נושאים

בעל שם טוב לפרשת בהעלותך - קברות התאווה

פרשת בהעלותך - קברות התאווה

 

בעל שם טוב במדבר פרשת מסעי אות א

ובודאי נכתבו המסעות בתורה להורות הדרך הישר לאיש הישראלי, לידע הדרך הישר אשר ילך בו כל ימי חייו, ליסע ממסע למסע, וידוע שכל המסעות הם בחינות קדושים וטהורים, כמו ששמעתי מן אדוני אבי זקני זללה"הג) בשם ספר ברית מנוחה קברות התאוה הוא בחינת החכמה, כי שם קברו את העם המתאוים, פירוש, מי שבא למדת חכמה אזי בטל ממנו כל התאוות, מרוב דביקותו בו יתברך שמו, ומזה נבין לכל המסעות שבודאי הם בחינות קדושות ומעלות רמות ם המתאוים, פירוש, מי שבא למדת חכמה, אזי בטל ממנו כל התאוות מרוב דביקותו בו יתברך שמו: (דגל מחנה אפרים פרשת מסעי)

 

דגל מחנה אפרים בראשית פרשת בראשית

ואפשר לקרב זה אל השכל שיועיל זה להנצל מהיצר הרע על פי ששמעתי מאא"ז נשמתו עדן רבי ישראל בעל שם טוב שאמר שכתוב בספר ברית מנוחה (דף ז': דפוס וורשא תרמ"ד) שחכמה נקרא קברות התאוה כי כשאדם דבוק בחכמה ממילא כל התאוות בטלין ממנו ולכך נקרא קברות התאוה היינו שעל ידי החכמה הוא מקבר ומבטל כח התאוה מעליו, ועל פי זה אמרתי פירוש הפסוק (דברים כ"ג, ט"ו) והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר כי קודש נקרא חכמה כידוע והוא השכל של אדם וכשהוא מדבק מחשבתו ושכלו בחכמת התורה ואלהות ומנהיג כל איבריו בזה השכל פועל שנעשים כל האיברים שלו רוחניות רק חכמה ושכל כיון שדבוקים אל השכל וזהו שהצדיקים קדושי עליון מהפכים החומר שלהם לצורה שהוא החכמה והשכל ונעשה כולו חכמה, וזה שאמר הכתוב והיה מחניך קדוש היינו כל שייפי גופא יהיה קודש היינו שיהיה בחינת חכמה שתראה שיהיה כולם דבקים ומתנהגים על פי השכל והחכמה הנקרא קודש ואז ולא יהיה בך ערות דבר היינו שיהיה בטל ממך ממילא כל דבר ערוה והרהורין בישין חס ושלום כנ"ל. ולזה הטעם יש לומר שמועיל לבטל היצר הרע לצייר לפניו דיוקנו של אביו, כי אבא הוא חכמה כידוע וידוע במקום שמחשבתו של אדם שם הוא כולו נמצא כשמחשב בחכמה הוא דבוק ברגע ההוא כולו בחכמה וכל מה שאדם מעורר במחשבתו כך מעוררין עליו מלמעלה לכן כשאדם מעורר בדביקות מחשבתו בדיוקנו של אביו בזה הוא מעורר עליו מלמעלה בחינתו שהוא קברות התאוה ובזה מבטל ומסיר מעצמו התאוות רעות חס ושלום, וזה יש לפרש להבין בקיצור נמרץ מה שכתוב בתיקונים (תיקון כ"א, ס"א ב) ה' בחכמה יסד ארץ באבא יסד ברתא עיין שם והוא על דרך הנ"ל. וזה שאמר הכתוב תדשא הארץ דשא שהוא ראשי תיבות דיוקנו של אביו אז ממילא יהיה הכל למינהו בלי שום עירבוב מין אחר והבן זה היטב:

 

בעל שם טוב בראשית פרשת נח

שמעתי ממורי זללה"ה ענין החיות רצוא ושוב וגו', כי כל דבר חושק ומתלהב לחזור לשורשו לידבק שם, לכך הנשמה תתלהב תמיד לדבק בשורשה למעלה על ידי חשק בתורה ובעבודת ה', ואם מתלהב תמיד היה בטל ממציאותו כמו קודם עולם התיקון, וזהו סוד קברות התאוהיא) שכתב בספר ברית מנוחה וכו', והוא סוד המבול ונפתחו ארובות השמים וגו', לכך תיקן ה' יתברך שיעסוק לפעמים זמן מה בצרכי הגוף, אכילה ושתיה, ומעט להתעסק בצרכי פרנסתו, גם שיש לו מדת הסתפקות, ועל ידי ביטולו מעבודת ה' בזמנים אלו ינוח הנשמה, וכח השכלי יתחזק לחזור ולעסוק בעבודת ה' יתברך אחר כך, וזהו והחיות רצוא ושוב ודברי פי חכם חן, אך שאין זה לשונו כי הוספתי מעט: (צפנת פענח דף ל"ג ע"ב, פ"ה ע"ד, פ"ט ע"א)

 

תורת המגיד תורה פרשת מקץ

אבל מי שהוא דבוק בחכמה, ממילא אינו דבוק בשום תאווה, פי' שהתאווה אינה אלא במי שהוא דבוק בזמן, דהיינו שלפעמים בזמן מה חסר ממנו הדבר שמתאוה אליו, ובזמן מה ממלאים לו כל תאוותיו, אבל מי שהוא דבוק בחכמה שהוא למעלה מן הזמן, ושם החסרון והמילוי הוא בפעם א' בלתי נפרד, וד"ל.

 

תורת המגיד נ"ך משלי

והצדיק כיון שנכנס לשער אין, אז מקשר את עצמו לחכמה עילאי, כיון שהוא עצמו אין, והאין אינו מתאוה לשום דבר.

 

תורת המגיד תורה פרשת וארא

נמצא שגם הוא היה מתדבק לחכמה, דהיינו יראה המקטנת בעליה, על כן אמר (שם לג, יא) יש לי כל, דהיינו שמסתפק במה שיש לו, לפי שהוא במדריגת החכמה שהיא מדריגת אין, והאין אינו מתאוה לכלום, משא"כ עשו שאמר (שם, ט) יש לי רב, לשון גדלות, ע"כ נאמר בו (שם לו, לג) וימלוך וימת, ורצונו לומר שהורידוהו מגדולתו, דהיינו מחמת גדלות.

ולפי שהאבות החזיקו את עצמן במדת החכמה שהיא קטנה, על כן ניתנה להם מצות מילה שהיא כריתת המותרות, דהיינו הערלה אותיות לרעה, ומספק א"ע במיעוט שהיא הקטנה, וזו המדה נקרא אל שדי, שאמר לעולמו די, דהיינו הקטנה, הגם שהשם מורה על התקשרות, הנה ההתקשרות באה מחמת אין דהיינו חכמה, לפי שלא יתקשר האדם אל חבירו כ"א על ידי שמקטין את עצמו ורואה את עצמו כאין נגד חבירו, ועי"ז מתקשר עם חבירו. והנה הגם שהחזיקו האבות עצמן במדה זו, אעפי"כ כתיב ביעקב (שם כה, כז) יושב אוהלים, ב' אוהלים, אוהל עליון שהיא חכמה, וגם מעוה"ז לא הניח את ידו להיות בהסתלקות כמו משה רבינו ע"ה שהיה פרוש מאשה (שבת פז א), ואפי' עולם הדיבור נאמר בו (לעיל ד, י) כבד פה, והיו כולן דבוקות לחכמה, על כן השיג עצם אלוהותו ית' שהוא שם הויה ב"ה.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com