נושאים

בעל שם טוב לפרשת במדבר - צדיק כתמר יפרח

בעל שם טוב לפרשת במדבר - צדיק כתמר יפרח

 

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ג

א [ג, ו - ז] הקרב את מטה לוי וגו', הה"ד (שם /תהלים/ צב) צדיק כתמר יפרח וגו' שתולים בבית ה' וגו', צדיק כתמר יפרח... אי מה התמר אין עושין ממנה כלים כך הצדיקי' ת"ל (תהלים צב) כארז בלבנון ישגה... אי מה הארז הזה אין עושה פירות כך הצדיקים אין עושין פירות ת"ל צדיק כתמר יפרח מה התמרה עושה פירות כך הצדיקים עושים פירות שנא' (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו

 

צוואת הריב"ש

צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה כי הנה יש ב' מיני צדיקים ושניהם צדיקים גמורים אך החילוק ביניהם האחד הוא תמיד בדבקות בהשי"ת ועושה עבודתו המוטלת עליו והוא צדיק רק לעצמו ולא לזולתו כלומר שאינו משפיע מצדקתו לאחרים וזהו הנמשל לארז שאמרו רבותינו ז"ל שאינו עושה פירות שהוא רק צדיק בפני עצמו ואינו עושה פירות שיחזיר אחרים למוטב וירבו ויפרו צדיקים בעולם זה אינו עושה אלא לעצמו ישגה ומרבה שכרו אבל הצדיק הב' הוא נמשל לתמר העושה פירות וזהו כתמר יפרח כלומר שהוא מוציא יקר מזולל ומפריח ומרבה הטוב בעולם וזהו שאמרו רז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים וכו' רצה לומר שזה הצדיק הב' הנזכר הוא הנקרא בעל תשובה פי' שהוא בעל ואדון אל התשובה כי היא החזירם למוטב ורבים השיב מעון וגרם תשובה בעולם שכרו כפולה ומכופלת הרבה יותר מצדיק הראשון הנ"ל אף שגם הוא צדיק גמור.

 

תורת המגיד ש"ס חגיגה

ואין לדברים אלו הבנה, למה המשיל הצדיק שהוכיח לרבים כתמר דוקא, וכי תמר בלבד עושה פירות, והלא כמה מיני אילנות בעולם שעושין פירות, וגם הצדיק שאינו מוכיח המשיל אותו לארז דוקא, שאינו עושה פירות, וכמה אילני סרק יש בעולם, וגם כיון שאינו מקיים מצות עשה של הוכח תוכיח, למה קורין אותו צדיק.

ולפי דברים הנ"ל שכתב בספר מאור עינים בשמו שהבאתי לעיל הכי פירוש דבריו, דהנה יש לקיים מצות הוכח תוכיח באהבה אף לרשע גמור... וא"כ אם האדם המוכיח ומשתדל להשיב רבים מעון הוא כתמר שאין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים, ובתוכחה זו יש לו רחמנות על השי"ת שנפל הניצוץ הקדוש בקליפות... ומבקש מהשי"ת שיעזור לו שישוב אליו, כי הוא הנותן יד לפושעים ועוזרם לשוב אליו, זה הצדיק יפרח ועושה פירות, אבל מי שהוא קשה כארז, כמו שארז"ל (תענית כ ב) לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, והצדיק שטבעו מגבורות, והוא קשה כארז, וכשמוכיח אותו הרבה פעמים ולא שמע אליו, נתמלא חמה עליו בקנאת ה'...

 

תולדות יעקב יוסף שמות פרשת יתרו

ובזה יבואר, על משכבי בלילות וגו' אקומה נא וגו'. והוא, כי יש ב' סוגי צדיקים, א' ההולך בתום לבבו בקרב ביתו להתבודד לקיים והצנע לכת עם אלדיך (מיכה ו, ח), וכמו שכתוב בנח, את האלדים התהלך נח (בראשית ו, ט). סוג ב' שקישט את עצמו ואחרים גם כן, כמו אברהם אבינו שנאמר (בראשית כא, לג) ויקרא שם בשם ה' וגו', ודרשו חז"ל (עי' סוטה י. ב) שהי' מרגיל שם שמים בפי הבריות וכו', וכמו שבארתי פסוק (בראשית יח, כו) אם אמצא חמשים צדיקים בת"וך העיר, שהוא צדיק בתוך העיר להשיב רבים מעון. והנה בחינה א' נק' שכיבה בלילה, שהוא מכוסה כלילה, הצנע לכת. בחינה ב' נק' קימה כיום שמפורסם לכל.

ובזה יובן, על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי, שהוא למי שאוהב נפשו יותר מגופו, ודאי שמפקח בתיקון נפשו ואין לו פנאי לתיקון זולתו, כי חיי נפשו קודמין... אקומה נא ואסובבה בעיר וגו', ר"ל להיות מסוג ב' הנ"ל, כמו שנאמר אם אמצא חמשים צדיקים בתוך העיר וגו'...

 

תולדות יעקב יוסף ויקרא פרשת אמור

ועיקר העבודה הוא לא בלבד שיקשט את עצמו רק גם אחרים וכנזכר לעיל, ומעלה זו מצינו באהרן הכהן שנאמר (מלאכי ב, ו) ורבים השיב מעון וגו'.

וז"ש רז"ל (יבמות קיד א) אמר ואמרת, כפל, להזהיר גדולים על הקטנים. ור"ל לא בלבד שיקשטו גדולי וראשי הדור את עצמן, רק להזהיר גדולים על הקטנים שהם הרשעים שהם מקטני אמנה, להזהיר הגדולים שיחזירו למוטב את הקטנים ג"כ

ואחר שהזהירנו בזה, אז הוצרך לומר לנפש לא יטמא בעמיו. דשמעתי משל על בן מלך ששלחו אביו מעל פניו בכפר אחד כדי שיתאוה אחר זה יותר לשולחן אביו המלך, אבל הבן מחמת טפשותו נתערב בגוים שבכפר ולמד ממעשיהם ושכח תענוגי המלך, ושלח המלך שר אחד משריו להחזירו, ולא עלתה לו, עד שהתחכם שר אחד שפשט לבושי השררה ולבש בגדי הדיוט דמות אנשי כפר, ועלתה לו, עיין בכתבי.

אך לזה צריך התחברות עם העם שהם החוטאים לפשוט בגדי קודש וללבוש בגדי חול, להתערב עם קצת מדותיהן כדי שיוכל להחזירן למוטב, ויש בזה סכנה. לכן בא התורה להזהירו לנפ"ש לא יטמא בעמי"ו, כי אלו בעל נפש היורדין בעמיו יזהר על נפשו שלא יטמא נפשו עמהם, וז"ש בעמיו, ר"ל בעודו בתוך עמיו, במדריגתן.

 

תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת שלח

והשיב שמא יפס[י]קוני עוברי דרכים... כי לא די שלא אוכל להעלותן למעלה למדריגתי בתשובה, שמא ח"ו הם יפס[י]קוני מעבודתי ג"כ לגרור אחר מדריגתם כדי להעלותן, כמו שזכרנו במשל השר ששינה בגדי חמודות ללבוש בגדי פחותי הערך להשיב בן אל אביו, הגם שהוא ספק ולאו כל שר בוחר בבזיון זה, וכאמור שם.

אמר לי הי' לך להתפלל תפלה קצרה, ופירש רש"י הביננו וכו'... ר"ל ליחד תחילה להתפלל בפני עצמו בקשה שיזכה לקשר מדריגת העולם שהיא תפלה קצרה... ואז על ידי זה שיתבודד כל יום זמן מה להתפלל תפלה קצרה כנ"ל, אז מן השמים יסייעוהו שיזכה להשיב רבים מעון, ולא ירד הוא למדריגתן רק הם יעלו למדריגתו, ויוכל להתפלל בדרך על צד האמור. אבל לא שימנע מחמת פחד הנ"ל מלהשיב רבים מעון, כי מאחר שהוא צרכי גבוה מאוד רצון המלך, ראוי ליכנוס לספק, ואחר שהוא אהבת הש"י אולי ימצא נחת רוח בבריותיו. ועצה יעוצה להתפלל תפלה קצרה ג"כ בכל יום על ענין הנ"ל, שיצליח בשליחותו של מקום להשיב בן אל אביו... שם ב"ן המקנן בעשי' ששם אליהו, וז"ש ושמר על הפתח וכנ"ל, והבן.

 

תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת שלח

ולהבינך ענין זה דרך מלבוש, כי יש תחת סוג שלומי ישראל ב' כתות, א' המתבודד בפני עצמו להיישיר את עצמו ולא זולתו. ב' המקשט את עצמו ואחרים ג"כ, להשיב רבים מעון, על ידי תוכחת מוסר שמגלה בשער בת רבים. והנה גם שכת א' היא אהובה בעיני הבריות, מצד שהיא מוסתרת, מה שאין כן כת ב', כדאיתא בש"ס (כתובות קה ב) האי צורבא מרבנן דמרחמ[י]ן ליה בני מתא לא משום דמעלי טפי, אלא דלא מוכח להו במילי דשמיא וכו', מכל מקום הכריע שלמה בחכמתו, כי טובה תוכחת מגולה מאהבה מוסתרת, כי זה אוהב רק את עצמו, מה שאין כן כת ב' אוהב את הש"י יותר מגופו, ואוהב את הבריות אולי יזכו שימצא הש"י נחת רוח בבריותיו. והכל מובן על פי המשל של שר וכו'.

וזה שהזהירה התורה ג"כ, להוציא מן לבות בני אדם מה שהוא היפך האמת, כי יהי' לאיש ב' נשים... ב' נשים, ב' סוגי' ת"ח, אחת אהובה בעיני הבריות מצד שהיא מוסתרת להתבודד בפנ"ע, ואינו מתקוטט עם שום אדם לקנתרו בתוכחת מוסר. ואחת שנואה, שהיא סוג ב' הנק' תוכחת מגולה. לא יוכל לבכר וגו', כי הבכורה הוא לבן השנואה וגו', שהיא עיקר התכלית לזכות אחרים אתו עמו...

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com