נושאים

בעל שם טוב לפרשת חקת - מטהרת ומטמאת

בעל שם טוב לפרשת חקת - מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים

 

תולדות יעקב יוסף ויקרא פרשת אמור

ולי נראה דיש ב' מיני מוסר, אחד לת"ח ואחד להמוני עם, ולכל א' צריך לומר לפי בחינתו ומדריגתו, וכמ"ש בזוהר (ח"ב עט ב) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל וכו' (שמות יט, ג). שצריך להזהיר על שום פניה חצוניות לת"ח, מה שאין כן להמוני עם שרי, שזהו כוונת חז"ל (פסחים נ ב) לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך וכו'. וכזה שמעתי מהרב המגיד מו' מענדיל ענין פרה אדומה שמטמא טהורים ומטהר טמאים וכו' (במ"ר יט, א), ודפח"ח.

 

בעל שם טוב במדבר פרשת חקת אות א

דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו'. נודע מה שאמר הבעל שם טוב ז"ל ששאלוהו על ענין פרה אדומה היכן הוא רמוזה לבוא מזה לעבודת ה' יתברך תמיד, כמו שלימד הבעל שם טוב זלה"ה שכל המצוות הם נצחיות בשכל, אף שבפועל הם בזמן ובמעשה, מכל מקום בשכל הם תמיד נצחיים, כי התורה הוא אלהותו ואלהותו נצחיות, כמו שאומרים כל תלמידי הבעש"ט ז"ל בשמו, שכל התורה צריכה להמצא תמיד בכל זמן בדרך חכמה ושכל, שיש ללמוד מכל מצוה רמיזתה, ושאלוהו על פרה אדומה שאפילו בזמן בית המקדש לא נהג אלא לעתים רחוקות, כדאיתא במשנה במסכת פרה (ג', ה') ומי עשאום וכו', ומה גם שמטהרת טמאים ומטמאה טהורים:

והשיב הבעש"ט זלה"ה שזהו ענין הגבהות, שמתחילה אם האדם מתנהג בדרך לא טוב והוא רחוק מה' יתברך, התחלת תיקונו הוא מצד הגבהות, ושלא לשמה, כמו להתפארות, או בשביל שיזכה לעולם הבא שזהו גם כן גבהות נסתר, שחושב שראוי שישלם לו ה' יתברך שכר על מעשיו, וחושב את עצמו שעושה איזה דבר למענו יתברך שמו, ובאמת מצידנו בלתי כח הבורא מה אנו, והאיך יתכן לקבל שכר, רק שמתחילה אי אפשר לבוא לזה, וחס ושלום ישאר בחיצוניות, והותר לו לאחוז בגבהות והתפארות ויעשה שלא לשמה ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה (פסחים נ' ב), אבל בלשמה צריך להיות זך ונקי מכל סוג גבהות, כי אם יתערב בו גבהות חס ושלום תפסול העבודה, נמצא הגבהות מטהרת הטמאים הרחוקים מה' יתברך, ומטמא את הטהורים שנתקרבו כבר לה' יתברך, שחס ושלום אם יתערב בהם גבהות יתועב לפני ה':

והענין הזה אפילו בצדיקים שכבר הם טהורים הוא נוהג תמיד על דרך הנ"ל, שצריך להתקרב לה' יתברך בגבהות ושפלות, כי קודם שרוצה האדם להתקרב לה' יתברך על ידי איזה מצוה גדולה ותורה או תפילה, נמצא שעדיין הוא מרוחק, ונמצא שלערך הקירוב שיתקרב ויתקדש אחר כך על ידי העובדא שעתיד לעשות, נקרא עתה על דרך הכינוי טמא ומרוחק מה' יתברך, ואי אפשר להתקרב לה' יתברך אם לא יהיה לו גבהות, פירוש, דיש קטנות וגדלות בקדושה, ולעומת זה בסיטרא אחרא רחמנא ליצלן, דבסיטרא אחרא קטנות היינו שהיצר הרע אומר לו אתה אינך ראוי לעשות מצוה גדולה ועובדא כזו, ועל כן צריך שיגבה לבו בדרכי ה' יתברך, כמאמר רבותינו ז"ל במשנה (סנהדרין ל"ז א) למה נברא אדם יחידי שצריך לומר עלי העולם עומד וכו', דאם לא כן, יאמר לו יצרו שאתה אינך ראוי להתקרב אליו על ידי עובדא זו, לזה צריך להשתמש בגבהות, ושיגבה לבו בדרכי ה' להתקרב דוקא, ובאמת הוא שפלות כמו שאמרנו לעיל, רק שדומה לגבהות נגד היצר הרע שרוצה לפתותו מצד מצוה שמצוה להיות שפל, ואם כן על ידי גבהות זה יטהר, ויקרב את עצמו אל ה' יתברך, כשיעשה העובדא של תורה או תפילה או מצוה, ואחר כך בעת העובדא שעושה אז אחר כך, צריך להיות נשמר מכל צד גבהות, וישפיל את עצמו לפני ה' יתברך ולפני כל, וזה קטנות שבקדושה, שלא ידומה לו שהוא גדול מחביריו, כשרואה שהם אינם עושים עובדא זו, נמצא הגבהות בשעת מעשה המצוה שאז הוא נקרא טהור, ואז הגבהות מטמא טהורים חס ושלום:

והגבהות נקרא פרה, שמפרה ומגדיל דעת האדם, וגם אדומה מצד הקליפה, על כן צריך להשליך אל תוך שריפת הפרה עץ ארז ואזוב ושני תולעת, דאמרינן בגמרא (תנחומא מצורע ג') מי שהתגאה כארז וכו' ישפיל כאזוב עיין שם, ופסק הרמב"ם (טומאת צרעת פי"א ה"א) מקל של ארז ארכו אמה, פירוש כנ"ל, שהגבורות וגדלות שיקח לעצמו לעשיית המצוה יהיה מדוד ומשוער באמה ובמדה, ואחר כך תיכף ישפיל עצמו כאזוב, ונקרא זה פרה אדומה המטהרת טמאים וכו': (כתר שם טוב ח"ב דף י"ח ע"א)

 

בעל שם טוב בראשית פרשת בראשית אות קמ

הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ וגו'. בשם הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו, האדם צריך להיות תמיד בדרך הממוצע, לא בהתנשאות ולא בשפלות חס ושלום, וזהו, אם תיטיב שאת, כשטוב לו יש לו התנשאות, ואם לא תיטיב יש לו שפלות, ולפתח חטאת רובץ, אבל כל זה לא טוב, רק, נע ונד תהיה בארץ, שתמיד יהיה לא בהתנשאות ולא בשפלות ועצבות, רק פעם כך ופעם כך, דהיינו אם יבוא לו התנשאות יכריע את עצמו לצד השני, ואם ירגיש שיבוא לו עצבות יכריע את עצמו להיפוך:

והנה משה הוא בחינת הדעת, והר סיני הוא רומז לשני הפכיים, הר הוא בחינת גאות וסיני הוא בחינת שפלות וזהו וידבר ה' אל משה בהר סיני (ויקרא כ"ה, א'), שצריך האדם ליקח בחינת משה בחינת דעת לשתי המדות הללו הר וסיני, שיהיה בידו המשקל נגד היצר הרע לפעמיםקטז) בבחינת הר ולפעמים בבחינת סיני כי דרכו של יצר הרע להגיס דעתו של אדם בבחינת הר, ולפעמים עושה את עצמו כיצר טוב להשפילו בשפלות, בכדי למנוע אותו מעבדות ה' יתברך, ואז נקרא בבחינת סיני, ועצה לנגד מדה זאת מדת השפלות הוא לומר הלא יהודי אניקיז), ונגד הגדלות, העצה הוא להשפיל עצמו מצד שפלות החומר, והכל על ידי בחינת הדעת: (צרור החיים דף י' ע"ב)

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com