מסורה לפרשת וישב - הכר נא

מסורה לפרשת וישב - הכר נא

 

בראשית פרק לז פס' לא - לג

ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם: וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא: ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף:

 

בעל הטורים בראשית פרק לז פס' לב

הכר נא. ב' במסורת. הכא. ואידך הכר נא למי החותמת והפתילים (להלן לח, כה). בלשון שרימה יהודה את אביו, באותו לשון נפרע ממנו:

 

בעל הטורים בראשית פרק לח פסוק כג

לבוז. ב' במסורת. פן נהיה לבוז. ונעוה לב יהיה לבוז (משלי יב, ח). בשביל שעיוה לב אביו לומר הכר נא הכתונת בנך היא (לעיל לז, לב) היה לבוז, שאמרה לו הכר נא למי החותמת:

 

בראשית פרק לח פס' כד  - כו

ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף: הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה: ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה:

 

רמב"ן בראשית פרק לז פסוק לב

וישלחו את כתונת הפסים ויביאו אל אביהם. בצווי. או ויביאו, השלוחים המביאים, כי שלחו אותה ועודם בדותן, ואמרו: זאת מצאנו הכר נא. או ששלחוה אל חברון לבית האחד מהן, ובבואם הכניסוה לפני אביהם ואמרו לו זאת מצאנו. וכל זה להתנכר בענין, כי אם שתקו היה חושד אותם לאמר אתם הרגתם אותו כי ידע קנאתם בו:

ויש מפרשים, וישלחו, שתקעו בה השלח לקרעה במקומות רבים כדמות שני חיות, מלשון בשלח יעבורו (איוב לו יב). וטעם הפסים, כי שלחו אותה שיכירנה בפסים אשר עשה לו:

 

רבינו בחיי בראשית פרק לז

ולשון פסים אמרו במדרש על שם שהיתה גדולה ומכסה שתי פסות ידיו. ד"א פסים על שהטילו פייס ביניהם באיזו מיתה ימיתוהו בארבע מיתות ב"ד, שנאמר ויתנכלו אותו להמיתו. כיון שמכרוהו הטילו פייס ביניהם מי יוליך הכתונת לאביהם נפל הפייס על יהודה, זהו שאמר לו הכר נא, ולכך נאמר לו (בראשית לח) הכר נא למי החותמת. וכשאמר לו הכתונת בנך פסקו חייו של יעקב, לכך פסקו חיי בניו מן העולם, זה ער ואונן שנאמר (ירמיה לב) ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם.

 

רבינו בחיי בראשית פרק לח

והיא שלחה אל חמיה לאמר. כלומר שיאמרו לו השלוחים בשמה. לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. כי הם עצמם לא היו יודעים מה שבידה, ועשתה כן כדי שלא יתבייש. וכאשר ראתה שלא הודה בזה וחשבה אולי שכח הענין אמרה לו היא בעצמה פנים בפנים הכר נא למי החותמת וגו', ולכך הזכירתם בשמם, ועדיין היתה כוונתה שאם יודה בזה מוטב ואם לאו תשרף ולא תלבין פניו. ובתרגום ירושלמי של היא מוצאת הזכיר כי סמאל החביא אותם כדי שלא תמצאם ותשרף, ותמר בקשה רחמים לפני הקב"ה להמציא לה שלשה וינצלו שלשה ואז תתן לו ג', ורמז הקב"ה לגבריאל והחזירם לה והשליכתם לרגלי הדיינים, וזהו שאמרה לו הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה:

 

תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף י ע"ב

הכר נא א"ר חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו בהכר בישר הכר נא הכתנת בנך היא בהכר בישרוהו הכר נא למי. נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה ליה בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני היינו דאמר רב חנין בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקדש ש"ש בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכתיב עדות ביהוסף שמו יהודה שקדש ש"ש בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה כיון שהודה ואמר צדקה ממני יצתה בת קול ואמרה אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור מאן נינהו חנניה מישאל ועזריה צדקה ממני מנא ידע יצתה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים

 

מדרש רבה בראשית פרשה פה פסקה ח

אמר ר' יוחנן בקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה אמר לו יהודה היכן אתה הולך מהיכן מלכים עומדים מהיכן גדולים עומדים ויט אליה אל הדרך בע"כ שלא בטובתו

 

רש"י מסכת סוטה דף י ע"ב

כבושים. דברים עלומים שנגזרו מלפני שיצאו מזו מלכים ואי אפשר לצאת אלא מיהודה דכתיב (בראשית מט) גור אריה יהודה כבושים דברי סתר גזירת המלך כמו בהדי כבשי דקודשא בריך הוא למה לך בברכות (דף י.) גבי חזקיה:

 

תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף י ע"א

בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א"ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו א"ל כבר נגזרה עליך גזירה אמר ליה בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים אתמר נמי רבי יוחנן ורבי (אליעזר) דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנא' הן יקטלני לו איחל:

 

רש"י מסכת ברכות דף י ע"א

כבשי דרחמנא. סתרים דהקב"ה כמו רישא בכבשא (חולין ד' צג:) בהטמנת האפר:

 

ספר צדקת הצדיק אות עח

פעמים גם בנים רשעים אפשר שיה' נצמח איזה טובה לאב. כענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל ובני קטורה שיצא הפסולת על ידיהם. אלא שבזה צריך שיזכה האב שיופקע תורת זרעו מהם כמ"ש באברהם כי ביצחק יקרא לך זרע וכמ"ש בי' השבטים ספ"ק דיבמות לא זזו משם עד שעשאום כגוים גמורים וידוע ד' רמב"ן ע"פ שורש פורה ראש ע"ש. וע"ז א' לחזקיה פ"ק דברכות (י.) בהדי כבשי דרחמנא למ"ל והרי מנשה מאותן שאין להם חלק לעוה"ב ומ"מ הי' נאבד ח"ו משיח ב"ד וכל השלשלת הקדושה מן העולם אלו לא נולד. ומצינו ויקוד העם וישתחוו בפ' בא ופירש"י שמחו על בשורת הבנים והרי שם הוא בשאלת מה העבודה הזאת לכם שהוא שאלת בן רשע כדאי' בהגדה ואף אתה הקהה כו' ואפ"ה שמחו על בשורת לידתו.

 

ספרי ר' צדוק, תקנת השבין, לקוטי ענייני תשובה לשבי פשע ביעקב ד"ה ובירר

ובירר זה ביחוד במה שאמר כלה נבואתך כו', ואז נתן לו ישעיה בתו להוליד מנשה שכבר המציא והביא גילוי אור זה המחודש של מעלת התשובה כ"כ... עד שיועיל גם למנשה, אלא שלא נשלם אז עדיין התפשטות מדתו של נחלה בלי מצרים להיות באמת עד אין קץ שיהיה נמחל לכל העולם כולו לגמרי עד שיבולע המות דהיינו שיהיה משיח, ואמר על זה רזי לי רזי שהוא מהנסתרות לד' אלקינו וכבשי דרחמנא... וכבר ישעי' גילה זה לחזקיה דיש כבשי דרחמנא כמ"ש בברכות שם דיש סודות שאין נגלים לברי' כמו לידת רשע כמנשה, וע"י זה שלידתו הוא מסוד ד' ממילא יש לו תשובה ותיקון ג"כ מצד סוד ד' שרצה בכך כאשר יתגלה לעתיד סודו, ועכ"פ שהדבר היה מסודר כך מכבשי דרחמנא אין כאן עוד חטא שהוא היציאה מהסדר ורצון השי"ת והרי זה כך יסד השי"ת א"כ אין כל החטא אלא מצידו שהוא לא ידע דבר זה של סוד ד' וחשב שהוא ממרה פני ד' בחטאיו, אבל על האמת הרי אין כאן חטא מעיקרו ועל דרך זה הם כל הדחיות סדר משפטי התורה ע"י מעלת התשובה זו שגילה חזקיה וישעיה בזה דיש כבשי דרחמנא... ועל זה אמרו (שבת פ"ט ב) אם יהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית דהיינו מצד כבשי דרחמנא אז כשלג ילבינו לגמרי שאין חטא כלל:

 

ספר אגרא דכלה - דף קנג ע"א

בפסוק (בראשית לח כב) ויאמר לא היתה בזה קדשה. תירגם לית הכא מקדשתא. והוא שלא כמשמעות הפסוק, דבפסוק נאמר ל"א היתה וכו' מקודם, והוא תירגם לית הכא וכו' אין כאן, והוא תמוה והוה ליה לתרגם לא הות הכא, וכמו שתירגם יונתן. ונ"ל דדקדק לשון המאמר לא היתה בזה קדשה, דהיה לו לומר לא היתה פה וכו', ותיבת בז"ה משמע בזה המעשה לא נעשית קדשה, אך התורה דקדקה להשמיענו איך שם י"י בפיהם דבר אמת כי ממנו ית' יצאו כבושים, ואם כן זה קיום דבריו ית'. והנה האדם צריך לדקדק בכל ענינים הנאמרים לו הכל הוא בהשגחת הש"י, הנה שם י"י ית' בפיהם באמרם לא היתה בז"ה קדשה, היינו בזאת המעשה שעשתה אין זה קדשה, כי חוק וגזירת המלך הוא

 

ספר פוקד עקרים אות ה ד"ה והנה

ויהודה הוא הגדול שבשבטים שורש היהדות שכל הכופר בע"ז נק' יהודי כי למוד השבט הזה לשרוף ע"ז כי הוא נק' כולו ע"ש של הקב"ה להיות דבוק באלקים חיים ואפי' שנראה לו כן כענין יהודה בתמר שנראה כהולך בשרירות לבו ואחר תאותו שהוא היפך הדביקות בהש"י כנז"ל, אבל הש"י העיד מאתי יצאו כבושים והי' עסוק בזה לברוא אורו של משיח

 

ספר מאור ושמש - פרשת וישב ד"ה ויוגד

אמנם נראה לבאר דהנה נמצא במדרש על פסוק צדקה ממני שיצא בת קול ממני ומאתי יצאו הדברים, רצה לומר שמן השמים סייעוהו לאותה המעשה שיצא מלכות בית דוד ונשמת משיח שיתגלה במהרה על כן נתעורר יהודה קדוש עליון לדבר זה. והנה גם לתמר נתגלה סוד זה והיא גם היא נתכוונה לדבר זה לעשות יחודים קדושים להוריד נשמת משיח ממקום חצבה ושרשה בעולמות העליונים. והנה נמצא בגמרא ובמדרש ששה דברים קודמים לעולם ומהם הוא תשובה ונשמת משיח. נמצא אנו למדים ששניהם הם ממקום ומשורש אחד.

 

ספר ישמח משה - פרשת ויגש דף קד ע"ב

והנה יוסף ידע כל זה ברוח הקודש, ואמר לאחיו ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם, ר"ל גם לפי ראות עיניכם שאין יודעים בזה בכבשי דרחמנא, כי למחיה שלחני וגו' כנראה מפשוטן של הדברים, ועתה האמת אגיד כאשר הוא לא אתם שלחתם וגו' כי אלהים משום וישימני לאב וגו',

 

שפת אמת מקץ תרל"ה

ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. כי במצרים היו כולם בהסתר. כי החושך יכסה ארץ. וכמ"ש לעיל שכל ענין החלום הי' זה. ושגלות מצרים התחיל אז. והיינו להיות נסתר הקדושה אעפ"כ יוסף הכירם והם לא הכירוהו והבן:

 

ספרי ר' צדוק, תקנת השבין, לקוטי ענייני תשובה לשבי פשע ביעקב ד"ה וזה

ומלכות ישראל הוא מה שחלק מכבודו לבשר ודם וזכו לה ע"י התשובה מאהבה שנעשו גם הזדונות כזכיות ונתברר דאין שום דבר נגד כבוד מלכותו, ואדרבא ע"י החטא אחר שהודה בזה נתקדש שם שמים בפרהסיא וגרם בו קידוש שם שמים יותר ממה שפעל יוסף בכבישה מחטא, וזהו כל ענין התגלות כבוד מלכותו שיהי' קידוש שם שמים בעולם ולכך נתייחס תשובה מאהבה ליהודה... וע"כ אמר חטאת יהודה וגו' (ירמיה פרק נ פסוק כב: בימים ההם ובעת ההיא נאם ידוד יבקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר) דבהתגלות קדושה זו הוא הסליחה גמורה דגם השוגג לא נמצא דנעשה זכיות:

 

ספרי רבי נחמן, סיפורי מעשיות מעשה א מאבידת בת מלך

ענה ואמר: בדרך ספרתי מעשה, שכל מי שהיה שומעה, היה לו הרהור תשובה וזו היא:

מעשה במלך אחד, שהיו לו ששה בנים ובת אחת ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד, והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה, ונזרקה מפיו דבור: שהלא טוב יקח אותך (דער ניט גוטער זאל דיך נעמען) בלילה הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה עמד השני למלכות, מחמת שראה שהמלך מצטער מאד, ובקש, שיתנו לו משרת וסוס ומעות על הוצאות, והלך לבקשה והיה מבקשה מאד זמן מרבה מאד עד שמצאה (עתה מספר איך בקשה עד שמצאה)...

אחר-כך ראה מבצר (שקורין שלאס), וכמה חילות היו עומדים שם סביבו... ובא לפלטין אחד וראה, שישב שם המלך בעטרה... וראה שהמלך צוה להביא המלכה והלכו להביא אותה... והיא היתה הבת מלך הנ"ל, והוא (הינו השני למלכות) ראה והכירה אחר-כך הציצה המלכה וראתה אחד, ששוכב בזוית והכירה אותו ועמדה מכסאה והלכה לשם ונגעה בו ושאלה אותו: האתה מכיר אותי? והשיב לה: הן, אני מכיר אותך; את היא הבת מלך שנאבדה ושאל אותה: האיך באת לכאן? והשיבה: באשר שאבי המלך נזרק מפיו דבור הנ"ל, וכאן, המקום הזה, הוא לא טוב... ושאל אותה: איך אני יכול להוציא אותך?