נושאים

בעל שם טוב לפרשת שמות - פתי יאמין לכל דבר

בעל שם טוב לפרשת שמות - פתי יאמין לכל דבר

 

בעל שם טוב שמות פרשת שמות אות י

ויאמר אנכי אלהי אביך וגו'. ובמדרש (שמות רבה ג', א') הדא הוא דכתיב (משלי י"ד, ט"ו) פתי יאמין לכל דבר, מה פתי נער, שכן בערביא קורין לנער פתיא, שמעתי מפי הצדיק ר"נ זי"ע (נראה ברור שכוונתו על הרב ר' נח מלעכוויץ) שהבעל שם טוב ז"ל אמר לתלמידיו, אחרי כל השגות שהשגתי למעלה בשורשי התורה והמצוות ואחר כל התענוג מהשגותי, אני מניח את כל ההשגות ומחזיק אני באמונה פשוטה איך בין אנער און גלייב, ומו"ר הצדיק ר"מ זי"ע אמר שעוד פירש הבעש"ט דבריו יותר ואמר ואם דכתיב פתי יאמין לכל דבר, הלא כתיב (תהלים קט"ז, ו') שומר פתאים ה': (יסוד העבודה מכתב כ"ד עיין שם)

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - דובר צדק עמוד קה

ורעה אמונה וכו' פירוש כי אמונה היינו כשהוא בהעלם מן השכל והחכמה [והוא למעלה מן השכל והחכמה כי סוף מעשה במחשבה תחילה רצה לומר ראשית המחשבה כענין נעוץ סופן בתחילתן] ואיזה עצה ולימוד יש לזה לדעת ולהכיר איזה אמונה טובה ובאיזה הוא פתי יאמין לכל דבר. רק על ידי הועשה טוב שמקודם דבר זה בכל רעותך כי האמונה היא ברצון לבד בלי טעם ועל ידי הבטוחות בה' אז גם בזה בוטח שהאמונה והבטחון שלא כראוי. [וכמו ששמעתי על השלך על ה' יהבך לא הוי ידעי רבנן מאי יהבך (מגילה י"ח א) והעצה גם על זה השלך על ה' יהבך] ועל ידי הבטח בה' הוא זוכה לורעה אמונה [וכדמסיים (בזוה"ק שם) ותגזור אומר וגו' מדברי להאי וכו' שמה שרוצים לבטוח ולהאמין שה' יתברך יוכל לעשות דבר זה ולהושיע כך וכך היא אמונה אמיתית כי היא דבוקה באמת וממילא ותגזור אומר ויקם כי ה' יתברך מאמת אמונתם ובטחונם]:

 

מקור מים חיים שמות פרשת שמות הערה י

כתב לנו הרה"ח ר' מרדכי מקסטנטין ישן וזה לשונו, שמעתי ממגידי אמת שסיפר הר"ר שמואל מקאמינקא (וכדומה שהיה תלמיד הבעש"ט ז"ל) שבעיר סטנוב היה למדן אחד שפעם אחת ביום ו' אחר התפילה כשהיה בבית המדרש נכנס בעומק מחשבותיו בדרישות ובחקירות אלוקיות על ידי ספרי החקירה של החוקרים הקדמונים ולא הבין הדבר היטב ונשאר נבוך בחקירותיו, ורבינו הבעל שם טוב הקדוש ז"ל הרגיש בזה ונסע ממעזבוז בקפיצת הדרך ובא אליו לבית המדרש ופנה אל הלמדן ההוא ואמר אליו בזה הלשון, היות שכבודו חוקר כך או כך והוא נבוך בחכמה, אני הנני שוטה ומאמין שיש אלוה יחיד ומיוחד, ובלשון אשכנז איהר קלעהרט צי עס איז דא א גאט, איך בין א נער און גלייב ונסע תיכף בחזרה למעזבוז, והלמדן הנ"ל חשב בדעתו מי גילה רז זה לשום אדם מה שאני חקרתי במחשבתי, לכן זה הוא אות ראיה שיש בורא עולם יחיד ומיוחד והוא המגלה סוד ליראיו, עד כאן לשונו:

 

תניא ליקוטי אמרים פרק יח

הנה החכמה היא מקור השכל וההבנה והיא למעלה מהבינה שהוא הבנת השכל והשגתו והחכמה היא למעלה מההבנה וההשגה והיא מקור להן וזהו לשון חכמה כ"ח מ"ה שהוא מה שאינו מושג ומובן ואינו נתפס בהשגה עדיין ולכן מתלבש בה אור א"ס ב"ה דלית מחשבה תפיסא ביה כלל ולכן כל ישראל אפילו הנשים ועמי הארץ הם מאמינים בה' שהאמונה היא למעלה מן הדעת וההשג' כי פתי יאמין לכל דבר וערום יבין וגו' ולגבי הקדוש ברוך הוא שהוא למעלה מן השכל והדעת ולית מחשבה תפיסא ביה כלל הכל כפתיים אצלו ית' כדכתיב ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך וגו' כלומר שבזה שאני בער ובהמות אני תמיד עמך ולכן אפי' קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ה' על הרוב וסובלים עינוים קשים שלא לכפור בה' אחד ואף אם הם בורים ועמי הארץ ואין יודעים גדולת ה'. וגם במעט שיודעים אין מתבונני' כלל ואין מוסרי' נפשם מחמת דעת והתבוננות בה' כלל. אלא בלי שום דעת והתבוננות רק כאלו הוא דבר שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד בלי שום טעם וטענה ומענה כלל והיינו משום שה' אחד מאיר ומחיה כל הנפש ע"י התלבשותו בבחי' חכמה שבה שהיא למעלה מן הדעת והשכל המושג ומובן:

 

בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר י - חקת התורה

על כן והאמן חסר י' המורה על החכמה [זוה"ק ח"ב קכ"ג ע"א] להורות שלא חקר בחכמה ובשכל איך יהיה זה אפשריית המציאות, אבל האמן מבלי חכמה כענין פתי יאמין לכל דבר [משלי יד טו] בהעדר החכמה, והוא דרך האמונה אשר היא למעלה מן החכמה (שהיא י') והאמונה היא קוצו של י' [תיקו"ז מזו"ח קנ"ו ע"ב], ואמר ויחשבה לו צדקה, הש"י חשב לאברהם כאלו עשה עמו צדקה כביכול, דהנה כל מה שהאדם מוציא בחכמתו מן הכח אל הפועל ומשיג איזה מושכל, הנה החכמה ניתן לו מאת הבורא ית"ש אשר יצר את האדם בחכמה, וכשמשיג איזה דבר בחכמה הוה כאלו אדם מחזיר לחבירו הפקדון שנתן לו שאין זה צדקה, אבל שהאדם עובד את י"י באיזה דבר אמוניי אשר לא תשיגנו החכמה אשר נתן לו הש"י, הנה תחשב כביכול כאלו נותן להש"י צדקה, בין והתבונן.

 

ערבי נחל שמות שמות - דרוש א

ובמד"ר פרשה זו (שמ"ר ג, א) וז"ל ויאמר אנכי אלהי אביך, הה"ד (משלי יד, טו) פתי יאמין לכל דבר, מהו פתי נער, שכן בערביא קורין לנער פתיא. דבר אחר אין פתי אלא לשון פיתוי כו'. א"ר יהושע הכהן ברבי נחמיה בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על משה טירון היה משה לנבואה (פירשו המפרשים לשון תינוק ונער, שלא היה ראוי לנבואה. והוא תימה, כי היה אז בן פ' שנים, ומובחר האנושי בהיותו בן פ' ודאי כבר היה לו השגת רוה"ק ונבואה) אמר הקדוש ברוך הוא אם נגלה אני עליו בקול גדול אני מבעתו, בקול נמוך בוסר הוא על הנבואה (ופירשו המפרשים מבזה על הנבואה, שלא יהיה הדבר חשוב בעיניו. והוא תמוה, כי כמה נביאים עמדו להם לישראל, ובאופן שנגלה עליהם הי"ל להגלות ג"כ על משה רבינו ע"ה) מה עשה, נגלה אליו בקולו של אביו, אמר משה הנני מה אבא מבקש (אין זה אלא תימה שהיה משה רבינו ע"ה סבור שאביו הוא. ותו, הלא קול אדם ודאי קול נמוך הוא, וא"כ בוסר הוא כו') אמר הקדוש ברוך הוא איני אביך אלא אלהי אביך, בפיתוי באתי אליך כדי שלא תתירא, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, שמח משה ואמר הא אבא נמנה עם האבות, ולא עוד אלא שהוא גדול שנזכר תחלה כו'.

... לבאר כל זה נקדים דברי האר"י ז"ל בענין הנבואה ורוה"ק. וז"ל הרח"ו ז"ל בספר הגלגולים פרק ל"ה בשינוי לשון קצת לקצר: בודאי כל מה שיוציא האדם מפיו אי אפשר שיהיה לבטלה, אפילו הקולות היוצאים מהכאת המטה וכיוצא אינו לבטלה, וקול שמוציא האדם מפיו מכריזין עליו המלאכים והנשמות והשכינה, כי בכל דיבור ודיבור נברא חד מלאך, נמצא בהיות האדם צדיק וחסיד ועוסק בתורה ומתפלל בכוונה, מאותן הדיבורים נבראים מלאכין ורוחין קדישין קיימין ועומדין כפי ערך שלימות וקדושת ואמיתות דיבורים ההמה.

והנה סוד הנבואה ודאי שהוא קול שלוח מלמעלה לדבר עם הנביא ההוא, רק שכיון שאותו הקול הוא עליון ורוחני אי אפשר לו לבדו שיתגשם ויכנוס באוזן הנביא, אם לא שיתלבש תחלה באותו קול הגשמי שיוצא מפיו בעוסקו בתורה או תפלה ומתחבר עמו ובא לאוזן הנביא ושומע, ובלתי קול האדם אי אפשר להיות.

ואמנם יש מדריגות רבות בנבואה מחמת כמה שינוים שיש בזה, הא' כי לפעמים יתלבש הקול עליון בקול האדם עצמו כנ"ל, ולפעמים יתלבש אותו קול העליון בקול של צדיקים אחרים שקדמו אליו הרבה, או באותן שבזמנו, ושניהם יבואו וידברו עמו.

 

בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ה - מעלת התורה

והנה נראה לפרש דבריהם עפ"י הנאמר בפסוק אתה הראת לדעת כי הוי"ה הוא וכו' [דברים ד לה], והנה תיבת לדעת הוא מיותר כי ידיעה נופל על דבר הנודע מבלי ראיה רק נודע הדבר על ידי הודעה מאחרים וכיוצא, משא"כ כשרואה הדבר הנה נראה לעינים ואין צורך להודעה, והוה ליה למימר אתה הראת כי י"י וכו', אך תשכיל ותדע דמי שעמדו רגלי אבותיו על הר סיני ובתורת י"י חפצו אפילו בפשטי התורה בהויות דאביי ורבא, אין מן הצורך לו לעסוק בחקירות לעמוד על המחקר במציאות המופת באמונת מציאת הש"י ויחודו וכל העיקרים, כי ע"י התורה נתאמת הדבר בלב הוגיה מבלי ספק, וזהו שכתב החסיד מהר"י יעבץ שעיניו ראו בשעת גזירת שמד, אותן החוקרים אשר עמדו על האמונה במחקר המירו כבודם בלא יועיל ביום זעם, ואותן אשר הספיק להם אמונת התורה אפילו הנשים וקלי הדעת קדשו שם הנכבד והנורא, והנה לכאורה מהראוי שיהיה הדבר בהיפך כי הדבר שהושג עפ"י השכל הוה כאילו נראה לעין.

אך הוא כמו שכתבתי כמה פעמים, האמונה הבאה לאדם מצד חקירתו ושכל האדם, יש לו סוף, על כן גם לאמונתו יש סוף כשיכריחנו איזה מכריח וכיוצא, משא"כ האמונה מצד האין סוף ב"ה אין להאמונה זו סוף, והנה האמונה הזאת באת לנו מירושת אבותינו וממעמד הנכבד אשר הש"י הסתיר ניצוצי אורה בהתורה הקדושה, היא היא הנאצלת ממנו מאור מעטה לבושו, והנה השכל המתבונן בתורה הנה שם הוא המלך הכבוד, ואפילו בפשטי התורה בהלכותיה שור בור מבעה הבער הנה שם המלך מסתתר בלבושיו ויקבע האמונה בלב איש הישראלי כיתד בל תמוט עולם ועד.

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]