נושאים

בעל שם טוב לפרשת תרומה - ידבנו ליבו

בעל שם טוב לפרשת תרומה - ידבנו ליבו

 

תפארת שלמה שמות פרשת תרומה

בשם הבעש"ט מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. היינו שכל איש צריך ליקח לעצמו מדות טובות לעבוד בהם הבורא ב"ה מכל אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי היינו מן התאוות החיצוניות אשר היצר מסיתו לאהב' ויראה רעה מאותה המדה יקח לעצמו לאהוב הבורא ב"ה וכן שאר המדות ובאמת כתבו הספרים הקדושים אלו הי' עשו הולך בדרך התורה הי' העבדות שלו יותר גבוה מבחי' העבדות של יעקב מפני כי... הי' פונה לכל התאוות רעות ואם הי' מעלה זה לעבדות הבורא הי' טוב מאד כידוע דלית נהורא אלא מתוך חשוכא. וזה ג"כ ביאור הפ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך וכו'.

 

בן פורת יוסף בראשית פרשת ויחי

דשמעתי ממורי זלה"ה משל למלך שהיה לו בן, ורצה ללמדו כמה מיני חכמות שצריכין לו, ושכר לו כמה חכמים שילמדו עמו והוא לא יצלח שיקבל שום חכמה, עד שנתייאשו מללמדו, ונשאר חכם אחד עמו, ופעם אחת ראה בן המלך איזה בתולה וחמד יפיה, והיה החכם קובל למלך על בנו בענין זה, והשיבו א"כ מאחר שיש לו חמדה אפילו הכי גם בגשמי, מזה יבא לכל החכמות, וצוה להכניס הבתולה לחצר המלך, וצוה עליה המלך שאם יתבענה לא תשמע אליו עד שיקבל חכמה א', וכן עשתה, ואח"ז אמרה שילמוד עוד חכמה, עד שעי"ז קבל כל החכמות, וכשנעשה חכם אז מאס בבתולה הנ"ל, כי ישא בת מלך כמותו, והנמשל מובן, ודפח"ח.

הרי על ידי עין רעה שהיה לבן מלך לראות ביופי הבתולות, בא לכל חכמות ומדות טובות ולשבר הטבע, ואז נעשה עין רעה שמצד יצר הרע כסא לקדושה, ונעשה מיצר הרע יצר הטוב.

אמנם כל זה היה על ידי החכם שהוא המלך שהבין אחרית דבר מראשיתו שהוא תואר חכם הרואה את הנולד, ויוכל לשבר הטבע ולהפכו מרעה לטובה וכנ"ל, משא"כ בלא חכם היה נשאר בטבעו עין רעה בכל מיני תועלת רעות ועבירות, כי עין רעה רואה ולב רע חומד וכלי מעשה גומרים וכמו שכתב בטור אורח חיים סימן א' יעו"ש.

... ונ"ל דשמעתי ממורי זלה"ה בשם רבינו סעדי' גאון שראוי לאדם שיחשוק בכל הדברים הגשמיים, ומתוכו יבוא לחשוק בתורה ועבודת ה' וכו', כמו משל הנ"ל]

 

מאור עינים דברים פרשת ואתחנן

שצריך לדבק קומה הגשמית שלו גם כן לקומה הרוחנית להיות לאחדים ולקיים מצות התורה במעשה להיות התיקון ברוחני ובגשמי ובתיקון המדות על ידי המעשה שהן משתלשלין ממדות עליונות בתוך האדם

למשל ממדת האהבה העליונה נשתלשל בתוך האדם להיות משתמש בזאת המדה לכל מה שירצה לאהוב שהבחירה היא ביד האדם ואם יש לו דעת ואמונה שזאת המדה הוא ממדות העליונות שעל ידו הוא הנהגות כל העולמות... ומצד התורה שיש בה אותן המדות באין המדות גם כן בתוך האדם בעת הוולדו עם ביאת נשמתו בתוך הגוף... להיות משתמש בהן לכל אשר יחפוץ ואם יש לו דעת אזי אפילו בשעה שנתעורר בו המדה של האהבה שמתחיל לאהוב איזה תענוג גשמי יחשוב הלא זאת המדה הוא משורש המדות של התורה ומדות העליונות אלא שנתצמצם בתוכו עם ביאת נשמתו לגופו לסייענו בעבודתו יתברך שמו למען אתנהג בהם כל הנהגותי בעבודתו יתברך שמו כי בלתי המדות אי אפשר להתחיל שום עבודה אליו יתברך כי עבודת השם הוא דוקא בדחילו ורחימו שהן אהבה ויראה ובהתקשרות ובניצוח וכיוצא בשאר המדות כנודע וכהיום אשתמש בזאת המדה של הבורא יתברך להכעיסו ח"ו ולעבור רצונו ואדרבה עכשיו שנתעוררה בו זאת האהבה אפילו נתעוררה האהבה להעבירה ח"ו על כל פנים מאחר שנתעוררה בו ונתפתחה זאת המדה אז נקל לו לאחוז בה ולהתחיל לאהוב הבורא ברוך הוא ובודאי יחדל מלעבור על רצונו ועל ידי זה יקשר את עצמו עם זאת המדה בשרשו ויעשה ע"פ השורש שהוא על פי התורה

וכן בכל תענוגי עולם הזה ההכרחים כמו אכילה ושתיה ושאר תענוגים הכרחים שאז בהתעורר בו התענוג והאהבה אזי לא יהא מופסק אז מאהבת הבורא ברוך הוא באופן שיכניס זאת האהבה רק בתענוג ההיא כי אדרבה אז נקל לו לאחוז בזה המדה לעשות זה התענוג למען אהבתו יתברך לאהוב אז הבורא יתברך ונמצא כל מעשיו לשם שמים והבן כי מי שיש לו דעת יכול לכלכל דבריו במשפט לעשות כן בכל עת שיתעורר בו איזה מדה מהמדות המוטבעין בו וכמאמר הבעל שם טוב נבג"מ ע"פ (שיר השירים ז, ז) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים גו' שמה יפה ומה נעים הוא שבכל התענוגים הוא האהבה העליונה שעל ידי התעוררות זאת התענוג בטבעו יקל לו לאהוב אז הבורא ברוך הוא כי בלאו הכי קשה לפתוח זאת המדה להתחיל לאהבו יתברך ועל ידי התענוגים שנתעוררה בו זאת האהבה יקל לו והבן.

ובודאי כל זה שמתאוה האדם לאיזה תענוג ונתעורר בטבעו מדת האהבה לאותו התענוג שהוא אהבה נפולה ממקור האהבה העליונה ידע נאמנה שזה הוא סיוע העליון מן הבורא ברוך הוא בכדי שיקל לו לאחוז אז באהבתו יתברך כי יודע הוא יתברך שבלעדי זה לא יתעורר בתוכו המדה וכשאין לו דעת הנ"ל אזי נמשך אחר אותו התענוג ומפיל עוד המדה למטה ח"ו. ולפעמים כשנתעוררה בו איזה אהבה רעה ח"ו שמתאוה לעשות איזה עבירה ואינו יכול להוציא מחשבתו הרעה מכח אל הפועל מחמת שמזדמן לו איזה מניעה זה גם כן הוא סיוע העליון יתברך שמו בראותו שאין לו דעת זה שיגביה האהבה הנפולה לשרשה לאחוז באהבתו יתברך ואדרבה רוצה להמשיך אחר אותי הרע אזי כביכול מצמצם עוד כבודו יתברך להזמין לו אותן מניעות להיות לפחות בשב ואל תעשה והלואי שלא יזיק עוד אחרי שלא יועיל לעשות ככוונתו יתברך

וההיקש בכל שאר המדות כגון שנופלת עליו איזה יראה חיצונית ומתעוררת בטבעו ונפתחת מדת היראה שהכונה הוא לסייעו לאחוז ביראת הבורא ברוך הוא וממילא כשבא לירא מפניו יתברך על ידי אותה היראה חיצונית ועושה כוונת הבורא ברוך הוא אזי ממילא נתעלה אותה היראה למעלה והחיצונית של אותה היראה שהוא אותו הדבר שהיה מתיירא ממנו נופל למטה והתבטל שלא יהא לו עוד אותה היראה שהיה ירא מתחלה כגון מאיזה שררה או מבעלי חובות רעים כנודע זה במ"א באריכות

וכמו כן בכל המדות כגון התפארות רעה ח"ו וכיוצא הכל הוא סיוע העליון למען השיבו אל אביו שבשמים לפתוח לו המדה ועל ידי זה הוא עושה נחת גדול לבורא ב"ה שמעלה דברים נפולין ממקור הקדושה למקומם ומגדל כבודו ית'.

 

מקור מים חיים שמות פרשת תרומה הערה ג

בספר נוצר חסד פרק ו' ד"ה אהבה אמר וכו' העתיק ענין זה וכתב וזה לשונו, אמר מרן אלוקי מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, מדת אהבה נטבע באדם, והוא חיות שלו, להשתמש בו צרכי הכרח חיותו הגשמיות, ואם יש לו דעת ואמונה שזאת המדה הוא ממדות עליונות מאירין וספירים, אזי מן המורגש יביא למושכל, כי מי שאין לו כח תאווני ואהבה, הוא פחות מן החמור, כי אי אפשר להתחיל שום עבודת יוצר בראשית, אם לא בכח התאווני, יצר הרע, אלא שצריך להפכו לחדוותא דשמעתא, ללמוד תורה באש אהבה שלהבת יה, ולהתפלל בהתפשטות דביקות מיצוי הנפש, ולפעמים אם נתקרר מאש וחום הרוחניות, אז נתעורר בו אהבה חומריות, אף כשנתעורר לדבר עבירה רחמנא ליצלן, אם הוא מעט מבורר כבר מחומריות, נקל לו להפכו לאהבת התורה באש להבת ולאהבת הבורא, ועל זה ביאר מרן, משל לבן מלך... והנמשל מובן, מעיקרא כי עביד אדעתיה דנפשיה קעביד ועוד אפשר בפניות, להקרא רבי, ולהיות רב ורבי ורבן, אף שהוא בדקות, כל זה בכלל זונה גמורה, וכשנתחכם בחכמה הפנימית אמר מוטב לישא בת מלך אשה יראת ה' שכינה הקדושה, וכל מעשיו לשם שמים באמת, וכן כל שאר תענוגים אכילה ושתיה הכרחיים, בהתעורר בו האהבה והתענוג לא יהא מופסק אז מאהבת בוראו, כי אדרבה אז נקל לו לאחוז בזה המדה לעשות זה התענוג למען אהבתו יתברך שמו, לאהוב אז הבורא בהרחבת הדעת... וכן העידו על גאון אחד וצדיק מערי אשכנז שהיה עולה בכל יום על שולחנו כשולחן מלכים והוא לא נהנה בו אלא ראות עיניו והרחבת הדעת שלא יקטרג עליו היצר לבטלו מדביקות בוראו באש להבת שלהבת, וזהו מה יפה ומה נעים שבכל התענוגים אינו מקבל לעצמו אלא להתעורר אהבה עליונה, שעל ידי התעוררות זה התענוג והרחבת הדעת והשמחה יקל לו להפשיט עצמו מכל וכל, מחומריות גופו, והיצר יניחנו ולא יקטרג לבלבל אותו...

 

מנהגי מהרי"ל - אות קג

אמר שמעידין על ר"ת כשהיה רוצה ללמוד תמצית מהלכה חמורה, היה נותן לפניו תל של זהובים לשמוח בהן ונתרחב לבו ולמד בכח

 

הערות אז יקהל שלמה שם

ראיתי מהנדפס מהצדיק הקדוש ר' יעקב מראדזמין שהעידו עליו שלא היה בקי בצוריתא דמטבע ואפילו הכי היה דרכו בקודש בעת עבודתו היה מקשקש במטבעות בידו... אחר שיודע חשובתן שיכולין לקנות שלמות על ידן... על ידי זה מהרחב לבו ונשמח

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com