נושאים

מעשה מבערגיר ועני - שיעור ארבע עשרה

מעשה מבערגיר ועני

 

והרוצח החביא עצמו עמה בבור של מי גשמים, והיו מנחים שם והיה מפחיד אותה, שלא תצעק, שלא ישמעו בני- אדם, והיה אומר לה: אני מסרתי נפשי בשבילך כדי לתפסך, ואם אפסיד אותך, אין חיי נחשבים אצלי כלום מאחר שכבר את בידי, אם אחזר ואפסיד אותך ותמנע ממני, אין חיי נחשבים אצלי מאומה כלל, על כן תכף שתתן צעקה, אחנק אותך מיד, ויעבר עלי מה, כי איני שוה בעיני כלום ותירא לנפשה מפניו (הינו הבת קיסר היתה יראה לצעק מפני אימת הרוצח) אחר-כך יצא משם עמה והוליך אותה בעיר, והיו הולכים והולכים, ובאו למקום אחר, והבין, שגם שם מחפשים, והחביא עצמו עמה עוד במקוה, וכן יצא משם, והלך והחביא עמה עוד במקום אחר, עד שהיה מחביא עצמו עמה בכל השבעה מקומות, שהחביא הבערגיר עם אמה כנ"ל, שהם השבעה עדים הנ"ל (הינו שבעה מיני מים, שהם בור ומקוה ומעין וכו' כנ"ל) עד אשר בא אל הים וחפש שם למצא על כל פנים ספינה קטנה של צידי דגים כדי לעבר עמה, ומצא ספינה, ולקח את בת הקיסר והוא לא היה צריך אותה, כי היה סריס כנ"ל, אך היה רוצה למכרה לאיזה מלך, והיה מתירא פן יתפסו אותה ממנו והלך והלביש אותה בבגדי מאטראס, ונדמית לזכר ועבר עמו בים (מכאן ולהלאה נדבר על הבת קיסר בלשון זכר, כי בלשון זה ספר רבנו, זכרונו לברכה, מחמת שהרוצח הלביש אותה כמו זכר) ובא רוח סערה ונשא הספינה אל הספר ושבר את הספינה, ובאו אל אותו הספר שהיה מדבר הנ"ל, שהיה שם הבחור הנ"ל

 

בבואם לשם, והגזלן היה בקי בדרכים כדרכם וידע, שכאן הוא מקום מדבר, שאין מגיעים הספינות לכאן, על כן לא היה מתירא כאן משום אדם, והניחה והלכו (הינו הרוצח ובת הקיסר) זה לכאן וזה לכאן לבקש להם אכל, ונתרחק מן הגזלן, והגזלן הלך בדרכו וראה, והנה אינה אצלו והתחיל לצעק אליה, והיא ישבה עצמה, ולא השיבה לו (כי אמרה) מאחר שסופי יהיה, שימכר אותי למה לי להשיב לו? ואם יחזר ויגיע אצלי, אשיב לו, שלא שמעתי, בפרט כי אין רצונו להרגני, כי הוא צריך למכר אותי; ולא השיבה אותו, והלכה להלן והוא, הגזלן, מחפש אנה ואנה, ולא מצאה, והלך להלן, ולא מצאה, ומן הסתם אכלוהו חיות רעות

 

והיא הלכה להלן להלן, והיתה מוצאת לה איזה אכל והלכה, עד שהגיעה אל המקום, שהיה יושב שם הבחור הנ"ל וכבר נתגדלה בשערות וגם היתה לבושה כמו זכר בבגדי מאטראס כנ"ל, ולא הכירו זה את זה ותכף בבואה בא לו שמחה שבא עוד אדם ושאל אותו: מאין באת לכאן? השיבה: הייתי עם איזה סוחר בים וכו' שאלה אותו: מאין באת אתה לכאן? השיב לה: גם-כן על-ידי איזה סוחר וכו' וישבו שם שניהם (אין הלשון מדקדק, כי פעם היא נקראת בלשון זכר, ופעם-בלשון נקבה)

 

ואחר שנלקחה בת הקיסר מן הקיסר כנ"ל, היתה הקיסרית מקוננת ומכה ראשה בכתל על אבדת בתה, והיתה מצערת בדברים מאד את הקיסר, שעל-ידי גסותו אבד את הבחור הנ"ל, ועתה אבד בתם (ואמרה): הלא היא היתה כל המזל והצלחה שלנו, ואבדנו אותה ומה יש לי עוד היום? והיתה מצערת אותו מאד ובודאי גם אליו בעצמו היה צר מאד על אבידת בתו, ועוד היתה הקיסרית מצערת ומכעסת אותו מאד, ונעשו קטטות וכעסים ביניהם והיתה מדברת לו דברים רעים, עד שהכעיסה אותו מאד, עד אשר אמר לשלחה והושיב דינים, ופסקו לשלחה, ושלחוה, (שקורין פאר שיקט) אחר-כך היה הקיסר שולח למלחמה, ולא היה מצליח, והיה תולה הדבר באיזה יעדניראל, שבשביל שעשית כך על- ידי זה אבדת המלחמה ושלח אותו אחר-כך שלח עוד למלחמה, ולא הצליח ושלח עוד יעדניראלין (הינו פר שיקט), וכן שלח כמה יעדניראלין וראו בני המדינה, שעושה דברים זרים: בתחלה שלח הקיסרית, אחר- כך יעדניראלין, וישבו עצמן: אפשר להפך: לשלח אחר הקיסרית, ואותו ישלחו, והקיסרית תנהג המדינה וכן עשו ושלחו את הקיסר, והשיבו את הקיסרית, והיא נהגה המדינה

 

והקיסרית שלחה תכף להחזיר את הברגיר עם אשתו הבערגירין והכניסה אותו בפלטין [ארמון] שלה והקיסר, כשהיה נשלח, עמד ובקש מהמוליכים אותו שיניחוהו, כי אף-על-פי-כן הייתי קיסר שלכם, ובודאי עשיתי לכם טובות, עתה חנוני נא בזאת והניחו אותי לילך, כי בודאי לא אשוב אל המדינה עוד, ואין לכם להתירא הניחו לי ואלך ואהיה על כל פנים חפשי ימי חיי שיש לי לחיות והניחו אותו והיה הולך והולך בין כך ובין כך עברו כמה שנים, והיה הולך והולך הקיסר ובא על הים ונשא גם-כן הרוח את הספינה ובא גם-כן אל המדבר הנ"ל, עד שבא אל המקום שיושבים שם אלו השנים הנ"ל (הינו הבחור בן הבערגיר ובתו היפת-תאר, שלבושה בבגדי זכר כנ"ל) ולא הכירו זה את זה, כי כבר נתגדל הקיסר בשערות וכבר עברו כמה שנים וכן הם גם- כן כבר נתגדלו בשערות, כנ"ל ושאלו אותו: מאין באת לכאן? והשיב להם: על ידי סוחר וכו', וכן הם השיבו לו וכו' וישבו שם אלו הנ"ל יחד, והיו אוכלים ושותים כנ"ל והיו מנגנים בכלי-שיר, כי כלם היו יכולים לנגן, כי זה קיסר, וכן הם יכלו גם-כן לנגן כנ"ל

 

והוא, הבחור הנ"ל, היה הבריה [זריז ומוצלח] ביניהם, כי כבר היה שם מכבר והיה מביא להם בשר ואכלו והיו שורפים שם עצים, שהיו יקרים מן זהב בישוב, והיה אותו הבחור הנ"ל מוכיח להם (לשון הוכחה וברור דברים), שכאן טוב לבלות ימי חייהם כפי הטוב שיש לבני-אדם בעולם בישוב, טוב לפניהם לישב כאן לבלות כאן ימי חייהם שאלו אותו: מה טוב היה לך, שאתה אומר, שכאן טוב יותר לפניך? השיב להם וספר לפניהם מה שעבר עליו שהיה בן בערגיר וכו', עד שבא לכאן, ומה היה לו בזה שהוא בן בערגיר, שהיה לו כל טוב, גם כאן יש לו כל טוב והוכיח להם, שטוב לבלות כאן ימי חייהם

 

שאלו הקיסר הזה הנ"ל: השמעת מאותו הקיסר? השיב לו ששמע שאל אותו על היפת-תאר, אם שמע ממנה השיב לו גם- כן: הן והתחיל הבחור להתרגז ואמר: זה הרוצח! (הינו אותו הקיסר הנ"ל שדברו ממנו, כי הוא לא ידע, שזה שמדבר עמו הוא הוא הקיסר בעצמו והיה הבחור אומר בכעס כחורק בשניו עליו ואמר בכעס זה הרוצח) ושאלו (הינו זה הקיסר, שנדמה לאיש אחר, שאל להבחור): מפני מה הוא רוצח? השיב לו: בשביל אכזריות שלו וגסותו באתי לכאן שאלו: ואיך? וישב עצמו הבחור, שבכאן אין לו ממי להתירא, והגיד לו וספר לו כל אותו המארע שעבר עליו (נראין הדברים, שבתחלה לא ספר לו גוף המעשה, רק שהיה בן בערגיר) שאלו: אם היה זה הקיסר בא לידך היית נוקם בו עכשו? השיב לו: לאו (כי הוא היה רחמן) אדרבא! הייתי מפרנסו כמו שאני מפרנס אותך שוב התחיל הקיסר להתאנח ולגנח: כמה שיבה רעה ומרה להקיסר הזה, כי שמע, שהיפת-תאר שלו נאבדה, והוא נשלח! ויאמר, עוד אותו הבחור: בשביל אכזריותו וגדלות שלו אבד את עצמו ואת בתו, ואני נשלכתי לכאן; הכל על-ידו! שאלו עוד (הינו הקיסר להבחור): אם היה בא לידך היית נוקם בו? השיב לו: לאו! אדרבא! הייתי מפרנסו ממש כמו שאני מפרנס אותך ויתודע הקיסר אליו והודיעו, שהוא בעצמו הוא הקיסר הנ"ל, ומה שעבר עליו וכו' ונפל עליו (הבחור הנ"ל) וחבקו ונשקו והיא (הינו היפת-תאר, שהיתה גם-כן שם, רק שהיתה נדמית לזכר) שמעה כל זאת, מה שאלו מדברים זה לזה

 

והבחור הנ"ל היה דרכו לילך בכל יום ועשה לו סימן בשלשה אילנות, כי היה שם אלפי אלפים אילנות, ובקש שם הכתב הנ"ל (הינו בשלשה אילנות מהם) ועשה בהם סימן כדי שלמחר לא יצטרך לבדק ולחפש באלו השלשה אילנות כלי האי ואולי ימצא אותו הכתב הנ"ל וכשהיה חוזר משם, היה בא עם עינים בכויות מחמת שהיה בוכה, כשבקש ולא מצא שאלו אותו: מה אתה מבקש באלו האילנות כנ"ל, ואחר-כך אתה חוזר ועיניך בכויות? השיב להם וספר להם כל אותו המעשה, שבת הקיסר שלחה לו כתב וכו', וטמן אותו באלו אילנות, ובא רוח סערה וכו', כנ"ל, ועתה הוא מבקש אולי ימצא אמרו לו: למחר, כשתלך לבקש, נלך גם-כן עמך, אולי נמצא אנחנו אותו הכתב וכן היה, והלכו הם עמו גם-כן, ומצאה הבת קיסר את אותו הכתב באילן, ופתחה אותו וראתה, שהוא כתב-ידה ממש

 

חשבה בדעתה: אם תגיד לו תכף שהיא היא, כשתחזר ותפשט אלו המלבושים ותחזר ליפיה ותהיה שוב יפת-תאר כמקדם יוכל לפל ולגוע, והיא רוצה שיהיה בכשרות כדת והלכה והחזירה לו הכתב, ואמרה לו, שמצאה הכתב ותכף נפל חלשות והחיו והבריאו אותו, והיה ביניהם שמחה גדולה

 

אחר-כך אמר אותו הבחור: למה לי הכתב? היכן אמצאה? כי בהכרח היא עכשו אצל איזה מלך, ולמה לי זאת? אבלה כאן ימי חיי! והשיב לה הכתב ואמר לה: הא לך הכתב ותלך ותשאנה (כי היא נדמית לזכר כנ"ל) ורצתה לילך ובקשה ממנו, שילך עמה גם-כן, כי הוא בודאי יקח אותה, והיה הטוב ההוא, אשר יהיה לי, אתן לך חלק גם-כן (הינו שהבת קיסר, שנדמית לזכר, אמרה אל הבחור, שלא ידע שהיא בעצמה היא היפת-תאר הנ"ל, שילך עמו גם-כן, והוא בודאי יקח את היפת- תאר וייטב עם הבחור גם-כן) והבחור ראה, שהוא איש חכם (הינו הבת קיסר, שאנו מדברים עליה בלשון זכר כנ"ל), ובודאי ישיג ויקח אותה, ונתרצה לילך עמו והקיסר הנ"ל היה נשאר לבדו, כי הוא היה ירא לשוב אל המדינה, ובקשה ממנו שילך גם-כן, כי מאחר שהוא ישוב ויקח היפת-תאר, אין לו אימה עוד (כי יחזר המזל) ויוכל להשיבו גם-כן והלכו אלו השלשה יחד, ושכרו להם ספינה ובאו אל המדינה, שיושבת שם הקיסרית, ובאו אל אותו העיר, שהיא יושבת שם, והעמידו הספינה, וישבה עצמה (בת הקיסר): אם תודיע תכף לאמה, שבאתה תוכל לגוע ושלחה אצלה באשר שנמצא איש, שיודע ידיעה מבתה אחר-כך הלכה בעצמה וספרה להקיסרית כל מה שעבר על בתה, וספרה לה כל המעשה, ולבסוף אמרה לה: והיא גם-כן בכאן אחר-כך אמרה לה האמת: אני אני היא, והודיעה לה, שגם החתן שלה, בן הבערגיר, הוא גם-כן בכאן, אך אמרה לה, שאינה רוצה באפן אחר, רק שישיבו את אביה הקיסר למקומו, ואמה לא היתה מרצית לזה כלל, כי חרה לה עליו מאד על שבשבילו היה כל הנ"ל, אך אף-על-פי-כן הכרחה למלאות רצון בתה ורצו להשיבו ויבקשו והנה אין הקיסר נמצא כלל והגידה לה בתה, שגם הוא בכאן, והיתה החתנה והשמחה בשלמות, והמלוכה והקיסרית קבלו הזוג הזה ומלכו בכפה

 

גם אחר-כך לא היה להקיסר הזקן גדלה, כי הכל היה על-ידו המאטראס טפחו טפחו אותו על פניו ודחפוהו הבערגיר היה לו גדלה מאד (כי הוא) אבי הקיסר, שהוא העקר

 

בלוט כתיב (בראשית יט): ההרה המלט, הינו בערגיר, וממנו נולד משיח, שיבוא במהרה בימינו, אמן

 

ישראל היה להם סימנים במצרים (שמות ג): "פקד פקדתי" מי שיאמר להם זה הלשון, הוא הגואל והדבר תמוה: מאחר שידעו כל ישראל מזה, אם-כן מהו הסימן? אפשר לא נמסר אלא להזקנים, וגם על הגואל האחרון בודאי יש סימנים משיח יגיד לישראל כל מה שעבר על ישראל בכל יום ויום על כל אחד ואחד מישראל בפרט תמר אבדה גם-כן הסימנים, כמובא במדרש (מדרש- רבה פרשת בראשית פרשה פ"ה) גם כשהיתה יוצאת לשרף, בא הס"מ (הסמ"ך-מ"ם) והרחיק ממנה הסימנים, ובא גבריאל וקרבן, כמו שנאמר במדרש, וממנה נולד משיח, שיבוא במהרה בימינו אמן בענין המבאר במעשה זו, שכל אחד בא עם שיר של חשק, ולקצתם וכו', הנמשל מובן, שכמו כן כמה גדולים עושים מה שעושים, וכל אחד אומר שירים וכיוצא ורוצים להשיג תכלית המבקש, ואין מי שזוכה לעקר התכלית האמתי בשלמות, כי אם הראוי לזה, ולקצתם משיבים על ידי שליח או מאחורי הכתל או שמראים להם פנים וכו', כמבאר בהמעשה הנ"ל, אך לסוף, הינו כשמסתלקים, משיבים להם, שעדין לא עשו כלום וכו', כמו שכתוב שם במעשה סוף התשובה, שמשיבה היפת- תאר, עין שם, עד שיבוא המנהיג הנכון וכו'

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com