נושאים

בוחרים להרגיש טוב - שיעור שלישי

אדמו"ר הצמח צדק מלובביץ'

"תחשוב טוב יהיה טוב" "טְרַאכְט גוּט ווֶעט זַיין גוּט"

 

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כא ע"א

ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר אמרו מאן ייזיל ייזיל נחום איש גם זו דמלומד בניסין הוא שדרו בידיה מלא סיפטא דאבנים טובות ומרגליות אזל בת בההוא דירה בליליא קמו הנך דיוראי ושקלינהו לסיפטיה ומלונהו עפרא (למחר כי חזנהו אמר גם זו לטובה) כי מטא התם [שרינהו לסיפטא חזנהו דמלו עפרא] בעא מלכא למקטלינהו לכולהו אמר קא מחייכו בי יהודאי [אמר גם זו לטובה] אתא אליהו אדמי ליה כחד מינייהו אמר ליה דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא דכי הוה שדי עפרא הוו סייפיה גילי הוו גירי דכתיב יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו הויא חדא מדינתא דלא מצו למיכבשה בדקו מיניה וכבשוה עיילו לבי גנזיה ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרא רבה

 

רבי נחמן מברסלב, סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, שיחות וסיפורים שאחר המעשיות

ומעשה היה בצדיק אחד, שנפל עליו עצבות וכבדות גדול והעצבות והכבדות כשמתגברת על הצדיק, היא קשה מאד עליו, כי עליו מתחזקת יותר ויותר עד שנפל עליו עצלות וכבדות כל-כך-עד שלא היה אפשר לו כלל לזוז ממקומו ממש מחמת גדל הכבדות והעצבות שהתגבר עליו מאד

ורצה לשמח עצמו ולהרים עצמו, ולא היה אפשר לו בשום דבר לשמח ולהרים עצמו כי בכל דבר שרצה לשמח עצמו-מצא לו הבעל דבר בתוכו עצבות עד שלא היה אפשר לו בשום דבר לשמח את עצמו כי בכל שמחה שרצה לשמח ולהרים עצמו, מצא לו עצבות בתוכה

והתחיל לשמח עצמו בשמחת "שלא עשני גוי". וזה בודאי שמחה גדולה שאין לה שעור כי אין לשער ההפרש וההבדל, אלף אלפי אלפים הבדלות, שיש בין קדשת ישראל, הפחות שבפחותים, לבין העובדי כוכבים וכשיזכר היטב חסד השם יתברך עליו, שלא עשהו גוי, בודאי ראוי שתגדל שמחתו מאד והיא שמחה שאין עליה עצבות כי כשמשמח עצמו בדבר שעשהו הוא עצמו, על זה אפשר למצא עצבות על כל שמחה כי ימצא לו חסרונות בכל דבר כדי שלא להניחו להרים ולשמח עצמו אבל בזה, שלא עשני גוי, שהוא רק מהשם יתברך, שהשם יתברך עשה כך וחמל עליו ולא עשהו גוי, איך אפשר למצא חסרון בזו השמחה מאחר שהוא רק מעשה השם יתברך כי בודאי איך שיהיה על כל פנים הוא הפרש גדול בינו לבין עובדי כוכבים

והצדיק הנ"ל התחיל לשמח עצמו בזה והתחיל לשמח ולהרים עצמו מעט מעט ובכל פעם הרים ושמח עצמו ביותר, עד שבא לשמחה גדולה כל-כך, עד שהגיע להשמחה שהיה למשה רבנו, עליו השלום, בעת שעלה לקבל הלוחות

ובתוך שהרים ושמח עצמו, פרח בעולמות כמה וכמה אלפים פרסאות ובתוך כך הביט בעצמו- והנה הוא רחוק מאד ממקום שהיה בתחלה והיה לו צער גדול: כי היה סבור שיפול לאיזה מקום אחר, ויהיה תמיהה גדולה עליו שנעלם פתאם והצדיק חפץ תמיד להיות הצנע לכת והשמחה התחילה לפסק כי השמחה יש לה גבול שמתחלת עצמה ומסימת עצמה וכשהתחילה השמחה לפסק-פסקה מעט מעט, ונשפל מעט מעט וכשחזר וירד ונשפל ממקום שפרח לשם בשעת השמחה, לא חזר תחלה למקומו הראשון שפרח משם, כדרך פריחתו רק שירד מיד למטה- במקום שפרח לשם ועל כן היה פליאה גדולה על שמצא את עצמו אחר שירד למטה במקומו הראשון, והבן היטב, עד שחזר למקום שהיה בתחלה והביט בעצמו, וראה שהוא ממש במקום שהיה בתחלה ולא נעתק ממקומו כלל, רק אפשר כחוט השערה שאי אפשר לאדם לשער, רק השם יתברך

והיה תמיה גדולה בעיני הצדיק שפרח כל-כך בעולמות, וכאן למטה לא נעתק כלל והראו לו, שכל-כך יקר בעיני השם יתברך תנועה והעתקה קטנה שאדם מעתיק עצמו בזה העולם, אפלו פחות מחוט השערה, עד שאין כדאי נגד זה כמה וכמה אלפים עולמות ופרסאות

 

 

כוכבי אור לרבי אברהם חזן, עמ' נד-נז

מעשה שסיפר אדמו"ר מקאפצין פאשא. פ"א [פעם אחת] היה אצל המלך התוגר [=מושל טורקיה] איש אחד מאחב"י [מאחינו בני ישראל] שהיה חשוב בעיניו מאד מכל שרי המלוכה אשר לו ויאהבהו אהבה גדולה ועצומה מאד יותר מכל שרי המלוכה אשר לו. ובכל יום ויום היה קורא אותו לביתו להשתעשע עמו יחד. ויקנאו בו שרי המלוכה, וחשבו מחשבות להעליל עליו לפני המלך ויאבדוהו מן העולם. והיה ביניהם פאשא אחד שהיה נקרא "קאפצין פאשא", ששנאתו להישראל הזה היתה גדולה יותר מכל השרים ולפני הישראל הראה עצמו כאוהב לו. ובכל יום חשב מחשבות חפצו שיצליח בידו למצוא עליו איזה עלילה לפני המלך. פ"א בא הפאשא הנ"ל להישראל הנ"ל והתחיל לדבר עמו בערמה. ויספר לו באשר שהיה אצל המלך ושמע מפיו איך שהוא אוהב אותך, אך יש לו יסורים מדבר אחד. כי כשאתה בא לפניו לדבר אתו אינו יכול לסבול ריח פיך, כי הוא מרגיש ריח רע נודף מפיך, והוא אינו יכול להיות בלעדיך ויש לו יסורים גדולים מזה. לזאת עצתי כי בכל עת שתבוא לפני המלך תאחז מטפחת עם בשמים לפני פיך, כדי שלא ירגיש המלך הריח הרע מפיך, כי הבשמים יבטלו הריח רע למען לא תבאש בעיני המלך. והישראל הנ"ל מחמת תמימותו האמין לדבריו ונסכם בדעתו לעשות כן.

אח"כ הלך הפאשא הנ"ל אל המלך ויספר לו כי שמע מהישראל הנ"ל, שאמר שיש לו יסורים גדולים כי בכל עת שמדבר עם המלך מרגיש ריח רע יוצא מפי המלך. ע"כ [על כן] נסכם עצתו כשיבוא לדבר עמך אדוני המלך יאחז מטפחת עם בשמים נגד פיו כדי שלא ירגיש הריח הרע מפי המלך. וזה לך האות כי כנים דברי כי למחר כאשר יבא לדבר עמך תראה בעיניך שיאחז את המטפחת נגד פיו. כששמע זאת המלך נתכעס מאד, ואמר לו כשאראה אשר כנים דבריך אז אאבד אותו מן העולם.

והנה הישראל הנ"ל בא ביום מחר לפני המלך ויאחז המטפחת נגד פיו כאשר יעץ לו הפאשא, כי האמין לדבריו. והמלך כשראה זאת ויוכח לדעת כי כנים הם דברי הפאשא, תיכף כתב מכתב כדברים האלה:כאשר יבא האיש המוכ"ז [המוסר כתב זה] לפניכם תשליכו אותו תיכף לכבשן האש אשר כל חייבי מיתות נשרפים שם. והמלך חתם את המכתב בחותמו, ואמר לזה האיש:אבקש ממך שאתה בעצמך תביא את המכתב הזה להאיש שנכתב על האדרעס (כתובת) שהוא במקום פלוני. והישראלי הנ"ל לקח המכתב והבטיח למלך אשר יעשה כדבריו. ולא ידע מה כתוב בו והלך לביתו.

 

במדבר טו פס' לט

והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם   

 

אורות הקודש ח"ב עמ' תקלז

תורת ההתפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות. ההתפתחות ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם, כי איך אפשר להתיאש בשעה שרואים שהכל מתפתח ומתעלה. וכשחודרים בתוכיותו של יסוד ההתפתחות המתעלה, אנו מוצאים בו את הענין האלהי מואר בבהירות מוחלטת, שדוקא אין סוף בפועל, מחולל הוא להוציא אל הפועל מה שהוא אין סוף בכח.

 

נ נח נחמ נחמן

שברירי ברירי רירי ירי רי י

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com