נושאים

מעשה מבערגיר ועני - שיעור שביעי

מעשה מבערגיר ועני

 

והתחילו לדבר לה שדוכים עם מלך פלוני ועם מלך פלוני וכיוצא ועשה לה חצר כראוי, וישבה שם ולקחה לעצמה בנות שרים להיות לה לרעותיה, וישבה שם והיתה מנגנת בכלי- שיר וכיוצא כדרכם, וכל מה שהיו מדברים לה שדוכים, היתה משיבה, שאין רצונה בדברים, דהינו לדבר השדוך, רק שיבוא המשדך בעצמו והיא היתה בקיאה מאד בחכמת השיר, ועשתה באמנות מקום שיבוא המשדך על אותו המקום ויעמד כנגדה, וידבר דברי שיר, הינו שיר של חשק, כדרך שמדבר החשוק לחשוקתו דברי חבה והיו באים מלכים להשתדך, ועלו על אותו המקום, והיו מדברים כל אחד ואחד שיר שלו ולקצתם שלחה תשובה על ידי רעותיה גם-כן בדרך שיר וחבה, ולקצת, שנראו לה יותר, השיבה בעצמה והרימה קולה בשיר והשיבה לו גם-כן דברי חבה, ולקצת, שנראו לה עוד יותר, היתה מראה עצמה פנים אל פנים, והיתה מראה את פניה, והשיבה לו דברי שיר וחבה, ולכלם סימה בסוף אבל לא עברו עליך המימות ולא היה מי שמבין כונתה וכשהיתה מראה פניה, היו נופלים מגדל יפיה, והיו קצת נשארים חלשות, וקצת נשתגעו מחמת חולת אהבה, מגדל יפיה שהיה מפלג מאד מאד, ואף על פי כן, אף-על-פי שנשתגעו ונשארו חלשות, עם כל זאת היו באים מלכים להשתדך עמה, ולכלם השיבה כנ"ל והבן הנ"ל (הינו בן הבערגיר הנ"ל) ישב שם באותו מקום הנ"ל ועשה לעצמו שם מקום לישב בו, והיה יושב שם וגם הוא היה יכול לנגן ויודע חכמת השיר, והיה בוחר לו עצים, שראויים לעשות מהם כלי-שיר, ועשה לעצמו כלי-שיר ומהגידין של החיות עשה לו נימין, (שקורין סטריניס), והיה מנגן ומשורר לעצמו והיה לוקח הכתב שהיה לו, ששלחה לו הבת הקיסר הנ"ל, והיה משורר ומנגן ונזכר כל המארעות שהיו לו, ואיך אביו היה בערגיר וכו', ועתה נשלך לכאן והלך ולקח הכתב הנ"ל ועשה לו סימן באילן אחד, ועשה שם מקום, וטמן שם הכתב הנ"ל, וישב שם איזה זמן

 

פעם אחד היה רוח סערה גדולה ושבר כל האילנות, שהיו עומדים שם, ולא היה יכול להכיר האילן, שטמן שם הכתב, כי בעוד שהיו עומדים, היה לו סימן להכיר, ועכשו שנפלו, נתערב האילן בין האילנות, שהיו שם הרבה מאד, ולא היה יכול להכיר האילן; וזה אי אפשר לבקע כל האילנות לחפש הכתב, כי היו רבים מאד והיה בוכה ומצטער על זה מאד מאד, וראה, שאם ישב כאן, בודאי ישתגע מגדל הצער, שהיה קשה עליו מאד ונתישב, שמכרח לילך להלן, ויעבר עליו מה, כי בלא זאת הוא מסכן מאד מגדל הצער כנ"ל ולקח לו בשר ופרות בתוך שקו, וילך באשר ילך ועשה לעצמו סימנים באותו המקום שיצא משם

 

והיה הולך, עד שבא אל ישוב ושאל: איזה מדינה היא זאת? השיבו לו ושאל אם נשמע כאן מאותו הקיסר הנ"ל; השיבו לו: הן ושאל אם נשמע כאן מבתו היפת-תאר; השיבו לו: הן, אך שאי-אפשר להשתדך עמה כנ"ל ונתישב בדעתו: מאחר שאי-אפשר לו לבוא לשם, והלך אל המלך של אותו המדינה וספר לו כל לבו, ושהוא החתן שלה, ובשבילו אינה רוצה להשתדך עם אחר ומאחר שאי-אפשר לו לבוא לשם, בכן הוא מוסר לו כל הסימנים שבידו, דהינו השבעה מימות הנ"ל, ושאותו המלך ילך לשם וישתדך עמה, ולו יתן מעות בעד זה והכיר המלך, שדבריו כנים, כי אי-אפשר לבדות זאת מן הלב, והוטב הדבר בעיניו אך נתישב: אם יביא אותה לכאן, ואותו הבחור יהיה פה אין הדבר טוב לפניו, ולהרגו קשה בעיניו, כי מדוע יהרג על הטובה שעשה לו?! בכן נתישב לשלחו למרחוק מאתים פרסאות, וחרה הדבר מאד בעיני הבן הנ"ל על אשר הוא משלחו בעד טובה כזו שעשה לו, והלך שם אל מלך אחר גם-כן, וספר לו גם-כן כנ"ל, ומסר לו כל הסימנים, ולהשני הוסיף סימן יותר, וצוה עליו וזרזו, שיסע תכף, אולי יוכל להקדים את חברו, וגם אפלו אם לא יקדימו, יש לו סימן יותר מחברו

 

והשני נתישב גם-כן כנ"ל כמו הראשון, ושלח גם-כן את אותו הבן למרחוק מאתים פרסאות וחרה לו גם-כן מאד, וילך אל השלישי, ולהשלישי מסר עוד סימנים מבהקים ביותר

 

וילך ויסע תכף המלך הראשון הנ"ל ובא לשם, למקום בת הקיסר הנ"ל, ועשה לו שיר, ונעץ בתוך השיר על-פי החכמה זו כל אותן המקומות, דהינו השבעה עדים הנ"ל, אך על-פי השיר נזדמן לו, שלא סדרם כסדר את המקומות הנ"ל, כי כן הגיע לו על- פי חכמת השיר ובא לשם על המקום הנ"ל, והגיד השיר כשמע בת הקיסר המקומות הנ"ל, נפלא בעיניה, ונראה לה שמכרח שזהו בן גילה, רק היה קשה בעיניה על שלא סדרם כסדר, אך אף-על-פי-כן חשבה בדעתה, אולי מחמת חכמת משקל השיר בא לו זה הסדר, ונסכם בלבה, שזה הוא, וכתבה לו, שהיא משדכת לו, ונעשה שמחה ורעש, שנמצא לה בן גילה, והכינו על החתנה

 

בתוך כך בא השני והיה רץ גם-כן לשם ואמרו לו, שכבר היא משדכת, ולא השגיח על זה ואמר שאף-על-פי-כן יש לו דבר שיגיד לה שבודאי יפעל ובא והגיד שירו וסדר כל המקומות הנ"ל כסדר, וגם נתן עוד סימן יותר ושאלה אותו, מאין יודע הראשון ולהגיד האמת לא טוב לפניו, ואמר שאינו יודע ונפלא בעיניה מאד, ועמדה משתומם, כי גם הראשון ספר המקומות ומאין יתודע לאדם סימנים הללו? אך אף-על-פי-כן נראה בעיניה, שזה השני הוא בן גילה, מאחר שראתה בו, שספר כסדר וכו' כנ"ל, והראשון, אפשר על-פי חכמת השיר בא לו זאת, שהזכיר אלו המקומות, אך נשארה עומדת

 

והבחור הנ"ל, כששלחו השני, חרה לו גם- כן, והלך אל השלישי וספר לו גם- כן כנ"ל, ומסר לו עוד יותר סימנים מבהקים ביותר ולפני השלישי ספר כל לבו באשר שהיה לו כתב, שהיה מציר בו המקומות כנ"ל, בכן יציר לעצמו גם-כן על ניר כל אותן המקומות ויביא אליה והשלישי נתישב גם-כן כנ"ל, שאין טוב לפניו, שיביא אותה לכאן, וזה הבחור יהיה כאן ושלח גם-כן את הבחור עוד למרחוק יותר מאתים פרסאות וזה המלך השלישי רץ גם-כן לשם (דהינו לקח את היפת-תאר) ובא לשם, והגידו לו, שכבר יש כאן שני הנ"ל, והשיב: אף על-פי- כן, כי יש לו דבר, שבודאי יפעל והעולם לא היו יודעים כלל מפני מה היא נתרצה לאלו יותר מאחרים ובא גם השלישי והגיד שירו בסימנים מבהקים יותר, והראה הכתב עם ציור המקומות ונבהלה מאד, אך לא יכלה לעשות דבר מחמת שגם הראשון נראה שזהו ואחר-כך השני, על כן אמרה, שלא תאמין, עד שיביאו לה כתב ידה בעצמו אחר-כך נתישב בדעתו הבחור הנ"ל: עד מתי יהיו משלחין אותו בכל פעם להלן יותר? על כן ישב עצמו, שהוא בעצמו יניח עצמו לילך לשם, אולי יפעל הוא והיה הולך וסובב, עד שבא לשם ואמר, שהוא יש לו דבר וכו' ובא והגיד שירו ונתן עוד יותר ויותר סימנים מבהקים, והזכיר אותה, שלמד עמה בחדר אחד וכיוצא בזה, וספר לה הכל שהוא שלח המלכים הנ"ל ושטמן הכתב באילן וכל מה שעבר עליו אבל היא לא השגיחה כלל על זה (ובודאי גם הראשונים המלכים הנ"ל אמרו איזה טעמים על מה שאין בידם הכתב) ולהכיר אותו בודאי אי-אפשר, כי כבר עבר זמן רב, ולא רצתה להשגיח עוד על סימנים כלל, עד שיביאו לה הכתב, כי גם על הראשון סברה שזהו בודאי וכן על השני וכו', על כן לא רצתה וכו' כנ"ל ונתישב הבחור, שכאן אי-אפשר לעשות שהיות כלל, ונתישב לשוב ולחזר למקומו, אל המדבר שהיה בו, ושם יבלה ימי חייו והיה הולך וסובב להגיע למדבר הנ"ל, והגיע לשם, אל המדבר הנ"ל בתוך כל הנ"ל עברו בין כך ובין כך כמה שנים, ונסכם אצל הבחור הנ"ל שישב שם במדבר, ויבלה שם ימי חייו כפי מה שערך בדעתו חיות האדם בעולם הזה נחקר בדעתו, שטוב לבלות כאן מספר ימיו, וישב שם ואכל וכו' כנ"ל

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com