מסורה לפרשת ויגש - פן תורש

 

מסורה לפרשת ויגש - פן תורש

 

בראשית פרק מה פס' ט - יא

מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד: וישבת בארץ גשן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל אשר לך: וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך:

 

בעל הטורים בראשית פרק מה פסוק יא

פן תורש. ב' במסורת. הכא. ואידך אל תאהב שינה פן תורש (משלי כ, יג). זהו שאמר וקרעים תלביש נומה (שם כג, כא). ללמדך כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית קרעים קרעים. וזהו אל תאהב שינה בבית המדרש פן תורש מלומדך. וכן אמר יוסף ליעקב מוטב שתבא בכאן, אף ללכת חוצה לארץ, פן תורש מתורה כי לא תוכלו ללמוד שם מפני הרעב:

 

משלי פרק כ פסוק יג

אל-תאהב שנה פן-תורש פקח עיניך שבע-לחם:

 

רמב"ן בראשית פרק מה פסוק יא

ואמר פן תורש אתה וביתך. דרך כבוד, כי לאחיו אמר כי למחיה שלחני אלהים לפניכם, ולשום לכם שארית, שהיו מתים ולא ישאר להם שארית, אבל לאביו לא רצה לאמר כן. ואמר שאם תתעכב בארץ כנען תורש, כי אני לא אוכל לשלוח לך לארץ כנען לחם רב מגנזי המלך, כי יחשדו אותי שאני מוכרו שם לעשות לי שם אוצרות כסף ולשוב אל ארצי ואל מולדתי, ובבואכם וידעו כי אתם אבי ואחי יתן לי המלך רשות:

 

רש"י בראשית פרק מה פסוק יא

פן תורש. דלמא תתמסכן. לשון מוריש ומעשיר:

 

רשב"ם בראשית פרק מה פסוק יא

פן תורש. תתגרש מן הארץ ע"י רעבון. כמו והורשתם והאבדתם מהר. מגזרת ירש יאמר תורש. מן יקש יאמר תוקש בו:

 

מצודת דוד משלי פרק כ פסוק יג

פן תורש. כי בעת השינה תבטל מן המלאכה פקח. פתח עיניך למעט בסגירת עינים בשינה ואז תשבע לחם ונאמר למשל על עסק התורה :

 

מלבי"ם משלי פרק כ פסוק יג

אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם, פשוטו יאמר במשל, שאסיפת ההון צריך שקידה וזריזות, והאוהב שינה יורש, והעוצם עיניו בשינה לא ישבע לחם, והושאל מן המליצה שהסובא אינו שבע, אבל ממ"ש פקח עיניך מבואר שיש בו מליצה, כי פעל פקח לא נאמר על פתיחת עיני הראות רק על פתיחת עיני השכל, וימצא השינה המליציית גם בעת שהאדם ער ועיניו הגשמיים פתוחים, אם נפשו הרוחנית ישינה ותרדמת החומר נפל עליה ועיני שכלו עצומים מהביט אל האלהים, ונמשך אל מ"ש אזן שומעת ועין רואה עשה ה' גם שניהם, שבמ"ש גם שניהם רמז שהאזן והעין פי שנים להם, שנמצא גם אזן רוחני ועין שכלי, שעליהם בא לשון שמיעה על הבנת השכל, ושמיעת קול אלהים, ולשון ראה על ראיית השכל, ולבי ראה הרבה חכמה ודעת וה' עשה גם שניהם, שע"י הראיה והשמיעה בחוש החיצוני ישמע ויראה בחוש הפנימי השכלי, וכמו שאין טוב אם ישן אדם תמיד ולא יתעסק באזן ועין הגשמי, שאז יורש וגופו לא ישבע לחם חקו, כן צריך לפקח עינים, שהפקיחה עקרו על עינים הרוחנים, שאם יאהב שינת השכל יורש ויאבד רכוש הנפש שהיא התורה והחכמה, אבל יפקח עיני שכלו אז תשבע נפשו לחם חקה, שע"פ תחיה חיים הנצחיים והרוחנים:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות תחומין וערובי - תחומין הלכה ו

כי ענין הדרך והעצה הקדושה הנ"ל של אזמרה לאלקי בעודי, זהו בחינת התעוררות השנה, כי כשאדם מונח בדעתו בקטנות ושפלות עד שאינו יכול להתפלל ולשוב לה' יתברך על - ידי זה, זהו בחינת שנה וצריך להתעורר משנתו על - ידי העצה הנ"ל של אזמרה וכו' כנ"ל, דהינו שיבקש ויחפש עד שימצא בעצמו איזה נקדות טובות בבחינת ועוד מעט ואין רשע וכו' ועל - ידי זה יחיה את עצמו ויתעורר משנתו ונפילתו... וזה בחינת עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, כי הנקדה טובה שבכל אחד הוא בבחינת שחר... וזהו 'מאי טעמא תימרא דתרנגולא מידלא לעלא', תרנגול, זה בחינת התעוררות השנה, כי תרנגול ממנה על זה לעורר בני אדם מהשנה בחצות לילה... ועל - כן כל השירה של התרנגול הוא בענין התעוררות השנה, כמו שכתוב בפרק שירה פרק ד' תרנגול אומר, בשעה שבא הקדוש ברוך הוא אצל הצדיקים בגן - עדן זולפין כל אילני גן - עדן בשמים ומרננין ומשבחים ואז גם הוא מתעורר ומשבח בקול ראשון אומר, "שאו שערים ראשיכם וכו'". בקול שני אומר, "שאו ב' וכו'". בקול שלישי, "עמדו צדיקים ועסקו בתורה כדי שיהיה שכרכם כפול לעולם הבא". בקול רביעי אומר, "לישועתך קויתי ה'". בקול חמשי אומר, "עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך". בקול ששי אומר, "אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם". בקול שביעי אומר, "עת לעשות לה' הפרו תורתך". וכל אלו השירות שאומר בכל השבעה קולות הם בחינת התעוררות השנה שעוסק לעורר מהשנה מחצות לילה עד אור היום שמי שאינו מתעורר בחצות ממש על כל פנים יתעורר מהשנה שעה אחר חצות ואם גם אז לא יתעורר, על כל פנים יתעורר עוד שעה אחר כך וכן קורא קול אחר קול עד אור היום, שהם שבעה קולות וכלם הם בחינת התעוררות השנה:

וזה בחינת בשעה שבא הקדוש ברוך הוא אצל הצדיקים בגן - עדן מזלפין כל אילני גן - עדן בשמים. זהו בחינת מה שבחצות לילה נתעוררים חסדים גדולים על ישראל על - ידי שמחפשין ומוצאין בכל אחד נקדות טובות...

וזהו קול ה' וכו' שמדבר בפרוש מהתעוררות השנה, כמו שכתוב, "עד מתי עצל תשכב מתי תקום בשנתך אל תאהב שנה וכו' פקח עיניך שבע לחם". 'פקח עיניך', שעדין יש בך נקדות טובות הרבה ועל - ידי זה תתעורר משנתך ותשבע לחמה של תורה וכנ"ל.

 

ליקוטי הלכות יורה דעה הלכות נותן טעם לפגם הלכה ב אות ב

וע"כ נאסר היין במגע דייקא. כי סתם נגיעה בידים שהם כלי המעשה בחי' עשיה. שעי"ז מתגברת ח"ו השינה שהיא בחי' עשיה. כי השינה הוא בחי' הסתלקות המוחין ונשאר הגוף לבד שהוא החומר שהוא בחי' עשיה. וע"כ ארז"ל (קידושין מ"ט) עשרה קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים וכו'. כי עיקר השינה הוא בבחי' עשי' ועבודות כנ"ל. וע"כ התעוררות השינה הוא ע"י סיפורי מעשיות. כי רבינו ז"ל אמר אז בשיחותיו הקדושו' אחר שגילה המאמר הנורא הנ"ל וז"ל אני אמרתי עכשיו ג' דברים היפך העולם. כי העולם אומרים שע"י סיפורי מעשיות נמשך שינה. ואני אמרתי להיפך שע"י סיפורי מעשיות מעוררין מהשינה וכו'. ועוד חשב ב' דברים שנאמרו באותו המאמר היפך דברי העולם דהיינו מענין פקידות עקרות וכו'. (חיי מוהר"ן, שיחות השיכים להתורות כה: אמר בדרך צחות. היום אמרתי שלשה דברים שלא כדברי העולם. א) העולם אומרים שספורי מעשיות מסגל לשנה. ואני אמרתי שעל-ידי ספורי מעשיות מעוררין בני אדם משנתם. ב) העולם אומרים שמספורי דברים אינם באים לידי הריון (פון זאגין ווערט מען ניט טראגין) ואני אמרתי שמספורי דברים של הצדיק שמעורר על-ידי-זה בני אדם משנתם על-ידי-זה בא פקידת עקרות. ג) העולם אומרים כי הצדיק האמת המפלג במעלה אין צריך למעות הרבה כי למה לו מעות, ואני אמרתי שיש התבוננות כזה שצריך לזה כל הון דעלמא) ובאמת כל שיחותיו עמוקים מאד אמד והם כולם תורה ויש בהם רזין ועמקות גדול אפי' ע"פ פשוט. וכל אדם לפי ערכו יכול למצוא בהם עמקות גדול והתבוננות רחב בלי שיעור כי באמת דייקא עי"ז שע"י סיפורי מעשיות של העולם נמשך שינה מחמת זה דייקא מעוררין הצדיקים אמתיים מהשינה ע"י סיפורי מעשיות דייקא כי אין הדין נמתק אלא בשרשו. כי מי שהוא כרוך אחר החומר שהוא בחי' עשי' אזי מביא שינה ע"י סיפורי מעשיות. כי מחמת שמספר מעשה שנעשה שזה בחי' עשי' עי"ז נמשך האדם לבחי' עשי' ועי"ז נופל עליו שינה שהוא בחי' התגברות העשי' והחומר כנ"ל. אבל הצדיק הוא להיפך כי מעורר מהשינה דייקא ע"י סיפורי מעשיות כי ע"י סיפורי מעשיות הוא מעלה ומקשר ומעורר את בחי' המעשה שהוא בחינת העשיה לבחי' הסיפור דהיינו שמעלה בחי' העשיה אל הדיבור שהוא בחי' דעת ומוחין כי הדיבור נמשך מהדעת כמ"ש מפיו דעת ותבונה. וע"כ מחמת זה הוא מעורר מהשינה על ידי סיפורי מעשיות דייקא כי אין הדין נמתק אלא בשרשו. וע"כ דייקא ע"י סיפורו סיפורי מעשיות הוא מעלה וממתיק בחי' עשיה שהוא בחי' שינה ועי"ז מעורר מהשינה. וזה בחי' יין שהוא כלול מב' בחי' מבחי' שינה ומבחי' התעוררות השינה. כי היין בטבעו מביא שינה בגשמיות וברוחניות כנראה בחוש וכמ"ש כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים שכל הדרכים נעשין לפניו מישור כשרז"ל שהוא בח'י שינה בחי' הסתלקות כל הע' פנים לתורה שע"י השכרות ח"ו נופל מכל הע' פנים לתורה עד שכל הדרכים נעשין לפניו כמישור ח"ו שזהו עיקר בחי' שינה, וזה בחי' יין המשכר. אבל יש בחי' יין המשמח בחינת (תהלים ק"ד) יין ישמח לבב וכו' שהוא בחי' לב שמח ייטיב פנים, דהיינו שזוכין לפנים דקדושה שהוא בחי' דעת ומוחין על ידי היין שבקדושה בבחי' חמרא וריחני פקחין (סנהדרין ע'). וזה בחי' (שה"ש ז') וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים היינו התעוררו' השינה שהוא בחי' דיבור בחי' להתיר פה אלמים וכו' כמבואר במאמר הנ"ל, וכשרז"ל (יומא ע"ו) למה נקרא היין תירש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. ראש זה ביי' התעררות השינה שהוא בחי' ראש ומוחין כנ"ל. לא זכה נעשה רש זה בחי' התגברות השינה ע"י היין ח"ו בבחי' אל תאהב שינה פן תורש. ועל כן אין אומרים שיר אלא על הין כי השיר הוא בחי' התעוררות השינה בבחי' עורי עורי שיר דברי וכו' כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כנ"ל. וע"כ דייקא ע"י היין שכלול מב' הבחינות משינה ומהתעוררות השינה כנ"ל ע"כ על ידו דייקא מעוררין מהשינה. כי כשזוכין להעלות את היין לשרשו שבקדושה. אזי נמתק השינה וזוכין ע"י היין לבחי' התעוררות השינה כנ"ל:

 

אמרי אמת ספר בראשית - פרשת ויגש - שנת תרצ"ט

במדרש דורש על ויגש אליו יהודה מה דכתיב מים עמוקים עצה בלב איש וגו', בגלות מענים את בני ישראל ביסורים והעצה היא להתייגע למצוא הנקודה הפניית שהיא עצה בלב איש ואז מתקיים מה שכתוב ואיש עצתו יודיענו, יעקב אבינו קודם שהלך לגלות קיבל עול מלכות שמים וקרא קריאת שמע לגבור על כל ההסתרות ושלא תוכל לחול עליו שום  אדנות ושעבוד אחר... זה הוא ששלח יוסף לעיקב רדה אלי אל תעמוד ואיתא במדרש שלא תעמיד את השעה, בגלות יש גם כן זמנים שונים וצריכים להאחז לעת מצוא כענין שאיתא שאין לך אדם שאין לו שעה וזהו פן תורש וגו'

 

אמרי אמת ספר בראשית - פרשת ויגש - שנת תרצ"ב

וכן איתא בזוה"ק משל שמי שיורד לבור עמוק ומפחד שלא יוכל לעלות הוא קושר קודם החבל למעלה, כאן גם כן הלך יעקב מקודם לבאר שבע ואיתא במדרש שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקנו בבאר שבע, היינו מה שנטע אברהם שנוכל לנקות עצמנו שתוכל השכינה לשרות, וכתיב וישלחהו מעמק חברון ואיתא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, כתיב כי עוד חמש שנים רעב פן תורש וגו' אין הכוונה בפשטות לרעבון, אלא כענין שכ' לא רעב ללחם וגו' כי  אם לשמוע את דברי ה' פן תורש היינו שבזמן הגלות הדעת היא בגלות, איתא בבעל הטורים מסורה כתיב הכא פן תורש וכתיב אל תאהב שינה פן תורש וזה כענין דאיתא כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים קרעים שנאמר וקרעים תלביש נומה, איתא אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש, בכל התחדשות צריכים להאחז ולקשר על לאחר כך

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת ויגש - שנת תרנ"ט

בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך. הם ב' הבטחות להיות עם בנ"י בגלות ולגאול אותם. ועל ב' אלו כתיב בכל צרתם לו צר בו' ובא'. לו צר בו' הוא הסיוע בגלות והוא בחי' ששת ימי המעשה. לא בא' הוא הגאולה בחי' השבת נחלה בלי מצרים. וב' אלו הבחי' קיבלו יהודה ויוסף. יהודה ארד עמך כמ"ש ויהודה עוד רד עם אל. ויוסף הוא בחי' הגאולה אנכי אעלך כמ"ש מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה. וב' אלו הבחי' מתחדשים בכל השבתות כי בימי החול הקדושה מתלבשת בעשי' בחי' ארד עמך. ובשבת מתעלה איזה נקודה שיש בחי' גאולה בכל שבת ושבת. והם ב' הבחי' הקול קול יעקב קול תורה ותפלה. ולפי ששבת בחי' קול תורה כמ"ש יעשה כולו תורה לכן ממעטין בו התפלה שבכל יום י"ח ובשבת ז' ברכות. והנה יוסף ושבת הוא בחי' תוספת נשמה יתירה וזה שאמר יעקב רב עוד יוסף בני חי. וכ"כ עודך חי כי עוד הוא לשון תוספות כמ"ש ויבך על צוארו עוד פרש"י הרבות בכי. וכן שם יוסף על התוספות. כי ימי שנותינו שבעים שנה ואם בגבורות שמונים. עו"ד הוא שמונים. וכן יסוד עולה פ'. וכן שם המיוחד לש"ק י"ה אדנ"י עולה יסוד. והכל ענין אחד כי הוא הארה מעין עוה"ב בחי' שמינית וכן מילה ביום השמיני. וכן שבת הוא אור שבעת הימים שנמשך תוספות מן השורש למעלה מעולם הטבע. והוא בחי' הגאולה. והנה יש לתמוה כי יוסף אמר וכלכלתי אותך כו' פן תורש אתה וביתך. והיתכן שיחשוב עצמו גדול מאביו. אבל ידע כי בחי' התוספות והעושר צריך להיות על ידו. וכל זמן שהי' יוסף מתכסה מאביו הי' חסר ליעקב אותו התוספות. ואח"כ כתיב ותחי רוח יעקב עי' בזוה"ק. וכ' בן זקונים הוא לו בר חכים הוא לי'. והוא כמ"ש המחכים את רבו כו'. כאשר היה יוסף מוכן לקבל השפע ע"י יעקב. הי' יעקב מתמלא תוספות קדושה וברכה. וגדולה מזה מצינו בכללות בנ"י כפי הכנה שלהם ניתוסף הקדושה בכל המדריגות כמ"ש תנו עוז לאלקים. ואמרו חז"ל ישראל מפרנסין לאביהן שבשמים. כמ"ש רעיתי פרנסתי ע"ש במדרש חזית:

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת ויגש - שנת תרמ"ב

בפסוק עיניכם רואות כו' כי פי המדבר כו'. עפ"י מ"ש במ"א הרמז שדרשו חז"ל וירד מצרימה אנוס על פי הדבור שהוא בחי' יוסף. דאיתא בזוה"ק שהדיבור היה בגלות מצרים והוא בחי' השבטים כמ"ש וזאת אשר דבר להם אביהם. ויוסף הוא פי הדיבור התקשרות בחי' הדיבור להקול. וכן כ' אחר כך וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר כו' ותחי כו'. מכלל שהיו דברים סתומים שהכירו מהן בחי' של יוסף הצדיק כמ"ש ואח"כ דברו אחיו אתו. ורמז עיניכם רואות כו' כענין שכתוב במתן תורה רואים את הקולות. וכל הכנת יוסף היה במצרים שיוכל אח"כ יעקב לירד שם. כי הוא בחי' ממוצעת להמשיך כח הדעת בחי' יעקב להשבטים שהוא התגלות הדעת במעשה. ולכן מקודם לא ראה יעקב דרך שיוכל לילך למצרים עד שראה העגלות אשר שלח יוסף כו'. וזה הרמז ששלח יוסף פן תורש אתה וביתך. וחלילה שלא חשב יוסף ליעקב אביו הרבה למעלה יותר ממנו. רק שידע שהתפשטות כחו של יעקב על ידו הוא. פן תורש פי' שיופסק המשכת כח שלו לביתו וזרעו אחריו שמוכרח להיות ע"י יוסף כנ"ל. וכן התנאי שכתב במדרש על מנת ויוסף ישית ידו כו'. שהוא גם לדורות. ע"י שמירת כחו של יוסף יכולין למצוא גאולה בכל מקום צר. והוא התקשרות הדעת לכל המעשים לבטל אותם להדעת בחי' תורה ומצות וע"י התשוקה והאהבה של המצות יש הארת התורה בכל מצוה והוא בחי' יוסף. וד"ל: