נושאים

מעשה מבערגיר ועני - שיעור תשיעי

מעשה מבערגיר ועני

 

ועל הים היה רוצח והרוצח שמע, שנמצא יפת-תאר כזו בעולם, וחשב לתפסה, אף שהוא לא היה צריך אותה, כי היה סריס, אך חשק לתפסה כדי למכרה לאיזה מלך ויקח בעדה הון רב, והתחיל להשתדל בזה והרוצח הוא מפקר, והפקיר עצמו: אם יפעל- יפעל, ואם לאו-לאו; ומה יפסיד? כי הוא מפקר כדרך הרוצח והלך הרוצח וקנה סחורות רבות מאד מאד רבוי מפלג מאד גם עשה צפרים של זהב, והיו נעשים באמנות, שנדמה, שהם חיים ממש (נאטירליך) [טבע] גם עשה שבלים של זהב, והיו הצפרים עומדים על השבלים, וזה היה בעצמו נדמה לחדוש, שהצפרים עומדים על שבלים, ואין השבלים נשברים, כי היו צפרים גדולים (על כן היה חדוש) גם עשה בתחבולות שנדמה, שהם מנגנים, ואחת היתה מכה ומקשקשת בלשונה, (שקורין גיקנאקט), ואחת היתה מצלצלת בפיה, (שקורין גישוישטשיט), ואחת היתה מזמרת והכל היה בתחבולות, שהיו בני-אדם עומדים שם בתוך חדר, שהיה על הספינה מאחורי הצפרים, ועשו כל הנ"ל אותן הבני-אדם, ונדמה, שהצפרים בעצמן מנגנים, כי היו עשויים עם דראטין [חוטי ברזל] באמנות, עד שנדמה, שהם בעצמן עושין כל הנ"ל

 

ונסע הרוצח עם כל הנ"ל למדינה, שהיתה שם בת הקיסר הנ"ל ובא אל העיר, שהיתה שם, ועמד עם ספינתו בים, ושלשל האנקירש [העוגן] ועכבה (שקורין גיאנקירט) [ועגנה], ודמה עצמו לסוחר גדול, והיו נכנסים ובאים שם לקנות אצלו סחורות רבות יקרות ועמד שם איזה זמן רבע שנה ויותר והיו נושאים ממנו סחורות יפות שקנו אצלו וחשקה גם בת הקיסר לקנות סחורה ממנו, ושלחה אליו, שישא סחורה אצלה, ושלח לה, שאינו צריך לזה לשאת סחורה לבית הקונה אף-על-פי שהיא בת הקיסר, ומי שצריך סחורה, יבוא אצלו, ולסוחר אין מי שיכריח אותו על זה

 

וישבה עצמה בת הקיסר, שתלך אצלו ודרכה היה, כשהלכה בשוק, היתה תולה מכסה על פניה כדי שלא יסתכלו בה, כי יוכלו בני אדם לפל וכו' מחמת יפיה כנ"ל, על כן היתה מכסה פניה כנ"ל והלכה בת הקיסר וכסתה את פניה ולקחה גם רעותיה עמה וחיל, (שקורין וואך) [משמר], הלך אחריה ובאתה אל הסוחר הנ"ל (הינו הרוצח, שנדמה לסוחר) וקנתה שם סחורות אצלו, והלכה לה ואמר לה הסוחר אם תבוא עוד הפעם, אראה לך עוד דברים יפים מזה, שהם נפלאים מאד; ושבה לביתה שוב פעם אחרת באתה וקנתה והלכה לה ועמד שם (הרוצח הזה) איזה זמן; בתוך כך נעשית (הבת קיסר הנ"ל) רגילה אצלו, נכנסת ויוצאת פעם אחת באתה אצלו, והלך ופתח לה החדר, שהיו עומדים שם הצפרים של זהב וכו', וראתה, שהוא חדוש נפלא ורצו גם האחרים, הינו החיל לכנס, ואמר: לאו לאו! זה איני מראה לשום אדם, רק אליך שאתה בת הקיסר, אבל לאחרים איני רוצה כלל ונכנסה היא בעצמה והלך גם הוא אל החדר ונעל הדלת, ועשה כפשוטו, שלקח שק והניחה בעל-כרחה בתוך השק, ופשט ממנה מלבושיה והלבישם את מאטראס [מלח] אחד וכסה פניו ודחפו לחוץ ואמר לו: לך! והמאטראס הזה הוא אינו יודע כלל מה נעשה עמו, ותכף שיצא לחוץ ופניו מכסה, והחיל לא ידעו, והתחילו לילך עמו מיד, כמדמה להם שזאת היא הבת הקיסר והוא (הינו המאטראס) הולך עם החיל שהוליכוהו, ולא ידע היכן הוא כלל, עד שבא לשם, לחדר שהיתה הבת קיסר יושבת שם, וגלו פניו וראו שהוא מאטראס ונעשה רעש גדול (ואת המאטראס טפחו על פניו היטב היטב ודחפוהו, כי הוא אינו חיב, כי לא ידע כלל) והרוצח לקח את הבת הקיסר וידע, שבודאי ירדפו אחריו והלך מן הספינה וטמן עצמו עמה בבור שהיה בו מי גשמים, עד שיעבר הרעש, ואת המאטראסין [מלחים] של הספינה צוה, שתכף ומיד יחתכו האנקירס [העוגנים] ויברחו מיד, כי בודאי ירדפו אחריהם, ובודאי לא יהיו רובים אל הספינה מחמת הבת קיסר, שהם סבורים, שהיא שם בספינה, רק שירדפו אתכם, ועל כן תברחו מיד ואם ישיגו אתכם-ישיגו, מה בזה? כדרך הרוצחים, שאינם משגיחין על עצמן כלל וכן היה, שנעשה רעש, ורדפו תכף אחריהם, אך לא מצאוה שם

 

והרוצח החביא עצמו עמה בבור של מי גשמים, והיו מנחים שם והיה מפחיד אותה, שלא תצעק, שלא ישמעו בני- אדם, והיה אומר לה: אני מסרתי נפשי בשבילך כדי לתפסך, ואם אפסיד אותך, אין חיי נחשבים אצלי כלום מאחר שכבר את בידי, אם אחזר ואפסיד אותך ותמנע ממני, אין חיי נחשבים אצלי מאומה כלל, על כן תכף שתתן צעקה, אחנק אותך מיד, ויעבר עלי מה, כי איני שוה בעיני כלום ותירא לנפשה מפניו (הינו הבת קיסר היתה יראה לצעק מפני אימת הרוצח) אחר-כך יצא משם עמה והוליך אותה בעיר, והיו הולכים והולכים, ובאו למקום אחר, והבין, שגם שם מחפשים, והחביא עצמו עמה עוד במקוה, וכן יצא משם, והלך והחביא עמה עוד במקום אחר, עד שהיה מחביא עצמו עמה בכל השבעה מקומות, שהחביא הבערגיר עם אמה כנ"ל, שהם השבעה עדים הנ"ל (הינו שבעה מיני מים, שהם בור ומקוה ומעין וכו' כנ"ל) עד אשר בא אל הים וחפש שם למצא על כל פנים ספינה קטנה של צידי דגים כדי לעבר עמה, ומצא ספינה, ולקח את בת הקיסר והוא לא היה צריך אותה, כי היה סריס כנ"ל, אך היה רוצה למכרה לאיזה מלך, והיה מתירא פן יתפסו אותה ממנו והלך והלביש אותה בבגדי מאטראס, ונדמית לזכר ועבר עמו בים (מכאן ולהלאה נדבר על הבת קיסר בלשון זכר, כי בלשון זה ספר רבנו, זכרונו לברכה, מחמת שהרוצח הלביש אותה כמו זכר) ובא רוח סערה ונשא הספינה אל הספר ושבר את הספינה, ובאו אל אותו הספר שהיה מדבר הנ"ל, שהיה שם הבחור הנ"ל 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com