נושאים

בעל דרכיך דעהו - עבודה בגשמיות

 

בכל דרכיך דעהו - עבודה בגשמיות

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סג ע"א

דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך אמר רבא אפילו לדבר עבירה

 

רמב"ם פירוש המשניות - שמנה פרקים להרמב"ם - פרק ה

בהשתמש האדם בכחות הנפש לצד תכלית אחת:

צריך לאדם שישעבד כחות נפשו כולם לפי הדעת, כפי מה שהקדמנו בפרק שלפני זה, וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת, והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותו, וישים פעולותיו כולן, תנועותיו, מנוחותיו וכל דבריו, מביאים לזו התכלית, עד שלא יהיה בפעולותיו דבר מפועל ההבל, רצוני לומר, פועל שלא יביא אל זאת התכלית, והמשל בו, שישים הכונה באכילתו, בשתיתו, משגלו, שנתו, יקיצתו, תנועתו ומנוחתו בבריאות גופו לבד, והכונה בבריאות גופו, שתמצא הנפש כליה בריאים ושלמים לקנות החכמות ולקנות מעלות המדות ומעלות השכליות, עד שיגיע לתכלית ההיא... וזהו אשר בקש ממנו יתברך שנכוין אליו, באמרו (דברים ו' ה'), "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" רצונו לומר, בכל חלקי נפשך, שתעשה תכלית כל חלק ממנה תכלית [אחת], והיא לאהבת השם יתברך. וכבר הזהיר הנביא עליו השלום על זה גם כן ואמר (משלי ג' ו'), "בכל דרכיך דעהו", ופירושו חכמינו, זכרונם לברכה, ואמרו (ברכות ס"ג), "אפילו לדבר עבירה", רצונם לומר, שתשים לפעל ההוא תכלית, והיא האמת, אף על פי שיש בה עבירה מצד אחד:

 

שו"ע אורח חיים סימן רלא

וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו... וכן בשכיבה ... יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה וכן בתשמיש... יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו... כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד:

 

ספר תולדות יעקב יוסף פרשת משפטים - אות ו

דזה כלל גדול בכל פעולותיך שתעשה לשם שמים, תראה שתהיה מיד בעשותך הדבר יהיה בו עבודת השם, הן באכילתו שלא יאמר שיהיה כוונת אכילתו לשם שמים שיהיה לו כח אחר כך לעבודת הש"י, הגם שזה גם כן כוונה טובה, מכל מקום עיקר השלימות שיהיה בו עובדא לשם שמים מיד, והיינו להעלות נצוצין, ובשבת סוד כוונת כל סעודה ידוע להבאים בסוד ה'. והוא הדין לכל מעשי האדם יהיה על דרך זה, ישמע חכם ויוסף לקח.

 

ספר תולדות יעקב יוסף פרשת בא - אות ח

ולהבין זה נראה לי, דכבר זכרתי (וארא סימן א') בביאור קושית האלשיך, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי תשבות וגו' (ויקרא כג, ג), והקשה ל"ל לצוות על עשיות מלאכה וכו'. ובארתי שם כי הוא כלל גדול בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו), וכמ"ש הרמב"ם (פרק ג' מהלכות דעות הי"ב) שיכוין בכל דרכיך גשמיים לשם שמים וכו':

ולי נראה יותר פנימי, כמו שיש כוונה בדברים רוחניים בתורה ותפלה ועשיית המצות, שהכל יסובב על קוטב א' לברר הניצוצין, וכמ"ש בכתבי האר"י יעו"ש. כך הכוונה בדברים גשמיים גם כן, באכילה ושתיה וכל מיני מלאכה, הכל לברר מן ל"ט מלאכות. וז"ש בכל דרכי"ך דעה"ו, לשון יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, על ידי העלאת מ"ן מברורי הניצוצות והבן:

 

שפת אמת ספר במדבר - לשבועות - שנת תרנ"ו

איתא בשם הבעש"ט לראות בכל מעשה לעשות עבדות הבורא ית' תיכף ולא לשם הכנה הגם דיש דברים שהם כמו הכנה שאוכל כדי שיהי' לו כח לעבודת הבורא מ"מ הצדיק צריך לעשות באכילה עצמה עבודה ותיקון בהעלאת ניצוצות כו' ע"ש בס' כתר ש"ט. והענין הוא כי הגם שיש דברים שהם הכנה כמו עלה הכנה לפרי וכן בכל מעשה העולם זה הכנה לזה כמו דומם לצומח וצומח כו' למדבר כו'. מ"מ כל זה בדרך התלבשות הטבע אבל מצד כח הפועל אמת שפעולתו אמת יש אלקות בכל דבר מצד אמיתות הבורא ית"ש המהוה כל.

 

 

ספר באר מים חיים פרשת מקץ - פרק מב

אם מי שחלק לו אלהים בבינה ויודע דעת עליון ברזין דאורייתא וסתרי תורה אשר באו בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה שקיבל מפי הגבורה ונתגלו על ידי התנא האלהי רבי שמעון בר יוחאי וחביריו ממה שנמצא בספר הזוהר והתיקונים ואחריו שארי המקובלים שהיו אחריו כמו הרמב"ן והראב"ד שקיבלו מפי אליהו ואחריהם הרב איש אלהים בוצינא דנהורא רבא ויקירא כל רז לא אניס ליה קודש קדשים רבי יצחק לוריא אשכנזי אשר ממש עיר וקדיש משמיא נחית ללמד דעת לדורות הבאים איך ליחד שמיה דקודשא בריך הוא ושכינתיה בכל דברי הארציות בכוונת אכילה ושתיה וזיווג ושארי דברים שאין שיעור וערך לחשיבות בחינה זו מי שזוכה ליחד שם ה' על ידי דברי הארציות כאשר ישיג שורש כל דבר ודבר אשר בארץ איה מקום מוצאו ומובאו ושורשו בשמים ממעל במרכבה העליונה. ועל ידי זה מיחד יחודי שמותיו יתברך בכל הדברים שבארץ כי כולם מרועה אחד ניתנו מאל אחד וצריך ליחד כל הדברים לאחד וזה בחינת הקרבנות שנאמר בהן אשה ריח ניחוח לה' מה שלא נאמר כן בכל התורה והמצוות. כי היחוד הזה נעשה על ידי דברים הגשמיים מדומם צומח חי מדבר ונעשה קרבן כשמו שמיחד ומקרב אותיות שמו יתברך אחד לאחד וזה נחת רוח גדול לפניו מאוד. וכן שולחנו של אדם שהוא כמו בחינת הקרבן שמכפר על האדם כמו הקרבן במזבח לפי שגם באכילתו מיחד שם ה' בדברים הגשמיים על ידי שבירת התאוה, והעלאת הניצוץ הקדוש לה'. ובפרט היודע שורש כל מאכל בשמי מעלה ומיחד אותו לשורשו נעשה ממש כמו הקרבן אשה ריח ניחוח לה'. וכן בכל הדברים אשר בארץ אין אחד מהם שאין בו יחודו ואחדותו יתברך שמו וזה אמרו חז"ל (מדרש תלפיות ערך חנוך בשם ספר עשרה מאמרות) על חנוך שתופר מנעלים היה ועל כל תפירה ותפירה היה מיחד יחודים כי הבין אשר אין דבר בארץ מדבר הקטן שבקטנים עד הדבר הגדול מחוט ועד שרוך נעל שאין בו יחוד שמו יתברך וזו היא עבודה חשובה למאוד לאלהינו יתברך. ועל כן אמרו חז"ל (ברכות ס"ג.) איזה פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה הוי אומר (משלי ג', ו') בכל דרכיך. דעהו והכל רומז אל הנזכר אשר בכל דרכיו השייכים לו לגופו בגשמיות הארץ ידע שמו של הקב"ה. וידיעה הוא לשון התחברות שיהיה מיחד תמיד שמו יתברך בכל הדברים:

 

ספר פרי הארץ - פרשת ויקרא

והנה התשובה הזה נוהגת בכל עסקי עוה"ז היא הנקרא חכמה תתאה שהוא ענין בכל דרכיך דעהו (משלי ג,ו) להיותו עוסק בכל עניינים גשמים בדביקות והתקשרות השכינה חיות הקודש שבתוכו, דרך משל הטעם שבכל מיני מאכל או חיות וקיום כל דבר ודבר הוא השכינה שבגלות, והנה כל זה החיות וקיום הוא המושג לאדם יש לו חיות הקודש משאינו מושג גבוה על גבוה שומר (ע"פ קהלת ה, ז) המשפיע וממשיך חיות בתוך המושג, הוא הנקרא אור מקיף ורב טוב שאינו יכול ליכנס ולהתצמצם בתוך אותו הדבר לכן נשאר בסוד אור מקיף את החיות שבתוכו, ואם האדם עוסק בכל ענינו בדביקות השכינה וחיות הקודש שבתוכו וממנה נמשך להתקשרות האור מקיף שהרי יש המשכה מזה לזה הוא הנקרא יחוד קוב"ה ושכינתיה, ועסק עוה"ז כזה הוא בירור יותר מן הקליפות שאפשר להגיע לקבלת התורה שאין למעלה הימנה כמעשה חנוך שהיה תופר מנעלים

 

ספר מאור עינים - השמטות

ואמנם אל יחשוב האדם שבהיותו עסוק בתורה ותפלה ומצות אז הוא קרוב אל הבורא ועל ידי זה יוכל להשיג וכשעוסק בדברים ארציים באכילה ושתיה ושאר צרכי האדם הוא פונה מאת ה' כי לא כן הוא באמת כדכתיב (משלי ג', ו') בכל דרכיך דעהו כי בכל הדברים מתקשר אל חיות הבורא יתברך שמו וזהו שאמר דוד (תהלים רט"ז, ט') אתהלך לפני ה' בארצות החיים שהארציות יהיה קשורה בחיים חיותו של הקודשא בריך הוא ועל ידי זה אתהלך לפני ה' בארצות כם כן והענין מובן על דרך משל מי שיש לו גן מכל תענוגים שבעולם עושה גדר וסייג לבל יכנס זר בגן ויהיה שמור מלכנוס בני אדם דרך השער רק למי אשר יפתח לו כן על דרך זה כתיב (ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם ג"ן נקרא ג"ן סדרים דאורייתא שבתורה הנקרא שעשועים בה גנוז ונטוע כל התענוגים שבעולם הנקרא עדן תענוג מקדמונו של עולם ורצה לומר שנטוע הגן הוא תורה בתענוג שנמשך מקדם הוא הקודשא בריך הוא קדמונו של עולם ונמצא כל התענוגים בגן זה ולהיות גדר וסייג לגן זה שלא יכנס כל מיש ירצה להתענג בו עשה הקודשא בריך הוא סייג מגשמיות תענוגים הגודרים ומסתירים הג"ן וכל תענוג שבו עד שיפתח השער דהיינו שגם בסייג זה יש שער לכנוס אל הבורא כאמור לעיל כי הכל מחיותו יתברך שמו ויהיה האדם קשור בחיות הבורא וזה השער לה ואז על ידי זה השער יכנוס אל הגן ואם לא נכנס בשער איך יכנס אל הגן נמצא מי שבאכילתו ובשתייתו אינו דבוק אל הבורא הרי לא נכנס בשער ואיך יעלה על דעתו שבתורתו ובמצותיו יכנוס

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com