נושאים

סעודה קטנה

שפת אמת סוכות תרל"ב - סעודה קטנה

ובגמ' ומד' עשה לי סעודה קטנה כו'[1]. הנה השי"ת נותן חיות לכל הנבראים אף שאין בכח הנבראים לקבל הארת הקדושה. רק ברחמיו מצמצם קדושתו[2] להשפיע חיות לכל[3]. אבל בנ"י מיוחדים לקבל הארה מעצמם ע"י שכנס"י דביקים בו ית'[4]. וזהו נקרא סעודה קטנה שממשיכין החיות בקטנות כמ"ש פרשה קטנה שגופי תורה תלוים בה הוא בכל דרכיך דעהו[5]. והיא תורה שבע"פ המשכות חיי התורה במעשה בראשית[6] והטבע ג"כ[7]. וזהו עצרת שהוא עפ"י מדה וגבול לקבל מאמרו ית' שאין גבול וסוף כלל[8]. [איני זוכר הלשון כראוי. אבל פי' הדברים עפ"י מ"ש שמש ומגן ה' אלקים[9]. ובחי' שמש למעלה מהטבע ורק בדרך רחמיו. לכך גם לאומות נמשך כי ממנו הכל[10]. ובנ"י מיוחדים לבחי' אלקים עפ"י דין ומשפט והוא בחי' מגן. והוא בחי' ימי המעשה ויום שבת קודש שמיוחד לישראל והבן מאוד]. וכתיב עצרת תהי' לכם. הוא לעצור הלכם להיות ג"כ רק להשי"ת[11]:

 


[1] סוכה, נה ע"ב: "אמר רבי אלעזר הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות פר יחידי למה כנגד אומה יחידה משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך"; במדב"ר, פר' כא פסקה כד: "ביום השמיני עצרת זש"ה (תהלים קט) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה את מוצא בחג ישראל מקריבין לפניך שבעים פרים על שבעים אומות אמרו ישראל רבון העולמים הרי אנו מקריבין עליהם שבעים פרים והיו צריכין לאהוב אותנו והם שונאין אותנו... אמר להם הקב"ה עכשיו הקריבו על עצמכם ביום השמיני עצרת תהיה לכם והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר בן בקר אחד איל אחד משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה בשבעת ימי המשתה כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה נגלגל אני ואתה במה שתמצא ליטרא בשר או של דג או ירק כך אמר הקב"ה לישראל (במדבר כט) ביום השמיני עצרת תהיה לכם גלגלו במה שאתם מוצאים בפר אחד ואיל אחד".

[2] שפ"א, נח תרס"א קטע ראשון: "שהקב"ה בחסדו הגדול צמצם את כבוד קדושתו לברוא את העולם כמ"ש עולם חסד יבנה"

[3] שפ"א, ויחי תרמ"ט קטע ראשון: "אבל באמת הנהגת הטבע הוא פלא יותר מה שצימצם הקב"ה כח השפע שלו שהוא רוחניי ומתלבש ומתצמצם בגשמיות הוא פלא והפלא ביותר"; שפ"א, בשלח קטע ראשון: "כי השפע בשורש הוא רוחניות מאוד. וכל הברואים מקבלין אחר כמה צמצומים", שפ"א, בשלח תרמ"ח קטע ראשון: "כי כל העולם ניזון מהשפעת הש"י. אך שנעשה התלבשות בטבע. ולכן הוא מצומצם במדה וגבול"; שפ"א, בשלח תרנ"ו קטע ראשון: "כי א"א לתחתונים לקבל השפע כמו שהקב"ה משפיע. ולכן צריך לעבור דרך צמצומים ומדריגות שונות להשתנות ממדריגה למדריגה עד שיכולין התחתונים לקבל. וע"י הצימצום שאינו משפיע בהתגלות. עי"ז יכולין לקבל כמ"ש במד' לכל חי רצון כפי רצון של כל אחד. פי' כ"א כפי מה שהוא כך נעשה לו צינור ודרך לקבל השפע".

[4] שפ"א, בא תרמ"ג קטע ראשון: "לכן הוצרכו בנ"י להמשיך דרך חדש התגלות שמו ית' בחי' התורה והוא ההתחדשות דכ' החודש הזה לכם. וממילא כשיש התחדשות הוא דביקות בהמקור בלי צימצום"; שפ"א, בא תרמ"ג קטע ראשון: "כי בחי' הבריאה בצימצום ומצרים וגבולים. אבל בנ"י יצאו מזה הדרך להיות להם דביקות בשם הוי' ב"ה וב"ש שהוא בלי גבול. ובלי מצרים נחלה. ולכן אומרים ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם שהיא בחי' התורה שנק' חירות"; שפ"א, חקת תרנ"ב קטע ראשון: "וזה החילוק בין בור לבאר כי בור הוא מים מכונסין ולכן הם ג"כ במדה וצמצום כפי הכלי. אבל באר הוא דבוק בשורש המעין שהוא נובע תמיד. וכן הוא בפנימיות שיש בכל נפש הארה וחכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית והוא בחי' בור ובאמת הוא ענין ימי המעשה דכתיב יהי' סגור שאין נפתח שער הפנימי. אבל בש"ק נפתח המעיין נובע. ולכן הוא נחלה בלי מצרים";

[5] שפ"א, ויחי תרנ"ג קטע שני: "כמ"ש בכל דרכיך דעהו ואמרו חז"ל שהיא פרשה קטנה שגופי תורה תלוין בה. פי' אף שהיא בקטנות לתקן הדברים המקולקלים שצריכין להתיישר. לכן כ' והוא יישר אורחותיך".

[6] שפ"א, נח תרס"ג קטע ראשון: "והוא כח תורה שבע"פ שבא מתורה שבכתב. כי מעשה בראשית מעשי ה'. והתורה ללמד לעשות ולכן אמרו שהוצרך התורה להתחיל מהחודש הזה לכם מצוה ראשונה כו'. זה ההתחדשות שבא ע"י האדם".

[7] שפ"א, חנוכה תרס"ב קטע שלישי: "לכן נק' חנוכה ע"ש התחדשות לפי שאין כל חדש תחת השמש. רק מעין התחדשות לכן נק' חנוכה. ולכן המצוה מבחוץ ולמטה מעשרה. והוא הארה המתגלה בתוך הזמן והטבע והוא בחי' תורה שבע"פ כמ"ש קבעום ועשאום"; שפ"א, ויגש תרמ"ב קטע ראשון: "הארה הגנוזה תוך הטבע כנ"ל. והיא בחי' תורה שבע"פ"; שפ"א, תצוה תרמ"א קטע שלישי: "והענין הוא בחי' מרע"ה הוא התורה שבכתב בחי' הקול. ואהרן הכהן הוא כלי המקבל. והוא בחי' תורה שבע"פ בחי' דיבור שהוא הנהגתו ית' את העולם בבחי' הטבע. והוא הכח שיש בבנ"י בהתאספם להיות נקודה אחת. ולכן דרשו ממנו יתד על אהרן הכהן. כמ"ש ותקעתיו יתד במקום נאמן. שכה"ג קישר וחיבר בנ"י בשורש הי"ב שבטים כמ"ש באבני חושן ואפוד ואין כלי מחזיק ברכה אלא שלום".

[8] שפ"א, נח תרל"א קטע ראשון: "כי בחי' שבת שייך לימי המעשה דייקא להיות אור השבת בימי המעשה וזה תמים הי' בדורותיו... שהוא פנימיות החיות של הטבע שהדורות נק' הנבראים בטבע מעשה בראשית. וזה במדה כי ה' ית' הי' אחד קודם בריאת עולם בלי גבול ותכלית. וברא עולמו להיות הארת חיותו שנותן לכל עולם ועולם במדה שיוכלו הנבראים לקבל"; שפ"א, תרמ"ז קטע שני: "והוא כנ"ל שבימי המעשה וכמו כן בגוף האדם החיות במדה ובצמצום ובש"ק ונשמה יתירה היא בלי גבול ומדה ולכן כ' ויברך את יום השביעי"; שפ"א, מקץ תרמ"ט קטע ראשון: "השפע קודם שמתלבשת בהטבע ושם אין קץ ומדה וגבול"; שפ"א, תרמ"ג קטע ראשון: "בפסוק וארא אל האבות בא"ש ושמי ה' ל"נ. כי בחי' מרע"ה הוא הפנימיות בחי' שם הוי' והתורה. ושם א"ש הוא כמ"ש חז"ל שאמר לעולמו די והוא התפשטות חיות התורה בכל מעשה בראשית במדה וגבול. וזה הדרך תיקנו האבות"; שפ"א, קדושים תרל"א קטע רביעי: "והוא ע"פ מ"ש ז"ל הדבק במדותיו כו'. כי הש"י א"ס ואין תכלית. אך יש בכל נברא ונאצל אור חיותו ית' בגבול ומדה. ובזה יכולין להתדבק גם ע"י אמצעות עשי' ממש שיש גם בהם בחי' מדה מאורו ית' שגנוז במעשה בראשית. וז"ש שהקב"ה ברא עולמו ע"ז המכוון להמשיך מעולמות עליונים לתוך הטבע והבריאה וכן יעשה האדם ועי"ז יתדבק בחיות הש"י שנגנז במ"ב. וזהו בחי' ארץ ישראל. כ"ת ונטעתם"; שפ"א, אמור, תרל"ב קטע ראשון: "ואח"כ סה"ע לברר המידות שהם דבקין בנפש האדם להיות נמשך חיות הש"י בתוך המידות. כי הש"י א"ס ואין לו מדה וגבול. והמשכות חיות ממנו לנבראים נק' מדה כנ"ל... וכפי מה שמקבל האדם חיות עליון תוך המידות שלו היינו להיות החפץ והרצון לקרב כל המידות אהבה ויראה וניצוח כו' הכל אליו להיות מתנהגים רק ע"פ רצונו ית'. כפי מה שנכנס הארה מנקודה הראשונה תוך המידות שבנפשו. כן מגרש ומטהר האדם מכל טומאות ורצונות אחרים אשר לא לה' המה. וכן ענין ש"ק וימי המעשה ג"כ כנ"ל. שבש"ק בחי' ביטול אליו ית'. ובחול להמשיך חיות ש"ק תוך כל מעשה גשמיי".

[9] שפ"א, וארא תרנ"ב קטע ראשון: "איתא בשם שדי שאמר לעולמו די. והוא בחי' הצימצום והקטנות שכן הי' הנהגתו ית' את העולם קודם קבלת התורה דכ' שמש ומגן ה"א. ולכן בכל הארה היורדת מן השמים נותן הקב"ה גם הכלי להיות ראוי לקבל"; שפ"א, יתרו תרס"ב קטע ראשון: "כי אין מדותיו של הקב"ה כמדת ב"ו. והריחוק עצמו יש בו קרבות. והקרבות יש בו ריחוק. הרי הוא אומר שמש ומגן ה' אלקים. שמש הוא להאיר ומגן הוא לשמור שלא יתקרב אל האור מי שאינו ראוי. וה' מדה"ר. אלקים מדה"ד. ושניהם יש בהם שמש ומגן. ויש מי שזוכה לקבל בבחי' קירוב וע"ז נא' בנ"י עם קרובו. ויש שמקבל ע"י בחי' ריחוק"; שפ"א, סוכות תרנ"ד קטע ראשון: "וכן איתא כי לעתיד ינסה הקב"ה את האומות במצות סוכה ומוציא חמה מנרתיקה כו'. היינו שמי שאינו יכול לצאת ממאסר הטבע א"י להסתכל בבהירות עליון. והזוכים עליהם נתקיים שמש ומגן ה' אלקים".

[10] שפ"א, החודש תרל"א קטע ראשון: "ואיתא אוה"ע מונין לחמה ובנ"י ללבנה ע"ש במדרש המשל. והענין דאור השמש הוא עצם ההארה מה שנשתנה בכל יום מחושך הלילה לאור היום. אבל התחדשות אור הלבנה אינו יחוס השינוי מצד אורה. שהרי ביום אור יותר. רק מצד שמאירה גם בתוך החושך. וזה ענין בני ישראל ג"כ שעבודתם למצוא בעוה"ז שהוא חושך ולילה הארות התורה שנברא על ידה כל הבריאה".

[11] שפ"א, סוכות תרל"ד קטע תשיעי: "וזהו עצרת תהי' לכם. וכמדומה ששמעתי ממו"ז ז"ל הפי' לעצור הלכם ונגיעה עצמית כנ"ל. [וז"ש סעודה קטנה שבא ע"י קטנות. ובזוהר מסטרא (דא"מ) [דמלכות] עביד סעודה זוטרתא. והוא כנ"ל שבנ"י מונין ללבנה והוא מצד עבודת התחתונים כמ"ש עושי דברו כד' הינוקא והמש"י";

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com