נושאים

מצורע תשעא - צרעת הבתים

צרעת הבית

את דברי התורה לפרשה זו נקדיש לדמותו הזוהרת של הרבי ר' קלונימוס קלמיש שפירא, הרבי מפיסצנה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, נלכד הרב שפירא בורשה המכותרת על ידי הגרמנים. בהפגזות נהרגו בנו, כלתו ודודתו, וזמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הגרמני מתה גם אמו. למרות האסון האישי, ולמרות הצרה הכללית, סירב הרב שפירא להצעות בריחה שונות שהופנו אליו והעדיף להישאר עם חסידיו בגטו ורשה עד הסוף.

הרב שפירא עשה מאמצים רבים בגטו לשמור על מסגרת החיים הדתיים. בין השאר המשיך לערוך את שולחנו הטהור גם בתנאים הקשים ששררו בגטו. דרשותיו שנאמרו במסגרת זו, נכתבו על ידו והוטמנו בגטו באחד הבונקרים, לפני חיסולו הסופי של הגטו. מיד לאחר מרד גטו ורשה גורש הרבי עם היהודים שנותרו בחיים למחנה הריכוז טרווניקי ליד לובלין. שם נרצח ביום ד' מרחשוון תש"ד במסגרת יום הרצח שערכו הגרמנים ביושבי המחנות בקרבת לובלין ואותו כינו "חג הקציר". הי"ד.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם (ויקרא, יד פס' לג-לד).

פירש רש"י:

ונתתי נגע צרעת - בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן. (שם)

תמה הרבי:

ונבין נא אם כן למה הסגיר מתחילה את הבית שבעת ימים ורק אחר כך חלצו את האבנים. הא כיון שנראה הנגע ידע שכאן מטמון, ובפרט כפי שאיתא ברמב"ן... שנגעי בתים ובגדים שלא כדרך הטבע הן אם כן רק לטובת ישראל לגלות המטמוניות הן, ולמה צוותה התורה לטמא מקודם שבעת ימים? (אש קודש, מצורע, ת"ש)

התהליך הנזכר בתורה ביחס לנגעי בתים כולל את המהלך הרגיל של תורת הנגעים. על הכהן להגיע אל הבית, לבחון את מראה הנגע, ואם אכן זהו נגע מטמא, עליו להסגיר את הבית. אם יפשה הנגע עליו להוציא את האבנים הנגועות, ואם ימשיך הנגע לפשות בקירות הבית גם לאחר הטיפול הזה, יהיה צורך לנתוץ את הבית כולו. נשאלת השאלה, אם כל הרעיון הוא להיטיב עם ישראל, ולחשוף בפניהם את המטמון שהטמינו האמוריים בקירות הבית, היה צריך התהליך להיות קצר בהרבה. עם הופעת הנגע בקירות הבית, היה בעל הבית צריך להוציא את האבנים ולחפש אחר המטמון במקום בו הופיע הנגע, ומדוע יש צורך לעבור את כל התהליך של טומאת הבית, הסגרתו, הוצאת האבנים, ולבסוף גם נתיצתו?

על כך השיב הרבי:

והנה בכוונת התורה ומצוותיה אין לנו השגה, אבל מה שמרמז לנו אפשר כי יודעים ומאמינים אנחנו שכל מה שה' עושה לנו, אפי' כשחס ושלום מלקה אותנו, הכל לטובה הוא. אבל כשרואים כעת שלא בייסורי הגוף לבד מלקה אותנו אלא גם בדברים שחס ושלום מרחיקים הם אותנו ממנו יתברך, אין חדר לתינוקות של בית רבן, ולא ישיבה, לא בית המדרש להתפלל בציבור, ולא מקווה וכדו', אז חס ושלום ספק חשש עולה בקרבנו, האפשר שגם עתה כוונתו יתברך לטובה, אם לטובה, היה לו לייסרנו בדברים שיקרבו אותנו אליו, ולא ביטול תורה ותפילה וחס ושלום כמעט כל התורה, והאם אין זאת חס ושלום ייסורים של וישליכם וכו' (אש קודש, שם)

הרבי רואה בדברים רמז למצבם של היהודים בגטו ורשה. התהליך העובר על בעל הבית עד לחשיפת המטמון אמור ללמד אותו ואותנו משהו. כולנו מאמינים כי כל מה שעושה ה' עמנו הוא לטובה. אלא שיש ייסורים שנועדו לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ויש ייסורים שהם בבחינת "וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה. וַיִּתְּשֵׁם יְהֹוָה מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אֲחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. (דברים, כט פס' כו-כז).

המושכל הראשון אומר שייסורים המופנים כלפי מצבנו החומרי בלבד בעוד מצבנו הרוחני הוא טוב, הם ייסורים שנועדו לדחוף אותנו לזרועותיו של בורא עולם. לעומת זאת אם הייסורים מופנים גם כלפי מעמדנו הרוחני, והם גורמים להשבתת כל עבודת ה', הרי שיש בכך סימן שה' כלל איננו רוצה עוד את עבודתנו, וגמר אומר להשליכנו חס ושלום מעל פניו.

אין צל של ספק כי הרבי יורד לסוף דעתם של חסידיו. אכן, זו היתה המציאות שם, בגטו ורשה. השבתה טוטאלית של כל חיי הדת. פגיעה ממשית בעבודת ה' וממילא גם בקרבה אל ה'. היה מקום לפרש את המצב הזה כמצב של השלכה מעל פני ה'.

זהו אם כן המסר של פרשיית נגעי הבתים:

לכן רואים בתורה, שהגם שנגע הבתים טמאה ומטמאה היתה, ומכל מקום עשה בה ה' שליחות לטובת ישראל, מתחילה טמאה ז' ימים ואחר כך נתגלה המטמון (אש קודש, שם)

יש מסר בהסגרת הבית ובהגדרתו כטמא. ההגעה אל המטמון לא נעשית במישרין. היא עוברת דרך תהליך של טומאה. הבה נתאר לעצמנו את מצבו של בעל הבית. הוא יודע את מאמר חז"ל אודות האוצרות המוסתרים בין כתלי הבית, אבל מה שרואות עיניו הוא שהכהן מגיע, מכריז על הבית כטמא, ומסגיר את הבית. החלום אודות אוצר גדול, הופך לחלום בלהות שמי יודע את סופו. האדם מוכן לוותר על האוצר ובלבד שיושב לו ביתו חזרה. באותם רגעים מתייאש האדם מכל הטוב הגדול ומנסה להציל את מה שיש. זהו בדיוק המסר שהתורה רוצה להעביר לנו. יש מציאות של הטבה גם אם הדרך בה עוברת ההטבה הזו היא דרך טמאה. לאמור, גם אם המציאות היא מציאות נוראית של השבתת כל חיי הדת. גם המציאות היא מציאות של טומאה, ריחוק מן הקדושה, בכל זאת קיימת אפשרות של טוב אמיתי הגנוז ומקופל בתוכה.

ולכן צריך האיש לומר רק כנגע נראה לי ואפילו תלמיד חכם שיודע שנגע היא רק כנגע יאמר... מפני שהאיש בעצמו אינו יכול לומר אם היא באמת נגע או פגע רק שלו נראה כנגע היה יכול לאמור, אבל באמת טובה היא לישראל אשר יטיב ה' עמנו (אש קודש, שם)

אין לאדם לקבוע כי מצב מסוים הוא מצב של טומאה, של רוע. עליו להציג את הקביעה הזו בלשון ספק. אף על פי שיתכן כי הוא תלמיד חכם ויודע שהנגע הוא נגע. אבל עדיין, יתכן והנגע בעצם איננו נגע אלא רק חלק מתהליך שבסופו של דבר מביא לחשיפת אור גדול.

אלו הם דברי הנחמה שהרבי מנחם בהם את חסידיו. המציאות היא מציאות נוראית של טומאה, ריחוק מאת פני ה'. יש כבר בין שוכני הגטו המוכנים לקבוע בפסקנות 'נגע נראה לנו בבית'. אכן, טומאה. אבל הרבי לא נכנע. הוא מבסס את מילות התקווה שלו על אות אחת כ' של כנגע. כנגע נראה לי בבית ולא נגע וודאי.

דברי הרבי יכולים לשמש גם עבורנו ליסוד חשוב ולחיזוק ברגעים של קושי. לעיתים נדמה לנו שאכן נגע בבית. לעיתים נדמה לנו שהקשיים הם קשיים של עונש, של הזעפת פנים מצד הקב"ה. צריכים אנו לדעת שגם במצבים כאלו יש איזה שהוא מטמון אי שם בקצה הדרך. העובדה שאנו עוברים ומגיעים אליו דרך הטומאה איננה צריכה להרתיע אותנו מלהאמין כי אכן מטמון יש לנו בסוף הדרך ו"באמת טובה היא לישראל אשר יטיב ה' עמנו".

 

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com