נושאים

בעל שם טוב לפרשת שלח - חטת עבודה זרה ללא א'

בעל שם טוב לפרשת שלח - חטת עבודה זרה ללא א'

 

תולדות יעקב יוסף בראשית פרשת בראשית

אמנם כתבתי לקמן דשמעתי ממורי זלה"ה, שאם ידע האדם שהקדוש ברוך הוא מסתתר שם, אין זה הסתרה, כי נתפרדו כל פועלי און. וז"ש ואנכי הס"תר אסת"יר פני מהם (עי' דברים לא, יז - יח), ר"ל שיסתיר מהם שלא ידעו שהקדוש ברוך הוא שם בהסתרה זו וכו', ודפח"ח.

וכיוצא בזה שמעתי ממנו כי ר"ת אמר אויב ארדוף וגו' (שמות טו, ט), ר"ת הם ה' אלפין, ששם אלופו של עולם מסתתר, בסוד שם סא"ל וכו', ודפח"ח.

ואחר שידע אדם כלל זה שהוא כלל גדול, שאין שום מסך מבדיל בינו לבין אלדיו, בשעת תורה ותפלה גם שיעלו לפניו כמה מחשבות זרות שהם לבושין וכסוין שהקדוש ברוך הוא מסתתר שם, מכל מקום אחר שידע אדם שהקדוש ברוך הוא מסתתר שם אין זה הסתרה, וכנ"ל.

 

תולדות יעקב יוסף בראשית פרשת נח

[ונבאר פסוק פרש' עקב (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלדיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלדי"ך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וגו'. ודרשו חז"ל (מנחות מג: תוד"ה שואל) אל תקרי מה אלא מאה וכו'. וכ' ב"ה שהם ק' ברכאן שבכל יום וכו'. ויש להבין הא כתיב מה ואיך דרשו מאה. ועוד דכתיב כי אם ליראה לחוד וכו', ואיך אמר אח"ז מיד ולאהבה את ה' אלדיך וגו'. ונ"ל דכתבתי בשם מורי זלה"ה אחר שידע האדם כי אלופו של עולם הוא בכל תנועה וכו' אז יתפרדו כל פועלי און וכו', ודפח"ח. וז"ש אל תקרי מה אלא מאה, אחר שידע כי אות א' שהוא אלופו של עולם הוא בכל העולם ובכל תנועה, אז נעשה מן מה מאה, ואז נמתק הדין בשרשו.

 

מקור מים חיים דברים פרשת וילך הערה ד

ובלקט אמרי פנינים דף ר"ו ע"ב העתיק זה באריכות וזה לשונו, שמעתי ממורי שאם ידע אדם בידיעה ואמונה שלימה שבכל הסתרות ומחשבות זרות הקדוש ברוך הוא מסתתר שם אין זה הסתרה כלל, כי בידיעה שאדם יודע ומאמין שבכל תנועה והרהור דבר גדול ודבר קטן, שם הוא אלופו של עולם, חיות אלהות, מיד יתפרדו כל פועלי און, והרע נופל למטה, ונתגלה האור וחיות אלהות, וכן אפילו רשע גמור המתלהט לדברי עבירה רחמנא ליצלן, הרי גם בחטא גנוז אלופו של עולם, חוץ מחטאת עבודה זרה רחמנא ליצלן דכתיב (במדבר ט"ו, כ"ד) לחטת חסר א', ואם היה מתיישב בדעתו האיך אכעיס את בוראי בפניו, ובחיות שהוא מחיה אותי, והוא אתי עמי ממש, והאיך אעשה הרעה הגדולה, וכן בענין תאוות המותר צריך להיות בקדושה ובענוה ובחיות אלהות, ואם היה כך, בנקל היה מתבטל הרע וחלף הלך לו, והיה מתהפך לאיש אחר ולאיש קדוש, ודביקות אהבת הבורא יתברך, אהבה בתענוגים אמיתיים, ובקל לו להשיג מדריגות רוח הקודש, רוח ה' תנחהו, אבל לפעמים ואנכי הסתר אסתיר, שאסתיר גם את ההסתרה, עד שאינו מרגיש שום חיות ואינו יודע, ונשכח ממנו שהקב"ה שם אתו, וזה הוא לו כי פנה אל אלהים אחרים, בהסתלקות אמונה ובטחון, ואז חל עונש, אבל כל זמן שהאדם דבוק באמונה שלימה בבוראו, לא יארע לו שום רע אלא אהבה וחיבה:

ושמעתי ממורי ענין אמר אויב ארדוף (שמות ט"ו, ט') חמשה אלפי"ן, ששם בצר ואויב מסתתר שם אלופו של עולם, וכן בכל הצער והרדיפות שיש לצדיק מן ראשי ערב רב, הכל גנוז שם אלופו של עולם, אף רודף הידוע יש בו שם סאל, ואחר שידע האדם שאין שום מסך מבדיל בינו ובין אלהיו בכל רגע ובכל שעה, אפילו כשיושב בשוק ומדבר עם נכרים, הכל יתבונן שיש שם מציאות אלהות, ולא ישקר ולא יעשה רמיה בשווקים וברחובות, אבקשה את שאהבה נפשי בשמירת המחשבה להיות קדוש, ובפרט בעת תורה ותפילה גם שיעלו לפניו כמה מחשבות זרות שהם לבושין וכיסוין שגרמת בעוונותיך שהקב"ה מסתתר אצלך בכמה כיסוין ולבושין כאלו, אבל אחר שתדע ששם הקדוש ברוך הוא אלופו של עולם, ותשבר לבך בהכנעה ובאין לפניו אזי יסתלקו כל ההסתרות, ותאיר עליך אור אין סוף אלהותו יתברך, עד כאן לשונו:

 

כתונת פסים במדבר פרשת בהעלותך

ובזה נראה לי לחשוב מה ששמעתי ממורי פירוש הש"ס (יומא פו ב) זדונות וכו'. וטעם שנקרא חטא. כי כבודו יתברך מלא כל העולם, כביכול גם המקום החטא והתענוג של החוטא נמשך מתענוג העליון וכו'. והנה יש מדה הנקרא חמדה, אשר ממנו יתברך מתפשט בכל הנבראים אדם ובהמה וחיות ושרצים וכו', כאשר החוש מעיד על זה, ובכל אחד מהחמדה יש בחינת הוי"ה אדנ"י, כי החמדה קודם שנפעל הוא הוי"ה ואחר הפעולה נקרא אדנ"י, הרי חי"ת מן חטא, שהם ח' אותיות של ב' שמות הנ"ל, ובתוכו יש טוב הגנוז בתוכו, הרי אות ט' מן חטא, ואות א' מובלע בו הרי חטא. והנה יש י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, ואחד מהם קל וחומר וכו', והנה על ידי התעוררות זו החמדה למטה נתעורר מדה זו למעלה בקל וחומר וכו', רק הקליפה של החטא היא מסך מבדיל ומפסיק מלהתעורר הטוב למעלה, כי אם אחר ששב בתשובה ונסתלק חלק הרע והקליפה ונשאר רק טוב הגנוז, ואז נתעורר גם הטוב שלמעלה, ולכך זדונות נעשו כזכיות, ובלבד שהי' הזדון לתאבון ולא להכעיס, אז נעשו זכיות, ודברי פי חכם חן.

 

דגל מחנה אפרים דברים פרשת עקב

וטוב היא מספר י"ז כידוע... והיא בגימטריא חטא רחמנא ליצלן וא' מובלע בתוכו כמו ששמעתי מאא"ז זללה"ה שלכך מובלע א' בתוכו להודיע ששם גם כן שורה אלופו של עולם ברוך הוא מובלע ומכוסה כי מבלעדו לא ירים איש את ידו לעשות קטן וגדול וכשיהיה מאת ה' אבאר אותו במקום אחר יותר:

 

דגל מחנה אפרים ויקרא פרשת אמור

יש בזה דרך עמוק ויראתי לפרש כי לבי מהסס בזה אולי שגיתי ברואה חס ושלום אך ארמוז מעט ואם יזכני ה' להבין על בוריו הדברים אפרש יותר כי שמעתי מן אא"ז זללה"ה כי חטא אלופו של עולם מוסתר בו ודברי פי חכם חן, ופירוש כי האל"ף היא אינה נגלית ואינה ניכרת במבטא והיא באחרונה וכן בתיבת טמא רחמנא ליצלן גם כן הא' הוא מובלע באחרונה, ולהבין זה כי האדם העובר עבירה חס ושלום אז הוא הסתלקות הדעת מעליו כמאמרם ז"ל (סוטה ג' א) אין אדם עובר עבירה וכו' ואז הוא מחשב בודאי שעזב ה' את הארץ ואינו משגיח בה כי אם היה יודע ומאמין בזה שנגד ה' כל מפעליו שהוא משגיח עליו בכל עסקיו בודאי לא היה עובר עבירה כלל ובאמת הוא בודאי שקר גמור כי בודאי גם שם יש השגחתו מאתו יתברך כי אם יצויר העדר השגחתו משם אף רגע אחד מיד היה מת באותו רגע ולא היה כח בו לעשות שום דבר אך שבודאי שם גם כן הוא הקדוש ברוך הוא אך בהעלם ובהסתר מאוד ועל זה מרמז הסתרת הא' שהוא אלופו של עולם והוא באחרונה:

 

בן פורת יוסף דרשות והוספות קונטרס אחרון

ושמעתי ממורי, אמר שאלת הפילסוף אם לית אתר פנוי מניה, אם את כופר בעבודה זרה אם כן כופר בחלק שהוא ממנו ית'. וביאר, כי יש באדם חצר הכבד בסוד והבדילה הפרוכת לכם (שמות כו, לג), ודרך שם דוחה המותרת והצואה וכו'. משל למלך שרצה שיהיה לבנו תענוג משא"כ בדבר תמידי, ועשה עשר חומות על פי אחיזת עינים וכו', ובן מלך סבר וכו', ואחר כך נודע לו שאינו דבר רע כלל.

 

מקור מים חיים שמות פרשת יתרו

בהיכל הברכה סוף פרשת וישב דף רכ"ז ע"ד העתיק ענין זה בביאור וזה לשונו, ועיין בפורת בסופו, שמעתי ממורי שאלת כומר אחד רשע, אתה אומר לית אתר פנוי מיניה, אם אתה כופר בעבודה זרה הידוע, ואת אומר צא תאמר לו, וכן בכל עבודה זרה שבעולם, אם כן אתה כופר בחלק שהוא ממנו יתברך, וביאר כי יש באדם חצר הכבד, בסוד חד פריסו דאתפרס (עיין זוהר ח"ג קכ"ח א) והבדילה הפרוכת, ודרך שם נדחה המותרות, והוא ממש צואה רותחת, כי באמת נאמר להשטן יגער (זכריה ג', ב') [יגער] ג"ע ע"ר להוריק ממנו כל החיות והטוב, והרע נופל לנוקבא דתהומא רבה, וזהו הפריסו לבוחן לבות, להפריש בין טוב לרע, וזהו כי כל אלהי העמים אלילים (תהלים צ"ו, ה'), הבל וריק, ואם תאמר קושית הרשע הנ"ל, לזה מתרץ וה' שמים עשה פריסו דאתפרס, עד כאן לשונו:

ובסוף פרשת בחוקותי דף ש' ע"ב וזה לשונו והנה אות ו' נקרא רקיע, ולכן הושמו בין אותיות רע של כתנות עור, ומרן הקדוש האר"י בן אליעזר הבעש"ט שאל ממנו כומר אחד פילוסוף ואמר, אתה מזהיר את העם שידעו בכל רגע דלית אתר פנוי מיניה, ואין שום מציאות דבר קטן וגדול ופעולה קטנה וגדולה בלתי מציאות ה' יתברך, אם כן אם אתה כופר בעבודה זרה אל נכר, אתה כופר בחלק שהוא ממנו יתברך, שהרי אין מציאות בלעדו יתברך שמו, וביאר כי יש באדם חצר כבד בסוד והבדילה הפרוכת, נימא המבדלת, והענין הוא עצמו מה שביאר מרן האר"י החי, כי אות ו' רקיע הושם בין אותיות רע להבדיל בין המותרות והצואה, אל נכר, אל זר, אל אחר קיא צואה אלהים אחרים, ובין אלהים קדושים כתנות אור, ולכן איתא בירושלמי (תענית פ"א ה"א) אם ישאל לך אדם איה אלהיך תאמר לו בכרך גדול של רומי (הובא לעיל פרשת בראשית בהגה י', שמות הגה ו') שבאמת אין שום מציאות בלתי ה' יתברך, אבל הוא יתברך שמו אש אכלה, ו', רקיע השמים מבדיל בין הקדושה להפרש וצואה, ודוחה בכל רגע את הרע גמור ומעלה את הטוב וכו', עד כאן לשונו:

ועיין שם עוד בפרשת משפטים דף קמ"ד ע"ב שהבעל שם טוב השיב זה לתלמידיו עיין שם, ועוד הביא כל זה שם בפרשת דברים דף י"ז ע"ב וכתב שם שהבעש"ט זי"ע השיב לתלמידיו מלין אלין דשאל ההוא רשע נשאל למעלה, והתשובה כי יש חד פריסו דאתפרס להבדיל בין טוב לרע, והוא עצמו דברי מרן האר"י וכו' עיין שם:

ושם בפרשת ראה דף ע"ז ע"א וזה לשונו, וכמו שידוע בשם מרן האר"י הבעש"ט ששאל אותו מין אחד, אתה שכיח בפיך שאין שום מציאות דבר גדול ודבר קטן בלתי ה' יתברך, ובכל תנועה אלופו של עולם, אם כן למה אתה כופר בעבודה זרה, הרי אתה כופר בחלק, וכל חלק הוא כולו (עיין לקמן פרשת נשא אות ד'), והשיב לתלמידים אף שבאמת איתא ירושלמי אם ישאל לך אדם איה אלהיך תאמר לו בכרך גדול של רומי, אף על פי כן אות וא"ו הנ"ל מפריש בסוד חד פריסו וכו' עיין שם. ועוד הזכיר זה בקצרה באוצר החיים פרשת מסעי דף רכ"ג סוף ע"ג, ובפרשת ואתחנן דף מ"א ע"א במצות קריאת שמע מצוה תכ"א עיין שם:

ט) עיין שם בפנים בספר בן פורת יוסף שהמדפיסים ערבבו דיבור זה יחד עם משל המלך שעשה חומות באחיזת עינים, והדפיסו שני דיבורים הללו יחד ולא הפרידו ביניהם בשום נקודה לסימן הפסק, ומזה נעתק כך גם בספר ליקוטים מהבעש"ט עיין שם דף ד' ע"ב ונדפס גם שם בערבוב, אבל נראה ברור ופשוט שהם שני דיבורים נפרדים, לא קרב זה אל זה, וכמו שהעירותי לקמן ריש פרשת וילך:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com