולהפיק מהם את המירב ואת המיטב.

ואולי, אולי זוהי הכוונה במאמר חז"ל:

לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה (אבות, פ"ב משנה טו)

התחושה שכביכול עליך המלאכה לגמור, היא התחושה של ההישגיות. רצון לסיים. רצון לציין הישג. גמר. הרצון הזה עשוי להביא את האדם להישגים גדולים מאד אולם מאידך הוא עלול להכניס את האדם לאמביציות שאינן מתאימות לו כלל ומתוך כך גם למפח נפש ותסכול גדול מאד. לכן אמרו חכמים "לא עליך המלאכה לגמור", אל תתמקד כל כך בהישגים. חשוב מה אתה יכול לעשות. מה במסגרת כוחותיך ולא יותר. אלא שהתחושה הזו שלא עליך המלאכה לגמור, עלולה לעורר אצל האדם איזו מן אדישות שהרי "לא עליך המלאכה לגמור" כיון שכך, אמרו חכמים "ולא אתה בן חורין לבטל ממנה". צריך אתה שתשמור על דחף ההישגיות, על הרצון להצליח. ולכן אל תבטל מן המלאכה ההיא...

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]