נושאים

בעל שם טוב לפרשת וישלח - מלאכים אל עשו

בעש"ט עה"ת פרשת וישלח – וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו

 

בעל שם טוב בראשית פרשת וישלח אות א-ב

וישלח יעקב מלאכים וגו'. השכינה נקרא יעקב כמו ששמעתי זה מפורש ממורי ויתבאר במקום אחר: (בן פורת יוסף פרשת ויחי פן ד', דף פ"ג ע"ד)

יעקב הוא השכינה כי י' הוא גולמי שנתלבש בשבעת ימי הבנין שהוא ע' כל אחד כלול מן י', ובאמת עשר ספירות כל אחת כלול מן יו"ד הוא ק', והכל על ידי הבינה שהוא ב'. מלאכים כמו שכתוב בתיקונים (תיקון כ"א פ"ח ב) מלאכים המוני מעלה וכו'. אל עשו אחיו, הוא עולם העשיה וכו', ודברי פי חכם חן: (בן פורת יוסף דף קכ"ז ע"ב)

 

תולדות יעקב יוסף בראשית פרשת וישלח

ובזה יובן, כי הפרשה זה מוסר פרטי לכל אדם הכולל חומר וצורה שנק' יעקב ועשו, וז"ש וישלח יעקב מלאכים לפניו, כי הצורה הנק' יעקב שלח מלאכים שהם היצ"הר והיצ"ט. לפניו, בעה"ז שיעשה בו הכנה לפני עה"ב, וז"ש אל עשו אחיו, כי בעשי' שעושה הכנה לעה"ב אחיו הוא לכל דבר, כי קונה בו שלימות. שהיא ארצה שעיר שדה אדום, וכמ"ש במדרש (בר"ר סה, טו) איש שעיר, גבר שיידין, אשר שעירים ירקדו שם (ישעיה יג, כא), מצד חומר ועכירת הקליפות. שדה אדום, מצד שהי' אדמוני מזוהמת הקליפה ודם נדות, וכמ"ש האלשיך (בראשית כה, יט) מזה, שהי' יעקב נפש הקדושה ועשו נפש הקליפות, יעו"ש.

והיה השליחות מצד יעקב כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עב"דך וגו', והכוונה שלא בא לעולם הזה לעשות שר וחשוב, רק שיהיה גר בארץ, לעשות הכנה לעה"ב לעבוד עבודתו ית', וז"ש עם לבן גרתי לשון גרות.

ועוד, עם לבן גרתי, כי היצה"ר שנקרא נבל (סוכה מב א) אותיות לבן, שקיים תרי"ג מצות עם היצה"ר, שהכניעו, ומן נבל נעשה לבן, והיא עיקר התכלית, כמ"ש חז"ל אל יאמר אי אפשר בבשר חזיר, אבל יאמר אפשר ואבי שבשמים גזר עלי (ספרא פ' קדושים ט)...

וז"ש ויהי לי שור וחמור, שהכניע הסטרא אחרא הנק' שור וחמור. ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך, שאני מבקש אהבתך, שיצא החומר מן ארור לברוך להביאו אל הקדושה.

ומוסר זה כולל בין בפרטות אדם יחידי, שהצורה מבקש אהבת החומר להכניעו בקדושה. ובין בכללות העולם, שהצדיקים שהם אנשי הצורה מבקשין אהבת אנשי החומר עמי הארץ להכניען בקדושה ע"י התורה ומוסר.

אבל לא כן דעת אנשי החומר, רק היפך זה, וז"ש וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו, שאתה נוהג עמו כאח לקרבו אל הקדושה, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע בשנאתו אותך, וכפירוש רש"י. וגם הולך לקראתך, שהוא מתנגד לקראתך, לעשות היפך הדברים הנזכרים, לעשות קבע בעולם הזה לאכול ולשתות וכל תאות עה"ז, היפך הצורה. וד' מאות איש עמו, עדיין לא נכנעו בקדושה, כי אם ע"י ש"ק כנודע.

ויירא יעקב מאוד ויצר, וכפירוש רש"י, ויירא שמא יהרג, ע"י היצה"ר ותאוות החומר. וייצר לו, שלא יהרוג את אחרים, הוא היצה"ר. כי יותר טוב שיכניע גם היצה"ר בקדושה, וכמ"ש עם לבן גרתי, וכנ"ל.

ויחץ את העם אשר אתו וגו' ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. ופירש רש"י, על כרחו, כי אלחם בו וכו'. והענין דכ' בזוהר (פ' נח עו א) והי' מחניך קדוש (דברים כג, טו) הם רמ"ח איבריו וכו'. והנה יש ב' מחנות באדם שהם איבריו, א' שהם ברשותו של אדם, וב' שאינם ברשותו. וכמ"ש בטור אורח חיים סימן א', אשר דוד המלך ע"ה הוצרך להתפלל העבר עיני מראות שוא וכו' (תהלים קיט, לז), יעו"ש...

איברא, על ידי תפלה, כמו שהתפלל דוד המלך ע"ה (תהלים קיט, לז) העבר עיני מראות שוא, אפשר להנצל גם האברים שאינם ברשותו, לכך התקין יעקב את עצמו להתפלל עבור זה, הצילני נא מיד אחי, שהם ברשותי, מיד עשו, הן האברים שאינם באחוה עמי ואינם ברשותי, כמו עשו שהוא מתנגד לי, וק"ל.

 

דגל מחנה אפרים בראשית פרשת וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו עשו היינו עולם עשיה שידוע שהנשמה היא חלק אלהי ממעל וניתן בגוף האדם בעולם העשיה שיקשר כל העולם העשיה לשורשו כל דבר לשורש שלו וזה כל פעולת הצדיק העובד את ה' לקשר וליחד העולם עשיה אל עולם העליון לשורשו ולבטל כל הקליפות שבעולם העשיה ובזה נמתקין כל הדינים, ודרך כלל כל ישראל צדיקים הם וצריכים לקשר עצמם בתורה או לתלמיד חכם בכדי שלא יטבעו חס ושלום בעניני העולם העשיה הזה או במעשה או במחשבה בעסקם בו יומם ולילה לזה צריכים התקשרות או בתורה או על כל פנים לתלמידי חכמים ראשי הדור בכדי להעלותם שלא ישארו שם חס ושלום:

ויש בזה פרטי דברים איך להעלות כל דבר לשורשו כי יש שלש בחינות משכיל מושכל שכל, משכיל היינו האדם הרוצה להבין ולהשכיל איזה דבר, מושכל היינו אותו הדבר שרוצים להשכיל אותו, ושכל היינו שבו משכילין מה שרוצים להשכיל והשכל הוא שורש אלקות שהוא החכמה העליונה וכשהוא מכניס השכל שלו בכל דבר שהוא עושה אזי מכניס שורש אלוקות באותו דבר ובזה הוא מעלה הדבר לשורשו וכמו שאמרו בגמרא (תענית כ"א א) אצל נחום איש גם זו שזה היה מדתו שבכל דבר שהיה עושה ושאירע לו היה מכניס השכל העליון היינו החסד כי החכמה הוא שורש החסד כידוע על כן כשאירע לו שגנבו מאתו אבנים טובות... והניחו עפר במקומו אמר גם זו לטובה והיינו שהיה יודע שעפר הוא גם כן מן הארבעה יסודות אף שהוא יסוד התחתון אף על פי כן יש בו שורש אלוקות והיה מכניס עם השכל שלו שדבוק לשכל העליון בחינת חסד שבו שהוא שורש אלוקות שיש בו שהוא יכול להפך ולשנות כל הטבעים ואז נמתקו כל הדינים והוא שרימז לו אליהו ז"ל דלמא מעפרא דאברהם הוא, היינו שמצא החסד שבו שהוא שורש אלוקות שיכול להפוך כל הטבעים וזהו מדתו של אברהם שהיה מדת החסד וזהו מעפרא דאברהם...

עם לבן גרתי היינו שהיה בתחילה מגורי בעולם התשובה שהוא מלבין עוונותיהם של ישראל כי הנשמה היה דר בעולם העליון ואחר עד עתה היינו שאני צריך להמשיך גם לעולם עשיה, וזהו ויהי לי שור וחמור וגו' שהם עניני קליפות כנזכר בתיקונים (הקדמה י"ב ב) ועזר לי ה' יתברך שבטלתי אותן וקרבתי לקדושה שאדרבה הם מלמדים סנגוריא עלי, ואשלחה להגיד לאדני היינו ששלחתי המחשבות והשכל להגיד היינו להמשיך ולקשר לאדני היינו כל דבר מעולם עשיה לשורש אלוקותו ואדנ"י שיש בו הכל על ידי החסד שהוא השכל כנ"ל, וזהו למצוא חן בעיניך היינו למצוא מדת החסד בכל דבר כנ"ל שזהו מדת אברהם שהיה בו גם כן כנ"ל, וישובו המלאכים אל יעקב היינו שכך עלתה בידו ויאמרו באנו אל אחיך אל עשו היינו לעולם עשיה וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו היינו בזה שהמשכת והכנסת אל"ף היינו אלופו של עולם בכל דבר בזה ממילא הת' של אמת שהוא ארבע מאות הולך לקראתך לקשור עם המ"ם ויעשה אותיות אמת ואז נמתקין כל הדינים והמשכיל יבין:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com