נושאים

בעל שם טוב לפרשת בשלח - האמונה היא דביקות

בעל שם טוב לפרשת בשלח - אמונה היא דביקות

 

תולדות יעקב יוסף דברים פרשת כי תבוא

כי נודע שהאמנה הוא דביקות הנשמה בקב"ה, כמו ששמעתי ממורי על פסוק ויאמינו בה' ובמשה וגו' (שמות יד, לא)

 

תולדות יעקב יוסף דברים פרשת עקב

שהאמנה בו ית' הוא הדביק', והוא תכלית השלימות, וכמ"ש המפרש להרמב"ם (הל' יסוה"ת פ"ב ה"א), שלא ניתנו כל המצות אלא כדי שנגיע בהם לזו המדריגה ובחרת בחיים למען תחי' לאהבה את ה' וכו' (דברים ל, יט - כ) עכ"ל. והאמנה הוא סיבה לבטחון, שיבטח בהש"י בכל מאורע[ו]תיו ויאהב להש"י לעבדו, כאשר נזכיר עוד מזה.

 

דגל מחנה אפרים דברים פרשת עקב

כלל גדול לעבודת הבורא ברוך הוא העיקר הוא ההאמנה ועל זה היה מזהיר אא"ז זללה"ה וזהו שורש לכל התורה והעבודה... כי עיקר המצוות היא האמונה להאמין בה' ומי שהוא מאמין בה' יכול להתפלל בכל יום כי אם הוא מאמין שה' הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית הוא בכל יום בריה חדשה וכל העולמות הם ברואים חדשים וצריך להתפלל וליתן שבח והודיה למי שברא הכל וגם ברא אותו להתפלל על נפשו ונפש אשתו ובניו ועל פרנסתו וכל טוב ואם אינו מאמין באמונה שלימה שהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית התפילה והמצוות נעשין אצלו כדבר ישן ורגיל ונמאס אצלו לדבר דברים אחדים בכל יום ויום, וזהו שאמר אא"ז זללה"ה על פסוק (שם ע"א, ט') אל תשליכני לעת זקנה פירוש שיזקין הדבר אצלו כי כמו הזקנה גורם חלישות בכל איברי האדם מחמת שתש כוחותיו ולחלוחו ומריצות הדמים המחיה את האדם כמו כן ברוחניות שדבר ישן וזקן אין לו בו תענוג וחיות גדול ולא דבר חדש, וזהו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים (פסיקתא זוטא ואתחנן ו', ו') כי חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג', כ"ג) פירוש כי על ידי שחדשים לבקרים היינו שאתה מחדש בכל יום מעשה בראשית ועל ידי זה רבה אמונתך נמצא עיקר כל התפילה והמצוה היא האמונה:

וזהו אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב פוסק (ברכות ל' ב), פירוש כי נחש נקרא המחשבה זרה ופירוש אפילו מחשבה זרה מסבבת את האדם לא יפסיק מלהתפלל כי אם הוא מאמין באמונה שלימה שיש בורא הכל והוא מלך עולם בודאי המחשבה זרה באה לתיקונה כדי להעלותה לשורשה כמשל מי שעומד לפני המלך ומדבר עמו בודאי אין דרך ארץ מעבדי המלך ומשרתיו לקרא אותו מלפניו ולהפסיקו בדברי שטות כי בודאי העושה זאת יתחייב ראשו למלך אלא מי שעושה זאת בודאי מסתמא היא מצות המלך או כדי שיבין שגם הקורא אותו ומפסיקו צריך גם כן למלך אך אינו יכול לגשת לפני המלך בלבוש שק בכן מבקש ממנו הואיל ועת היא לדבר לפני המלך שיזכור אותו להסיר שקו מעליו ולהלבישו בגדים טובים ונאים שיוכל לבוא לפני המלך גם כן... אבל מי שאינו מאמין זה באמונה שלימה בודאי הקוראו מבדילו מן המלך ומפסיקו מלדבר עמו ודי למבין... וזהו אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב פוסק כי עקרב מבואר בתיקונים (תיקון כ"א מ"ב ב) מאי עקרב עקר ביתא דשכינתא חס ושלום היינו שנפלו בחסרון אמונה וממילא בטלה ממנו היראה כנ"ל בודאי פוסק

 

בן פורת יוסף בראשית הקדמה

והנה לקשר הצורה שהיא רוחני עם החומר שהיא גשמי היא דבר פלא, כמו שכתב רמ"א באורח חיים סימן ו', ומפליא לעשות - במה ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי וכו'.

אמנם שיש לקרב אל השכל מה שאפשר לקשר הרוחני בגשמי, הוא בדרך זה, דאל"כ שהוא מהנמנע רק מצד פלאות הש"י וכמ"ש הרב רמ"א, א"כ תיקשי מה שנאמר (דה"י א כח, ט) דע את אלדי אביך, שהידיעה היא הדביקות, וכמו שנאמר (שמות יד, לא) ויאמינו בה', שהאמנה הוא הדביקות, ולפי רמ"א קשה איך אפשר לאדם הגשמי שידבק בו ית' שהוא רוחני הרוחני וחיי החיים. וביותר קשה, לפי מה שנאמר מפורש (דברים יג, ה) ובו תדבקון, שהיא קישור ודיבוק חומר הצורה ליוצרה, ואיך אפשר זה. אלא ודאי שיש בחי' ממוצע אשר על ידו אפשר לקישור ודיבוק האדם הגשמי בו ית' שהוא תכלית הרוחני.

... ומעתה משה רבינו הוא בחינת ממוצע בין ישראל להקב"ה, וז"ש (שמות יד, לא) ויאמינו בה', אך תיקשי איך אפשר להדבק בו ית' שהיא האמנה והידיעה, לזה אמר ובמשה עבדו, על ידי שהאמינו ונדבקו במשה, ומשה כבר זכה במתנת חנם להשיגו, שהיא הידיעה והדביקות בו יתברך, ועל ידו זכו לידע ולהאמין בו יתברך.

... ועל דרך זה נקרא שבת אות ברית בינו יתברך ובין ישראל, כי שבת הוא בחינת משה, כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו, ור"ל כי המתנה שניתן לו שיוכל להשיג, היא על ידי בחינת שבת שניתן לו מתנה, וז"ש מתנת חלקו יתר מכל אדם, שזכה הוא ולא זולתו, וכנ"ל.

... ועפ"ז יש לפרש פסוק בפ' דברים (א, יז) והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו... דבא להודיענו ענין הקושיא שהוא קשה להאמין, וכי אפשר לשמוע ענין הכרוזין שלמעלה שמכריזין בכל יום לעורר לבבות ישראל בתשובה, כמו שאמרו חז"ל כמה פעמים מענין הכרוזין בש"ס ובזוהר, לכך אמר והדבר אשר יקשה, המניעה הוא מכ"ם, ור"ל הכרוז נקרא דבר כנ"ל, ואשר יקשה לכם להאמין, שלא נשמע הכרוז לבני אדם, המניעה מכם, שהוא גסות ועכירות החומר שלכם הם מסך מבדיל מלשמוע... וז"ש תקריבון אלי, כמו (שמות יד, י) ופרעה הקריב, שיתקרב לבחי' משה שנאמר של נעליך (שמות ג, ה) שהוא בחי' חומר ולזככו, אז ושמעתיו - על ידי בחי' אמצעית דמשה יכול לשמוע...

עוד י"ל, כי שומע הוא לשון השגה כמו שמצינו כמה פעמים. והנה לפי זה קשה איך אמר ובו תדבק וגו', או דע את אלדי אביך, שהידיעה הוא השגה כמו שכתב בדרשת הר"ן (דרשה ד) ששאל החכם אחד לחבירו הידעת מהבורא ית', והשיבו אלו ידעתיו הייתיו, והבן. וזה מהנמנע כמו שהיתה תשובת החכם הנ"ל, וא"כ קשה איך צותה התורה על דבר הנמנע לידע ולהשיגו כאמור.

וז"ש והדבר אשר יקשה, המניעה הוא מכם, ור"ל מה שהזהירה התורה דע את אלדי אביך, וכן ובו תדבקון, שהדבר יקשה בעיניכם איך זה אפשר, סיבת המניעה מכם, מחמת גסות ועיכור הגוף שלכם, אבל אם תקריבון אלי ושמעתיו, וכמ"ש (שמות יד, לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, שהאמנה היא הידיעה והשגה, ועל ידי דביקות וקירוב במשה ישיגו בו ית' לכל אחד מה שאפשר, ואתי שפיר.

 

בעל שם טוב שמות פרשת בשלח אות כ

ויהי ידיו אמונה וגו'. ותירגם אונקלוס והוה ידוהי פרישן בצלו וגו', שמעתי שהרב הצדיק ר' פינחס מקאריץ פעם אחת היה נבוך בענין עבודתו לה', והבין שנחוץ לו ליסע להבעל שם טוב, אך לא היה לו על הוצאת הדרך, ופתאום שמע שהבעש"ט בא לעירו, ורץ אליו בשמחה, והנה כל אנשי שלומו מקבלים שלום והוא אומר לפניהם תורה על פסוק ויהי ידיו אמונה וגו', ואמר לפעמים יקרה לאדם שנבוך מעט בענין אמונת ה' יתברך, התקנה לזה, שיבקש רחמים מה' יתברך שיחזק אותו באמונה, כי ידוע שעמלק הרשע הקר את ישראל מאמונתם הגדולה שהיה להם בה' יתברך, כמו שכתוב מקודם ויאמינו בה', ועתה אמרו היש ה' בקרבנו, וזהו אשר קרך בדרך, ולמד אותם משה רבינו ע"ה לתקן את עצמם, על כן פירש התרגום על ויהי ידיו אמונה והוה ידוהי פרישן בצלו, וכאשר שמע הרב פינחס זאת נהפך תיכף לאיש אחר ונתחזק באמונת ה' יתברך לגמרי וכו': (בסוף ספר ילקוט חדש)

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com