נושאים

בעל שם טוב לפרשת מקץ - קץ שם לחושך

בעל שם טוב על התורה פרשת מקץ - קץ שם לחושך

 

בן פורת יוסף בראשית פרשת מקץ

עוד י"ל, ונבאר ש"ס דראש השנה (י ב) בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין וכו', וכתבתי מזה במ"א.

ונבאר פסוק פ' וישב, ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים ויהי שם בבית הסוהר וגו' עד ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חלם והנה עומד על היאר וגו' ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר וגו' (לט, כ - מב ח).

ונראה, דמבואר בכוונת האר"י זלה"ה ענין בירורי ניצוצות הקדושות שנפלו בעת השבירה, וצריך האדם להעלות ולבררן מדומם לצומח חי מדבר, לברר הניצוץ הקדוש שבתוך הקליפה וכו', וזה תכלית עבודת איש ישראל בתורה ומצות, וכוונת אכילה, כמבואר כל אחד במקומו. ונודע כי כל ניצוץ שבתוך דומם וצומח וכו' יש בו קומה שלימה מן רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וכשהוא בתוך הדומם והצומח וכו' הוא בבית האסורין שאינו יכול לפשוט ידיו ורגליו ולדבר כי אם ראשו על כרעיו וקרבו, ומי שיוכל בטוב מחשבתו וכוונתו להעלות הניצוץ הקדוש מצומח לחי מדבר הוא מוציאו לחירות, ואין לך פדיון שבוים גדול מזה, וכמו ששמעתי ממורי וכו', ובפרט אם בן המלך בבית האסורין ובא אדם אחד בהשתדלותו והוציאו מבית האסורין מעבדות לחירות, ששכרו כפל ומכופל. אמנם כל זה הוא בדין ומשפט עליון אשר קץ שם לחשך עד מתי יהיה בבית האסורין ואימתי יזכה לצאת חפשי, ועל ידי מי יהיה היציאה לחירות.

ובזה יובן, דזכרנו לעיל כי הנשמה נקרא יוסף וכו', והיא הניצוץ הקדוש שעל ידי השבירה נפלה במעמקי הקליפות ובתוך דומם צומח וכו', שהיא בית האסורי', וז"ש ויקח אדני יוסף אותו, כי דינא דמלכותא הוא אדני שיצא מצד דין העליון, ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך מלכו של עולם אסורים, ויהי שם בבית הסוהר או מצד הגלגל או מצד השבירה שנפלו רפ"ח ניצוצות וכו', עד שנשלם הקץ אשר שם הש"י לחושך, לצאת מבית האסורין הנ"ל, משא"כ קודם לזה ולא זכר שר המשקים את יוסף, כי הגלות דומה לשיכור כמ"ש בש"ס דעירובין (סה א) יכולני לפטור כל העולם מהדין שנאמר (ישעיה נא, כא) שכורת ולא מיין וכו', כי על ידי שכרות הגלות דומה לשר המשקים שלא זכר את יוסף ניצוץ הקדושה שבתוך הקליפה וישכחהו, עד ויהי מקץ שנתיים, הם קץ שנות הגלות ובית האסורין, וכשנשלם הקץ שהי' דומה ללילה, ובא בחי' הימים והגאולה, אז יוכל לטהר מחשבתו שנק' ימים באמת כנ"ל, ובמחשבה איתברירו...

ובזה יובן ש"ס הנ"ל, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, שיש לו ב' משמעות, א' כפשוטו, בדינא דמלכות שמיא שנידון בראש השנה שיצא מבית האסורין. ועוד פירוש ב', שיש ראש בשנה ובעולם ובנפש האדם כמ"ש בספר יצירה (פ"ו מ"א) ובכתבי האר"י זלה"ה הלכות ראש השנה יעו"ש, וכאשר האדם מטהר מחשבתו שבראש נפש האדם, ובמחשבה איתברירו להעלות הניצוץ הקדוש, גורם כך בראש השנה ג"כ, וז"ש בראש השנה יצא יוסף, בחי' ניצוץ הקדושה, מבית האסורין - מעמקי הקליפה שהם בית האסורין לניצוץ הקדוש ברוחני, ומכח זה נעשה בגשמי גם כן כך.

 

מקור מים חיים בראשית פרשת בראשית הערה קס

עיין בספר תולדות יעקב יוסף פרשת משפטים דף ס"ו ע"ג וזה לשונו, זה כלל גדול בכל פעולותיך שתעשה לשם שמים תראה שתהיה מיד בעשותך הדבר יהיה בו עבודת ה' יתברך, הן באכילתו שלא יאמר שיהיה כוונת אכילתו לשם שמים שיהיה לו כח אחר כך לעבודת ה' יתברך, הגם שזה גם כן כוונה טובה, מכל מקום עיקר השלימות שיהיה בו עובדא לשם שמים מיד, והיינו להעלות ניצוצין, ובשבת כוונת כל סעודה ידוע להבאים בסוד ה', והוא הדין לכל מעשי האדם יהיה על דרך זה ישמע חכם ויוסיף לקח, עד כאן לשונו...

ובפרשת ויגש דף ל"ז ע"ב כתב וזה לשונו, וכן אכילה ושתיה יש בחינה פנימית להעלות ניצוצי השכינה, ושינה סוד דורמיטא... ומשא ומתן בסוד ל"ט מלאכות... וכיוצא בזה, וזהו שכתוב בכל דרכיך דעהו, עד כאן לשונו.

ובפרשת בא דף מ"ו ע"א כתב וזה לשונו, כלל גדול בכל דרכיך דעהו וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות דעות פ"ג ה"ג) שיכוון בכל דרכיך גשמיים לשם שמים וכו', ולי נראה יותר פנימי, כמו שיש כוונה בדברים רוחנים בתורה ובתפילה ועשיית המצוה, שהכל יסובב על קוטב אחד לברר הניצוצין, וכמו שכתב בכתבי האר"י יעוין שם, כך הכוונה בדברים גשמיים גם כן, באכילה ובשתיה, וכל מיני מלאכה, הכל לברר מן ל"ט מלאכות, וזהו שאמר בכל דרכיך דעהו, לשון יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, על ידי העלאת מיין נוקבין מבירורי הניצוצות והבן, עד כאן לשונו:

ובסוף פרשת תזריע דף צ"ג ע"ג כתב וזה לשונו, וכל מאכלי האדם או מלבושיו או דירת הבית ומשא ומתן שלו הכל הוא להעלות הניצוצין של עצמו, ולפעמים מפסיד בסחורה ועדיין לא תיקן, ולפעמים בריח, שיש הנאה ותענוג, בזה מעלה הניצוצין, כנודע זה בכתבי האר"י זלה"ה יעוין שם, וזהו סוד בכל דרכיך דעהו, ליחד ולהעלות הניצוצין של נשמתו שהוא ניצוצי השכינה בסוד מיין נוקבין וגורם זיווג עליון וכו' עד כאן לשונו:

...

ובפרשת שלח דף קמ"ב ע"ד כתב וזה לשונו, כי קודם כל מעשה שיעשה האדם בין בגשמי בין ברוחני, צריך להתיישב תחילה בדעתו אם יש בו צרכי גבוה, לקיים מה שנאמר בכל דרכיך דעהו, ואז יאמר בפיו שעושה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ואז מקיים בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל', י"ד), ובזה עושה מחומר צורה, עד כאן לשונו:

 

שפת אמת במדבר שבועות שנה תרנו

דאיתא בשם הבעש"ט לראות בכל מעשה לעשות עבדות הבורא ית' תיכף ולא לשם הכנה הגם דיש דברים שהם כמו הכנה שאוכל כדי שיהי' לו כח לעבודת הבורא מ"מ הצדיק צריך לעשות באכילה עצמה עבודה ותיקון בהעלאת ניצוצות כו' ע"ש בס' כתר ש"ט. והענין הוא כי הגם שיש דברים שהם הכנה כמו עלה הכנה לפרי וכן בכל מעשה העולם זה הכנה לזה כמו דומם לצומח וצומח כו' למדבר כו'. מ"מ כל זה בדרך התלבשות הטבע אבל מצד כח הפועל אמת שפעולתו אמת יש אלקות בכל דבר מצד אמיתות הבורא ית"ש המהוה כל.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]