נושאים

וישלח תשעא

 

בין FAST FOOD ל CROCK POT

וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן: יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה (בראשית, לג פס' יב-יד)

עשו מבקש מיעקב להתלוות אליו וללכת יחד. יעקב מסרב. הנימוק קשור בדרך כלשהי למהירות ההתנהלות של עשו מול יעקב. כך עולה מתוך פירוש רש"י למילה "ודפקום":

ודפקום יום אחד... ליגעם בדרך במרוצה ומתו כל הצאן (רש"י, שם פס' יג)

יעקב מבין שאם עשו ילך איתו, תהיה ההליכה הזו במרוצה. הוא מבקש להתנהל לאיטו. בפירושו של רש"י למילה "לאיטי" נזכר פסוק שגם הקשרו רומז לאידיאל של ההתקדמות האיטית:

לאטי - לאט שלי לשון נחת (ישעיה ח) ההולכים לאט (רש"י שם פס' יד)

הפסוק המצוטט מתייחס למלכות בית דוד שאף היא מתאפיינת בהליכה איטית:

יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט (ישעיהו, ח פס' ו)

נראים הדברים כי יעקב ועשו מקיימים כאן דו שיח סמוי העוסק בסוגיית ההתנהלות וקצבה. עשו הולך מהר, יעקב הולך לאט. מהי משמעות הדיאלוג הזה המתקיים בין עשו לבין יעקב?

עיון בסיפורם של שני האחים מלמד שנושא המהירות וקצב ההתקדמות, מונח בבסיס מערכת היחסים שביניהם:

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו: וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם (בראשית, כה פס' כה-כו)

עשו יוצא ראשון. יעקב אחריו. יעקב אוחז בעקב עשו, כביכול מנסה להדביק את הקצב, אבל עשו הוא הראש והראשון ואילו יעקב הוא העקב.

הדיאלוג הזה מונח גם בבסיס שמותיהם של השניים:

ויקראו שמו עשו - הכל קראו לו כן לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה (רש"י, שם פס' כה)

עשו שאך זה עתה נולד הוא כבר תינוק גמור, כבן שנים הרבה. התהליכים אצלו מתרחשים במהירות גדולה.

למהירות ההתקדמות של עשו יש גם משמעות לאומית ולא רק אישית:

וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (בראשית, לו פס' לא)

אדום מעמיד שמונה מלכים עוד בטרם החל עם ישראל לעמיד מלכים משלו. נראים הדברים כאילו אדום מבשילה זמן רב לפני שמלכות ישראל מבשילה. שוב חוזר מוטיב המהירות לעומת מוטיב האיטיות.

במדרש נדרשה מהירות זו לגנאי:

ואלה המלכים (משלי כ) נחלה מבוהלת בראשונה ואלה המלכים ואחריתה לא תברך (עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון (בר"ר, פר' פג אות א)

הבשלת המלכות אצל אדום איננה מסמלת בשלות אמיתית, זוהי נחלה מבוהלת. יש כאן מהירות שאין עימה הבשלה מהותית. ריצה מהירה לקראת הישגים פורמליים שאין מאחוריהם תהליכים אמיתיים של התבגרות. המענין הוא שהמדרש חותם בפסוק מעובדיה "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". פסוק זה מופיע בדברי המדרש גם ביחס להליכה המשותפת של יעקב ועשו. עשו מציע ליעקב ללכת עימו יחד, ואילו יעקב מסרב כאמור בשל קצב הליכתם של הילדים והמקנה, והוא מבטיח שבסופו של דבר יבוא אל עשו שעירה. המדרש תמה מתי קיים יעקב את הבטחתו זו:

עד אשר אבוא אל אדוני שעירה א"ר יעקב ב"ר חזרתי על כל המקרא ולא מצאתי שהלך יעקב לשעיר ואימתי הוא הולך לעולם הבא שנאמר (עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (תנחומא, תרומה אות ט)

הנה כאן נסגרים המעגלים. יעקב מתנהל לאט והוא מגיע רק בסופה של ההיסטוריה אל עשו. עליית המושיעים בהר ציון מסמלת את הנחלה האיטית, זו שלקח לה זמן להבשיל. לעומת זאת נחלת הר עשו היא נחלה מבוהלת. נראית כאילו כבר הבשילה אבל למעשה עדיין לא.

מהו המסר?

המסר הוא מעלת התהליך. דברים לוקחים זמן. אנחנו נמצאים בדור שבו המהירות היא חלק מפילוסופיית החיים. הכל מתנהל במהירות גבוהה מאד. יש נתיב מהיר. יש אוכל מהיר - fast food. יש קידום מהיר. הכל הוא מהיר, וכל המרבה במהירות הרי זה משובח. ובתוך כל חגיגת המהירות, נשכח התהליך. המטרה הסופית עומדת לנגד עיני השאפתנים למיניהם והתהליך של הבניה האיטית והמסודרת הולך ונעלם. נבנים אנשים שיש להם התחלה ויש להם סוף אבל אין להם אמצע. והנה דווקא מהעולם הקולינארי צצה לנו דוגמה מענינת שבאה ללמד אותנו משהו ביחס למעלת התהליך crock pot, או בעברית סיר בישול איטי. אחרי המהירות הגדולה שאחזה בנו בבישול באמצעות המיקרוגל, והנה משהו שמלמד אותנו עד כמה חשוב הוא התהליך. תן לתבשיל להתבשל. מסתבר שגם במבחן התוצאה הסופית יחושו אניני הטעם את האוכל שעבר את התהליך בצורה מסודרת ומודרגת.

על הצורך בתהליך על כל אורכו, בבניית אישיות האדם, כתב הרב קוק במוסר אביך:

אמרו חז"ל על פסוק "הן יראת ד' היא חכמה" - "הן אחת", שרק היא לבדה חכמה, וכמו שכתב בהקדמת מסלת ישרים, ודבר זה יפלא מאד: הלא גדר החכמה הוא מה שצריך עיון, והרבה דברים זולת למודי היראה צריכים עיון. והנראה בזה, שכל הלמודים כשאחד מעיין בהם, ותוצאות העיונים ימסור לחברו בקיצור, מקבל חברו את החכמה כמו מי שהגה בעיונו זמן רב. כמו עניני הלכה, שבמקום שנפל ספק מצד סתירת סוגיות או קושיות הנופלות בדברי התלמוד והפוסקים צריך שקידה ועיק להעמיד דבר על בריו, אבל אחרי הבירור כשיאמר אותו לאיזה אדם בקיצור ידע השומע אותו כמו מי שהגה ועיין וחידש בעצמו, משא"כ יראת ד', שאע"פ שלמוד היראה שוה לשאר לימודים, בסדור כללים וחוקים, המודיעים לנו גדולת יוצרנו יתברך ויתרומם, וישנם מקומות וענינים הדורשים ליבון ובירור, מ"מ גם אחרי הבירור כשיאמר קיצור הדברים למי שלא ירד לעומק הענינים לא יבין. (מוסר אביך, פ"א אות ב)

יש משמעות לתהליך בוודאי כשהדברים אמורים ביחס להתפתחות נפשית, מוסרית. האדם צריך לעבור את התהליך הזה ודווקא התהליך ולא תמיד ההישג הסופי הוא זה שמייצר אצל האדם את מה שצריך לייצר. עשו רוצה הישגים. עשו הוא איש ציד. החיצים מקצרים לו את הדרך אל המטרה. יעקב הוא איש תם יושב אהלים. יעקב מבין את ערכה של העבודה הקשה, היומיומית, את ערכו של התהליך.

בלשון המדרש מוזכרת הנחלה המובהלת כמייצגת את שיטת המהירות. נחלה מבוהלת זו נזכרת בהקשר ירושת הארץ ונחלת שבט ראובן גד וחצי המנשה:

ומקנה רב זש"ה לב חכם לימינו וגו' (קהלת י) לב חכם לימינו זה משה ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל והטפל עיקר למה שחבבו נכסיהם יותר מגופן שאמרו למשה גדרות צאן נבנה למקנינו פה תחלה ואח"כ וערים לטפנו אמר להם משה לא תעשו כך עשו את העיקר תחלה בנו ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם הוי לב חכם לימינו זה משה ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד אמר להם הקב"ה אתם חבבתם ממונכם יותר מנפשותיכם חייכם אין בו ברכה שנא' (משלי כ) נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך אל תיגע להעשיר מבינתך חדל (שם כג) ואיזו עשיר השמח בחלקו שנא' (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך: (תנחומא, מטות אות ז)

נחלה מבוהלת. בני גד ובני ראובן עשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר. זוהי מהותה של הנחלה המבוהלת. סמלי הסטטוס, ההישגים הפורמליים, הרווחים הכלכליים, הם המסמלים את ההצלחה. קודם כל גדרות צאן. התבססות כלכלית מיידית תוכיח הצלחה. אבל משה חושב אחרת. ההצלחה תיבנה בחינוך מסודר ומודרג גם אם גדרות הצאן תצטרכנה לחכות. את ההצלחה יש לבנות ולא רק להשיג. חיבוב ממון מן הנפש משמעו חיבוב ההישגים החיצוניים ולא ההישגים הפנימיים הנפשיים. אל ההישגים החיצוניים אפשר לקצר תהליך, אפשר להשיג במהירות. אבל הישגים פנימיים ייקנו אך ורק בתהליך ארוך ומייגע.

אל תיגע להעשיר. מה שחשוב הוא לא עשרו של האדם אלא האדם שבתוך העושר. איזהו עשיר השמח בחלקו.

סיכומם של דברים יוכל להימצא בדברי השפת אמת:

ומקנה רב ג' מתנות כו' בזמן שהם מתנות שמים כו' חוטפין כו', פירוש הדברים כי בוודאי אי אפשר לומר שטעו בני גד ובני ראובן מה שנטלו חלקם בחוץ לארץ, כי הלא וודאי הי' מוכן זה להם שהרי על פי הגורל הי' נוטל כל שבט חלקו אם כן נשאר חלק בני גד ובני ראובן בכאן, ולכן גם אם לא הי' הם מבקשים הי' כן הסוף בציוי המקום ב"ה, אכן מה שהקדימו הם לתבוע חלקם זה לא הי' הגון ולכן נענשו לבסוף, וזהו שאומר המדרש בזמן שהם מתנות שמים כו' וקשה וכי מי נוטל לעצמו הכל משמים מוכן לכל אחד חלקו, רק כנ"ל שצריך להמתין עד הזמן שינתן לו מעצמו משמים, ולא להיות חוטפין ודוחקין השעה ולכן קראהו נחלה מבוהלת כו' והאמת כי מאוד צריכין סיעתא דשמיא לקבל מתנת ה' כראוי כי הנתינה בחסד עליון וידו פתוחה להטיב תמיד, רק שיוכל האדם לקבל כראוי להיות אצלו מתנת שמים שלא ישתנה בקבלתו כמו שניתנה לו זה דבר גדול כנ"ל: (שפת אמת, מטות תר"ע)

עתידה שתגיע הנחלה לבעליה. השאלה היא האם הנחלה מגיעה לבעליה לאחר שהושלמה הדרך המגשרת בין הנחלה לבין האדם, או שמא נטל האדם את הנחלה, את המעמד, את הסטטוס, אבל הדרך נשארה ריקה מתוכן.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]